כל מה שחשוב ויפה
דני קרוון. צילום: תמר קרוון (צילומים באדיבות סטודיו קרוון)

דני קרוון: 1930-2021

האמן החשוב דני קרוון מת היום (שבת) בגיל 90. הותיר מורשת עולמית של עשרות עבודות פיסול סביבתי

דני קרוון, חתן פרס ישראל לפיסול לשנת 1977, מהאמנים הישראלים החשובים, הידועים והמשפיעים ביותר בעולם, הלך לעולמו בגיל 90. עבודות הפיסול הייחודיות שלו ברחבי העולם מזוהות למרחוק, בזכות תכונות שאימץ עד שהפכו לחלק מחתימת ידו האמנותית: הן משחקות עם שריקת הרוח וכיווני נפילת האור והצל, משלבות צמיחה וזרימת מים ויותר מכל, הן מזמינות את האדם לא רק להתבונן אלא לשהות ולהיות במקום.

״לא תכננתי לעבוד עם הרוח ועם האור, אבל פתאום שמעתי את צלילי הרוח, וראיתי את האור נכנס לחרכים בנחש הבטון (באנדרטת חטיבת הנגב) ואימצתי אותם לליבי״, אמר בראיון לפורטפוליו בסוף 2019. ״לא הייתי שייך לשום אסכולה ולא חיפשתי להיות אוונגרד. הייתי מוכן לראות מה מתאים למקום ומה הטבע מבקש ומנחה, ולפי זה הלכתי״.

לפני חודשיים יצא הסרט ״דני קרוון״, שיצר ברק היימן על האיש ופועלו, ובו קרוון מעיד על עצמו: ״אני לא רוצה להיות גיבור תרבות. במלחמה – עליך להיות גיבור, בתרבות אתה צריך להיות נון־קונפורמיסט״. היימן ליווה את קרוון בשנים האחרונות במסע בין עבודותיו ונקודות ציון בחייו, בניסיון לשרטט דיוקן אחרון של האמן והאדם, שהיה פילוסוף, מחנך ואיש פוליטי, וגם איש משפחה, בעל מסור, אב לשלוש בנות וסב לילדיהן.

דני קרוון, אנדרטת הנגב, באר שבע 1963-1968

אנדרטת חטיבת הנגב, באר שבע 1963-1968

דני קרוון, הכיכר הלבנה, תל אביב. צילום: לוקש קונופה

דני קרוון, הכיכר הלבנה, תל אביב. צילום: לוקש קונופה

קרוון פרץ כפסל מחונן כשתכנן את האנדרטה לחטיבת הנגב בשנת 1963. קודם לכן התמחה בעיצוב תפאורות לתיאטרון ולמחול, בין השאר ללהקת בת שבע ולכוריאוגרפית הנודעת מרתה גרהם בניו יורק. המעבר מבימת התיאטרון למרחב הפתוח הביא עימו חשיבה על סביבה פעילה, שיש בה מכלול של גופים והיא מזמינה להתהלך ביניהם, תוך כדי תנועה וגילוי.

הוא האמין שאמנות טובה במרחב הציבורי יוצרת אווירה ומערכת יחסים עם הסביבה. בהתאם לכך, הוא יצר באנדרטה מערכת של צורות שהיא בו זמנית סימבולית והרמונית, משתלבת בנוף הגבעות המדברי, ומציעה השתהות והרהור, כיאה למקום התייחדות.

אוצר המלים הצורני של עבודותיו מזוהה למרחוק – הפרופורציות המדוייקות וההצבה המחושבת היטב של גופים הנדסיים, צירי מבט וקווי אורך ורוחב, השקט החומרי, בבטון האפור והחשוף או בבוהק הלבן.

״כשעשיתי את אנדרטת הנגב – ואני עד היום לא יודע מאיפה זה בא לי – היו ביקורות, כי אנשים לא הכירו דברים כאלה. המבקרים אמרו אז: זה לא פסל, כי מי עושה פסל שיש בו כל כך הרבה צורות נפרדות? וזו גם לא ארכיטקטורה, כי זה לא מבנה סגור. זה היה חידוש, אבן דרך, גם אם לא ידעתי את זה מראש. אחרי ששככה הביקורת התחילו לרצות עוד כאלה, ואני גיליתי שאני יודע לעשות עבודות שנובעות מהמקום״.

המורשת העשירה של קרוון מקיפה כ־70 עבודות סביבתיות ברחבי העולם (ועוד אלפי עבודות אמנות קטנות ופחות פומביות, שכוללות רישומים, ציור ופיסול). בכולן יש התייחסות למקום אך גם לאדם – באנדרטאות אך גם במקומות שוקקי חיים. הוא יצר קיר תבליט לבית המשפט בתל אביב והתבליט הידוע באולם מליאת הכנסת ״שאי שלום ירושלים״, המושתת על ערכי מגילת העצמאות.

בשנות ה־70 הציג בביאנלה לאמנות בוונציה ובדוקומנטה בקאסל, ובעקבות החשיפה הבין־לאומית הוזמן ליצור עבודות אדירות ממדים. בצרפת, שם התגורר לאורך שנים רבות עם משפחתו, זכה בתואר לגיון האמנויות הצרפתי. אחת מעבודותיו המרשימות בצרפת הייתה ״ציר ה־X הגדול״ (Axe Majeur) בעיירה סרז׳י פונטואז. ביפן הוזמן לתכנן מספר גנים ציבוריים, וקיבל עיטור כבוד מהקיסר. הגנים שלו שונים באופן מהותי מהגנים היבשים ומגני הצמחייה היפנים, ויחד עם זאת הם משתלבים בהרמוניה בסביבה ובאסתטיקה היפנית הקפדנית.

birds

עבודותיו תמיד נובעות מהמקום שבו הן ניצבות ומקושרות לא פעם לתכני שלום וזכויות אדם. בנירנברג סירב בתחילה לעבוד, עד שהבין שהעיר שבה חוקקו חוקי הגזע עשתה תפנית וחרטה על דגלה הגנה עיקשת על זכויות אדם. לדבריו, השדרה שתכנן שם תרמה לשינוי ברוח המקום. באנדרטה לזכר הצוענים (סינטי ורומה) בברלין הוא שילב בריכת מים ועבודת סאונד, ויצר סביבה שמבודדת את הבאים מהרחובות הסואנים שסביב.

עבודותיו יוצרות סביבה הרמונית ביחס לקנה המידה האנושי – המרחבים גדולים והפסלים מונומנטליים אבל לא מתנשאים, נטועים בסביבה כחלק מהטופוגרפיה ומזמינים להתהלך, לטפס, לשבת, לשחק. הוא אהב שילדים מזהים את עבודותיו כהזמנה למשחק: ״זו אחת המחמאות הכי גדולות שאני מקבל. כי ילדים הם באמת לא מקולקלים, אף אחד לא אמר להם שזו עבודה טובה או לא, הם פשוט חווים את המקום״, אמר בראיון האחרון לפורטפוליו.

כיכר התרבות. צילום: עמית גרון

כיכר התרבות. צילום: עמית גרון

מורו, יפן

X מז'ור, סרז'י פונטואז, צרפת

X מז׳ור, סרז׳י פונטואז, צרפת. צילום: Philippe Raimbault

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden