כל מה שחשוב ויפה
רן שבני, Ranny
רן שבני, Ranny. צילומים: יניב כהן

RANNY: הבייבי החדש של רן שבני

אחרי קריירה עניפה של מעצב בטופר ובפולגת, עשר שנים בארצות הברית ושתי קדנציות כראש המחלקה לעיצוב אופנה בוויצו חיפה, רן שבני מגשים חלום ומשיק את RANNY, מותג מוצרי טקסטיל לתינוקות. וזו רק ההתחלה

עמית: הי רן. בוקר טוב. מה שלומך? 1 בספטמבר היום. עושה לך משהו?

רן: בוקר טוב עמית. קצת… גם התחלה חדשה למותג שלי, שעלה לפני שבוע, שנה חדשה, התחלות חדשות

עמית: אני מודה שהיום הזה מציף אותי ברגשות. אבל רגע לפני שצוללים למותג החדש, שלחת היום מישהו למערכת החינוך?

רן: בערך: שני קטנטנים של האחיין שלי, הם כמו הילדים שלי. שלחתי מרחוק עם ברכות ואפילו שרתי להם בטלפון

עמית: יפה. ספר על RANNY, המותג החדש שלך

רן: אחרי קרוב ל־30 שנה בעולם האופנה אני מגשים חלום: מותג שלי שנקרא על שמי, RANNY (בילדות כולם קראו לי רני). המותג מיועד להורים לתינוקות, לסבתות, ובכלל לכל מי שרוצה לקנות מתנות לרכים הנולדים.

המוצרים הם מוצרי טקסטיל לתינוקות, לא בגדים: מגבות חמודות, שמיכות, טטרות מודפסות ועוד. כל המוצרים עשויים 100% כותנה איכותית נושמת ורכה. יש דגש חזק במותג על נושא היוניסקס – אין ורוד לבנות ותכלת לבנים, יש לבן ואפור. גם המוטיבים שעיצבתי לדפוסים יכולים לתקשר לבנים או בנות.

בנוסף הנושא הסביבתי חשוב לי. המוצרים כולם עשויים מ־100% כותנה; האריזה מודפסת על נייר ממוחזר; הניילון שעוטף גם הוא ידידותי – ניילון מתכלה. ובעיקר יצרתי מותג בגובה העיניים, לכן הצילומים מאוד משפחתיים

עמית: איך מגיעים לכל זה? ספר על הרקע המקצועי שלך? ולמה דווקא מוצרים לתינוקות?

רן: למדתי בשנקר עיצוב אופנה, למרות שהרקע שלי הוא אלקטרוניקה. סיפור מעניין שהפך לי את כל החיים – לטובה! לאחר הלימודים – שלא היו קלים לי – התחלתי לעבוד כמעצב בבית האופנה לבגדי ים, דיוה; ממש היסטוריה.

לאחר מלחמת המפרץ נסעתי ליפן ושהיתי שם שנה, עבדתי בתור מעצב פרילנס לחברות קטנות. משם ישר לאמסטרדם לשנה, שם היה לי סטודיו שעיצבתי ותפרתי חליפות לנשים מהקהילה היהודית של אמסטרדם ובריסל. חזרתי לארץ ועבדתי בתור מעצב הבית לגברים של טופר – עוד היסטוריה… אחרי שנתיים קיבלתי תפקיד נחשק להיות מעצב הבית של רשת חנויות פולגת

עמית: אני לא מוותרת על הרקע – אלקטרוניקה 😉 ספר בבקשה

רן: טוב, הפסקה לאלקטרוניקה. בתיכון למדתי אלקטרוניקה ובצבא שירתתי ארבע שנים בחיל האויר כטכנאי מכ״ם. לכולם סביבי, וגם לי, היה ברור שאלמד הנדסה בטכניון. אני ירושלמי במקור ולפני השחרור הכרתי את תל אביב, והכרתי בחור שלמד בשנקר בשנה א׳. נורא התעניינתי ומפה לשם נרשמתי בידיעה שלא אתקבל ו… התקבלתי. מאז השתנו חיי לחלוטין.

עמית: סיפור אחר, אין ספק. ובחזרה לפולגת

רן: אחרי פולגת נסעתי לנסות את מזלי בתפוח הגדול, ניו יורק. הגעתי עם דרכון ישראלי וויזה לחצי שנה, היה קשה: הרבה ראיונות ואף אחד לא חזר אלי. הבנתי שתיק העבודות שלי לא טוב היות והצגתי את עצמי כמעצב בגדי גברים שעושה הכל, ואין חיה כזו באמריקה.

ואז ממש לפני פקיעת הוויזה, פנו אלי מבית האופנה של ג׳פרי בין והתחלתי לעבוד שם כבר עם ויזת עבודה. במשך שנתיים עיצבתי את הקו של הסוודרים של בין שהיה אחד המעצבים הגדולים והמוערכים בתעשייה 

עמית: אתה ואלבר אלבז. באיזה שנים מדובר?

רן: בג׳פרי בין עבדתי בשנים 1999-2000, אחרי אלבז. משם המשכתי לרשת הכלבו Lord And Taylor: התחלתי בתור מעצב הסוודרים של הקו הצעיר והקו הבוגר ואחרי שנה הפכתי למעצב הראשי. היה שם כיף, לעבוד בענק במגרש של הגדולים. היו שני מותגי גברים ואני פיתחתי עוד אחד. חלשתי על צוות גדול של מעצבים במחזורי מכירות של למעלה מ־100 מיליון דולר בשנה. לאחר ארבע/חמש שנים החלטתי להמשיך.

קיבלתי עבודה בתור מעצב ראשי בפרי אליס – מותג גברים מאוד אמריקאי. נשארתי שם רק שנה כי קיבלתי את הגרין קארד המיוחל, התפטרתי באותו היום והמשכתי כפרילנס לחברות שונות בניו יורק וקנדה

רן שבני

רן שבני

עמית: וואוו. תכניס אותי לזמנים. על איזה שנים אנחנו מדברים?

רן: 2001-2003 לורד אנד טיילור, 2003-2005 פרי אליס. הייתי בניו יורק כשנפלו התאומים: גרתי ממש ממש ליד ועברתי דירה שלושה ימים לפני ההתקפה. לאחר כמעט עשר שנים החלטתי לחזור לארץ. למרות משכורות העתק לא קל שם, בעיקר חברתית

עמית: אתה ממש איש של סיפור בתוך סיפור בתוך סיפור. אני לא מתאפקת: בן כמה אתה?

רן: חחחח אני בן 57

אני רוצה שתעבוד בשבילי

עמית: וכשחזרת לארץ?

רן: כשחזרתי לארץ, ב־2007, חזרתי לאקדמיה. התחלתי ללמד בשנקר ובוויצו חיפה, ותוך חצי שנה הפכתי לראש המחלקה לעיצוב אופנה בחיפה. חצי שנה הייתי ממלא מקום ואחר כך שתי קדנציות – שמונה שנים. החמש השנים האחרונות אני מרצה בכיר במחלקה, מעביר ארבעה קורסים: בגדי גברים, אופנה ישראלית, בניית תיק עבודות עם שנה ד׳ ובניית קולקציות עם שנה א׳

עמית: מרשים. ומכאן אתה כל כולך ב״בייבי״ החדש שלך?

רן: כן. זה גם סיפור, איך הגעתי מבגדי גברים לתינוקות. רוצה לשמוע?

עמית: ברור שרוצה לשמוע? לשם כך התכנסנו

רן: כשהייתי ראש המחלקה נסעתי לאמסטרדם לחופשה. חבר שעוסק בטקסטיל לתינוקות, היה בתערוכה בקלן (גרמניה) וביקש שאבוא. ממש לא עניין אותי אבל נסעתי, ונפתח לי עולם חדש. הוא הכיר לי יצרנית טורקיה שמנסה דרך התערוכה להיכנס לשוק האירופאי, אישה נחמדה, והיה קליק. כששאלה אותי מה אני חושב על הקולקציה, וביננו, היא הייתה ממש זוועה, אמרתי לה בצורה עדינה את האמת. היא הסתכלה עלי ואמרה אני רוצה שתעבוד בשבילי.

מפה התחיל רומן של שש שנים על קו תל אביב איסטנבול. עיצבתי לה קולקציה לכיוון השוק האירופאי, ובתערוכה בגרמניה – שגם עיצבתי לה את הביתן 0 היא קטפה הזמנות מלקוחות אירופאים

עמית: כמעט פיירי־טייל

רן: החבר שלי שראה כי טוב, ביקש שאעבוד גם בשבילו. עיצבתי לו כל מיני מוצרי טקסטיל למותג שלו. בסוף, כשהחלטתי על המותג שלי, נפרדו דרכנו. לא היה קל

עמית: נפרדת משניהם?

רן: כן, ניגוד אינטרסים, למרות שכל אחד בשוק אחר – עדיף ככה. האמת? אצלם זה היה יותר רגיש 

עמית: מסכימה. זה יוצר פיצול אישיות ואצל מעצבים זה רגיש עוד יותר. ובמותג שלך, אתה מכוון לשוק המקומי או לעולם?

רן: כרגע רק שוק מקומי – מותג ועיצוב ישראלי לשוק ישראלי – חשוב לקדם את התעשייה בארץ. אבל רגע: בסוף אוקטובר אני מציג את הקולקציה בשבוע האופנה בדובאי. אני סוג של מתחיל בתוכניות לעתיד. זו פעם ראשונה שמעצבים ישראלים משתתפים שם

עמית: מרגש. אתה מייצר בארץ?

רן: אני לא מייצר בארץ. לייבא חומרי גלם טובים, כל נושא ההדפסות על הבדים – בארץ זה מאוד יקר, לא משתלם בעליל. אני מייצר בטורקיה: יש להם כותנות מדהימות וייצור טוב והכל במחירים סבירים. לזה צריך להוסיף את עלות ההובלה, האחסנה והשילוח; המון הוצאות. אבל בסוף המחיר לצרכן עדיין ידידותי

עמית: איך זה יעבוד? באביזרים זה שונה מביגוד. יש קולקציות? איך מחדשים? כמה פריטים יש כעת בקולקציה?

רן: כן, זה שונה מביגוד. בשלב זה הקולקציה בנויה ממוצרים רב־עונתיים. אני מתכנן כל שישה חודשים לעלות עם מוצרים חדשים, עם אותם מוצרים בדפוסים שונים. חייבים לחדש כל הזמן. מה שמוביל ויוביל אותי זה מוצרי יוניסקס, אבל אני לא מבטיח שלא אכניס צבע בעתיד 😊

כרגע יש 15 פריטים, בארבע קטגוריות: מגבות, טטרות, משטחי עגלה ושמיכות. עבדתי מצומצם לסיבוב הראשון

עמית: מבינה לגמרי. ואתה מוכר דרך האתר שלך בלבד?

רן: כן, רק דרך האתר. אני מכיר את שיטת הקונסיגנציה, שיטה נוראית וחד צדדית, אני לא מוכן לעבוד בצורה הזו. זו שיטה קשה ופחות מתגמלת. כרגע אני עובד חזק על השיווק, לומד הרבה על הנושא

עמית: ומה תרצה לעשות כשתהיה גדול? מה התוכניות לעתיד?

רן: חחח… אני ממש צעיר ויש לי את כל העולם והזמן. תמיד יש לי תוכניות בנוסף לקידום המותג, אולי לעשות דוקטורט. אני מאוד אוהב ללמוד. עשיתי תואר שני כשהייתי ראש מחלקה, היה כיף אמיתי. כל כף נהניתי והייתי עצוב כשזה נגמר

birds

עמית: במה היה התואר השני

רן: עיצוב משולב במכון טכנולוגי חולון. זו תוכנית מעניינת ורחבה וברור שאני תמיד גררתי לנושא האופנה והטקסטיל, אפילו בפרויקט הגמר שלי, שעסק בתקשורת בין־אישית בעולם הדיגיטלי: עד כמה העולם הדיגיטלי מסרס ומונע תקשורת פיזית ובין־אישית 

עמית: הפרויקט כלל גם עיצוב של פרטי לבוש?

רן: לגמרי. יצרתי מערכת שבנויה משלוש מערכות לבוש שמחוברות ביניהן במקומות שונים בטכניקת אוריגמי, מה שנותן גמישות ותנועה. כלומר, בשביל ללבוש אותן, צריך שלושה אנשים שיהיו חייבים לתקשר ביניהם פיזית וורבלית על מנת להתלבש ולזוז

עמית: גרמת לקשר בין האנשים על אפם ועל חמתם 🥴

רן. חחח, לגמרי על אפם. מאוד נהניתי מהעבודה. את הפרזנטציה עשיתי באולם, הבאתי רקדן שהיה לבוש בצורה מיוחדת והוא תיקשר מול בובת גבר. וגם היה את מיצג הבגדים

עמית: ואם דוקטורט אז מה הכיוון?

רן: משהו שקשור למחקר בנושא הטקסטיל העולמי. זה רק מחשבות ראשונות

עמית: נשמע מעניין. אתה רוצה להגיד/לספר עוד משהו שאולי שכחתי לשאול עליו?

רן: הבנתי בכל שלב בחיי, בכל עבודה, בכל פרויקט, שאם אני מפסיק להיות רעב ולא עובר לדבר הבא, אני מאבד את זה. חשובה לי מאוד התשוקה בעשייה ואת זה אני מנסה להעביר לסטודנטים שלי. אני בר מזל שנתקלתי בעולם האופנה, עד היום אני מתרגש לראות דברים חדשים ומעניינים

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden