כל מה שחשוב ויפה

בשביל קניה ווסט, כל רגע הוא סיבה למסיבה

ישן באיצטדיון, מעלה את עצמו באש, מחלק חיסונים בהופעה. גל חוברה ברגמן צללה למחילת הארנב של קניה ווסט, לפרקטיקות מעולם התפילה והפולחן הנוצרי, ולטרילוגיית מסיבות ההאזנה שקיים לקראת אלבומו החדש, שמהוות מעין פרפורמנס אחד ארוך

למרות שרק אתמול הוא שוחרר לאוויר העולם, לעלילה הסבוכה של אלבומו העשירי של קניה ווסט, Donda, על שם אמו המנוחה, יש כבר ערך בוויקיפדיה. הסיפור, בקצרה (בערך): ביולי האחרון הכריז ווסט כי הוא עתיד להוציא אלבום חדש (כשמאז התאריך נדחה פעמים רבות). ב־19 ביולי הודיע חברו הראפר פושה T שתתקיים מסיבת האזנה לאלבום (בקונספט של מסיבת האזנה אגב, האמן לא שר אלא מאזין יחד עם הקהל).

למחרת, במהלך משחק NBA, שודרה פרסומת לאוזניות ביטס כטיזר לאירוע, בכיכובה של האצנית שקארי ריצ׳רדסון, כשברקע שיר מהאלבום הקרב. ריצ׳רדסון, בת 21 בלבד, שהייתה אמורה להיות אחת ההבטחות הגדולות באולימפיאדת טוקיו, לא הורשתה להשתתף במשחקים בגלל שנמצאו עקבות מריחואנה בדמה. בסוף הפרסומת הופיע הכיתוב Live Your Truth, אולי כמסמל את הצהרותיו של ווסט לדבר תמיד ״באופן חופשי״.

בימים שלאחר מכן ווסט העתיק עצמו לאחד מחדרי המרתף שבאיצטדיון מרסדס־בנץ שבאטלנטה, שם שהה במשך שלושה שבועות. מדי פעם שודרו לייבים מהחדר, כשווסט מתועד מקליט מוזיקה עם ראפרים אחרים, ישן או מתעורר, תמיד רעול פנים. תמונה מחשבון האינסטגרם שלו שהועלתה (והספיקה כבר להימחק) הציגה מיטת יחיד, מזוודה פתוחה, כמה זוגות נעליים, משקולות ובקבוק מים.

ווסט המשיך לעבוד על השירים ימים ספורים לפני מסיבת ההאזנה הראשונה, יחד עם ראפרים נוספים. השמועה אומרת שג׳יי זי הקליט את הקטע שלו בסך הכל ארבע שעות לפני ההופעה. להופעה הראשונה ווסט הגיע באיחור, רעול פנים ולבוש חליפה אדומה של בלנסיאגה.

מעצב הבית של מותג הקוטור, דמנה גבסיאלה, היה אמון על הארט־דיירקשן של מסיבות ההאזנה, כשבית האופנה הלביש את ווסט וגרושתו קים קרדשיאן בשלושת האירועים. במהלך כל ההופעה הוא לא אמר דבר לקהל, בעיקר עמד לרקע אלבומו המתנגן. אותה הופעה שברה את השיא של השידורים החיים של אפל מיוזיק, עם סך הכל 3.3 מיליון צופים וצופות.

שבועיים לאחר מסיבת ההאזנה הראשונה, התקיימה מסיבת האזנה נוספת, הפעם פומפוזית ומסקרנת אפילו יותר. במקום הייתה עמדת חיסונים ומזנון עם מנות במחירים מופקעים (נקניקיה ב־130 ₪). ווסט ושאר הא.נשים על הבמה הופיעו רעולי פנים, לגופם שכפ״צ שחור עם הכתובת Donda. על הבמה הוצב שחזור של החדר שבו שהה ווסט, כולל המזרון ושאר החפצים הדלים שליוו אותו בזמן העבודה על האלבום.

בזמן השמעת האלבום הוא ניהל שיחות טלפון, התאמן, ואפילו ישן על הבמה. בחלק אחד הושמע הפתיח לאלבום, שבו נשמע קול אישה שחוזרת על שם אמו המנוחה שוב ושוב במשך דקה שלמה. כל אותו הזמן שכב ווסט על המזרן. בכך סיפק ווסט התבוננות בתהליך היצירתי שחווה, המשך לשידורי הלייב שהתקיימו טרם ההופעה.

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Kim Kardashian West (@kimkardashian)

ווסט מגיש לנו את הכאב שלו על צלחת. הבגדים השחורים מסמלים, אולי, את האבל המתמשך שלו על אמו, שעומדים בניגוד לשכפ״צ שכמו אוטם את חדרי הלב ומגן עליהם. בסוף המופע הוא עטה על עצמו את מעיל הספיידר של בלנסיאגה מקולקציית חורף 20, שהעניק נופך אפוקליפטי־מיליטריסטי לאווירה. מסביבו טבעת של עשרות לובשים שחור, אחרים נופלים ארצה על ברכיהם. לבסוף הוא הועלה לתקרת האיצטדיון (שנראית גבוהה למדי) כמו עולה השמיימה, מסביבו הילה דרמטית.

השיא התקיים במסיבת האזנה שלישית באצטדיון בשיקגו ב־27 באוגוסט. במרכז הוצבה רפליקה מדויקת של בית ילדותו של ווסט, ניצבת על גבעת חול מוקפת מחסומים, שיירה של מכוניות שחורות שנסעו מסביב לאורך כל ההופעה, כשהמונים מתהלכים במעגלים סביב הבית. טלוויזיה ענקית הוצבה למעלה, משדרת את ההופעה במעטה של מבזק חדשותי.

ווסט, רעול פנים גם הפעם, לבוש חליפה נוספת מבית בלנסיאגה, עמד לצד הזמר מרלין מנסון והראפר דהבייבי, שהופעתם הייתה שנויה במחלוקת; מנסון נמצא בעיצומה של חקירה בעקבות תביעות מצד מספר נשים שמאשימות אותו בתקיפה מינית והתעללות נפשית, ודהבייבי שחרר לאוויר משפטים בעלי אופי הומופובי ושוביניסטי בוטה, בזמן שהופיע בפסטיבל ביולי האחרון (מה שגרם לביטול הופעות רבות שלו). במערכה האחרונה, ווסט ישב על כיסא בתוך הבית, כשלפתע הועלה לחלוטין באש. אחרי דקות ספורות הוא יצא מהבית, האור באולם החשיך, וצמד כבאים מיהרו לכבות את האש.

הופעה בבית כלא ופרפורמנס בעקבות ג׳וזף בויס

הנצרות היא דת חזותית; אפשר אפילו להגיד, מבשרת התקשורת החזותית. החל מהמאה ה־13 לערך הדימויים הנוצרים הפכו רגשיים יותר: הכנסייה הבינה שאחת הדרכים למשוך מאמינים היא באמצעות כאב, דם ודמעות. הטקסים הליטורגיים מלווים בשירת מזמורים ותפילות בלטינית, קטורת, הרמת רליקוויארים מנצנצים גדושי אבנים יקרות אל על כשהאור מבחוץ חודר את חלונות הוויטראז׳ הצבעוניים; כולם ביחד חיזקו את הקרבה של המאמינים אל האמונה.

בנצרות הקדומה, בכנסייה הביזנטית, טקס המיסה התקיים מאחורי פרגוד, כשהמאמינים לא רואים את הטקס כלל. דווקא אי ראיית הטקס הפכה אותו למיסטי ומסתורי יותר. כך, גם ווסט לא חשף את פניו בחודשים האחרונים, עד לסיומה של מסיבת ההאזנה האחרונה. אולי הוא מנסה להעניק לדמותו נופך מיסטי, מרפרר למסיכות הפנים שהגיחו לחיינו עם המגפה, ואולי הוא מעביר ביקורת על חברה שנוהרת עיוורת אחר אייקון (כמו התעלול שביצע האמן מאוריציו קטלאן כששחקן התראיין במקומו בסרט הדוקומנטרי שנעשה עליו).

בשנים האחרונות ווסט מדבר ושר באופן גלוי על דת, אלוהים ואמונה. שמו של אלבומו השישי, Yeezus, הועבר בהמשך למותג הבגדים של ווסט (Yeezy) ולכינויו של ווסט עצמו. באלבומו האחרון, Jesus Is King, הוא שר על כך שישו הציל אותו, מהלל את ישו ואת אלוהים ומשלב מוזיקה נוצרית וגוספל. מ־2019 החל ווסט לקיים טקסי יום ראשון, סדרת הופעות שבהן הוא שר יחד עם מקהלה מרובת משתתפים.

כחלק מהופעות אלו הוא הופיע מול אסירים בבית כלא, כשאין שום חיץ מפריד בינו לבינם. האסירים והאסירות בוכים, כורעים, ומתרגשים, התנהגות שמזכירה ״וופינג״, הבט של הטפה נוצרית בכנסייה השחורה שמאופיין באקסטזה רגשית. הדבר מעניין דווקא לאור העובדה שלאורך השנים ווסט הופיע כשהוא על במה המורמת משמעותית מן הקהל, לפעמים בקופסה שקופה.

אולי ההופעה בבתי כלא, וההחלטה לשים בחזית האלבום דמויות שסוטות מהנורמה החברתית, כמו מנסון, דהבייבי וריצ׳רדסון, כמו מסמלת – בנצרות יש מקום לכפרה, יש מקום לכולם. איך אומר ישו? ״לֹא הַבְּרִיאִים צְרִיכִים לְרוֹפֵא, אֶלָּא הַחוֹלִים. לֹא בָּאתִי לִקְרֹא לַצַּדִּיקִים אֶלָּא לַחוֹטְאִים״.

במסיבת ההאזנה האחרונה הופיעה גרושתו קים קרדשיאן בסוף ה״טקס״, כשהיא לבושה שמלת כלה לבנה של בלנסיאגה שמכסה את פניה. הרשת דנה ודשה האם בכלל מדובר בקים, אבל זה בכלל לא משנה, כי גם אם זו אינה קים – זו איקונה אנושית בדמותה. מצד אחד הצמד הם גרושים טריים, אולם ווסט בחר לשלב ב״טקס״ את סקרמנט הנישואין, אחד משבעת הסקרמנטים הנוצריים שיש לקיים בכדי להגיע לגאולה.

כשחיפשתי חומרים לכתבה נתקלתי בסרטון של רונה נחמיאס, סטודנטית להיסטוריה, שבו היא דנה בקשר שבין סקרמנט נוסף, הווידוי, להתנהגות של ווסט בציבור. נחמיאס טוענת שווסט מתוודה באופן קונסיסטנטי בפני קהל המאזינים שלו, והופך אותנו המאזינות לעדות בכפייה. עמדה זו של נחמיאס מעניינת במיוחד לאור ציוץ נוסף של מעריצה שנתקלתי בו, שבו היא כתבה שמסיבת ההאזנה האחרונה עוררה בה רגשות עזים, ושהיא מבקשת לשחרר את האלבום ולסיים את ״המסע הזה״.

כבר ב־2018 לאחר ראיון מתוקשר למדי שהעניק ל־TMZ, הועלו השערות שווסט נמצא בעיצומו של פרפורמנס מתמשך. שדרן הרדיו האמריקאי ספנסר וולף הציע ניתוח, עד לרמת האימוג׳י, למסרים שהעביר ווסט בחשבון הטוויטר שלו: רישום של עיניים לצד הכיתוב ״אנדי״ (כנראה כרפרנס לאמן אנדי קאופמן שחי ״בדמות״ באופן די טוטאלי), ותמונות של ספרים של האמנים דיויד האמונס וג׳וזף בויס, תחת הכותרת Mood Board.

וולף העלה את הטענה שווסט מבצע פרפורמנס מחווה לזה של האמן יוזף בויס, I Like America and America Likes Me, משנת 1974. בעבודה זו שהה בויס במשך שלושה ימים בחלל גלריה עם זאב ערבות, כשהוא עטוף לבד, ושעון על מקל הליכה. בסוף אותם שלושה ימים, לאחר שבמידת מה הזאב הורגל לבויס, האחרון אפילו הצליח להעניק לזאב חיבוק.

וולף גרס שווסט מבצע פרפורמנס דומה לזה של בויס, ושכמו שבויס אילף את הזאב, כך ווסט מנסה לאלף את החברה האמריקאית. בימים האחרונים, הסופר אמריקאי אלברט פיצ׳רד הצביע שוב על הדמיון שבין שהותו של ווסט באיצטדיון שנמשכה שלושה שבועות, לבין שהותו של בויס בגלריה במשך שלושה ימים.

נדמה שההתנהגות המשיחית משהו של ווסט לא קשורה במקרה לבויס, שכינה עצמו ״שאמאן״ (המתווך בין העולם הזה לעולם הבא), והאמין ששימוש בטכניקות פסיכואנליטיות שאמיניסטיות יכולות לרפא. ווסט מערער את מונח ההופעה, הבידור, והשואו שהחברה האמריקאית רגילה לקבל. הוא מטמיע מסרים רוחניים־נוצריים במוזיקה שלו, אולי בכדי להטיף, ואולי בכדי לספר על הדרך שבה הוא מתמודד עם מהמורות החיים.

באותו ראיון ל־TMZ, ווסט ניסה להסביר שהוא אמן, ושהוא לא צריך להסביר כל דבר שהוא עושה. האירוע הוא טקס, חד פעמי, שבו ווסט הוא זה החוטא, זה שמתוודה, עולה השמיימה, נשרף וגם ניצל. הוא זה שמקריב קורבן, אבל גם מגיע להושיע את האנושות. מגפה? אין בעיה, אצלי תקבלו חיסונים.

מסע שלא נגמר

בינתיים קניה ווסט הצליח לשגע אותנו עם מעט מאוד מוזיקה מסביב. גם המוזיקה שהושמעה במסיבות ההאזנה היא לא בהכרח זו שמופיעה באלבום. אפשר להגיד שהציפייה הייתה כבר לא לאלבום, כמו שהיא לדבר הבא שהוא יעשה.

כשנכנסתי לתיוגים בטוויטר של Donda, מצאתי ציוץ של בחור ישראלי ששיתף שרכש את האלבום ברכישה מוקדמת, לצד הכיתוב ״אני מוכן. תשנה לי את החיים כבר״, ולכותרת שהמגזין XXL פרסם, Donda Will never Drop. וזה בדיוק העניין, כי כשקניה ווסט מתאמן, מדבר בטלפון או ישן בזמן מסיבת ההאזנה שלו, כשפניו רעולות (ואולי זה בכלל לא הוא), מבחינתו, הוא עושה אמנות; הוא מסרב לספק ״בידור״.

אולם ווסט בשונה מאמניות ואמנים אחרים שמבצעים את הפרפורמנס שלהם בחללים מוזיאלים לקהל מצומצם, יכול לבצע לבצע פרפורמנס עצום־ממדים. הוא מצליח לשגע את העולם כולו, ולמשוך תשומת לב לפעולות שלו, בזמן הפיכה באיראן ואולימפיאדה עולמית. תמונת הפרופיל בחשבון האינסטגרם שלו שונתה לאייקון של משהו נטען – כמו בא להגיד – אני אמשיך לספק לכם דברים לדבר עליהם, לחכות להם, ואז הכל יימחק, וחוזר חלילה.

הרשתות עסקו בשבועות האחרונים בניסיונות לפרש את ההתנהגות של ווסט כרציונלית, ולמצוא בה רמזים לשחרור האלבום. אולם מסיבות ההאזנה והפעולות האחרונות שלו הן חלק בלתי נפרד מ־Donda. השיח הער שעורר בעקבות הופעתו של דהבייבי לדוגמה, גרר פרסום התכתבות לא ברורה של ווסט עם דמות לא ידועה, שבה הוא מצהיר כי לא יוותר עליו באלבום. בפועל, דהבייבי לא הוצא מהאלבום, אבל גרסה של אותו שיר עם הראפר ג׳יי־זי הוכנסה גם היא. ווסט מראה שהוא לא בוחר באחד על פני אחר, ומחליט להכניס לאלבום את אותו השיר עם שני ראפרים שונים.

עטיפת האלבום שכללה שתי גרסאות, ביניהן ציור של האמנית הצרפתיה לואיז בורז׳ואה (שאיבדה את אמה כמו ווסט בגיל צעיר), הוחלפה לבסוף בריבוע שחור. השינויים האלו לא נעשו במקרה, ולא מתוך חוסר החלטיות של ווסט, שמנסה לגרום לנו לחשוב דרך הפעולות שלו.

אולי הסיבה שווסט הוא אחד הראפרים המפורסמים בעולם, לא מאפשרת לו להיות גם מוזיקאי וגם אמן פרפורמנס. יכול להיות שאם מארינה אברמוביץ׳ הייתה גם זמרת פופ (זה היה יכול להיות מעניין), החברה האמריקאית הייתה מתקשה לקטלג אותה, ועושה גם לה ״חיים קשים״ (בפועל היא זכתה לאזכור משעשע למיצג שלה, The House with the Ocean View מ־2002, באחד מפרקי הסדרה סקס והעיר הגדולה; שיא המיינסטרים).

ואולי גם בגלל שווסט הוא גבר גדול־ממדים ממוצא אפרו־אמריקאי, החברה האמריקאית לא יכולה לתת לו לו את הקרדיט להיות משהו אחר מלבד רק ״ראפר״, או ״משוגע״. כשהוא אומר ״אני אמן״, החברה האמריקאית חושבת שהוא מתכוון ל־Music Artist ולא לאמן ״באמת״.

וזה לא נגמר. עכשיו, אחרי שהאלבום יצא, ווסט טוען שיוניברסל הוציאו את האלבום בלי רשותו. עושה רושם שווסט יכול להמשיך ככה לנצח. גם אנחנו.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

2 תגובות על הכתבה

  1. גיאחה

    קריאה מרתקת ומאירה מאוד לאלבום ולפרפורמנס בלי לומר מילה על המוזיקה. מעולה!

    שני תיקונים מאוד שוליים: Yeezus הוא לא האלבום השני (הוא השישי או השביעי נדמה לי?), ואותה נקניקייה מושמצת שעלתה 130 שקל הייתה שישיית נקניקיות (אלא אם כן ראיתי תפריט מאירוע אחר ולא זה המדובר). בהחלט מחירי מופע בפארק אבל לפחות זה לא ליחידה.

    1. yuval saar

      תודה! על התגובה ועל תשומת הלב ועל ההפנייה בעונג 💜

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden