כל מה שחשוב ויפה
טימוטי שאלאמה
טימוטי שאלאמה

חולית: איטי ומהורהר או חסר עלילה ומשעמם?

נאמנות למקור ודימויים מרהיבים; דמויות שסובלות משטחיות ובלי גיבורים להזדהות איתם. ענבל כהן חמו מקווה שסרט ההמשך של חולית יפגיש אותנו לא רק עם העולם, אלא גם עם הדמויות המרתקות שמאכלסות אותו

צריך לפתוח במה שברור, ושאלפי המילים שכבר נכתבו מאשרות: הסרט ״חולית״ מרהיב. הבמאי דני וילנב חלם ומימש עולם עתידני קודר ויפיפה. במובנים רבים הסרט נאמן למקור הספרותי, בוודאי הרבה יותר מהעיבוד הביזארי של דיויד לינץ׳ מ־1984, והמיני־סידרה בת שלושת הפרקים מ־2000.

כחובבת מדע בדיוני בכלל והספר בפרט, מרגש לראות עולם שלם מקבל צורה חדשה. הספר, או יותר נכון סדרת הספרים – שהולכת גם קדימה בזמן וגם אחורה, פורסים את הרקע ההיסטורי למאורעות שמגיעים לשיא ב״חולית״ והמשכיו. זהו יקום עשיר, מלא תרבויות ודמויות, רחב יריעה ואפי בממדיו. 

הסרט מהווה אקספוזיציה מרשימה לסדרת הסרטים הצפויה לבוא (צאתו של סרט ההמשך כבר הוכרזה). הוא בונה את העולם, ואת הגורמים המניעים בו. הקצב שלו איטי, מהורהר, מאוד שונה מסרטים של העת הנוכחית, שגם אם הם ארוכים, קצב ההתרחשות בהם דינמי הרבה יותר. 

זהו יתרון וגם חסרון. עבור חובבי הז׳אנר, ובמיוחד חובבי הספר, זהו יתרון גדול, האפשרות להחשף לעולם ולמורכבויותיו. מנגד, בני הדור הצעיר, כמו בן דור ה־Z הצעיר שבא איתי לסרט, יחוו אותו כאיטי, חסר עלילה, ומשעמם. 

קושי נוסף שנושא אתו הסרט, למרות הנאמנות הגבוהה לספר, והמחויבות הברורה אליו, הוא שחסר בו מרכיב קריטי – גיבורים להזדהות. עברו שנים מאז הקריאה האחרונה שלי בספר (שלא הייתה יחידה), וחשתי צורך לפתוח אותו שוב וקצת להיזכר באופן שבו הוא כתוב. מאחר והתרגום יצא בשנת 1975, שפתו נשמעת מיושנת כיום, ונראה שגם המהדורה החדשה שיצאה, שנושאת על כריכתה את כרזת הסרט, מכילה בתוכה את אותו תרגום יפה אך מיושן של עמנואל לוטם. 

מתוך הפוסטר של חולית

מתוך הפוסטר של חולית

כריכת הספר חולית, הוצאת עם עובד, 1975

כריכת הספר חולית, הוצאת עם עובד, 1975

הספר נפתח בלילה חמים (ולא קודר וגשום כפי שבסרט), שבו זוכה פול לביקור האם הנערצה מבנות גשרית ולמבחן הגום ג׳אבר. אנחנו נמצאים בתודעתו של פול, שותפים למחשבותיו ותחושותיו, נער שעבר הכשרה, אבל ללא ניסיון חיים רחב, שעומד בפני שינוי גדול עם המעבר המתוכנן של בית אטריידיס לכוכב חולית. אנחנו לומדים להכיר את פול, את יכולותיו ואת החידה שהוא מביא אתו. אנחנו מכירים את הדמויות הסובבות אותו, את אנושיותם והחיבה שהם רוחשים אחד לשני. 

בסרט, כמעט שלא נשאר דבר מתוך המפגש האנושי. יש טקסים בגשם שוטף, מפגש מאיים עם האם הנערצה, אך אין הצצה לנפשו של הגיבור, לחששותיו ולצעירותו. בפודקאסט המצוין ״עושים סיפור״ ששמעתי לאחרונה, דיברה מעין רוגל על האופן שבו אנחנו מתחברים לגיבור הסיפור – באופן מעשי או מטפורי, עליו להציל חתול – לעשות מעשה שאנו מפרשים כטוב, וגורם לנו להתחבר רגשית לגיבור הסיפור. ״החתול״ הראשון של פול, מגיע רק בשליש האחרון של הסרט, כשהוא נאלץ להרוג אדם בדו־קרב ומנסה להימנע מכך. עד אז פול אטום עבורנו; אנו חוזים בחלומות שלו, אבל לא קרובים לנפשו. 

בסרט, כמעט שלא נשאר דבר מתוך המפגש האנושי. יש טקסים בגשם שוטף, מפגש מאיים עם האם הנערצה, אך אין הצצה לנפשו של הגיבור, לחששותיו ולצעירותו

גם אימו, ג׳סיקה, סובלת מאותו העדר נפח רגשי. אם בספר המפגש הראשון שלנו איתה עוסק במתח שלה לחייו של פול, ובחששות שלה אליו, חששות אימהיים, וכן במחויבות ובאהבה שלה לדוכס לטו, בסרט נשאר רק מעט מזה, בהצצה לדאגה שלה לפול במבחן הגום ג׳אבר. האופן שבו המרתה את הנחיית מסדר בנות הגשרית כדי להביא בן במקום בת שנצטוותה ללכת לדוכס, נשאר מחוות התנגדות ולא פעולת אהבה. 

דמויות אחרות סובלות אף הן משטחיות – אין לנו הזדמנות להכיר את דוקטור יואה, ואת האימון הרב והבלתי מעורער שרוחשים לו בני אטריידיס, לפני שהוא נחשף כבוגד; וכך גם דנקן איידהו שלא הספקנו באמת להתחבר לדמותו לפני שהוא מקריב את עצמו בקרב. 

birds

הבחירה של הסרט להפוך את האקולוג הקיסרי לאשה מוצלחת מאוד;  גיוון מרענן לשפע הדמויות הגבריות שבסרט, שסובל מחוסר איזון מגדרי מאחר והוא מבוסס על ספר שנכתב בשנת 1965, שבה גם בספר בדיוני כנראה היה קשה לדמיין נשים בתפקידי שלטון. 

למרות חסרונותיו, הסרט סוחף והקצב המתון שלו אפשר שהות וחווית עולם. ההכרות עם הסיפור והנפשות הפועלות אפשרו לי להתחבר וליהנות, וגם לחכות בציפייה לסרטי ההמשך. בני הדור הצעיר אולי יתחברו פחות לקצב ולהעדר הדמויות להזדהות, וזו אולי הסיבה להצלחתו המתונה בבתי הקולנוע. עם אתגר זה יצטרך וילנב להתמודד בסרט הבא, ונקווה שבו יצליח להפגיש אותנו לא רק עם העולם אלא גם עם הדמויות המרתקות שמאכלסות אותו. 

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden