כל מה שחשוב ויפה
הפוטומנטה בביתן הקרמיקה, מוזיאון ארץ ישראל
הפוטומנטה בביתן הקרמיקה, מוזיאון ארץ ישראל. צילום: ענבל כהן חמו

ריתמוס: הפוטומנטה הראשונה מפליגה לדרכה במוזיאון ארץ ישראל

30 צלמות וצלמים מארצות אגן הים התיכון בפוטומנטה, תערוכת צילום רחבת־הקף שנערכת לראשונה ברחבי מוזיאון ארץ ישראל. האוצר גיא רז: ״מהות הפוטומנטה היא דיאלוג צילומי ופנים־צילומי והכרת האחר והשונה במרחב גיאוגרפי תחום״

ענבל: הי גיא, נעים להכיר. ביקרתי בפוטומנטה ורציתי לפני הכל לשאול: רוב תערוכות צילום שהיו במוזיאון עד כה רק התארחו בו, אם אני מבינה נכון, הן לא היו באוצרות וביוזמת המוזיאון. זה פרויקט אוצרותי ראשון של המוזיאון?

גיא: שלום ענבל. החל משנת 2000 אצרתי כאוצר עצמאי במוזיאון ארץ ישראל מגוון תערוכות יחיד ונושא קבוצתיות לצלמות ולצלמים. נעשו בעבר תערוכות צילום ביזמת המוזיאון אבל עם כניסתי לתפקיד אני פועל למיסודם של שני מהלכים מקבילים במסגרת המוזיאון.

האחד הקמת ״הבית לצילום״ שיהווה אתר אינטרנט מקוון – ובו קורות חייהם של מאות צלמות וצלמים שפעלו בארץ ומתוכנן להשקה ב־2022, והשני ייסוד הפוטומנטה שתהווה מפגש צילום בינלאומי המבוסס על צילום מארצות הים התיכון. פוטומנטה מס׳ 1 נפתחה ערב חג סוכות 2021 ומתוכננת להוות עוגן צילומי כל חמש שנים

ענבל: ארצות הים התיכון – חלקן חברותינו הטובות וחלקן לא חברות ואף עוינות – איך הצלחת להגיע לאמנים מארצות אלה?

גיא: בפוטומנטה מס׳ 1 ישנה נציגות של צלמות וצלמים מ־16 מדינות ורשות פלסטינית אחת מתוך 21 מדינות הים התיכון בכללן. אל כל הצלמים האלה פניתי ישירות באמצעות האי־מייל. לא הצלחתי להשיג את הסכמתם של צלמים מארבע מדינות: סוריה, לבנון, מצרים ולוב.

אבל לכל המדינות יש ייצוג חזותי דרך פעולות אוצרותיות עוקפות – דוגמת עבודתו של יורם קופרמינץ ״אזהרת מסע״ שמבוססת על תכנת חיפוש ומיפוי של גוגל וכך הוא מגיע למדינות ״אויב״ ואחרות. ייצוג אחר למדינות אלה מופיע דרך אוסף הגלויות ההיסטורי של המוזיאון ומוצג כחלק אינטגרלי בתערוכה

מריה פנסיני (איטליה)

מריה פנסיני (איטליה)

הִשאם בנוחוד (מרוקו)

הִשאם בנוחוד (מרוקו)

להקת ורטיגו (ישראל);

להקת ורטיגו ואיתמר דוארי (ישראל)

נדיר בוצ'אן (טורקיה)

נדיר בוצ׳אן (טורקיה)

עמאר יונס (כפר עארה, ישראל)

עמאר יונס (כפר עארה, ישראל)

ענבל: אולי לפני שנצלול פנימה, תספר קצת על עצמך ועל הרקע שלך?

גיא: ברצון. אני בן 57, צלם, חוקר ואוצר לצילום כ־25 שנה, בוגר קמרה אובסקורה (1993), בצלאל והאוניברסיטה העברית – תואר שני (1998). ערכתי את הספר ״צלמי הארץ״ (2003), ובו קורות חייהם של 200 צלמות וצלמים מראשית הצילום ועד 2000. השתתפתי ואצרתי תערוכות רבות בארץ ובעולם. התמניתי לאוצר הצילום במוזיאון ארץ ישראל ב־2018

ענבל: רב פעלים… אני סקרנית, היו צלמים שהיססו לפני שאישרו את השתתפותם? באילו קשיים נתקלת בדרך?

גיא: היו צלמים שהיססו ואף ביטלו את השתתפותם במהלך העבודה על התערוכה, למרות שכבר תוכננו להם קירות וחללי תצוגה. כל זאת עקב מבצע שומר חומות שחל במאי 2021. מכאן שהייתי צריך לפתור בעיות אוצרותיות תוך כדי תהליך ובלוח זמנים צפוף ביותר, בתוספת בידודים ועיכובים בשנת הקורונה.

מצד שני הצלמים.ות שכן משתתפים נענו בשמחה וחלקם אף מכירים מעולם הצילום עוד לפני הפוטומנטה. לדוגמה הצלם מתורכיה, נאדיר בוצ׳אן, שמח לשמוע שהצלם מהרשות הפלסטינית – ראאד בואאיה – מציג לצדו באותה גלריה בתערוכה. הצלם ממרוקו – הישאם בנוחוד – אינו דובר אנגלית והתכתבנו דרך תוכנת תרגום של גוגל: אני כתבתי באנגלית, הוא תרגם לצרפתית והשיב לי דרך גוגל באנגלית. עם הצלמת הסיציליאנית – לטיציה בטאליה – תקשרתי באמצעות מתורגמן

ענבל: נשמע מורכב ביותר. האם יש עבודות שקרובות לליבך יותר מבין הפרויקטים שמוצגים בתערוכה?

מחצית מהתערוכה מוצגת בתוך ביתני הקבע של אוספי המוזיאון השונים: מטבעות, זכוכית, קרמיקה, אדם ועמלו, טחנת הקמח ובית הבד, שבהם אוספים ממרבית ארצות הים התיכון. דבר זה מטעין את הדיאלוג בין צילום עכשווי לערש התרבות של אגן הים התיכון ומנגיש את כלל אוצרות המוזיאון

גיא: כותרת המשנה של התערוכה היא ריתמוס. לכל העבודות ישנה חשיבות זהה וקרובה לליבי בפאזל של התערוכה כולה.

מחצית מהתערוכה מוצגת בתוך ביתני הקבע של אוספי המוזיאון השונים: מטבעות, זכוכית, קרמיקה, אדם ועמלו, טחנת הקמח ובית הבד, שבהם אוספים ממרבית ארצות הים התיכון. דבר זה מטעין את הדיאלוג בין צילום עכשווי לערש התרבות של אגן הים התיכון ומנגיש את כלל אוצרות המוזיאון באמצעות דיאלוג של מדיום עכשווי לקהל הרחב, שגם באודיסאה בין הגלריות השונות נחשף לצמחיה ולארכאולוגיה בגן המוזיאון.

התערוכה מרובת שכבות – מארכאולוגיה של אוביקטים ומונומנטים ועד ארכאולוגיה של הצילום בכלל והצילום העכשווי בפרט

מארי אודלו (צרפת-אלג׳יריה)

מארי אודלו (צרפת-אלג׳יריה)

גיא רז

גיא רז. צילום: מ״ל

ענבל: רוב הצילומים הם בדגש גיאוגרפי – או שיש בהם אלמנט תיעודי, או שיש להם קשר חזק למקום שבו צולמו, אבל אני מניחה שיש גם צלמים שעבודתם היא פחות גיאוגרפית. מה היו הקריטריונים שלך לבחירת האמנים?

גיא: מהות הפוטומנטה היא דיאלוג צילומי ופנים־צילומי והכרת האחר והשונה במרחב גיאוגרפי תחום – אגן הים התיכון. מעבר לאתגר לאתר צלמים.ות ממירב הארצות – אתגר מקביל היה לאתר עבודות איכותיות, מענייניות ומרגשות שאינן דווקא בעלות ממד גיאוגרפי או תיעודי. מכאן שגם בתוך מדיום הצילום ישנן מספר שכבות בתערוכה והן מרכיבות כל אחד מ־13 חללי התצוגה השונים.

ישנם חללים יותר ״אמנותיים״ וחללים יותר תיעודיים־גיאוגרפיים וחללים שבהם גם וגם. כפי שציינתי קודם, הריתמוס שנוצר בכל חלל תצוגה ובתערוכה במלואה הוא החשוב והמעניין לטעמי. אלמנט נוסף המשולב בתערוכה הן 13 עבודות וידיאו המוסיפות ממד של תנועה לתוך תערוכת הסטילס והן מכילות גם את מקטעי הסאונד של התערוכה, שוב בכל חלל בנפרד ובמרחב המוזיאון בכלל

מהות הפוטומנטה היא דיאלוג צילומי ופנים־צילומי והכרת האחר והשונה במרחב גיאוגרפי תחום – אגן הים התיכון. מעבר לאתגר לאתר צלמים.ות ממירב הארצות – אתגר מקביל היה לאתר עבודות איכותיות, מענייניות ומרגשות שאינן דווקא בעלות ממד גיאוגרפי או תיעודי

ענבל: אולי זה אתגר שצריך להיערך אליו לקראת התערוכה הבאה, כי הנטייה לגלוש לתערוכה של צילום תיעודי, שיש לנו לא מעט מהן (לדוגמה HOPE שהוצגה במוזיאון ובדיוק ירדה) מחליש אותה. 

לפחות חלק מהעבודות (היפות) של האמנים הישראלים הוצגו בארץ כבר בשנים האחרונות. האם יש כוונה לייצר תערוכה של צילום עכשווי? תמונת מצב של הצילום באזור?

גיא: חולשה זה עניין של טעם אישי. אני חושב שחלק מתפקיד האוצר זה להתבונן גם אחורה ולהציג בקונטקסט אחר המטעין בספקטרום מבטים שונה גם עבודות שהוצגו בעבר – ולא לקדש רק את החדש והעכשווי. ״צילום תיעודי״ טוב הוא לא פחות מעניין או מרגש מ״צילום אמנותי״ – הכל תלוי בהקשר של זמן ומקום ואופי תצוגה.

גם הטקסטים התיאורטיים המוקדמים של הצילום נכתבו בחלקם על צילום תיעודי – לדוגמה: בנימין, בארת׳, זונטאג – כמו גם טקסטים תיאורטיים עכשוויים העוסקים ב״ארכיון הצילום״ ולהם דוגמאות גם בצילום ״האמנותי״ העכשווי בישראל – לדוגמה מיכל היימן, מיכל בראור, רמי מימון ועוד.

לגבי תערוכה של צילום עכשווי גם של הצילום באזור – ישנן מחשבות רבות ושונות שחלקן אני מקווה כי יתממשו בעתיד

פרנצ׳סקה פיקראס (צרפת)

פרנצ׳סקה פיקראס (צרפת)

אדריאן פאצ׳י (אלבני הפועל באיטליה)

אדריאן פאצ׳י (אלבני הפועל באיטליה)

הינדה וייס (ישראל). צילום מתוך הקרנת וידאו: ענבל כהן חמו

הינדה וייס (ישראל). צילום מתוך הקרנת וידאו: ענבל כהן חמו

ריטי טקסום (מלטה)

ריטי טקסום (מלטה)

לוקה לוקאטלי (איטליה)

לוקה לוקאטלי (איטליה)

ענבל: צילום תיעודי טוב הוא ראוי ומעניין. השאלה לאן נוטה פוטומנטה, היכן מרכז הכובד של התערוכה?

גיא: מרכז הכובד של התערוכה, כפי שציינתי כבר, הוא בריתמוס; ריתמוס הצילומים, המחשבות, הדעות, המבטים, הרעיונות. מאופי שאלתך נראה כי היא מגיעה מהמקום הקונקרטי – תן לנו מרכז כובד, תן לנו סימן. ואני מציע – קחי בבקשה את המסמן ואת המסומן ומהם תרכיבי את הסימן. 

הפוטומנטה הראשונה באה יותר לעורר שאלות ולא לספק תשובות ישירות. מכאן שעל אף חלקים תיעודיים בתערוכה – הכניסה והיציאה מהתערוכה הן בעלות אופי של ״הלך רוח״ או של הפלגה בספינה ללא יעד מוגדר וכל אחד ואחת חופשיים בבחירתו – החלשה או החזקה. 

האתגר האמנותי־פוליטי להציב תערוכה שכזו במקום כמו ישראל תחת מרחב פוליטי מורכב הנראה כמעט בלתי אפשרי – הוא מרכז כובד נוסף של התערוכה. לסמן את האפשרות להציג במשותף – תראו יש גם מכנים משותפים מעבר לים. אנחנו צלמים.ות באומת הצילום – ללא גבולות פוליטיים וסימונים שאנחנו נוהגים לתת, בלא מובן מאליו

ענבל: נראה כי אנחנו חושבים קצת אחרת על כיוון ההפלגה – אם התערוכה היא ספינה, האם היא אובדת במרחבי הים, האם יצאה למסע תגליות, או שמטרתה נמל מסוים; כל אחד מאלה יוביל לתערוכה אחרת. 

התערוכה מעניינת בעבודות שהיא מציגה, של אמנים שונים שלא יצא לנו כאן להכיר, וגם של אמנים מוכרים משלנו. אני חושבת שזה אולי הנמל הראשון במסע וככזה הוא מרגש ומסעיר בעצם העובדה שהמסע יצא לדרך. אם חושבים על הנמל הבא, אולי נכון לתכנן אליו מסלול, ומה שיקרה בדרך יהיה חלק מההרפתקה

לטיציה בטאליה (איטליה)

לטיציה בטאליה (איטליה)

תאודור פאפאדאקיס (יוון)

תאודור פאפאדאקיס (יוון)

birds

ענבל: עכשיו כשההקמה של התערוכה מאחוריך, לאן הלאה?

גיא: קצת אחרת זאת מהות האמנות – עיין ערך כיוון ההפלגה – התערוכה היא הצעה למסע שיט סביב אגן הים התיכון ובתוך מוזיאון ארץ ישראל, ובליבו מפגש עם הצלמים.ות. מכאן שכל גלריה היא כאמור מטאפורה לנמל – הצופה הוא/היא רב החובל בספינת הפוטומנטה האישית שלו, ואכן המסלולים האפשריים בתערוכה מובילים כל פעם לתערוכה אחרת – כך גם בצפייה שניה ושלישית.

לשאלתך להמשך הדרך: זו אכן פוטומנטה מס׳ 1 וכבר יש מחשבות על הפלגתה של פוטומנטה מס׳ 2. בין לבין ישנם רעיונות, תערוכות ומיזמים שיוצגו במהלך חמש השנים הקרובות, ובראשן כאמור הקמתו המאתגרת של האתר המקוון ״הבית לצילום״ שעם השקתו תוצג תערוכה מיוחדת

ענבל: עבורי כצלמת, משמח לראות עשייה שמתרחבת בתחום הצילום, כל נמל כזה מעשיר עבורנו את השדה. בהצלחה!

גיא: תודה לך על השיחה המקוונת והשאלות המאתגרות ובהצלחה בהמשך ההפלגה האישית והצילומית!


פוטומנטה 01: צילום מארצות הים התיכון
מייסד ואוצר: גיא רז
מוזיאון ארץ ישראל, חיים לבנון 2, רמת אביב, תל אביב

להקת ורטיגו ואיתמר דוארי (ישראל), גלריית המגדל

להקת ורטיגו ואיתמר דוארי (ישראל), גלריית המגדל. צילומי הצבה: מ״ל

פרימוז׳ ביז׳יאק (סלובניה), ביתן נחושתן

פרימוז׳ ביז׳יאק (סלובניה), ביתן נחושתן

פרנצ׳סקה פיקארס (צרפת), ביתן הזכוכית

פרנצ׳סקה פיקארס (צרפת), ביתן הזכוכית

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden