כל מה שחשוב ויפה
Tincture of Guilt, Prophecy Playground
Tincture of Guilt, Prophecy Playground. צילומים: ניר מטרסו

יעל שפינט // Tincture of Guilt

כשבן הזוג של האמנית יעל שפינט שאל אם תוכל לעשות קליפ לסינגל החדש של ההרכב שלו, Prophecy Playground, היא ישר אמרה לא. אבל אז הוא חיבר אותה לאמן והמוזיקאי ניר מטרסו שצילם אותה מציירת על ספר ישן על תרבויות עתיקות

אני יעל, בת 29, אמנית פלסטית. אני רושמת, כותבת, תופרת, מחברת דברים ביחד. בוגרת בית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים, חיה ויוצרת בתל אביב.

כשאור, בן זוג שלי, התקשר אליי מארצות הברית ושאל אם אוכל לעשות לו קליפ ל־Tincture of Guilt, הסינגל החדש של ההרכב שלו, Prophecy Playground, ישר אמרתי לא. בחמש שנים האחרונות עשינו ביחד כמה וכמה קליפים, את חלקם ביימתי והפקתי ובחלקם לקחתי תפקיד אחר. כל קליפ שאני עושה אני אומרת תמיד שזו הפעם האחרונה. סוג העשייה הזו, עם כל ההפקה שכרוכה בה, שונה מאוד מהאופן שבו אני רגילה לעבוד כשאני בסטודיו ליד השולחן, ואני מעדיפה את הפינה שלי עם הדפים והעפרונות.

אבל איכשהו גם הפעם השתכנעתי. אולי בגלל שנקודת המוצא הייתה לעשות משהו פשוט, זריז ובמינימום אמצעים. אור שידך אותי עם האמן והמוזיקאי ניר מטרסו וביקש ״שנעשה משהו ביחד״. הם הציעו שנשתמש בקולאז׳ים שעשיתי כארט לסינגלים של Prophecy Playground בעבר ונייצר באמצעותם רצף של תמונות שמספרות סיפור.

אבל אחרי שיחה עם ניר הבנתי שאני לא רוצה להשתמש בחומרים ישנים שנעשו למטרה אחרת. החלטתי שאם אני עושה עוד קליפ אז אני מעדיפה לעשות משהו חדש שאוכל להנות מהעשייה שלו ושיהיה לו קשר לדברים שאני מתעסקת בהם עכשיו.

כבר הרבה זמן מקנן בי הרעיון לצלם וידיאו שלי רושמת, לתעד את תהליך העבודה ואת פעולת הרישום עצמה. משהו בתנועה של היד, בריקוד שלה על הדף, נראה לי כמו אירוע בפני עצמו – עבר געשי של סימנים שהתקשו, בכל ציור, רישום ויצירה פלסטית. היה נראה לי שההצטברות של הרישום, הטרנספורמציה שלו וההתפתחות של הדימויים שנובעים אחד מתוך השני יכולים ל״הצטלם טוב״. כשסיפרתי לניר על הרעיון הוא הציע שנצלם אותי בתהליך עבודה רצוף של כמה שעות ונעשה ממנו טיים־לאפס. 

ספר ישן על תרבויות עתיקות שמצאתי לא מזמן ברחוב שימש לי מן רפרנס קבוע, אפשרות לעבוד על מצע קיים, סוג של עוגן. היה לי ברור שמה שיקרה ביום צילומים יהיה חד־פעמי ושהמשחק הזה, שבין אלתור לתכנון, הוא חלק מהותי מהדבר עצמו, ולכן בימים שלפני הקליפ ממש עשיתי ״חזרות״. את החזרות עשיתי על ספר אחר, דומה מספיק לספר המצולם.

התאמנתי בלצייר ביחד אתו, להבין את המצע שהוא מאפשר ואת הקשר שבין הרישום לטקסט. הבנתי פחות או יותר באיזה חומרים אני רוצה להשתמש, מה עובד, מה פחות, בניתי מהלכים אפשריים במעברים בין הדפים, וגיליתי את האפשרות לחתוך בתוך הספר עצמו כך שייווצר סוג של קולאז׳ בין הרישום ובין האלמנט שמתגלה מן העמוד שמתחתיו. 

המייקינג אוף. צילומים: אור איזקסון

birds

את הקליפ צילמנו בבית שלנו, על שולחן העבודה שלי, עם שני טלפונים מחוברים באלתור לסטנדים של מיקרופונים. אני ישבתי לרשום ולחתוך בבשר החשוף של הספר וניר מצא את הזוויות הנכונות של המצלמה והאור ותוך כדי תנועה נתן גם כמה רעיונות מעניינים שעזרו לקליפ להתגלגל. העובדה שהוא גם מוזיקאי, הובילה אותו לשאול ולחפש בפעולות שאני עושה את הקשר לשיר עצמו, מה שתרם למהלך העניינים.

ניר צילם מראש בטכניקת טיים־לאפס של שמתעדת בהרבה פחות פריימים לשנייה, ומה שיצא בסוף היה ארבע שעות של אלתור שלי על גבי ספר שנדחסו לקליפ של שתיים וחצי דקות. מתישהו לקראת הסוף כבר התעייפתי והייתי צריכה הפסקת אוכל, אז אכלנו לוביה ואורז שניר הביא ואמרנו שנחתוך את זה אחר כך בעריכה, אבל בדיוק אז הגיעה בריזה של ערב מהחלון והפכה את הדפים של הספר מעצמם. זה היה מגניב, אז כבר השארנו את זה.


*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. אורית גולדמן

    מעניין. מאד מיוחד

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden