כל מה שחשוב ויפה
מור פולנוהר ואגם שוסטר ב״שתיים״, סרט הפתיחה של הפסטיבל
מור פולנוהר ואגם שוסטר ב״שתיים״, סרט הפתיחה של הפסטיבל

פסטיבל הקולנוע הגאה: לגעת בגבולות האי־אפשר בחברה שמרנית

בשנתו ה־16, פסטיבל הקולנוע הגאה הבין־לאומי הוא אחד המשובחים בארץ. עם סרטי עלילה, דוקו, סדרות רשת, מתוך ומעבר למגדר ולפוליטיקה

בוחן פתע: איזה סרטי להט״ב אתם.ן מכירים.ות? איזה אתם.ן הכי אוהבים.ות? האם סרטי להט״ב נעשים רק על ידי במאים ובמאיות להט״בים? פסטיבל הקולנוע הבין־לאומי הגאה שייפתח השבוע (11-20.11) הוא אחד מהפסטיבלים האיכותיים ביותר לקולנוע בארץ, אך ספק אם יזכה אי פעם לאותה היענות וקהל כמו יתר הפסטיבלים הבין־לאומיים.

שמרנות היא מאפיין מרכזי של מרבית הקהל בארץ (ובעולם), ואף שמדובר באמנות, רבים תמיד יעדיפו להסיר מבט. האידאולוגיה של צרכני הקולנוע מתגלה יותר ויותר כעמוקה ונפתלת, וזה לא נעצר בימין־שמאל, דתיים־חילוניים. האידאולוגיה הזאת, שנשענת במרביתה על דפוסי חינוך ופחד, מכרסמת בכל פוטנציאל אמנותי חופשי ותרבותי בארץ. ועם זאת, קשה להבין אותה.

בהחלט מובן שיש מקום לבחירה אישית, איך אדם רוצה לנהל את אורחות חייו, ולכבד את אמונתו. אלא שכשמגיעים לאמנות, כל זה לא אמור להזיז. אמנות היא ממד חיצוני, שעשוי לסייע לאדם לצאת מעצמו, להכיר את השונה, להחכים ולהרחיב את הדעת והעולם. אמנות היא ממד אחר, שעושה שימוש בפנטזיה ובגבולות האי־אפשר. למה לכרסם גם אותה עם פוליטיקה מתישה משדות המציאות? לעולם לא אבין זאת. והנה, על אף המכשלות, מסורת הפסטיבל המשובח הזה נמשכת והיא תוצג השבוע במהדורה ה־16 שלה, עם יבול כותרים מהארץ והעולם.

שירת הברבור. צילום: כריס סטפנס

שירת הברבור. צילום: כריס סטפנס

״שירת הברבור״ (Swan Song), סרטו של טוד סטפנס (ארה״ב, 2021), נפתח בחלום מלא וייב (שמיד מזכיר לי, שהפסקול של הרבה מהסרטים הלהט״בים כיפיים במיוחד). הפתיחה סוחפת אותנו ובאותה נשימה עצורה קוטעת אותנו, או מנחיתה אותנו, הצופים למציאות חייה של הדמות השרועה על מיטה, בחדר תפל.

הדמות היא דמותו מעצב השיער בדימוס, פט פיטסנברגר (בגילומו של אודו קייר), שוויתר מזמן על החיים ונעל את עצמו בין קירות בית אבות אפרורי באוהיו. אבל כשהלקוחה האהובה עליו ביותר הולכת לעולמה, ומשאלתה האחרונה היא שפט יעצב את התסרוקת האחרונה שלה, בארון הקבורה, הוא מחליט לצאת למסע אפי, לכאורה כדי לאסוף את ציוד היופי הדרוש לעבודתו האחרונה, ולמעשה להתעמת עם רוחות העבר של מעצב השיער הקשיש.

״שירת הברבור״ הוא מסע קומי ומריר על גילוי עצמי מחדש לעת זקנה. גדול השחקנים הקווירים, אודו קייר, נוצץ ומרגש עד דמעות בתפקיד הראשי. ג׳ניפר קולידג׳ (רק בלונדינית, הלוטוס הלבן), מייקל אורי (בטי המכוערת) מקסים, ושימו לב להופעת קאמבק נוצצת וקאמפית של לינדה אוונס (שושלת).

סרט אמריקאי נוסף מגיע מבית היוצר של הבמאי ג׳פרי שוורץ. ״סיפור הוליוודי״ (BOULEVARD! A Hollywood Story) מבוסס על הסיפור האמיתי שמאחורי ״שדרות סאנסט״ האייקוני עם גלוריה סוונסון. זהו דוקו על משולש בלתי שגרתי של מערכת יחסים, שמתחיל לחרוג מעבר לשותפות יצירתית בלבד.

״אושר״, סרטה של הבמאית הגרמניה הנריקה קול, עוסק במפגש בין שתי נשים העובדות בתעשיית המין ומתאהבות זו בזו במפתיע. סיפור אהבה לא שגרתי של נשים שחיות חיים לא קונפורמיים.

להיות ביבי זהארה בנט

אושר

״להיות ביבי זהארה בנט״ (Being Bebe) דוקו ללא פילטרים, של הבמאית האמריקאית אמילי בראנהאם, עוקב במשך 15 שנה אחר סיפורה של אמנית הדראג, ביבי זהארה בנט – מהגר קמרוני־אמריקאי, שהיה לזוכה הראשונ.ה בתחרות הריאליטי זוכת 24 פרסי האמי המרוץ לדראג של רו פול.

״תפוח אדמה חולם על אמריקה״ מבוסס על סיפור חייו המרתק של הבמאי ווס הארלי, והמעבר שלו מרוסיה לארה״ב, שמובא בצורה קולנועית צבעונית ויוצאת דופן עם צוות שחקנים מהתיאטרון המקומי של סיאטל ושלל אמני בורלסק.

השנה תתקיים במסגרת הפסטיבל רטרוספקטיבה ייחודית לקולנוען הליטאי רומאס זבראוסקאס (Romas Zabarauskas) מסרטו הראשון ״פורנו מלודרמה״ שהוקרן בשנת 2011 בפסטיבל ברלין ועד סרטו הרביעי, ״עורך הדין״ (2020) – שהוקרן ביותר מ־30 פסטיבלי קולנוע ברחבי העולם. זבראוסקאס הוא אולי הקולנוען הקווירי המצליח ביותר במזרח אירופה, שמביא אל הקולנוע הליטאי ז׳אנרים וסגנונות קולנועיים פורצי דרך, בנוסף לנושאים המאתגרים והנועזים במיוחד יחסית לקולנוע המזרח אירופאי. סרטיו, מעבר ליצירות קולנועיות איכותיות, הן גם יצירות פוליטיות משמעותיות וחשובות.

הסרט שיפתח את הפסטיבל השנה בבכורה ארצית, הוא הסרט הישראלי ״שתיים״ של הבמאית אסתר אלקיים, בכיכובן של מור פולנוהר, אגם שוסטר, גיל דסיאנו, נעמה פרייס, מרקו כרמל, קים גורדון והדס קלדרון. סרט שעוסק רובו ככולו במערכת יחסים נשית, על שלל הקונפליקטים הביולוגיים והנפשיים שהיא מעלה.

אלו הם על קצה המזלג טעימות שדגתי מתוך ים גדול של סרטים מעוררי סקרנות, סדרות רשת ואירועים נוספים. בסיום הפסטיבל, ב־20 בנובמבר, יחול בעולם יום הזיכרון הטרנסג׳נדרי, לציון וזיכרון חברות וחברי הקהילה שנפלו קורבן לטרנספוביה, ולהעלאת המודעות לסוגיות הנוגעות לזכויות הקהילה.

מלבד מקבץ סרטים קצרים בקטגוריה טרנסים בין־לאומיים, יוצגו בפסטיבל 12 סרטי קולנוע המספקים זרקור מעורר השראה ותקווה על קהילת הטרנסג׳נדרס ברחבי העולם ויתקיים פאנל עם ראשות וראשי הקהילה הטרנסית בישראל לאחר הקרנת הסרט ״Trans, I Got Life״. לצדו יוקרן גם הסרט התיעודי, ״זה גילה זה אני״ של הבמאי אלון ווינשטוק, אודות גילה גולדשטיין אחת הטרנסג׳נדריות הראשונות בישראל, שהלכה לעולמה לפני ארבע שנים.


הפסטיבל יתקיים בסינמטק תל אביב ובמרכז אניס ביפו
לתוכניה המלאה

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

תגובה אחת

  1. מיכל בראל

    האיש בצילום נראה לי לגמרי טרנס סטאמפ. "הפרפר" "פרסיליה מלכת המדבר" "תאורמה" פאוזוליני ועוד ועוד

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden