כל מה שחשוב ויפה
חיה וידר בקולקציה האחרונה של מרדכי אברהם. צילומים: מיכל חלבין
חיה וידר בקולקציה האחרונה של מרדכי אברהם. צילומים: מיכל חלבין

אברהם מרדכי: מקרולינה הררה ואלבר אלבז למותג עצמאי של שמלות כלה

את הקולקציה האחרונה שעיצב אברהם מרדכי צילמה מיכל חלבין ודיגמנה הסטייליסטית חיה וידר, עם ״מראות וינטג׳יים שמרניים כביכול, לצד שילוב של אלמנטים מיסטיים״

אחד הפסיכולוגים שמרדכי אברהם פגש לאורך השנים אמר לו שהוא ״סטורי־טלר״ מעולה, אבל אברהם לא בטוח שזה ״הסיפור״ שלו. ״אני פשוט יודע איך להגיש״ הוא אומר. ״אני ילד תל אביבי רגיל. גימנסיה הרצליה, צופים, בהמשך שירתתי בצבא, תמיד הייתי מלצר, ובכלל נראה לי שמלצרות זה התפקיד שעבדתי בו הכי הרבה לאורך כל חיי״, הוא צוחק. ולמרות המסלול הכביכול משעמם, הוא הגיע לעיצוב אופנה ואולי לתחום הנחשק שבו – עיצוב שמלות כלה. 

אחרי הצבא החליט אברהם לנסוע לניו יורק, שם הוא התגורר כמעט שנתיים, ועד היום נסיעות לחו״ל הן ״המנוע״ של חייו. ״ממש לא חשבתי על לימודי עיצוב אופנה. הייתי סטייליסט, הייתי אחר. בניו יורק עבדתי בסוהו בכל מיני חנויות בגדים ותמיד הנראות שלי היתה שונה; עבדתי על זה. אני חושב שגם בשנקר לא הייתי הסטודנט הטיפוסי, אבל בשנקר אפשרו לי להיות מי שאני״.  

מרדכי אברהם. צילום: מ״ל

מרדכי אברהם. צילום: מ״ל

כשחזר לארץ אחרי שנתיים בניו יורק הוא היה ״די מדוכא״. ״מצאתי את עצמי בוהה בתקרה וחולם, צופה הרבה בטלוויזיה והרבה ב־MTV – שם נחשפתי שוב לאופנה״, אבל מצא את עצמו שוב חוזר למלצרות. באחת המסעדות שבהן עבד הוא הכיר סטודנט לעיצוב אופנה בשנקר, ושאל אותו איך מתקבלים. התזמון לא היה מושלם והוא מתקבל ״במועד ב״.

אני שואלת אם עסק בציור או משהו שקרוב לדרישות הקבלה, הוא צוחק ומספר שתמיד אהב לצייר, ואפילו זכה בכיתה ה׳ בתחרות ציורי שואה, אבל לא ממש צייר לאורך השנים. אבל מאותו הרגע שהבין שעליו להכין תיק עבודות ומהר, הוא החל לצייר עוד ועוד, הכין בגד שעשוי מווילון פלסטיק לאמבטיה שהלביש על חברה, והגיע לריאיון בלבוש הכי מוגזם שיש.

לקראת סוף הריאיון הוא נשאל על ידי לאה פרץ, אז ראשת המחלקה לעיצוב אופנה, אם הוא קורא ספרים, ומה האחרון שקרא. כמי שלא ממש קרא ספרים היה לו ברור שהוא חייב לצאת גם מהמלכודת הזו. ״הסתכלתי לה בעיניים ואמרתי לה שהספר האחרון שקראתי הוא ׳נקמה׳ של שרה אנג׳ל. פרץ לא ויתרה ושאלה ומה הספר שקראתי לפני נקמה של שרה אנג׳ל, והבנתי שאני חייב להמשיך באותו הסגנון ועניתי בביטחון ׳שטן ומלאך׳, הספר הראשון של שרה אנג׳ל. חברי ועדת הקבלה התנועעו בכסא בחוסר נוחות, אבל אז הבנתי שהתקבלתי ומאז התחלתי לקרוא ספרים״.

איך היה בשנקר?

״שנקר מעצב את מי שאתה. אני לא בטוח אם לאורך כל שנות הלימודים זה עשה לי טוב. היו לי הרבה שלבים שמצאתי את עצמי מעורער וזה מאוד השפיע עלי. לפעמים התערערתי בגלל ביקורת מרסקת ולעיתים התערערתי בגלל שלא קיבלתי ביקורת״. 

אבל זה כנראה הוציא מאברהם טוב: בסוף השנה השנייה ללימודים הוא זכה בתחרות סטודנטים שבה נדרשו לעשות אינטרפרטציה אורבנית ולעצב פריטי אופנה עבור המעצבת קרולינה הררה. הוא הוטס לניו יורק לשבוע האופנה שבו הציגה גם הררה ונפגש איתה בסטודיו בשדרה השישית במנהטן (״זה היה ארוע מכונן בחיים המקצועיים שלי״). בסיום לימודיו המשיך להיות בקשר עם הררה שרצתה לשלב אותו בסטאז׳, אבל הוא התקבל לסטאז׳ אצל אלבר אלבז ששימש אז כמעצב הראשי בלנוון.

אז איך היה לעבוד במחיצתו של אלבז?

״היה מאוד קשה לעבוד עם אלבז ובמחיצתו. באותה תקופה האווירה בסטודיו היתה מאוד תחרותית. הלכתי צמוד לקירות, מבוהל וחושש, ומצאתי את עצמי עובד לבד וללא אינטראקציה עם קבוצת המעצבים שעבדה שם״. אלבז אהב מספר דגמים שאברהם עיצב ושילב מוטיבים מהם בקולקציית הבגדים שלו בשנת 2005.

לאחר שלא נבחר להישאר לעבוד לאחר סיום הסטאז׳ (״זה לא היה נעים. מאוד רציתי להיבחר וזה לא קרה, זה בהחלט היה החלום ושברו״), הוא התקבל לעבוד בדלתא שם ניהל את הקו העיצובי של ליין ההלבשה התחתונה של המותג הבינלאומי קלוין קליין, וקידם את הפעילות המסחרית של המותג. 

״כנראה שלא מתאים לי להיות שכיר. עזבתי וחזרתי כדי להתפרנס ממלצרות – ׳המקום הבטוח׳ שלי. תוך כדי למדתי תיווך נדל״ן, חשבתי שאוכל להיות מתווך מצויין ולהציע ללקוחות שלי גם לעצב את הבתים שלהם. אבל גם זה גם היה עוד סוג של פנטזיה״, הוא צוחק.

אבל אצל אברהם, כמו אצל אברהם, הדברים לא ממש מתוכננים ובמהלך אחת המשמרות שלו כמלצר הוא שבר יד והושבת מעבודה. בעודו יושב בבית הוא התחיל לתפור, לרקום ולעצב שמלות שלדבריו נראו כמו שמלות כלה. ב־2010, כשהקולקציה כוללת שמונה דגמים, הוא פתח מותג עצמאי לשמלות כלה תחת שמו.

״אני כנראה לא יודע להיות מספר 2, רק מספר 1, ולכן נכון לי להיות עצמאי עם מותג משל עצמי״. מאז הוא מעצב שמלות כלה ייחודיות ויוקרתיות, המשלבות את אהבתו לעולם הווינטג׳ ועולם הקוטור. 

בלי שמלות במחירים מופקעים של חמש ספרות

בסטודיו שלו שבשכונת מונטפיורי בתל אביב, אברהם, בן 45, מייצר ורוקם חלומות עבור הכלות שלו – שמלות שנעשות בעבודת יד עדינה ומוקפדת. הוא מחזיק בסטודיו מאגר של בדים וחומרים אמנותיים שהוא אוסף ומלקט במסעותיו בעולם ומהם הוא מעצב. הכלות של אברהם יוצאות מהסטודיו עם השמלה הייחודית להן, שמלה עם הצהרה אופנתית ועם החותם האישי שלו.

את שמלות הכלה שלו הוא לא מוכר אלא משכיר. אורך החיים של שמלות כלה הוא כחמש שנים, וכרגע תלויות אצלו בארון כ־40 שמלות. לאחר חמש שנים הוא תורם את השמלות לרוח נשית, עמותה ללא מטרות רווח המסייעת לנשים נפגעות אלימות להגיע לעצמאות כלכלית, על מנת שיוכלו לצאת ממעגל האלימות ולבנות את חייהן מחדש. בין השאר מנוהל בעמותה בוטיק לשמלות הכלה ייחודי מסוגו, המשלב בין מכירה של שמלות כלה שנתרמות לעמותה על ידי מעצבות ומעצבים ועל ידי כלות לאחר חתונתן.

בוא נתעכב רגע על מחירי שמלות הכלה בארץ?

״אני עובד ויוצר כאמן. אני משתדל לא להפריז עם מחירי השמלות שאני מעצב. אף פעם לא מכרתי שמלות במחירים מופקעים של חמש ספרות. אני מודע למחירים הגבוהים, אבל מתנהל בסוג של היגיון. אם חומרי הגלם לשמלה עולים לי ,3000 ₪ ואני מוכר אותה ב־6,000 ₪, לטעמי הרווח שלי נאה וכן, אני מתפרנס מהעסק הזה בכבוד״.  

צילומים: הילה שייר

קולקציות קודמות. צילומים: הילה שייר

מה קרה במהלך הקורונה?

״שניה לפני הסגרים של הקורונה השתתפתי בצילומים למגזין החתונות של כלות אורבניות, וכהרגלי צילמתי בפלאפון מאחורי הקלעים. דרך האינסטגרם הגיעה תמונה שצילמתי לצלם האופנה המוביל מרט אלאס, שחשף אותה בחשבונו האישי, וכך גם הגיעה התמונה לווג האמריקאי לכתבה על כשרונות צעירים בעולם ועל העשייה שלהם בזמן הקורונה.

״בהמשך ישיר לזה ובעיקר אצלי, שעוסק בשמלות כלה שהדרישה להן פסקה, קרה משהו הפוך. למרות חוסר הפעילות הרגשתי שהקורונה מדייקת אותי והוצאתי מיני קולקציה שצילמה מיכל חלבין ודיגמנה הסטייליסטית חיה וידר האגדית. זו קולקציה עם שפה מובהקת: יש בה מראות וינטג׳יים שמרניים כביכול, לצד שילוב של אלמנטים מיסטיים לגמרי בהשראה של וידר, וכמו שנאמר שמלות שמיועדות לכלות שמחפשות אמירה אישית״. 

birds

איפה אתה רואה את עצמך בעוד עשר שנים?

תחילה קשה לו הטווח הארוך של עשר שנים, אבל אז הוא אומר שהוא מנהל את המותג של עצמו כבר עשר שנים, והוא מרוצה מזה, ״אז אולי אמשיך עם זה״, הוא אומר ומהרהר. ״אני לא מאמין בעתיד, אני מאמין בהווה. מחר הוא לא היום המשמעותי בחיים שלי, היום הוא היום המשמעותי בחיי.

״כעת אני יושב ומדבר איתך וזה הכי מעניין והכי מדוייק לי. זה לא בהכרח הופך אותי להכי מאושר, אבל אני יותר מאושר מלא מאושר. לשאלתך: אני חושב שכל עוד אוכל לממש ולנסוע בעולם לצד העבודה שלי אהיה כאן ואמשיך בזה״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

2 תגובות על הכתבה

  1. איוי

    מהמם מקסים ,,, איזון מדהים, עדין יפה מאד

  2. שושי

    צילומים מרגשים!

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden