כל מה שחשוב ויפה
אלה רוטשילד ללהקת בת שבע, On the Edge of Nowhere. צילום מסך מתוך האתר

אלה רוטשילד יוצרת על הקצה

הטלוויזיה כועסת, הדלת מסבירה, השעון סופר נשימות וזמן ללא שינה: On the Edge of Nowhere, הפרויקט הדיגיטלי של אלה רוטשילד, הוא המשך לעבודת המחול Summer Snow שיצרה ללהקת בת שבע

בחודש מאי האחרון העלתה להקת בת שבע בבכורה את יצירתה של אלה רוטשילד, Summer Snow. זו יצירה עדינה שמציגה מחול של זיכרונות ובדידות. חלק בולט בעבודה מוקדש לחפצים, שמונפשים על ידי הרקדנים והופכים לנפשות פועלות ביצירה.

ליצירה מבנה נרטיבי, שעוקב אחרי דמות ראשית, איש צעיר שמוצג גם בתמונה עם שני ״הוריו״ – שניים מהרקדנים האחרים. אנו חשים שמדובר בזיכרונות שלו שרודפים אותו, גם כשהוא יושב בחדרו. לאורך היצירה מופיעה גם רקדנית שהוצמדו לה ידיים ארוכות שמגיעות עד הרצפה, והיא מניעה אותן באופן שנראה כמעט טבעי, מלטפת ומרגיעה. 

רוטשילד, ילידת 1984, היא כוריאוגרפית, אמנית רב־תחומית ורקדנית, עם עבר בלהקת המחול ענבל פינטו ואבשלום פולק ולהקת בת שבע, וכיום בלהקת Kidd Pivot. זו יצירתה הראשונה עבור בת שבע, וזהו מפגש מעניין ביניהן.

זה אינו מפגן וירטואוזי כמו ביצירות אחרות של בת שבע, המחול נראה מופשט פחות, יותר מוחשי, לקוח מעולם של דמיון וחלום. שפת התנועה של פינטו־פולק ניכרת בעבודה, גם דרך השימוש בדמות ארוכת הידיים, וגם דרך המבנה הנרטיבי בעולם של דמיון. היצירה פיוטית ונוגעת ללב, ומצליחה לקחת אותנו בשבילי הזיכרון ולהדהד אותם כשלנו.

 Summer Snow.

Summer Snow. צילומים: ענבל כהן חמו

אלה רוטשילד, הקורד, 2014

אלה רוטשילד, הקורד, 2014. צילום: ענבל כהן חמו

העבודה תוכננה מראש כטריפטיך בן שלושה חלקים – המחול עצמו, עבודה דיגיטלית וספר איורים. כעת עלתה לאוויר העבודה הדיגיטלית, שבנויה כאתר אינטרנט שאפשר לחקור. האתר מזכיר משחקי הרפתקה או חדרי בריחה דיגיטליים, שאותם יש לחקור בעזרת רמזים. אנחנו נכנסים לחדר עמוס חפצים, חלקם מוכרים לנו מתוך יצירת המחול. בלחיצה על נקודות שונות בחדר, אנו שומעים קולות שונים, בעברית ובאנגלית, שמדובבים את החפצים.

הדיאלוג של רוטשילד עם חפצים ארוך ימים ואני זוכרת אותו גם בעבודה המוקדמת שלה ״הקורד״ מ־2014. גם שם לחפצים היו חיים משל עצמם. כאן, גם במחול – אבל הרבה יותר בעבודה הדיגיטלית – החפצים הם ישויות בעלות חיים ורצונות, מספרים סיפורים של כבילות למקומם, ותסכול. הם אנושיים מאוד: הטלוויזיה כועסת, הדלת מסבירה את עמדתה ביחס למעבר. השעון מדבר את מעבר הזמן, סופר נשימות וזמן ללא שינה. 

ניכר שבעולמה של רוטשילד, החפצים אינם דוממים, והטקסט שהיא שמה בפיהם כתוב היטב ומהלך על המתח בין האנשה לאנושיות. על השולחן יש גם הצצה לפרויקט השלישי, ספר האיורים העתידי, עם רישומיה מלאי התנועה של רוטשילד.

איור: אלה רוטשילד, מתוך האתר

איור: אלה רוטשילד, מתוך האתר

birds

דרך מסך המחשב שמונח על השולחן שבחדר, אנו צופים בארבעה קטעי וידאו בשחור לבן. אפשר לזהות שהקטעים לקוחים מהמופע, אבל מציגים נקודות צפייה שונות. האחת על ידי דמות שכמו מרגלת אחרי המופע, מסתובבת מאחורי התפאורה, מתנשפת. השנייה דרך עיני הדמות הראשית במופע, שבוחנת את החפצים השונים.

האחרת מנקודת מבט של מצלמת מעקב שממוקמת בפינת החדר, והאחרון דרך עיני דמות שמלווה את הדמות הראשית. מוזר לצפות במופע בשחור לבן, כל התלבושות הופכות שחורות, והאווירה הופכת אפלה יותר, ומעמעמת משהו מהיופי של המופע. 

העבודה הדיגיטלית מעניינת לחקירה וצפייה. מאחר והיא משתמשת בז׳אנר מוכר של משחקים, היא יוצרת ציפייה ליותר פריטים ״חיים״ בתוך האתר – לדוגמה אנימציות לחפצים כשנניע אותם, או ליותר מידע שיצטבר על הדמויות. אך גם כך היא מסקרנת, וכישרונה של רוטשילד ליצור חוויה רבת־פנים ניכר, דרך הטקסטים של החפצים, דרך האיורים וכמובן דרך המחול. 


On the Edge of Nowhere
פרויקט דיגיטלי מאת אלה רוטשילד עבור להקת בת שבע

On the Edge of Nowhere, צילומי מסך מתוך האתר

*כוכבית מייצגת שדות חובה

3 תגובות על הכתבה

  1. חוה סכנין

    ברצוני להגיב על היצירה Summer snow. דעתי ממש הפוכה מכל התשבחות שנאמרו על היצירה. לדעתי תיאטרון היה שם אך לא מחול. הבלחות תנועה אינן יצירת מחול. מתקשה אפילו לקרוא לזה תיאטרון מחול כשהמושג מתכתב עם פינה באוש. התפאורה האחורית ממש לא ברורה שלא להזכיר את הדמות ההזויה עם הידיים הארוכות. אווירת הנכאים עשתה את שלה וחראשונה בחיי יצאתי באמצע המופע. מאכזב מאד.

    1. ארז אפלבוים

      גם לא צפית עד הסוף וגם לא הבנת את העבודה?? מעניין.
      זו אחת העבודות המעולות שנראו בישראל בשנים האחרונות. הכוריאוגרפית הוציאה את הרקדנים המוכשרים מתוך השמרנות והממסדיות של בת שבע לתוך משהו חי ומרענן. טריפ או לפחות חוויה כמו צפייה בחודורובסקי. עבודה שנשארת בלב ימים ושבועות אחרי הצפייה.

  2. חוה סכנין

    ארז. אמנם צפיתי רק במחצית היצירה וזה הספיק לי ל"הבין" את המסר וכוונת היוצר. עוקבת שנים רבות אחר הלהקה הנפלאה הזו, מתרגשת וחווה התפעמות, ואילו הפעם זה לא צלח. נראה שטוח? לא רואה את העומקים? אולי? בוא נסכים שהכל בעיני המתבונן. במקרה הזה לדעתי היציאה ממקום הנוחות הובילה ליצירה מבולבלת ומשמימה.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden