כל מה שחשוב ויפה
היאט ריג׳נסי שיקאגו
היאט ריג׳נסי שיקאגו. צילום: אסף עברון

דן הנדל במסע אחר השטיחים שמעצבים אותנו

מדוע אדריכלים מוותרים על זכותם לעצב את השטיחים בפרויקטים שהם מתכננים, שואל האדריכל דן הנדל בתערוכה חדשה במונטריאול, שמתחקה אחר הקשר בין שטיחים לאדריכלות של בתי מלון, בתי קזינו ומרכזי קונגרסים

לפני מספר שנים, כשהאדריכל דן הנדל השתתף בכנס היסטוריונים של אדריכלות, שהתקיים בעיר בפאלו שבמדינת ניו יורק, היה רגע מסוים שמבטו נפל על השטיח שחיפה את רצפת האולם. ״השטיח היה מוזר ובולט, עם דיגום של פרחים אוריינטליים צבעוניים, ללא איזה ׳רפרנס׳ אסתטי שהכרתי, ותהיתי לגבי מקורו״, הוא מספר. ״למרות שלא ׳הבנתי׳ אותו היה ברור לי שהוא ׳עובד׳; שיש לו השפעה ושיש משהו שעומד מאחוריו״. 

יש להניח שמרבית האנשים שהיו נתקלים בשטיח היו מגיבים למראהו באגביות – מקסימום מציינים לעצמם את הדיגום הפרחוני־ססגוני כקיטש – ועוברים הלאה. אך כשמדובר באוצר וחוקר אדריכלות ועיצוב כהנדל, אך טבעי היה שעיצובו הלא שגרתי יצית את סקרנותו ויהווה נקודת פתיחה לתהליך מחקרי של האלמנט הבנאלי, לכאורה. 

הנדל אכן צלל עמוק לזירת השטיחים, ובימים אלה הושקה במרכז הקנדי לאדריכלות CCA במונטריאול, קנדה, התערוכה The Design Of Carpets That Design Us (ובתרגום חופשי ״העיצוב של שטיחים שמעצבים אותנו״); תערוכה שאצר על בסיס ובעקבות מסע מחקרי שערך לבחינת הקשר, המתקיים בין שטיחים לאדריכלות של בניינים גדולים שבהם הם משולבים. 

בעוד בחללים ביתיים השטיח הוא בדרך כלל אלמנט שנועד לנסוך אווירה חמימה ולהשלים את מופעו האסתטי של החלל, בחללים מסחריים גדולים הוא משמש פעמים רבות כאלמנט שנוטל חלק באדריכלות, כמו לצורך הדגשת אזורים, חלוקה והגדרה, לסימון וניתוב צירי התנועה. לאור המחקר של הנדל מסתבר שהשטיח הוא גם לא פעם אמצעי מניפולטיבי לניתוב תחושות של משתמשים במטרה ״להפעיל״ אותם. 

מריוט מרקיס, אטלנטה ג׳ורג׳יה. צילום: אסף עברון

מריוט מרקיס, אטלנטה ג׳ורג׳יה. צילום: אסף עברון

היאט ריג׳נסי סן פרנסיסקו. צילום: אסף עברון

היאט ריג׳נסי סן פרנסיסקו. צילום: אסף עברון

היאט ריג׳נסי שיקאגו. צילום: אסף עברון

היאט ריג׳נסי שיקאגו. צילום: אסף עברון

היאט ריג׳נסי שיקאגו. צילום: אסף עברון

היאט ריג׳נסי שיקאגו. צילום: אסף עברון

דן הנדל

דן הנדל. צילום: מ״ל

״כשצועדים על שטיח הוא מתקבל כמובן מאליו, ורק לעתים נדירות חושבים עליו כעל אוביקט ששולט בחלל. כך, למרות שמדובר באלמנטים מעוצבים דומיננטיים, נדיר שחוקרים והיסטוריונים של אדריכלות מתעכבים כדי לבחון את המוטיבים שמופיעים בשטיחים, את אופני מיקומם והשתלבותם בחללים, ובאיזה אופן הם משפיעים על האווירה ועל הפסיכולוגיה של האנשים ששוהים בהם״. 

את הרושם שהותיר עליו השטיח ואת התהיות שהציף אצלו, שיתף הנדל עם חברו האמן אסף עברון, שמגלה עניין רב באדריכלות ושעבודתו מתייחסת אליה במידה רבה. ״חשבנו איך לבסס את הנושא, והרעיון היה להתחקות אחר השטיחים שמשמשים בחללי־מגה קפיטליסטיים, דוגמת בתי מלון, בתי קזינו או מרכזי קונגרסים. שטיחים הם שחקנים ראשיים בחללים מסוג זה. נוכחותם שולטת בהם וקובעת במידה רבה את ההתנהלות ואת ההתנהגות  בהם, וככאלה הם מזמנים מקום לחקור סוגיות המתייחסות לשליטה, לזכויות בעלות על העיצוב ולכלכלה״. 

תוצר מחושב היטב מבית מעצבי התאגידים

הדרך שעשו הנדל ועברון ארכה כשלוש שנים, שבמהלכן הם ביקרו באתרים רלוונטיים – ותיקים ומוכרים לצד חדשים – בתאגידי עיצוב שמתמקדים בשטיחים ובמפעלי ייצור, וניהלו שיחות עם דמויות מהתעשייה. הזירה שנחשפו אליה הייתה מפתיעה בממדיה ובעוצמתה והשטיחים התבררו להם כמוקדי כוח.

״חללים מהסוג שחקרנו לרוב מגיעים ׳כשלם׳ עם שטיחים בדיגום נוכח מאוד, מבלבל ומתעתע משהו, לכאורה לא קשור לאדריכלות של החלל. זה לא בכדי, שכן פעמים רבות האחראים על עיצובם הם לא האדריכלים שתכננו את החללים, אלא תאגידי מעצבים, חוקי מיתוג וחקר התנהגותי של המשתמשים. מומחים בתחום המלונאות לדוגמה, השקיעו מאמצים רבים כדי לבסס סוג של אלכימיה בייצור שטיחים, שתכלית עיצובם היא להעצים חוויות התנהגותיות והרגלים צרכניים המספקים את האינטרסים של הבעלים״. 

ככאלה, הצבעוניות של השטיחים, הפטרנים השונים שלהם – מופשטים או פיגורטיביים – והמיקומים שבהם הם משולבים בחלל, אינם תוצר של יצירתיות האדריכל המתכנן, אלא תוצר מחושב היטב מבית מעצבי התאגידים, שנשען על מניעים וטכניקות שמכוונים ליצירת התניות התנהגותיות. 

בתוך כך, אחת השאלות המשמעותיות שעלו מהמחקר ושהתערוכה מציבה, היא מדוע אדריכלים מוותרים על זכותם לעצב את השטיחים בפרויקטים שהם מתכננים, וכך פעמים רבות במקום שהעיצוב שלהם יעצים את התכנון שרקמו הם גורמים לסירוסו ומאבדים את השליטה עליו. 

השטיחים שמעצבים אותנו. צילומי הצבה: CCA

השטיחים שמעצבים אותנו. צילומי הצבה: CCA

התערוכה שופכת אור על המניעים והטכניקות של תאגידי העיצוב, ומביאה לידי ביטוי עד כמה השליטה על התחום נתונה בידיהם ועד כמה היא מיישרת קו עם אסטרטגיות מיתוג. מרבית התעשייה של השטיחים בארצות הברית מרוכזת בעיר דלטון, ג׳ורג׳יה, הנחשבת למעוז ייצורם העולמי.

״למעצבים בתאגידים אלה יש הבנה מיוחדת בפסיכולוגיה של התחום ומשם הם פועלים. יתרה מזאת, כמעט לכל מותג רשתי יש סוג של מדריך עם הוראות והסברים מפורטים לגבי העיצובים והמיקומים הרצויים לפרישתם, כמו בקזינו של מלון בלאג׳יו, בלאס וגאס, שכבר מהכניסה ׳מכה בפנים׳ כדי למשוך את המהמרים. אף האיכויות שלהם נקבעות בהתאם, ובאזורים של המהמרים הכבדים בבתי קזינו ככלל, השטיח צריך ׳לדעת׳ לתמוך בעמידה ממושכת ולהיות עמיד גם למעבר עגלות הכסף הכבדות. 

״מדובר במנגנון משומן היטב שנועד להזיז את המשתמשים בבניינים מסוג זה במכוון לטובת אינטרסים של רווחיות, כשהשטיח הופך כך לאלמנט אסטרטגי לכל דבר ועניין. התופעה מודגשת במיוחד בבתי קזינו, והיא ממש מהדהדת את סיפור החלילן מהמלין באופן שבו השטיחים מוליכים את המהמרים למקום הרצוי מבחינת הבעלים. אפשר לומר שזהו קפיטליזם משוכלל ושהטיפולוגיה של החללים האלה נוצרת באמצעות טכנולוגיות ותיקות־מוכרות וסכמות פיננסיות״. 

birds

היות ומדובר באתרים שנחשבים ״הבי־דיוטי״, הבלאי של השטיחים, מוסיף הנדל, גבוה מאד והם מוחלפים מידי שנה, ואף האופנות המשתנות בתחום והתפתחויות שחלות במותגים עצמם גורמים לתחלופה מואצת. ״השטיחים הללו הם חלק נכבד מהפסולת המוצקה במדינה, ובעבר הם גרמו לזיהום סביבתי רב. היום יש התקדמות בנושא בכל הקשור לפוטנציאל המחזור שלהם, אך עדיין כל ממד הקיימות בתעשייה זו הוא במידה רבה עניין של יחסי ציבור״. 

התערוכה משלבת צילומים עכשוויים עם חומרים ממקורות ארכיוניים ומסחריים, וכן ארבע עבודות וידאו שיצרה האמנית ויוצרת הסרטים Ralista Doncheva, שמאירות את המורכבויות שב״הולדת״ שטיחים, ייצורם וביטוי משמעותם.

כמרכז שחוקר את התהליכים העומדים מאחורי העשייה האדריכלית תוך בחינתם מנקודות מבט מגוונות, ה־CAA הוא אכסניה הולמת לתערוכה בעלת האופי החוקר, שנועדה להרחיב את גבולות הדיון ומזמינה את המבקרים להתעמק בו, כפי שהנדל מסכם ״להציף את המודעות לגבי השטיחים כאמצעי להפוך מרחבים אדריכליים ״למתקני רווח״, ולהסתכלות על חללים בצורה אחרת״.

הכניסה לבלג׳יו בלאס וגאס. צילום: Chris Maluszynski

הכניסה לבלג׳יו בלאס וגאס. צילום: Chris Maluszynski

הקזינואים של לאס וגאס. צילומים: דן הנדל

הקזינואים של לאס וגאס. צילומים: דן הנדל

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden