כל מה שחשוב ויפה
קולקצית חורף 21, מיכל מנגיסטו AKAL
קולקצית חורף 21, מיכל מנגיסטו AKAL. צילומים: מיכל חלבין

מיכל מנגיסטו רוצה לרגש ללא מילים

מיכל מנגיסטו (AKAL) רוצה בית משלה, ומאמינה שרקמה היא הדרך לייצר את הדבר הבא: ״כשיצאתי לדרך עצמאית רציתי לחבר כמו חיבור בחוט את השוויון של כולם ללא הבדלי דת צבע ומין. אולי מכאן הגיעה הרקמה״

מיכל מנגיסטו, מי שעומדת מאחורי מותג האופנה הצעיר AKAL, חושבת שהגיע הזמן שלמותג שלה יהיה בית משלו. ולא סתם בית: כשאני שואלת אותה איפה היא רואה את עצמה בעוד חמש שנים, היא מציגה חזון שהוא קודם כל חברתי. ״אני רוצה לראות את עצמי פועלת מתוך בית שיעבדו בו נשים בגיל השלישי, יחד נשמר את מלאכות היד האתיופית״, היא מספרת.

״האופנה תהיה בחזית, אבל יחד נרקום, נעבוד בחמר או בקליעה. אני חולמת שיהיה לי הסכם עם משרד העבודה, שיסייע לי בגיוס נשים שיעבדו ויתפרנסו בבית אקאל מעבודות של מלאכת יד.

״בהמשך אשלב גם נערות לעבודת שיקום. הנשים המבוגרות יכשירו את הצעירות ויאפשרו להן לגדול ולהתבגר כשהן בעלות מקצוע. אני מאמינה שדרך רקמה אפשר לייצר שפה חדשה, שדרכה ידברו כאן נשים אתיופיות עם רוסיות, תימניות וערביות: יחד נייצר כאן את הדבר הבא. אני רוצה לרגש ללא מילים״.

מנגיסטו, ילידת אתיופיה, בת 33, היא בוגרת המחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל (2015). לאחר סיום הלימודים החלה לעבוד בסטודיו של המעצבת נעמי מערבי, ובמקביל פעלה כמעצבת עצמאית תחת שמה. רק בקולקציה שהציגה בשבוע האופנה 2019 החליטה לחשוף את סיפורה האישי ואת המותג AKAL, שמשמעותו בשפה האמהרית היא נפש, על שם אימה.

מיכל מנגיסטו

מיכל מנגיסטו. צילום: תמיר פיינגולד

מיכל ואלמז מנגיסטו

מיכל ואלמז מנגיסטו. צילום: לנה זנדצ

היא עושה הכל במו ידיה, מהתדמיתנות ועד התפירה, בסטודיו שפתחה בתחילת 2020 בקריית המלאכה בתל אביב. רקמה מעטרת את מרבית העיצובים שלה וחלקה נעשית בשיתוף פעולה עם בני הגיל השלישי מהקהילה האתיופית, על ידי קבוצת רוקמים ורוקמות ממרכז לקשיש בשכונת יפו ד׳, המשך ישיר לפעילות דומה שעשתה בירושלים בשכונת קריית מנחם בירושלים.

ניכר שהיא עבדה ועובדת קשה, אמביציוזית, אסרטיבית, ולא נותנת לסיפור החיים הטראגי שלה לנהל את חייה. ״אני רביעית מבין שבעה אחים. בת ראשונה אחרי שלושה בנים״. אחת מאחיותיה היא אלמז מנגיסטו, מגישה וכתבת בחדשות 12, שאף מדגמנת את הקולקציות של אקאל.

״גדלנו בכפר קטן בגוביה, לא רחוק מגונדר, באווירה ובסביבה אמנותית שהייתה שם תמיד. אמי ארגה ורקמה ואבי היה צורף ובן למשפחת צורפים. אמי היא שהכניסה אותי לעולמות היצירה ולמסורת הקראפט האתיופיים. באתיופיה לא רוכשים בגדים: אם אתה רוצה משהו אתה עושה לבד, או שמבצעים סחר חליפין; הכל מאד אקולוגי״.

סבתא MOTHER

משפחתה של מנגיסטו עלתה ארצה באופן עצמאי. תחילה הם גרו באתר קרוונים בחיפה, ובהמשך עברו למעלה אדומים. כשהיתה בת 12, בסמיכות לחגיגות בת המצווה שלה, מתו שני הוריה בנסיבות טראגיות שעליהן היא מסרבת לדבר. היא וששת אחיה מצאו את עצמם יתומים מאב ואם, והאח הבכור שהיה בן 18 ניהל מאבק משפטי שבו דרש לא להפריד את האחים, שהקטן ביניהם היה רק בן ארבע. 

באמצעות ארגון ״אור שלום״ הם עברו להתגורר בבית ייעודי שהוקם רק עבורם וטופלו על ידי זוג הורים ששימשו להם כמשפחת אומנה. בסופי השבוע חזרו לדירת הוריהם שבה התגוררו מאז האסון שני האחים הבוגרים. ״עד היום אנחנו דבוקה, קשורים האחד לשני בעבותות. אולי זה הגורל שיצר את הקשר המטורף הזה, אבל זה מחזק את כולנו שזה כך״. 

שבוע האופנה 2019

שבוע האופנה 2019. צילומים: אלון פרס

שבוע האופנה 2019 שבוע האופנה 2019

עם השנים, ועדיין באמצעות מתנדבים מארגונים יהודיים, המשפחה אומצה על ידי יהודיה ניו־יורקית בשם ג׳יין (מנגיסטו לא מעוניינת לציין את שם משפחתה), והיא הופכת להיות סבתם לכל דבר. הם ביקרו לעיתים קרובות ביקורים הדדיים בארץ ובניו יורק ומנגיסטו מעידה עליה שהיא אחת הנשים עם ההשפעה הגדולה ביותר עליה.

״אני קוראת לה סבתא MOTHER, בזכותה למדתי לחלום; למדתי שהשמים אינם הגבול, היא לימדה אותי לתת אמון באנשים. אני, שעושה אודישנים לכל האנשים סביבי, שהיקום לקח לי את שני ההורים שלי בן לילה, מי יכול לבא ולהגן עלי? רק סבתא ג׳יין היא זו שדאגה ודואגת לי מאז ועד עולם.

״היא סבתא לכל דבר. היא לימדה אותי שבשביל לאהוב אין צורך בקשר דם, ואין משמעות לצבע עור או למגדר. היחס שלה הוא שחיבר אותי למשפט שמלווה אותי – Inside We Are All The Same. מעולם לא ראיתי את עצמי אתיופית או בעלת צבע עור שונה, רק כשיצאתי לעולם העסקים הבנתי את היותי כהת עור. כשיצאתי לדרך עצמאית, רציתי לחבר כמו חיבור בחוט את השוויון של כולם ללא הבדלי דת צבע ומין. אולי מכאן הגיעה הרקמה.

מעולם לא ראיתי את עצמי אתיופית או בעלת צבע עור שונה, רק כשיצאתי לעולם העסקים הבנתי את היותי כהת עור. כשיצאתי לדרך עצמאית, רציתי לחבר כמו חיבור בחוט את השוויון של כולם ללא הבדלי דת צבע ומין. אולי מכאן הגיעה הרקמה

״אני כותבת יומן מאז גיל 12 – מהיום שבו ההורים שלי נעלמו לי מהחיים. מדי שנה בימי ההולדת שלי אני כותבת מטרות לשנה הקרובה. כשחגגתי יום הולדת 30 כתבתי שאני רוצה להביא את הסיפור האישי שלי, עם אינטרפרטציה אישית לעבודות היד והזיכרון הטהור שלי מהילדות. המטרה הזו גרמה לי לחקור מתוך הלב והזיכרון שלי, איך עשיתי את זה עם אמא שלי ואיך אני משלבת את כל אלו בקולקציה החדשה שלי״.

עם השאלות האלו היא פגשה בניו יורק את המעצב ראלף רוצ׳י, והחלה לעבוד אצלו במשך תקופה קצרה. ״את צריכה לדעת ולהבין מה מיוחד בך ומה את יכולה להוסיף לתעשיית אופנה, כי מעצבי אופנה יש בלי סוף״, אמר לה, ועם האמירה הזו חזרה ארצה וזכתה במלגת חממת מפעל הפיס. בשבוע האופנה 2019 היא הציגה בתצוגת האופנה הראשונה שלה תחת השם אקאל.

קולקצית חורף 21, מיכל מנגיסטו AKAL

קולקצית חורף 21, מיכל מנגיסטו AKAL. צילומים: מיכל חלבין

קולקצית חורף 21, מיכל מנגיסטו AKAL קולקצית חורף 21, מיכל מנגיסטו AKAL קולקצית חורף 21, מיכל מנגיסטו AKAL

birds

״הפריטים שלי בנויים בגזרות ישרות, ומשולבות בהם עבודות רקמה ועיצוב בטקסטיל. אין להם עונה מוגדרת ואפשר ללבוש אותם כל השנה. אני מעצבת קרדיגנים לקיץ – אני קוראת להם קרדיגן מזגן – ואת החולצות ללא השרוול אפשר ללבוש כמובן גם בחורף תחת הסוודרים הרקומים״.

כך, הקולקציה האחרונה שלה נוחה, מגובשת, אם כי מצומצמת בשל אירועי הקורונה. מנעד הצבעים אינו רחב: בתחילת דרכה היא הציעה בעיקר פריטים לבנים, כחלק מזהות הבגדים האתיופיים המסורתיים. בסיוע של איילת בן שחר, שהיתה שותפתה של נעמי מערבי וכיום מסייעת למנגיסטו להוביל את החברה, ובעיקר לטפח את הזהות המותגית של אקאל, מנגיסטו הרחיבה את מגוון הצבעים לשחור, לבן, בז׳, חום, מעט אדום – ובקיץ גם קורל.

לא פשוט איתי

מנגיסטו מוכרת בסטודיו בתל אביב, במספר חנויות ברחבי הארץ, ובימים אלו היא מסיימת את הקמת אתר האינטרנט שעליו היא שוקדת בחודשים האחרונים. עד אז אפשר להתרשם ולפנות אליה גם באמצעות עמוד האינסטגרם של המותג.

מספר הדגמים שהיא משיקה בכל קולקציה אינו גדול ולכן היא גם תופרת בסטודיו. ״מעט דגמים יוצאים לתפירה במתפרות חוץ. אני מוטת שליטה, ומעדיפה לפקח על הכל מכאן״, היא מציינת בחיוך.

״אני חייבת להודות שהגדילה שלי היא בזכות הצוות שלי: אז מה אם אני המעצבת ובעלת כשרון. אני אולי נותנת את הטון, אבל אם אין לי צוות טוב ונאמן אי אפשר להתקדם. אם לא יהיו לי הרוקמות, התופרות, וכאלו שילמדו ממני – זה לא יקרה.

״אני רוצה שיישבו כאן רוקמות ותופרות ואני אציע מקום עבודה ולמידה של מקצוע. אני כבר בשלה להכניס משקיעים שבאמצעותם אוכל לפתח את המותג. עד היום לקחתי על עצמי לבד את הסיכון, כי רציתי לייצר את טביעת האצבע והסגנון שלי – אולי עכשיו הגיע הזמן?״. 

צילום: גיא נחום לוי

צילום: גיא נחום לוי

צילום: לנה זנדץ

צילום: לנה זנדץ

המעבר לסטודיו בדרום תל אביב התאפשר כשמנגיסטו ורומן גילמן, בן זוגה בשבע השנים האחרונות, עברו להתגורר בהרצליה. עד אז, הכל קרה מדירתם ביד אליהו שבתל אביב. גילמן הוא מהנדס ממוצא רוסי שעלה לארץ לפני הרבה שנים.

״לא פשוט איתי״, היא מעידה על עצמה: ״אני סוערת ורעשנית ורומן ההפך הגמור. אבל הוא מאפשר לי ומכיל אותי על כל שגעונותי ונותן לי להיות מי שאני. כששואלים אותי איך ההורים שלו קיבלו אותי, אני צוחקת ודורשת: למה לא שואלים איך ההורים שלי מקבלים אותו?

״אבל לרומן היתה דרך קצרה יותר, כי ההורים שלי מתגוללים באדמה כבר שנים רבות״, היא אומרת בעצב, אבל מדגישה שהוריו של גילמן הם אנשים נפלאים שהיא מאוד אוהבת. ״אני יודעת שארצה להיות אמא, לצורך כך אני עוברת כעת טיפול פסיכולוגי כדי להתגבר על הפחד מלעבור תהליך ותוצאה שאין לי עליה בהכרח שליטה״. 

אני מאמינה שהכל תלוי בנו. כמו שאופרה וינפרי אמרה שכל אחד יכול לחולל שינוי באמצעות היכולות שלו, כך אני ביכולות שלי, באמצעות אופנה והתשוקה שלי יכולה אולי לשנות. תסתכלו סביבכם, תאמינו ותתקנו בקטן. מהתיקון הקטן יבוא השינוי הגדול

את טיפוס אופטימי? 

״לא״, היא עונה נחרצות, ״אבל אני לומדת להיות. אני מאמינה שהכל תלוי בנו. כמו שאופרה ווינפרי אמרה שכל אחד יכול לחולל שינוי באמצעות היכולות שלו, כך אני ביכולות שלי, באמצעות אופנה והתשוקה שלי יכולה אולי לשנות. תסתכלו סביבכם, תאמינו ותתקנו בקטן. מהתיקון הקטן יבוא השינוי הגדול״.

באופן אולי לא מפתיע, מנגיסטו מציינת את אלכסנדר מקווין כמעצב שהכי מעורר בה השראה. ״למקווין היתה נפש פצועה; קצת דומה לי, גם לי יש נפש פצועה. אני מזדהה איתו וגם כשהתאבד לא שפטתי אותו, הבנתי אותו ואת המקום הפצוע שלא נרפא. בבגדים שלו יש משהו לא מושלם ודרכו הבנתי שאפשר להביא את הלא מושלם בפומבי״.

כשאני יוצאת מהפגישה עם מנגיסטו, אני חושבת עד כמה היא אשה מעוררת השראה. ואז היא שולחת לי את הודעה הבאה: ״חשבתי על הפגישה שלנו. חשוב לי שתציגי אותי בכתבה כמי שאני, מעצבת אופנה ויזמית שבחרה להביא באהבה את השורשים שלה בתעשיית אופנה. אני לא רוצה שתציגי אותי כמו כל הסיפורים שניסו לספר עלי: ילדה שעברה טרגדיה אישית״.

אני מבטיחה ומציינת שאפילו לא היתה לי כוונה כזו.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

5 תגובות על הכתבה

  1. לירי

    עבודות מהממות!
    כיף להסתכל.
    מתחשק ללבוש.

  2. תמר רמות

    כתבה מעוררת השראה
    יצירות אומנות
    תענוג לראות ולרכוש

  3. rachel

    הבגדים הם יצירות אמנות. מאוד יפים…ההשקעה ניכרת, אבל המחירים לא נגישים…

  4. דברת שוואב

    מרשימה! ייחודית ומיוחדת! בהצלחה רבה במיזם שהוא מצווה ושליחות חברתית.

  5. איריס גל

    וואו! השראה

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden