כל מה שחשוב ויפה
רן טל, ״מה היה קורה אילו. אהוד ברק על מלחמה ושלום״
רן טל, ״מה היה קורה אילו. אהוד ברק על מלחמה ושלום״. צילומים: תולי חן

מלחמה ושלום, גרסת אהוד ברק

סרטו של הבמאי רן טל ״מה היה קורה אילו. אהוד ברק על מלחמה ושלום״, מנסה לבדוק דרך דמותו של אהוד ברק, עד כמה מנהיג יכול להשפיע על המציאות. התשובה - כצפוי - מורכבת, לפחות כמו המציאות

יש פוליטיקאים שלעיתים מתגלים עד הסוף רק בדיעבד. משהו ברציונליזם הפשוט של הכוח המניע אותם, המחפש ביטוי לשינוי, נבלע תחת המעטה הפופוליסטי שמשטיח את מהלכיהם כשהם מכהנים; כשלצד הדריכות המתמדת להישאר רלוונטיים בעיני הציבור, נותר מהם לבסוף בזיכרון רק אייקון צעצוע.

שנים לאחר מכן, כרפלקציה על עשייתם, יש בפוקוס המצלמה כדי לחשוף את אחורי הקלעים של כוונותיהם; לחשוף מנהיגים גדולים באמת. המצלמה עושה זאת גם בסרטו הדוקומנטרי המדובר של הבמאי רן טל – ״מה היה קורה אילו. אהוד ברק על מלחמה ושלום״ (ששודר השבוע בקשת 12). 

״אני מחכה לך; בלי העיניים שלך מולי אני לא יכול להתרכז״ אומר ברק בן ה־78 לבמאי מאחורי המצלמה, וכך בעקיפין גם לנו הצופים. זו אמירה חשובה שמבקשת ללכוד את תשומת ליבנו, שנישאר. היא חשובה אולי גם כי עם יד על הלב, לא הייתי הולכת סתם כך לצפות בסרט על אהוד ברק, שנתפס כתפל ביחס לפוליטיקאים וראשי ממשלות אחרים שכיהנו לפניו או אחריו, בציר האירועים הפוליטיים שבהם פעל.

יופיו של הסרט בכך שכבר מהשוט הראשון הוא משכנע אותי שטעיתי; שמאחורי הדמות הזחוחה לכאורה של הרמטכ״ל וראש הממשלה לשעבר, מסתתר סיפור גבורה של אדם שפעל מתוך דחף של מנהיג, בצמתים מורכבות, להגן על ישראל. הסיפור נע בין מלחמה לשלום ומציג משלב מסוים גם פרופיל קולנועי דוקומנטרי לדמותו של יאסר ערפאת. 

אינסוף פעולות של אינספור אנשים באינספור מקומות

ההיסטורי – history מובחן מה־story – מהסיפור. וכך הסרט מספר את אהוד ברק יושב מול המצלמה ומספר את סיפורו של הילד בן השלוש, שעמד על שפת ארגז החול מאחורי אביו, כשלפניו ילד מבוגר יותר שקפץ אל תוך ארגז החול, מגובה 30 ס״מ. ״ואני זוכר את עצמי עומד ומסתכל למטה אל התהום ומאוד לא אוהב את הרעיון שאני אקפוץ, ואני מסתכל על אבי שאולי הוא יחלץ אותי או שאראה על פניו שזה מסוכן או נועז והוא דווקא אומר לי ׳אתה יכול לנסות׳ ואז אני אוזר עוז וקופץ״.

הוא מספר את הפרטי, שמנקודה היסטורית קטנה צומחת למנהיגות היסטורית, בדמות הקיבוצניק, החייל, המפקד. וכשברק מספר, ההיסטוריה הפרטית נסללת עם ההיסטוריה של מדינת ישראל והתחושה מזכירה ישיבה מול עד. אולי ברק מצדיק את חפותו כעת, מול הסכם השלום שלא צלח בקמפ דייויד? אולי הוא מנסה להסביר את מהלכיו שדי נשכחו בחלוף העיתים?

אבל אולי הוא גם מספק תשובה, לשאלה, ברוח מסגרת הכתוביות שניתנה לסרט, האם ישראל הייתה מה שהיא היום, אם ברק מעולם לא היה נולד (וכאן אני חייבת לעצור רגע כדי לציין שהלחן המוזיקלי של חיים פרנק אילפמן, משלים את דמותו של ברק באופן אקסטטי שמרים את מכלול הסרט לגבהיה של האמנות הדוקומנטרית). 

אהוד ברק ורן וטל

״טולסטוי בספר מלחמה ושלום מעלה את הטענה שההיסטוריה נוצרת מאינסוף פעולות, של אינספור אנשים באינספור מקומות, שפועלים כל אחד על פי שיקולו הרגעי הקטן, ומה שאנחנו קוראי לימים היסטוריה הוא מה שנוצר מאוסף הפעולות האלה״, מסביר ברק. ״כמי שבילה את כל חייו בעולם המעשה, אני משוכנע שהאמת יותר מורכבת. אין ספק שהכוחות האדירים של ההיסטוריה יובילו להצלחה לשנות את המציאות, אבל חובתו הראשונה של מנהיג היא לנסות ולפעול״.

ובנקודה זו, מגובה בקטע ארכיון מעצרת האו״ם בנובמבר 1974, הוא חושף פרט מעניין במיוחד, ומעיד שאת יחסיו עם הפלסטינים התחיל הרבה לפני שכיהן בתפקיד – ב־1972, בעת שגיבש הצעה לחיסול ערפאת בדופן החרמון. ראש אמ״ן דאז אלי זעירא, פטר את ברק בכך שערפאת הוא ״שמן, פוליטי, לא יעד״. אבל התכנית הזו התגלגלה גם לשולחנו של אריק שרון.

וכאן נוצרת אמנות קטנה של מסך בתוך מסך, כשערפאת מגיח ממסך טלוויזיה ישן, שממנו יגיחו בהמשך גם דוד בן גוריון, גולדה מאיר ויצחק רבין בשחור לבן. בהמשך, תהיתי, למה גם ברק לא הגיח ממנו בשחור לבן? אולי זו בחירה אמנותית שביקשה לסמן את כל מי שאיננו ברק? כך או כך מדובר בבחירה מתוחכמת, ויזואלית ואסתטית במיוחד. 

באחד מקטעי הארכיון הטלוויזיוני, ברק מעיד שאילו היה נולד בצד השני, והיה בגיל המתאים, בשלב מסוים היה נכנס לאחד מארגוני הטרור ונאבק משם. זו אמירה שגם בזמן אמת נתפסה כקיצונית, מה שהפך אותה לקול נדיר בזירה הפוליטית שבה פוליטיקאים ומנהיגים מנסים להגיע לקונצזוס הישראלי ולצייר את הערבים כאויב. היא שמציירת את ברק כאדם נחוש וכמנהיג, שמסתכל על שני צדי המטבע. 

״היה פער עצום בין הדרמה בחוץ לבין זה שבקיבוץ לא קורה כלום״, הוא יספר בהמשך. ״ריטואלים של טקסים וטקסטים שהשתמשו בהם בקיבוץ, עיצב את הווייתנו, באופן שנובע מתוכנו – שזו האמת המוחלטת, שזה מה שהאינטואיציה אומרת לך״.

מוזיאון תודעה

השיטוט ההיסטורי מנסה לדוג תהליכים היסטורים בכרוניקה של זמן, שנת 1942, 1948 – מלחמת העצמאות, 1973 – מלחמת יום כיפור, הסכמי הביניים ב־1974, הסכמי השלום ב־1978, הכניסה והיציאה מלבנון, הסכמי אוסלו, רצח רבין ועוד מאורעות, שאמנות השחזור בסרט מאפשרת להפוך את הנרטיב של ברק למוזיאון תודעה המשלב עדות ותמונה, הקלטות וקטעי וידאו שמשלימים את התמונה.

היציאה מלבנון במאי 2000 מתועדת בקטעי ארכיון בצבע. לדעת שאורי גרוסמן, בנו של הסופר דוד גרוסמן, שהיה חניך שלי בקן מרכז בשומר הצעיר, לא שם, כי הוא נהרג מפגיעת טיל נ״ט בטנק שבו היה, מכווצ׳ץ׳ לי את הלב גם אחרי כל כך הרבה שנים. אולי זו הסיבה שאני חושבת, שאין רגע לאורך 85 הדקות של הסרט, שלא יכווצ׳ץ׳ את הלב למי שגדלו על פיסת קרקע בין מלחמה לשלום.

עיצוב: להב הלוי

birds

״ירדן, כמדינה פלסטינאית, זו פנטזיה גאו־פוליטית־היסטורית של המתעלמים מהמציאות״, אומר ברק בנחרצות כשהוא מדבר על ירושלים בירת כל הדתות. גם הוא מבין שהקשר לירושלים הוא העוגן של הזהות הלאומית־קולקטיבית.

״הדיון על ירושלים התפתח בקווים של המחלוקת שישנה בתוך המחלוקת״, הוא מתאר את שיחות ועידת קמפ דיוויד. ״דן מרידור דיבר ואמר שהדבר הזה יהיה לא פשוט – להחליט לגבי ירושלים. אלייקים רובינשטיין חשב שלא צריך לעסוק בזה. שלמה בן עמי לעומתם היה נחרץ וטען שחייבים תוצאות״.

ההכרעה על ירושלים שקולה בעיני ברק, להחלטה של בן גוריון להקים את מדינת ישראל או להחלטה של בגין על שלום עם סאדאת. ההצעה הלילית שהציע ברק לקלינטון וכשלה לבסוף, בשל חוסר שתוף הפעולה של ערפאת – מובאת בסרט לפרטיה. וכך, אחרי כישלון קמפ דיוויד, האינתפאדה השנייה גובה את חייהם של מאות בני אדם, יהודים ופלשתינאים, ושלוש שנים מאוחר יותר מתבשר העולם על מותו של יאסר ערפאת.

״גדלתי בעולם שבו אתה יודע את האמת דרך הניסוי״, אומר ברק, ספק מצהיר ספק מתנצל. אבל בהמשך גם מבהיר שהמבחן של מנהיגות הוא היכולת לבדוק ולפעול בסביבה של אי וודאות. את חלק מהאנשים המורכבות הזאת משתקת, אבל המציאות מורכבת מכדי להכניס אותה למודל, וכך המחיר של אי העשייה הוא המחיר הגבוה ביותר. 

כבמאי, טל מציג בפני ברק שובל שאלות לא פשוטות שהותירו מהלכיו. הסרט הוא הזדמנות מרתקת ללמוד את התשובות בגוף ראשון ולחשוב גם מה היה קורה אילו; שאלה גם שסטניסלבסקי שאל עוד לפני טולסטוי בתורת המשחק שלו, ושמחדדת לאורך הסרט – כולל קטעי ההרצה לאחור של השחקנים הראשיים – את עומק האוקסימורון של מלחמה ושלום. וכעת גם ברק שואל את אותה השאלה.


מה היה אילו. אהוד ברק על מלחמה ושלום
85 דקות, ישראל, 2020
בימוי ותסריט: רן טל
4.5 כוכבים

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. אבי

    מפחיד לחשוב מה היה קורה אילו אהוד ברק היה מצליח להחזיר את הגולן לסוריה מה היה קורה היום???

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
This error message is only visible to WordPress admins

Error: API requests are being delayed for this account. New posts will not be retrieved.

Log in as an administrator and view the Instagram Feed settings page for more details.

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden