כל מה שחשוב ויפה
מיה דבש במוזיאון העיצוב חולון.
מיה דבש במוזיאון העיצוב חולון. צילום: שרון דרעי

מיה דבש: שאלתי את עצמי אם יש זכות קיום למוזיאון ללא קהל

״עיצוב עוסק באנשים. תערוכה שמתעסקת בחפצים לא יכולה להראותם במנותק מיחסיהם עם בני אדם״, אומרת האוצרת הראשית של מוזיאון העיצוב חולון, עם פתיחת התערוכה ״קופסה שחורה״, במלאת שנה לקורונה

בדצמבר 2019 נפתחה במוזיאון העיצוב חולון התערוכה אקסטרים, ובשמה המלא: State of Extreme (בתרגום מילולי ״מצב קיצון״). ״מצבי קיצון הם יחסיים אחרי הכל: מה שנדמה כקיצוני היום עשוי להפוך לשגרה של מחר. כיצד נסתגל לנורמלי החדש?״, שאלו האוצרים, ולא ידעו כמה גמישות וסתגלנות ידרשו לנו בשנת 2020.

התערוכה שנועדה לציין את שנת העשור למוזיאון הייתה מעין מראה מרוחקת, התכתבות במורד השנים, עם תערוכת הפתיחה של מוזיאון העיצוב ״מצב הדברים״ משנת 2010. שתי התערוכות כיוונו זרקור אל נקודה מהותית בכל הנוגע לעיצוב: עיצוב הוא קפסולת זמן, דיוקן של תקופה. עיצוב קיים בכל פרט וחפץ בעולם, והוא לוכד ומשקף את רוח התקופה שאליה הוא שייך, בחומר, בצורה, באסתטיקה, בטכנולוגיה וגם במהות.

התערוכה ״אקסטרים״ הקדימה בשלושה חודשים את מגיפת הקורונה, וכמו רבות מהתערוכות של עיצוב ואמנות עכשווית באותה עת – נראתה בדיעבד כקולעת הרבה יותר משתכננו אוצריה, אריק צ׳ן ומיה דבש, האוצרת הראשית של מוזיאון העיצוב חולון.

מתוך התערוכה אקסטרים במוזיאון העיצוב. צילום: אלעד שריג

מתוך התערוכה אקסטרים במוזיאון העיצוב. צילום: אלעד שריג

״במחשבה על שנת העשור של המוזיאון, הצגנו את התערוכה ׳אקסטרים׳, שהתחילה לפני הקורונה, ובקיץ היה אמור להיות ׳הנשף׳ – תערוכה חגיגית, על אופנה ישראלית. מבחינה תמטית – הראשונה עסקה בעיצוב עולמי ובינלאומי, רוחבי ורב תחומי והשנייה לחלוטין בעיצוב ישראלי.

״אחרי שפרצה המגיפה והחלו הסגרים, הבנו שאנחנו חייבים להאריך את אקסטרים ככל האפשר, ושלא נוכל לפתוח את הנשף״, אומרת דבש בראיון לפורטפוליו על… מצב הדברים. האי־ודאות שאפפה את התנהלות המוזיאון, כמו את כל העולם, בשנה האחרונה, החרדה העולמית ותחושת הקץ, לא התאימה לתכנון נשפים וחגיגות. מה גם שלא ניתן לדעת אם הקהל יוכל להגיע.

מעבר לכך, ברמה הטכנית, הייתה התמודדות מסוג חדש: ״ב׳אקסטרים׳ היו המוני משאילים. אחרי שנה תמה תקופת ההשאלה ומשתנה הסטטוס של החומרים, מבחינת המכס וההגדרה של הפריטים, מהשאלה לייבוא. בעקבות המצב החדש שנוצר, ראינו הזדמנות לרענן רעיון ישן ולעסוק באופן ישיר באוסף. כבר הרבה זמן חושבים על זה״. כך נבטה התערוכה החדשה ״קופסה שחורה״, שנפתחה בסמוך לסגר האחרון, וכעת היא סוף סוף פוגשת קהל. את המחקר האוצרותי הובילה נגה שמשון, מנהלת אוסף המוזיאון.

אני חושבת שזו אחת המגמות שהקורונה הקצינה, אבל אפשר היה לראות את הניצנים שלהן – לדוגמה במומה המחודש בניו יורק, ששם דגש על תחלופה רבה יותר של פריטים בתצוגת הקבע מן האוסף.

״אין מוזיאון ללא אוסף. קיומו של אוסף מגדיר את המוסד כמוזיאון, ואופי האוסף מגדיר את זהותו״.

באוסף של מוזיאון העיצוב חולון יש אלפי פריטים המאוחסנים בחלל של 100 מ״ר, שנשמרים ומחולקים לפי תחומים. ״התערוכה נותנת הזדמנות להתבונן בדברים מנקודות מבט חדשות ומרובות״, דבש מוסיפה.

זה גם קשור לנקודת הזמן של עשר שנים – הסתכלות על תקופה או על מה שהצטבר מהתערוכות במוזיאון?

״עשר שנים וכורח השעה. הסתכלות לתוך האוסף נעשית מאז ומתמיד, אין בזה חדש. אם נסתכל סביב על מה שקורה במוזיאונים בעולם – בכל הסתכלות על האוסף שואלים מה נכנס לאוסף – במוזיאונים קלאסיים של אמנות – מי קובע ומהו הקאנון. מה שנכנס לאוסף מקבל הכרה. כל העניין הפמיניסטי עלה דרך זה, כל הביקורת המוסדית שעלתה בשנות ה־60־70. מה שכן חדש, ונעשה בולט יותר בעקבות הקורונה – זה העיסוק באספנות של חומרים דיגיטליים ווירטואליים.

״אצלנו, כמוזיאון לעיצוב, השאלה מקבלת משנה תוקף, כי אנחנו עוסקים בחפצים. ניקח לדוגמה שואב אבק: למה שואב אבק אחד מוצג על פודסט כחלק מתערוכה, והשני מנקה את המוזיאון?״, דבש מצביעה על אנומליה שמבלבלת את הצופים לא פעם בתערוכת עיצוב.

והשלישי, של ג׳ף קונס, הוא בכלל עבודת אמנות.

״נכון. הנכדה שלי שואלת – אז למה זה במוזיאון?״.

ההסתמכות על האוסף אפשרה לגבש תערוכה שדבש מגדירה אותה כעיצוב למעצבים. ״חשוב שמעצבים יראו את התערוכה – היא מדברת על העקרונות של ארגון הפריטים והנרטיבים שקושרים ביניהם״.

אין לנו מספיק עיצוב תעשייתי

בשנה האחרונה, הצוות הקבוע של המוזיאון לא יצא לחל״ת, ובילה את השנה האחרונה בחשיבה על אפיוני התערוכה. או כמו שדבש מתארת זאת: ״אוקיי, מדברים על האוסף, אבל מה מספרים עליו? איזה נרטיב? היו פה חודשים של חיפוש, קראנו יחד חומרים וזה היה מדהים. בתקופה שלאנשים לא היה בכלל כוח לקום ולצאת, אני מודה שזה היה מרענן ומפתח.

״רונה זינגר, מעצבת התערוכה, דיברה על כך שזו הייתה הזדמנות לעבוד ללא היררכיות, וזה ניכר גם בתערוכה. באותה נשימה, הסתכלנו ושאלנו מה חסר לנו באוסף? כאן הייתה תגלית: אין לנו מספיק עיצוב תעשייתי – עיצוב פר־אקסלנס״.

שרית שני חי בתערוכה קופסה שחורה

שרית שני חי בתערוכה קופסה שחורה. צילומים: אלעד שריג

ענת גולן בתערוכה קופסה שחורה

ענת גולן בתערוכה קופסה שחורה

מתוך קופסה שחורה

מתוך קופסה שחורה

תני דוגמאות?

״אין לנו טפטפות, למשל, עיצוב ישראלי מוביל בעולם! אין לנו מצלמות שנכנסות לתוך הגוף – פיתוחים ישראליים לתעשייה רפואית. האוסף גדל וגדל ועדיין בעיצוב מוצר המוני, הדבר שממנו עולם העיצוב מתפרנס – זה התאפשר בתקופה הזו. זו הייתה הזדמנות לקבל תרומות, כמו טלפון ציבורי שקיבלנו מאוסף פרטי, או המכונית הישראלית ההיסטורית – הסוסיתא שמוצגת בתערוכה, אבל היא רק בהשאלה מאספן״.

האוסף מאוד אקלקטי. מה למדתם בתקופת המחקר?

״אם אני מסתכלת על מוזיאוני עיצוב בעולם – לא פעם מתחילים מאוסף ומקימים סביבו מוזיאון, שמשקף את התרבות שבה הוא פועל. זה נכון למוזיאונים כמו ויקטוריה ואלברט בלונדון ואחרים. אנחנו התחלנו כמוזיאון ואחר כך התחיל האוסף.

״היו דברים שהגיעו עם הזמן – קיבלנו את אוסף גוטקס, אוסף רונית אלקבץ; והיו עבודות שהזמנו לתערוכות ונכנסו אחר כך לאוסף, כמו פריטים מתערוכת המשקפיים. תקופה מסוימת ג׳וגול עבד בחיפוש פרויקטים סטודנטיאליים שמתאימים לאוסף.

״אבל עשר שנים זה זמן מאוד אינטנסיבי בחיי מוזיאון, ללא אוויר לנשימה. הגענו לנקודת עצירה שלא הייתה יכולה להיות מתוכננת״.

זו הייתה מתנה?!

״לגמרי. מצאנו את עצמנו במצב לא מוכר. היינו צריכים לחשוב מה לעשות כשאין קהל״.

יותר טוב אולי, שלא יפריע?

״היו רגעים בשנה הזו ששאלתי את עצמי אם יש זכות קיום למוזיאון ללא קהל. הרי עיצוב עוסק באנשים. תערוכה שמתעסקת בחפצים לא יכולה להראותם במנותק מיחסיהם עם אנשים״.

יש לך תובנות חדשות לגבי מצבם / תפקידם/ כיוון צעדם של מוזיאונים במאה ה21, ובמיוחד בעקבות הקורונה?

״התקופה האחרונה חידדה אצלנו את ההבנה בדבר המחויבות שלנו לקהל – לבני אדם. כמוזיאון אנחנו מחויבים לחפצים, לאיסוף ושמירה עליהם מכל משמר – מפגעי הזמן, הלחות ולא פעם מפגעי בני האדם, המבקרים. לאורך השנה האחרונה מצאנו עצמנו מייחלים לאותם מבקרים, לעיניים ולידיים הסקרניות. כי בעיננו, תערוכה ללא קהל היא לא תערוכה ומוזיאון ללא מבקרים הוא לא מוזיאון״.

התקופה האחרונה חידדה אצלנו את ההבנה בדבר המחויבות שלנו לקהל – לבני אדם. כמוזיאון אנחנו מחויבים לחפצים, לאיסוף ושמירה עליהם מכל משמר – מפגעי הזמן, הלחות ולא פעם מפגעי בני האדם, המבקרים. לאורך השנה האחרונה מצאנו עצמנו מייחלים לאותם מבקרים, לעיניים ולידיים הסקרניות

״ועוד משהו – כמוזיאון מוטלת עלינו האחריות לתכנן הרבה זמן קדימה, שנתיים לפחות. אנחנו מקימים תערוכה אחת וראשנו שקוע כולו בעוד כמה נוספות. כאמור, התקופה האחרונה איפשרה לנו להיעצר. וכך היא האירה לנו את האחריות שלנו כמוסד תרבות להאט ולהקשיב למה שמתחולל עכשיו. את היכולת הזו, להיות קשובים לזמן אני מקווה שיוכלו מוסדות תרבות ומוזיאונים ביניהם להמשיך ולשכלל״.

מה מעניין לדעתך במוזיאון עיצוב, להציג את האוביקט, את המודל, את הפרוגרמה?

״גם וגם. אנחנו מציגים תהליכים – שזה משהו אופייני לעולם העיצוב לעומת אמנות. יבואו יום אחד סטודנטים ויוכלו ללמוד על מה שהתפתח כאן. בגוף התערוכה עכשיו אפשר לראות את המודל של תכנון ההצבה בגלריה התחתונה. כמו שהמאקט (הדגם) של התערוכה של ננדו הוא חלק מהאוסף.

״עיצוב תערוכה הוא ענף משנה של עיצוב, גם הוא אחד מתחומי התוכן של עיצוב. וזה חייב להיות מעוגן בתוך התהליך עצמו. אני מנסה להכניס את החשיבה על העיצוב בשלבים הרבה יותר מוקדמים של הפעולה – עיצוב גרפי, עיצוב תערוכה״.

בעשר שנותיו המוזיאון הפך לבית למעצבים ישראלים?

״אנחנו עוד לא במקום הבטוח הזה. זה כן קיים אבל צריך עוד להדק את זה יותר ויותר. עם זאת, צריך לזכור שהמוזיאון הוא בעל אג׳נדה בינלאומית. הוא גם הוקם בתקופה שבה להיות רק לוקלי זה לא נכון״.

טרפת הגלובליזציה.

״ברור שהיום אנחנו, כמו כולם, מתמקדים במקומי, מרגישים את מגבלות התנועה של תקופת הקורונה. אבל זה חלק מהמשימה של מוזיאונים לעיצוב ככלל – הם לא יכולים להרשות לעצמם מבט מצמצם. כדי לשקף תרבות המשימה שלנו יותר רחבה״. עם זאת היא מוסיפה ומדגישה שהתערוכה ״הנשף״, שאוצרת חוקרת האופנה יערה קידר, תהיה על טהרת עיצוב ישראלי.

קופסה שחורה, מוזיאון העיצוב חולון

קופסה שחורה

קופסה שחורה, מוזיאון העיצוב חולון

birds

באולמות התערוכה אפשק לראות את כוכבי האוסף – שהוצבו תחת הגדרת ״הנשגבים״, ובהם חפצים שעיצבו פיליפ סטארק, חיימה חיון, ננדו, קיארה אונידה, טל גור, דב גנשרוא ואחרים; אך גם פריטים שנוצרו ונחשפו רק לאחרונה.

״נכון, יש דברים שהוספנו עכשיו לאוסף, היישר מתערוכות הבוגרים.ות״, אומרת דבש, ומציינת כדוגמה את עבודת המחקר בצמחים של עופר אסף, בוגר התואר השני בעיצוב בשנקר, שנמצאת בתערוכה בין הפריטים ה״סוררים״. פריטים שמעלים בעייתיות – בגלל החומר האורגני שהם משלבים, נוזלים או חומרים מתכלים.

אז איך בכל זאת זה נכנס לתוך האוסף?

״זו דוגמה טובה של פריט שלבסוף ישאר רק תיעוד שלו. כך גם אוסף החרקים מהתערוכה של סגמייסטר וולש, הם שמורים במשרד שלי ולא במחסני האוסף, כי זה חומר אורגני שעוד לא סיים את התהליכים״.

שמשון, מנהלת האוסף, מצטרפת לשיחה ומציינת שחלק מהבעייתיות של אוסף מוזיאלי היא ההתכלות. ״יש כאן בגדי ים של גוטקס משנות ה־60, זה לא רק טקסטיל, זה גם פולימרים, והם מתפרקים. בספידו באוסטרליה הבינו את נושא השימור של החומר בתאי תת לחץ. יש הרבה מחשבה על אוספים שמתבלים ומתכלים ונשרפים ונשדדים… מה עושים עם המגבלות של פריטים ומקום. מהרבה תערוכות נשאר פריט בודד או כמה פריטים לאוסף״.

התערוכה מנסה להעביר לצופים את ההבנה שזהו רק קצה הקרחון, שבשכבות הנסתרות שמאחורי קירות הגלריה האוסף חי במחשכים. את תחושת הרפאים של אותם מדפים וקופסאות אחסון שמאחורי הקלים, בחרו להעביר באמצעות הקרנה של סריקות שנעשו באוסף, על מסכים התלויים משני צידי הגלריה.
״עבדנו עם חברה בשם scan the city והם טיילו ותיעדו את האוסף על המדפים. התייחסו לשטח כמו מרחב אורבני חי״.

בקומה השנייה, מפנה התערוכה את תשומת הלב ליחסים שבין אדם לחפצים שסובבים אותו. השימוש בחפצים מגדיר את החברה האנושית – החל מאבן הצור הקדומה ששימשה ככלי נשק וכלי עבודה וכלה בזרוע הרובוטית שעיצבה מיכל לשצ׳ינסקי, בוגרת של המכון טכנולוגי חולון מהשנה האחרונה. מזהות המותג והשפה הגרפית שעיצבו עדי שטרן (כיום נשיא האקדמיה בצלאל) וסטודיו שועל למוזיאון עם הקמתו, ועד לדגם החללית בראשית שטסה לירח. מתוכנה מזהת פנים שתכנן אסף ריב ועד מערכת חכמה לניקוי דליפות נפט מספינות – שעיצבו גילי קוצ׳יק ורן אמיתי.

״יש 189 מוצגים בתערוכה, יותר משהצגנו אי פעם״, אומרת דבש. ומתעכבת בחיבה על הסוסיתא: ״תהיתי אם זה צריך להיות במוזיאון עיצוב. הרכב הזה הורכב מחלקים של עיצובים אחרים. זה לא עיצוב, זה ליקוט. אבל זה עיצב את החברה. היה צריך לעשות רכב ישראלי, אז עשו״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden