כל מה שחשוב ויפה
המטוס החשמלי של AIR. צילומים: מ״ל

תמיר מזרחי: התעופה והרכבים מדברים אליי מגיל צעיר

מפרויקט גמר עם הונדה בלימודי עיצוב תחבורה בטורינו, דרך עיצוב תא נוסעים לפגסוס ועד למטוס החשמלי החדש של AIR: הכלאה בין רחפן ורכב ספורט דו מושבי, ״מצד אחד מטוס, מצד שני רכב, וכל זה בתוך סטארט־אפ״

יובל: הי תמיר, בוקר טוב. מה שלומך ומה שלום עסקי התעופה בימים אלו?

תמיר: שלומי מצויין. לגבי עסקי התעופה? משתפרים

יובל: כן. אני מניח שלא פשוט לפעול בעולם הזה בשנתיים האחרונות. איך התקופה של הקורונה השפיעה עליך?

תמיר: אני חושב שאפשר להגיד בבטחון שבזכות הקורונה הרווחתי כמה פרויקטים מרשימים, שבלעדיי הקורונה לא היו קורים. הקדשתי בעיקר את הזמן ללמוד תחומים חדשים ולעשות עוד פרויקטים, אז טוב אני מאמין

יובל: תעשה לנו אם כך תקציר הפרקים הקודמים של מה ואיפה למדת ועשית עד שהתגלגלת למטוס החשמלי של AIR, שהושק ממש לא מזמן

תמיר: לפני קצת יותר משלוש שנים זכיתי בתחרות לעיצוב רכב של פורש וקיבלתי מלגת לימודים, וכך התגלגלתי לאוניברסיטת IAAD בטורינו ללמוד עיצוב תחבורה. זה משהו שחלמתי עליו מגיל אפס. כל זה קרה אחרי שכבר התחלתי ללמוד עיצוב מוצר במכון טכנולוגי חולון, אבל אפילו שהיה מאוד כיף נאלצתי לעזוב לאיטליה והתחלתי בחיים חדשים.

בזמן הלימודים עבדתי עם כמה סטארט־אפים, ביניהם חברת פגסוס אינטרנשיונל, שלהם עיצבתי תא נוסעים למטוס מנהלים חשמלי. לקראת סוף הלימודים, בזמן פרוייקט הגמר שלי עם הונדה, מצאתי מודעה שדרוש מעצב לפרויקט חדש בארץ. משם התגלגלתי לאייר ושם אני עד עכשיו, אפילו עשיתי בחזרה רילוקיישן אחרי כמעט ארבע שנים

פגאסוס אינטרנשיונל

פגאסוס אינטרנשיונל

תמיר מזרחי. צילום: אלעד זכרין

תמיר מזרחי. צילום: אלעד זכרין

יובל: כמה זמן למדת בחולון וכמה בטורינו? ומה לומדים בעיצוב תחבורה?

תמיר: בחולון בסך הכל שנה אחת, שאגב מאוד השפיעה עלי. בחופשה בין שנות הלימודים נודע לי שזכיתי במקום הראשון לתחרות, שבזמנו לא ממש ידעתי שייצא מזה משהו. היו לי חודשיים לעזוב – לא חשבתי יותר מדי וארזתי את המזוודות.

בטורינו לאחר מכן למדתי שלוש שנים, אחת באנגלית ושתיים באיטלקית. התואר עיצוב תחבורה מלא בשלל  נושאים: מהבנת אוביקטים תלת־ממדיים, הציור והשרטוט שלהם לפי מרקמים שונים, הבנת הפסיכולוגיה מאחורי החברה, רינדור רכבים ומידול בתלת־ממד בשלל תוכנות מרשימות, בזמן שבמהלך כל שנה אתה מחוייב ללכת ללא מעט תערוכות שמאוד מוסיפות לידע שלך. זה מאוד כיף ומפתח

יובל: איך נוצר הקשר עם פגסוס אינטרנשיונל ומה זה אומר עיצוב תא נוסעים למטוס מנהלים חשמלי?

תמיר: לפני כשנתיים הם פנו אליי דרך האינסטגרם, ומשם התגלגלנו לחוזה עבודה, הכל אונליין. הם מפתחים מטוס מנהלים שמבוסס על פטנט של המראה אנכית (EVTOL), והגעתי לשלב בו צריך לעצב את עיצוב הפנים וקצת את החוץ. מאוד מלמד ומעניין.

בעולם התעופה יש הרבה רגולציה וזה גורם לעיצוב בתחום להיות קצת פחות פורץ דרך מעולם הרכב. וכשאתה רוצה לעשות עיצוב מרשים ומפיל לסתות, כמות המלחמות עם העולם המקובע הזה רק מתגברת

למען האמת, זה תהליך לא פשוט. בעולם התעופה יש הרבה רגולציה וזה גורם לעיצוב בתחום להיות קצת פחות פורץ דרך מעולם הרכב, לדוגמה. קונסטרוקציית תא הנוסעים, החלונות וכל שאר הגוף מאוד מגבילים אותך כמעצב.

חלל הפנים היה יחסית קטן ונאלצתי למצוא פתרון שבו כלל האינטריור מתייחס לכסא הנוסע, יחידת אם, שבה יש הכל – אפילו מקום לטרולי. כשדבר כזה עולה לאויר יש המון על מה לחשוב, וכשאתה רוצה לעשות עיצוב מרשים ומפיל לסתות, כמות המלחמות עם העולם המקובע הזה רק מתגברת

יובל: וזה משנה לעיצוב אם זה מטוס חשמלי או רגיל?

תמיר: כן. במטוסים חשמליים יש בעיית מקום מפאת כמות הסוללות הנדרשת להכניס לכלי. בלי שום קשר, כשמתעסקים עם קונסטרוקציה של פטנט, צריך לגשת לזה מאוד בזהירות

יובל: אז עוד מילה על הפרויקט הגמר עם הונדה ואז נעבור לאייר. מה עשית שם?

הונדה, IKIGAI - מארס 2050

הונדה, IKIGAI – מארס 2050

קוואסקי - Kōyō

קוואסקי – Kōyō

תמיר: יש לנו שני פרויקטיי גמר בשנה השלישית – קבוצתי ואישי. את הקבוצתי עשינו עם קוואקסקי ואת האישי בחרתי לעשות עם הונדה. נדרשתי לבחור סוג רכב לפרויקט, וזו הייתה הזדמנות שחיכיתי לה המון זמן.

בחרתי לפתח רובר למאדים לשנת 2050. המרצה שעבד 30 שנה בניסאן לא ידע איך לקבל את זה ואפילו קצת הרים גבה. הדירקטור של הונדה בחר את הרעיון בשמחה, להפתעתי, וכך התחלתי לפתח את הרובר שמתייחס לכוכב מאדים כאזור מחיה לאבולוציה חדשה, עם חיי משפחה שצריך לתחזק.

רציתי למתוח את כל הגבולות שאני מכיר מעולם החלל (שאליהם נחשפתי במהלך ארבע שנים בתעשיה האוירית), והחלטתי לעשות משהו נועז שיקח את המחיה למאדים לשלב אחר לגמרי. ללא ספק אחד הפרוייקטים המאתגרים שיצא לי לעשות

יובל: מה עשית ארבע שנים בתעשיה האוירית? בן כמה אתה בכלל?

תמיר: עבודה אחרי צבא שהתגלתה כמעניינת ביותר, יחידת האבטחה של מפעל מב״ת ביהוד. אני בן 29

לשם כל תעשיית המטוסים מתקדמת

יובל: בוא נעבור למטוס של אייר: באיזה שלב של הפיתוח הצטרפת לחברה ומה התפקיד שלך בה?

תמיר: אני הצטרפתי בשלב שבו היה צריך לעצב את הקוקפיט. חברת אייר התחילה את תהליך העיצוב עם גלעד דוידי, שעבד תחילה על עיצוב החוץ (בחור מאוד מוכשר, יש לציין). אני המשכתי משם לתכנן את הקוקפיט, הארגונומיה, ה־CMF וכל מה שנשאר. לאחר מכן עברנו מחדש על עיצוב החוץ ועדכנתי חלקים ופרטים מסויימים כדי שיתאימו יותר לעולם רכבי הספורט. בארץ, בניגוד לאירופה, המעצב מתעסק בייצור החלקים וזה מצריך המון הבנה בחומרים ואוירודינמיקה

יובל: תגיד מה זה CMF לטובת מי שלא בקיא?

תמיר: Color, Material, Finish – כל מה שקשור למרקמים, טקסטורות, צבעים, אוירה, פרטים והרגשת המשתמש הנובעת מכך. בעולם הרכב זה ג׳וב בפני עצמו

המטוס החשמלי של AIR

המטוס החשמלי של AIR

יובל: אז תגיד כמה מילים על החברה ועל המטוס? מה מיוחד בו?

תמיר: חברה מדהימה עם אנשים מדהימים. כל אחד ב־Air הוא ללא ספק חוד החנית בתחומו, אני מאמין בחברה הזו בכל ליבי.

המטוס, והרעיון הכללי, שהומצא על ידי חן רוזן, ה־CTO, משלב חווית טיסה חדשנית ופשוטה מאוד לצד קונסטרוקציה מעניינת של כלי הדומה לרחפן ורכב ספורט דו מושבי, משם אגב נגזר גם הרעיון העיצובי. בסך הכל הקטגוריה הזו (EVTOL) עדיין נמצאת בחיתוליה בעולם, ומתחילה לקרום עור וגידים – ככה שאני מאמין שהדבר עוד הולך לגדול בזירה הבין־לאומית. התגובות בחוץ מרשימות ומאד כיף להיות חלק מפרויקט פורץ דרך שכזה

יובל: תזכיר שוב מה זה EVTOL

תמיר: electric vertical take-off and landing

יובל: אההה. את הדבר הכי חשוב לא הפנמתי עד עכשיו… שזה אנכי, אפרופו רחפן. למי זה מיועד? כי זה רק שני מושבים

תמיר: זה אכן אנכי, ולשם כל תעשיית המטוסים מתקדמת עם השנים. זה מיועד לזוג שרוצה לחוות התניידות ברמת עבירות אחרת לגמרי, וגם התפעול קל ואינטואיטיבי ביחס למטוס בן ימינו שמכיל המון כפתורים ומסובך לתפעול

זה אכן אנכי, ולשם כל תעשיית המטוסים מתקדמת. זה מיועד לזוג שרוצה לחוות התניידות ברמת עבירות אחרת, וגם התפעול קל ואינטואיטיבי ביחס למטוס בן ימינו שמכיל המון כפתורים ומסובך לתפעול

יובל: תגיד, כמה מהר הוא יכול לטוס ולאיזה מרחק? ואיזה רישיון אני אצטרך כדי להטיס את זה?

תמיר: מהירות מירבית של 250 קמ״ש, הטווח המלא הוא 177 ק״מ. ולגבי הרישיון אני לא יודע, אבל קל ללמוד להטיס אותו – הרבה יותר ממטוסים קיימים. כמעט כמו לנהוג

יובל: אל חשש, זה לא שמחר אני מקבל במתנה מטוס ושיש לי איפה להחנות אותו… תגיד, אתה יכול להרחיב על תהליך העיצוב? על האתגרים? וגם על התוצר הסופי?

תמיר: כן, אספר ממה שאפשר כי לא הכל מותר לפרסום.

תהליך העיצוב מאוד מעניין. מצד אחד מטוס, מצד שני רכב, וכל זה בתוך סטארט־אפ. אתה צריך לבחור את המלחמות שלך: יש דברים שלא שווה להשקיע בהם מאמץ ומנגד יש דברים שנראים חסרי טעם אבל שווה לעבוד עליהם עד השעות הקטנות של הלילה. התהליך מורכב גם בגלל שבשוק הישראלי אין גישה לעולם הרכב ואף אחד לא באמת מכיר את תהליכי היצור המורכבים שיש באירופה, מה גם שהם מאוד יקרים ומותאמים לחברות ענק.

היופי האמיתי הוא שהצוות מורכב מאנשים שיודעים לחשוב ולצאת עם הפתרון הטוב ביותר מכל סיטואציה. המון ידע על תעופה שוכן בין העובדים וזה מאוד עוזר לכלי הזה להיות משהו פנומנלי בתחום. אנחנו מתכננים את כל החלקים אצלנו ומרכיבים אט־אט את המוצר הסופי, שעליו עדיין לא אוכל לדבר יותר מדי, חוץ מלהגיד שהוא קורם עור וגידים. במקביל חלים המון ניסויי טיסה על מנת לגרום לתפעול הכלי הזה להיות לא פחות ממושלם

birds

יובל: אז מה אתה אוהב בסופו של דבר בעולם הזה של תעופה? מה עושה לך את זה? ואם היית צריך לבחור בין רכבים למטוסים, מה היית בוחר?

תמיר: התעופה והרכבים מדברים אליי מגיל צעיר. בכתה א׳ לקחתי את דמי הכיס שלי בשביל לקנות ספר שמציג את כל נתוני מטוסי חיל האויר ולמדתי בבית את ההטלים בעל פה. לאחר מכן זה התפתח לרכבים. אין לי נאמנות לתחום מסויים, כמו שיש לי נאמנות אמיתי לחדשנות בתחום התחבורה. זה גם כולל יאכטות, רכבות וגם אופניים שאיתם יצא לי להתנסות בעבר

יובל: יפה. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שנפרדים?

תמיר: יש המון למה לצפות מהתעשייה הישראלית, היא לא רחוקה מלהעפיל לזירה הבין־לאומית לצד כל השמות הגדולים! בהצלחה לנו

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden