כל מה שחשוב ויפה
מוזיאון האשליות, תל אביב. צילומים: יוסי צבקר
מוזיאון האשליות, תל אביב. צילומים: יוסי צבקר

מוזיאון האשליות: בין מה שהעיניים רואות למה שאנחנו חשים

אנחנו רגילים שכל דבר שנקרא ״אינטראקטיבי״ חייב להיות מול מסך, אומר האדריכל שי פוגל, אבל במוזיאון האשליות הגאומטריה והגרפיקה הן אלו שיוצרות את האשליה

יובל: הי שי, בוקר טוב. מה שלומך בימים אלו של חורף שלא ממש מגיע…

שי: ממש מעולה, אני לא איש של חורף אז שימשיך ככה מצידי

יובל: הבנתי. מתבקש לקרוא למה שקורה עכשיו אשלייה של חורף, כי אנחנו בעסקי האשליות, בעקבות מוזיאון האשליות שנפתח השנה בנמל תלאביב, ואתה היית אמון על התכנון/עיצוב שלו. נכון? מה הטייטל המדויק שלך בפרויקט הזה?

שי: מוזיאון האשליות שנפתח השנה בארץ הוא חלק מרשת מוזיאון בינלאומית גדולה. אני מוניתי לאדריכל המקומי מטעם היזם בארץ, ובסופו של דבר קיבלתי עלי גם את מינוי מנהל הפרויקט להקמת המוזיאון כך שניהלת גם את ההקמה (ביצוע)

יובל: יפה! אז מה זה מוזיאון האשליות? ספר לטובת מי שלא מכיר.ה

שי: מוזיאון האשליות הוא מוזיאון חוויתי שמציג מיצבי אשליות פיזיים, משחקי זוויות בין הרצפה, תקרה והקירות, שיוצרים אשליות של חללים לא כפי שאנו רגילים לחוות אותם, משחקי מראות וגרפיקה שיוצרים אשליות אופטיות כך שהחוויה הכללית היא משחק בין מה שהעיניים רואות למה שאנחנו חשים

יובל: ומה היה האתגר? כי זו רשת בינלאומית ואני מניח שיש להם איזה ספר מותג או משהו דומה? מה שונה ממדינה למדינה?

שי: אתגר זו מילה מעולה להגדיר את הפרויקט הזה. ראשית המפגש הראשון שלי עם הפרויקט היה בשיא הסגר השני, בתקופה שקשה היה להאמין שמישהו יחלום על פתיחה של חלל ציבורי. נפגשנו עם נציגי הרשת בזום והתחלנו לחשוב על לוקיישנים אפשריים למוזיאון

שי: כשנבחר בסופו של דבר נמל תל אביב, הבנו כמה מורכב יהיה לתאם את התכנון ללא ביקור אחד אפילו של הנציגים בישראל. הכל נוהל בזום. בפועל הרשת מעבירה חוברות תכנון מאוד מפורטות למיצבים עצמם, ושפה תכנונית ועיצובית ברורה של המותג. בין זה לבין הקמת פרויקט אני נכנסתי, זהו פאזל מאוד מורכב שדרש המון ריכוז ותיאום

יובל: ומה ההבדלים בין מדינה למדינה?

שי: נראה שההבדל העיקרי בין המוזיאון בתל אביב למוזיאונים אחרים הוא המיקום והמבנה. המבנה בנמל נהנה מוויטרינות גדולות ואור טבעי, דבר די נדיר במוזיאון חוויתיים בעולם, שלרוב הם חללים סגורים שמוארים בתאורה מלאכותית במהלך כל היום

יובל: אז בוא תתן כמה דוגמאות לאשליות מתוך המוזיאון? מה הכי פופולרי? מה אתה הכי אוהב? מה היה הכי קשה לביצוע?

זה לא עניין של מה בכך, לעצב מקום שלא ״מתחנף״ לילדים ולהורים, ובכל זאת עובר גם את הילדים ולא מרגיש בכלל כמו ג׳ימבורי. זה אתגר בפני עצמו

שי: הדבר שאני הכי אוהב במוזיאון זה הרעיון של מיצבים שמבוססים על פיזיקה וגיאומטריה ללא מסכים. אסביר: אנחנו רגילים בשנים האחרונות שכל דבר שנקרא אינטראקטיבי חייב להיות מול מסך, אבל כאן אנחנו נכנסים לחדר ועומדים בשתי הפינות, והגאומטריה של החדר יוצרת את האשליה בצילום מבחוץ. ישנה מנהרה שמעטפת המנהרה מסתובבת ואתה הולך על גשר יציב לחלוטין אבל העיניים רואות את הסיבוב, ולכן קשה לחצות את הגשר מתחושת סחרור. זה מרגש לראות כמה אפשר ליהנות מדברים מאוד פשוטים לכאורה, אבל הרבה יותר מורכבים ממה שנדמה

יובל: מסכים לגמרי. אני חייב להגיד שהייתי מאוד סקפטי לפני שביקרתי במקום, אני לא ממש קהל היעד של זה, אבל זה היה ממש כמו שאתה מתאר. אני חושב שתורמת לכך גם העבודה שהמקום מרווח יחסית, בלי עומס צבעוני, שהוא משחקי אבל לא ילדותי או מתיילד

שי: נכון מאוד, ולא עניין של מה בכך, לעצב מקום שלא ״מתחנף״ לילדים ולהורים, ובכל זאת עובר גם את הילדים ולא מרגיש בכלל כמו ג׳ימבורי. זה אתגר בפני עצמו. כאבא לשלושה – בגילאי 10, 13 ו־16 – ששימשו עבורי בוחנים במהלך ההקמה של המיצבים, אני ממש מרגיש שזה עובר אותם ואותי ממש אותו דבר

שי פוגל. צילום: עידו איז׳ק

שי פוגל. צילום: עידו איז׳ק

יובל: יפה. בוא נדבר רגע על מה ש(בין השאר) עשית קודם: העבודה עם מיכל נגרין על כל הסניפים ברחבי העולם. איפה זה עזר לך להבין את הפרויקט ולהביא אותו לכדי מימוש?

שי: במהלך עשור שלם תכננתי עבור מיכל נגרין את חנויות הרשת בכל העולם. למי שלא בעניינים, במצטבר היו לרשת קרוב ל־70 חנויות בעולם ובארץ, כך שהכרתי את עולם התכנון מרחוק היטב. אומנם תמיד מהצד השני (כמתכנן מטעם הרשת), אבל אם מבינים את המודל אפשר בקלות לעבור לצד השני של השולחן.

בתכנון החנויות פגשתי כל פעם לוקיישנים אחרי, גדלים שונים של חנויות, חנויות רחוב במבנים בני מאות שנים בעיר עתיקה באירופה, חנויות בשדות תעופה וקניונים הזויים במזרח, באמת שהכל מהכל

יובל: 70 חנויות?! וואוו. והצלחת לבקר בכולן? איפה היה הסניף הכי שווה?

שי: ביקרתי ברובן. את החנויות באוסטרליה לצערי תכננתי מרחוק, ללא ביקור, אבל לדעתי כמעט בכל האחרות הייתי. היו שנים של שלוש נסיעות בחודש לפעמים. הסיפור הכי מעניין הוא דווקא אחת החנויות האחרונות שנפתחו בווהאן סין (השם מוכר מסיפור אחר). הייתי שם פחות משנה לפני הקורונה, עיר מטורפת, הכל בפרופורציות שאנו לא מכירים אפילו ביחס לסין. רק להבין את הפרופורציות – חנות ממוצעת הייתה 60-70 מ״ר, בווהאן 280 מ״ר

יובל: וואלה. אכן קנה מידה אחר. תגיד, מה אתה עוד עושה כשאתה לא בונה מוזיאוני אשליות?

birds

שי: אני עושה גם תכנון ועיצוב פרטי ומסחרי, ובשנים האחרונות משתדל למלא תפקידים נוספים בפרויקטים שאני מעורב בהם, אם בצד הניהולי/ ביצועי ואם בערך מוסף אחר מצד היזם

יובל: יפה. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרת לפני שנפרדים?

שי: בהקשר של המוזיאון אני חושב שמעניין לראות את השינויים שעוברים גם על עולם האדריכלות כתוצאה משינויים בהרגלי הצריכה. העובדה שחללי הבילוי ממלאים היום את ההאנגרים בנמל תל אביב, לעומת חנויות בעבר, משנה גם את החשיבה שלנו על איך החללים האלה עובדים וכמובן נראים. לפני לא הרבה שנים לא היה סיכוי לפגוש מוזיאון בנדל״ן מסחרי כל כך מבוקש. חומר למחשבה על מה יהיה עם הקניונים וחנויות הענק…

יובל: קדימה. בוא נהפוך את כך הקניונים למוזיאונים

שי: אני איתך

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden