כל מה שחשוב ויפה
צילומים: יובל נאור

נכון לעכשיו: אורי ברטל, התכנית לתרבות חזותית וחומרית, בצלאל

״התכנית הזאת היא ממש הלונה פארק של בצלאל, ואנחנו לאט לאט ממצבים אותה כמו תכנית המצויינות שלנו״. אורי ברטל מסכם סמסטר ראשון של התכנית החדשה לתואר ראשון עיוני בתרבות חזותית וחומרית בבצלאל

באוגוסט 2015 התפרסמה במגזין פורבס כתבת שער שנשאה את הכותרת כרטיס הזהב החדש (The New Golden Ticket). כותרת המשנה של הכתבה קבעה ש״אתם לא צריכים ללמוד קוד כדי להיות עשירים״, ותיארה איך מדעי הרוח כובשים את עמק הסיליקון.

הכתבה משכה את עיניו של פרופ׳ אורי ברטל, ראש המחלקה לתרבות חזותית וחומרית בבצלאל, שתכנית ה־BA שלה נחנכה בשנת הלימודים הנוכחית. ״לאחר הכתבה ההיא התחלתי לשים לב למספר הגדול של כתבות כולם חשבו שמדעי הרוח קורסים, אבל הסתבר שיש להם עדנה, פשוט במקום אחר שהוא לא החוגים הספציפיים שקיימים באוניברסיטאות״.

פרסומים מסוג זה, כמו גם תהליכים אחרים שמאפיינים את האקדמיה ושוק העבודה, נתנו לבצלאל את הרוח הגבית לפתוח תכנית עיונית ראשונה מסוגה שמעניקה תואר ראשון (BA), שמשלב בין תיאוריה לפרקטיקה. התכנית מתבססת על 200 הקורסים העיוניים של המחלקה לתרבות חזותית וחומרית, ומשלבת קורסים מעשיים מהמחלקות השונות לאמנות ולעיצוב.

אורי ברטל

אורי ברטל. צילום: תומר פרוכטר ורותם שמואלי

זו לא הפעם הראשונה שבצלאל פתחו תכנית תיאורטית שמשלבת לימודים עיוניים ומעשיים. ב־2002 נפתחה תכנית נסיונית, שהקדימה את זמנה: היו בה שבעה סטודנטים, ואני הייתי אחד מהם. התכנית נסגרה באופן רשמי לאחר שנה אחת בלבד, אולם אני המשכתי בה עוד שלוש שנים נוספות, וניצלתי את הסיבה העיקרית שבגללה נרשמתי אליה: האפשרות ללמוד כל מה שאני רוצה, בכל מחלקה בבצלאל (שלוש שנים לאחר מכן חזרתי לבצלאל, הפעם כמרצה בתכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי, ובמשך ארבע השנים הראשונות לימדתי סמינר בעיצוב עכשווי עם ברטל).

״הבנו שיש לנו אוצר בידיים״, אומר כעת ברטל. ״אנחנו מחלקה ותיקה שקיימת כבר משנות ה־70 ושמציעה כ־200 קורסים יחודיים, שלא נלמדים כמעט בשום מקום באקדמיה בישראל. וגם אם כן, לנו יש את כולם ביחד: גם תולדות וגם תיאוריות של עיצוב, אדריכלות, אמנות, אופנה וכו׳, לצד קורסים שעוסקים במשחקי מחשב, בתעשיות יצירתיות, בכלכלה יצירתית ועוד.

״הבנו שאנחנו יכולים לפתוח מחלקה שתעביר את כל הידע הזה, אבל החלטנו לא לחשוב רק מה יש לנו אלא מה השוק צריך. בדקנו את שוק העבודה העתידי, איזה אנשים הוא צריך״.

ומה גיליתם?

״זה התחיל עם פרויקט של סטודנטית בתכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל, בשם מיקה גדלביץ. היא מצאה 150 מודעות דרושים בעיתונות למשרות בתעשיית ההיי־טק, אבל כשאתה קורא את הדרישות לתפקידים ואת תיאורי המשרות, אתה מבין שהם מתאימים בדיוק למעצבים. הבעיה הייתה שלא היה כתוב שהם מחפשים מעצבים, וגם מעצבים לא חיפשו בעולמות האלו עבודה״.

הבנו שיש לנו אוצר: אנחנו מחלקה ותיקה שקיימת משנות ה־70 ושמציעה כ־200 קורסים יחודיים, שלא נלמדים כמעט בשום מקום באקדמיה בישראל. וגם אם כן, לנו יש את כולם ביחד

״בנוסף חקרנו את שוק העבודה העתידי ובדקנו מה מלמדים היום באקדמיה. מרבית בתי הספר מתמקדים בדחיסת מידע ותרגול כישורים מוגדרים מראש, אבל בעוד עשר שנים, כמו שיובל נוח הררי כבר אמר, גוגל ובינה מלאכותית יידעו לתרגם ולכתוב קוד ביעילות רבה מבני אדם. אז מה כדאי ללמד, הוא שואל ועונה: פיתוח יכולות של חשיבה ביקורתית, תקשורת, שיתוף פעולה ויצירתיות.

״וזה בדיוק הדברים שאנחנו מלמדים בבצלאל. אנחנו מכינים את הסטודנטים לפתור בעיות שאנחנו לא יודעים מה הן יהיו. ראינו את זה תוך כדי הקורונה, איך העולם משתנה, כמה חשוב להסתגל במהירות למציאות חדשה״.

אין אצלנו מבחני בקיאות 

ברטל, בן 55, למד באוניברסיטה העברית לימודים יפניים ויחסים בינלאומיים, וסיים את התואר הראשון ב־1990. את התואר השני הראשון שלו סיים בטוקיו ב־1995, במנהל עסקים בינלאומי ולימודים יפניים.

לאחר הלימודים הוא נשאר לגור ביפן, ועבד כמנהל פרויקטים של חברות היי־טק ישראליות. כשחזר לארץ נרשם למחזור הראשון של התכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל, שהתחילה כתכנית ללימודי המשך. משם המשיך לדוקטורט על עיצוב פרסום יפני באוניברסיטת תל אביב, שאותו השלים ב־2008.

המסלול הלא שגרתי של ברטל סייע לו, לדבריו, להבין את החשיבות של רב־תחומיות ושל תרבות פופולרית. ״בבצלאל הבנתי את חשיבות המחקר של תרבות פופולרית, שלא הייתה קיימת באוניברסיטה.

״היה לי קשה להתקבל לעשות דוקטורט בתיאוריה של עיצוב, אבל בגלל שזה היה יפני זה נכנס ללימודי יפן. פרסום ועיצוב היו תחומים שבכלל לא הסתכלו עליהם באוניברסיטה, גם לא בלימודי תרבות. זה היה הדוקטורט הראשון שנכתב על תיאוריות של עיצוב בארץ, ואיתו חזרתי לבצלאל והתחלתי ללמד״.

ארבע שנים לאחר מכן, בשנת 2012, החליף ברטל בתפקיד את דנה אריאלי. שנת הלימודים הבאה תהיה האחרונה שבה יעמוד בראש המחלקה והתכנית, לאחר שיסיים שתי קדנציות בתפקיד.

תכנית הלימודים החדש מבוססת על 80 אחוז לימודים עיוניים ו־20 אחוז לימודים מעשיים. ״הלימודים התיאורטיים מעניקים פרספקטיבה – היסטורית, תיאורטית, ביקורתית – והלימודים המעשיים מעניקים יכולות לפעולה תרבותית.

״וכולם מכוונים להקנות את המיומנויות של המאה ה־21: מיומנויות למידה (לדוגמה מחשבה ביקורתית, יצירתיות ויכולת שיתוף פעולה); מיומנויות טכניות (טכנולוגיות מתקדמות, ביג דאטה וניתוח מידע); וכישורי חיים (גמישות ומנהיגות).

״התוכן העיוני הוא הכרות עם תרבות חזותית וחומרית, ארגז כלים מחקרי, יכולות של חשיבה עיצובית ויצירתיות. התוכן המעשי אקלקטי ומורכב מכל המחלקות, כשהדגש הוא על התנסות בלמידה מתוך עשייה, בעבודה תהליכית ופרויקטלית״.

התוכן העיוני הוא הכרות עם תרבות חזותית וחומרית, ארגז כלים מחקרי, יכולות של חשיבה עיצובית ויצירתיות. בתוכן המעשי הדגש הוא על התנסות בלמידה מתוך עשייה, בעבודה תהליכית ופרוייקטלית

״הסטודנטים מתחילים להעמיק בתיאוריות של תרבות חזותית וחומרית, ובגלל שיש לנו נגישות לכל מחלקה בבצלאל, אם מישהו ירצה להעמיק דווקא בקרמיקה, בקראפט, בטיפוגרפיה או באיור הוא יכול, ויוכל לשלב בין התיאוריה של הדברים לפרקטיקה שלהם. 

״זה משהו שונה, שלא קיים באוניברסיטה. בפרקטיקה אתה חייב להגיש משהו, ופתאום אתה מגלה שזה לא עובד ורק ככה אתה רואה את הקשר בין תיאוריה ופרקטיקה; עם פתרון של עוד בעיה, ועוד פתרון בעיה. זו צורת לימוד יחודית שלא קיימת באקדמיה״.

אתה יכול לתת דוגמאות לקורסים יחודים של התכנית החדשה?

״אני לדוגמה מלמד היסטוריות של העיצוב – מוצר, גרפי ואופנה – והקשרים ביניהם לאורך ההיסטוריה. ולא רק של המערב: יש יפן, יש דרום אמריקה, מחוץ לקאנון. 

״נעמי מאירי דן מלמדת היסטוריות של האמנויות, להסתכל על תולדות האמנויות במבט שונה; זה משהו שלא קיים במחלקת האם. ויש גם תרגול, שבו הם לומדים להרחיב מושגים מתוך השיעור. לדוגמה, לקחת יצירת אמנות שלמדו עליה, לחבר אותה למאמר.

birds

״אנחנו לא מלמדים ככה במחלקות האחרות, אין אצלנו מבחני בקיאות. האתגר הוא איך ליישם את מה שהם למדו, איך להשתמש בידע שרכשו כדי לנתח משהו אחר. בשנה ב׳ יהיה להם קורס אוצרות ומוזיאולוגיה, ובשנה ג׳ יהיה האקתון שבו הם יצטרכו לשבת 24 שעות ולפתור בצוותים בעיות. 

״יהיה גם קורס של איך מספרים סיפור, מה זה סטוריטלינג, ויהיה סמינר פרויקט גמר בין תיאוריה לפרקטיקה. כל סטודנט יבוא עם רעיון לפרויקט, יהיו לו שני מנחים, מהתיאוריה ומהפרקטיקה, והוא יצטרך לעבוד על פרויקט בתחום התרבות. מבחינה זו התכנית הזאת היא ממש לונה פארק של בצלאל, ואנחנו לאט לאט ממצבים אותה כמו תכנית המצויינות של בצלאל״.

מי הסטודנטים שהתקבלו לתכנית?

״אלה סטודנטים שבאופן עקרוני היו הולכים ללמוד מדעי הרוח והחברה באוניברסיטה. חלקם בוגרי בתי ספר תיכון לאמנות, שבאופן מודע לא רוצים בהכרח להיות אמנים אלא רוצים לכתוב על אמנות, לאצור אמנות. עולם האמנות מעניין אותם והם באים אלינו.

״טוב להם בכתיבה, טוב להם בהפקה, הם יודעים מה הם רוצים, זה מאוד ברור. הם מתעניינים בתרבות, רוצים לראות סטודיואים של אמנים, רוצים לטרוף, עם מלא אפשרויות. ולמרות הקורונה, הם רוצים עוד ועוד״.

אנחנו לא רוצים להוציא מעצבים או אמנים. אנחנו רוצים שהם יידעו לעבוד עם מעצבים ואמנים, שיידעו איך יוזמים הפקות ומיזמים תרבותיים בתחומי העיצוב והאמנות

מה אתם רוצים שיקרה? שמה הם יעשו אחרי הלימודים?

״אנחנו רוצים להוציא בוגרים עם תשתית עיונית והיסטורית, כישורי מחקר וכתיבה, חשיבה עיצובית, יזמות ושליטה בכלים טכנולוגיים. ומה עושים עם זה? חלק יילכו לתעשייות ההיי־טק ויהיו מנהלי פרויקט, מאפייני מוצר, מעצבי אינפורמציה, יזמים חברתיים, מנהלי דיגיטל, מנהלי חדשנות וכן הלאה.

״חלק אחר ימשיך באקדמיה לתואר שני ושלישי וימשיכו במחקר. ויהיו כאלו שישתלבו במוסדות תרבות, חינוך וחברה, במקצועות כמו אוצרות, הוראה, כתיבה ביקורתית, כתיבה עיתונאית, הפקה ועריכה בתחומי האמנות, העיצוב, האדריכלות, הטלוויזיה, הקולנוע והמדיה הדיגיטלית.

״אנחנו לא רוצים להוציא מעצבים או אמנים. אנחנו רוצים שהם יידעו לעבוד עם מעצבים ועם אמנים, שיידעו איך יוזמים הפקות ומיזמים תרבותיים בתחומי העיצוב והאמנות. בסופו של דבר זו תכנית שמעניקה BA: הלימודים נמשכים שלוש שנים ויש להם אפשרות להמשיך לאחר מכן לתואר שני ושלישי באוניברסיטאות.

״אנחנו עוסקים בתחומים שלא מלמדים בהכרח באוניברסיטאות. גם המחלקות ללימודי תרבות בארץ פחות עוסקות בחזותי ובחומרי, ואלה התחומים שאנחנו רוצים לקדם את המחקר שלהם בארץ״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

4 תגובות על הכתבה

  1. יעל

    במקום. בזמן. מרתק!

  2. ימימה אֶרגז Y.Ergas , visual artist

    מעניין ביותר! ולאחר שקראתי, מזמינה את קבוצת הסטודנטים לביקור בסטודיו שלי בירושלים בהמשך, כשיתאפשר…

    ימימה אֶרגז. ( [email protected] )

  3. גילינסקי

    מרתקת, חדשנית, מכינה לעתיד שהוא בעצמו מרתק וחדשני, מכינה ללא נודע ובשל כך, היא כבר העתיד. זוהי תכנית ייחודית ומרתקת. שאפו אורי והצוות.
    בהצלחה רבה

  4. נירה כלב

    יפה אפשר ללמוד גם בלי הצגת בוק של יצירה בציור או בפיסול,גם מי שהיצירה לא באה לו בקלות כרגע יכול להמשיך ללמוד אומנות.,זה מוריד מהתחרותיות,(מי יותר טוב),וכדאי לאפשר להתנסות במבחר טכניקות של עבודה בחומרים אם בציור אם בפיסול.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden