כל מה שחשוב ויפה
גל יוסף, transmissions במוזיאון בלנסיאגה. צילום: מ״ל
גל יוסף, transmissions במוזיאון בלנסיאגה. צילום: מ״ל

הפרשנות של שנקר לבלנסיאגה, ״אדריכל ההוט קוטור״

חמישה סטודנטים וסטודנטיות מהמחלקה לעיצוב אופנה בשנקר מציגים במוזיאון בלנסיאגה שבספרד פרשנות עכשווית לעבודותיו האיקוניות של המעצב המהולל

בשנת 2019 הזמין מוזיאון בלנסיאגה בספרד כמה מבתי הספר המובילים בעולם לעיצוב אופנה, ובהם שנקר, להשתתף בפרויקט Transmissions ולהציע פרשנות עכשווית לעבודותיו האיקוניות של המעצב המהולל, קריסטובל בלנסיאגה. אנשי המוזיאון, ששוכן בגטריה, עיר הולדתו של המעצב, אירחו את סגל המרצים מרחבי העולם שלקחו חלק בפרויקט לביקור בארכיון.

האוצר הראשי של המוזיאון, איגור אוריה (Igor Uria), הציג בפניהם את הפריטים האיקוניים ביותר של בלנסיאגה וניתח את שיטות העבודה הייחודיות לו: היכולות הווירטואוזיות ליצור בגדים מחויטים בעלי צלליות פיסוליות בקווים מעוגלים והרמוניים. במוזיאון, שנחנך בשנת 2011, שמור אוסף ייחודי של עבודותיו שכולל כ־3,000 פריטים. האוסף ממשיך לגדול בעזרת תרומות מגורמים מוסדיים ואספנים פרטיים.

גל יוסף. צילום: תמיר מוש

גל יוסף. צילום: תמיר מוש

גל יוסף. צילום: מ״ל

גל יוסף. צילום: מ״ל

שנתיים לאחר מכן, בשבוע שעבר נפתחה במוזיאון התערוכה (שתמשך עד ינואר 22) שמציגה את תוצרי הפרויקט, ביניהם העיצובים של חמישה סטודנטים וסטודנטיות מהמחלקה לעיצוב אופנה בשנקר: רן גרבר ורועי ברדס שסיימו את הלימודים ב־2021; יולי טולדנו, גל יוסף ויול מעודד שנמצאים בשנה האחרונה ללימודיהם כעת.  

מערכות הלבוש המחויטות שעיצבו הסטודנטים נוצרו במסגרת קורס מחויטים בשנקר, בהנחיית מאיה ארזי וג׳קלין סופר. ״לבלנסיאגה הייתה יכולת להעביר את האיורים שלו מהנייר למציאות בעזרת השליטה והמיומנות הגבוהה שלו בחייטות מתקדמת״, מסבירה ארזי. ״הוא נחשב לאחד ממעצבי האופנה המעטים בתולדות ההוט קוטור שידע לעצב, לגזור, להרכיב ולתפור שמלה מההתחלה ועד הסוף.

״אבל, הוא העדיף לפרוש בשיא כדי לא להיכנע לטרנד האופנה המוכנה. הוא פרש מבלי להשאיר אחריו יורש, ובית האופנה המחודש נפתח רק שנים לאחר מותו ושינה סגנון לחלוטין. כיום פועל המותג תחת קבוצה הממוקמת בפריז שבבעלותה גם מותגי היוקרה גוצ׳י, איב סן לורן, אלכסנדר מקווין, בוטגה ונטה ועוד״.

המורה של כולנו

לבלנסיאגה, שנולד בשנת 1895, היה מוניטין של מעצב הוט קוטור בסטנדרטים יוצאי דופן. חבריו למקצוע – וביניהם כריסטיאן דיור, קוקו שאנל, הוברט דה ג׳יבנשי, אוסקר דה לה רנטה, עמנואל אונגרו ועוד – נהגו להגדיר אותו כאחד הכישרונות הגדולים ביותר של ההוט קוטור. ג׳יבנשי קרא לו ״אדריכל ההוט קוטור״, דיור הגדיר אותו כ״המורה של כולנו״, שאנל אמרה עליו שהוא ״הקוטייר היחיד במובן האמיתי של המילה; האחרים הם פשוט מעצבי אופנה״. 

בגיל 12 החל לעבוד כשוליה של חייט, שם הכירה אותו אשת אצולה מקומית שהפכה להיות הפטרונית שלו, ובהמשך שלחה אותו למדריד שם הוכשר רשמית לחייטות. את דרכו המקצועית התחיל כמעצב עצמאי בספרד בשנת 1919, אז פתח את בית האופנה הראשון שלו בעיר סן סבסטיאן. בהמשך הרחיב את עסקיו, עם פתיחתם של בתי אופנה נוספים בברצלונה ובמדריד. בין לקוחותיו נמנו משפחת המלוכה הספרדית ובני אצולה מקומיים.

עיצוביו כללו מוטיבים רבים שנלקחו מתרבותו הספרדית, למשל שימוש בתחרות וניגודיות צבעונית של אדום ושחור. בתחילה עוצבו הקולקציות שלו ברוח הרנסנס הספרדי ובהמשך ההשראה לעיצוביו נלקחה מבגדי נסיכות ספרד כפי שבאו לידי ביטוי בתמונות של ציירים ספרדים מהמאה ה־16 ועד המאה ה־20, ומבגדיהם של לוחמי השוורים.

רועי ברדס. צילום: מ״ל

רועי ברדס. צילום: מ״ל

יולי טולדנו ורועי ברדס. צילום: מ״ל

יולי טולדנו ורועי ברדס. צילום: מ״ל

יולי טולדנו. צילום: יוסי גמזו

יולי טולדנו. צילום: יוסי גמזו

רן גרבר. צילום: יוסי גמזו

רן גרבר. צילום: יוסי גמזו

רן גרבר. צילום: מ״ל

רן גרבר. צילום: מ״ל

בשנת 1937 פתח בלנסיאגה את בית האופנה שלו בפריז. שנות ה־50 וה־60 היו תור הזהב שלו: בתחילת שנות ה־50 הפך לאחד המאסטרים של האופנה הפריזאית, לאחר שב־1951 הציג קולקציה מהפכנית שבה שינה לחלוטין את הצללית שהיתה מקובלת באותה התקופה. בעוד שדיור הציג חצאיות עתירות בד עם מותניים צרים, בלנסיאגה הרחיב את הכתפיים, שחרר את המותניים, ריווח בין הבגד לגוף ויצר אופנה עם אלמנטים מפוסלים ומשחקי נפחים, בתחילה בגוונים מונוכרומטיים בסיסיים ובהמשך שילובי צבעים והדפסים ייחודיים.

המאפיין הבולט ביצירתו היה יצירת סילואטות חדשות. ב־1953 הציג את חצאית הבלון; ב־1955 עיצב לראשונה את שמלת הטוניקה האיקונית; ב־1957 הציג לעולם את שמלת ה״שק״ ובשנת 1959, עבודתו הגיעה לשיא כשהציג קולקציה לנשים שכללה שמלות עם מותניים גבוהים ומעילים חתוכים כמו קימונו. 

החלל בין הגוף לבגד

במסגרת הפרויקט נדרשו הסטודנטים, שנדרשו לשחזר דגמים היסטוריים של בלנסיאגה, לערוך מחקר של תהליכי העבודה והעיצוב שלו, תוך כדי למידה ופרשנות אישית. מתוך כך הם התבקשו להציע צלליות חדשות בטכניקות חדשניות, ליצור שפה אסתטית ייחודית ואישית בעיצוב וביצוע מערכת לבוש אופנתית ועכשווית.

הדגמים שעוצבו בפרויקט נשלחו למוזיאון, ומתוכם נבחרו 41 עבודות מצטיינות של הסטודנטים השונים. חמישה דגמים מתוך 41 העבודות נבחרו מהמחלקה לעיצוב אופנה בשנקר, לצד עבודות מסנטרל סיינט מרטינס (לונדון), פרסונס (ניו יורק), האקדמיה המלכותית לאמנויות של דנמרק (קופנהגן), האוניברסיטה לאמנויות באיסלנד (הלסינקי) ואוניברסיטת סייקה (קיוטו).

״כשחקרתי אודות קריסטובל בלנסיאגה הבנתי שאחד האלמנטים העיקריים בעיצובים שלו היה הנושא של החלל בין הגוף לבגד״, מספר גל יוסף. ״זה היה הנושא העיקרי של הפרויקט שלי, שלתוכו שילבתי את תיאוריות מתקופת מהבאוהאוס. בדגם הסופי המטרה הייתה לייצר צללית חדשה לגוף על ידי יצירת חלל בין הגוף לבין הבגד ובין הבגד לחלל עצמו״.

יול מעודד. צילום: אורון קפלן

יול מעודד. צילום: אורון קפלן

יול מעודד. צילום: מ״ל

יול מעודד. צילום: מ״ל

״לתהליך העיצוב ניגשתי ממקום חומרי״, מספרת יול מעודד. ״בהשוואה בין הפיסוליות שמאפיינת את בלנסיאגה לעבודה בקדרות, דרך שברים בקדרות, שאלתי איך מוצאים את היופי בתוך שבר־משבר, ומה צומח ממנו. חיפשתי חומרים שמבטאים מתח בין שלם לשבור, במשקלים שונים, ובעוביים שונים, ובתוך כך ביקשתי לבחון את נקודת המפגש ביניהם. 

״את החלק התחתון של הדגם ׳פיסלתי׳ בליבוד רטוב עם צמר על אימום – טכניקה שאפשרה לי לייצר נפח בבגד ללא שימוש בתפרים או בתמיכה. החלק העליון נתפר מאורגנזה משי ועליו כפתורים מחימר בעבודת יד״.

birds

בשונה מבתי אופנה אחרים, שלאורך השנים שימרו והביאו לידי ביטוי את חותם ידם של המעצבים שהקימו את בתי האופנה – כמו לדוגמה כריסטיאן דיור, קוקו שאנל ואיב סאן לורן – בית האופנה של בלנסיאגה שינה סגנון לחלוטין. ״אפשר להגיד שבית האופנה התנתק מהמסורת העיצובית של מי שהקים אותו. אולי מכאן נבעה ההחלטה להקים מוזיאון שנועד לשימור מורשתו באורח פעיל״, אומרת ארזי.

המעבר של עולם האופנה לקולקציות לבוש מוכנות, סייע לבלנסיאגה לקבל החלטה לפרוש כשהוא בשיא הצלחתו, בשנת 1968. בגיל 74, לאחר 30 שנות עבודה בפריז, הוא סגר את בית האופנה שלו בעיר ואת בתי האופנה שלו בברצלונה ובמדריד. בשנת 1972 מת בגיל 77.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden