שרון ברונשר: ליבה במדבר, התערוכה בכיכר המדינה

התערוכה ״שושנת יריחו״ של שרון ברונשר חונכת את החלל החדש של גלריה זימאק, קונטמפוררי ארט דיזיין, שנפתח בקומה שמעל לגלריה המוכרת בכיכר המדינה. ברונשר, אמנית ומעצבת רב־תחומית, מתאימה במיוחד להצהרת הכוונות של החלל, שיוקדש ליוצרים על התפר שבין עיצוב לאמנות. מאחורי ההחלטה לפתוח חלל נוסף עומדת האג׳נדה של הגלריה, לפיה בעולם שבו הגבולות בין הז׳אנרים הולכים ומיטשטשים, עבודות שפעם היו מסווגות תחת ״עיצוב״ היום מוצגות בתערוכות אמנות לכל דבר, ולהיפך.

שושנת יריחו הוא צמח בעל פרח שקמל ונראה כאילו כמש לחלוטין, ומתעורר לתחייה בכל פעם מחדש. ברונשר בחרה בשם זה לתערוכה הרגישה, שעשויה כמלאכת פסיפס, ומציגה את העשייה שלה, שמשלבת בין עיצוב מוצר ורהיטים, לאופנה, לאמנות ומלאכת יד, במגוון רחב של חומרים וסגנונות – מברזל ועץ, דרך בד וחימר ועד נייר ואפילו שירה.

החוט המקשר בין העבודות בתערוכה הוא הכמיהה למדבר, ושורשיה בסיפורה האישי. כשהייתה ברונשר בת שנה וחצי בלבד, נהרג אביה במדבר סיני במלחמת יום הכיפורים. לאורך כל חייה מלווה אותה המשיכה למדבר, לצבעים ולחומרים האופייניים לו, וכך גם העיסוק בנוכחות מול ההיעדר.

נושאים אלה באים לידי ביטוי לאורך השנים בעשייה המגוונת שלה, אולם בתערוכה זו לראשונה היא אוספת את הפרגמנטים מכל התחנות בחייה – הן במובן הפיזי והן במובן המטאפורי – ומאגדת אותם לכדי שלם אחד הרמוני. ״מדובר בסוג של סגירת מעגל עבורי״ היא אומרת. ״כן. פרויקט של הנצחה״.

שרון ברונשר. צילום: טל ברונשר

ברונשר, 49, למדה עיצוב פנים במכללה לעיצוב ואדריכלות של אליעזר פרנקל. בין המורים שהשפיעו עליה במיוחד היא מציינת את הציירת ציונה שמשי, שליוותה אותה לאורך ארבע שנות הלימודים. ״אלה היו שנים מכוננות. עברתי עליות ומורדות, דרמות והרבה התלבטות. אבל נשארתי – הרבה בזכות ציונה שמשי. היא זו שהפכה אותי לאומנית״.

היא מוכרת בעיקר כמעצבת אופנה, למרות שלצד העיסוק באופנה עסקה תמיד גם בעיצוב מוצר ואף מיתוג. בין השאר עיצבה את השפה החזותית של רשת ״סבון של פעם״, היתה שותפה במיזמים כמו חנות הנייר ״פאפייר״ למוצרי נייר נוסטלגיים, כמו גם חנות מתנות במשתלת הכפר החדשה בכפר אז״ר.

החנות שלה הייתה בין הראשונות שנפתחו במתחם הרכבת בתל אביב (מול בית המכס ההיסטורי). בהמשך פתחה חנות בשוק הפשפשים ביפו, שבה במשך 12 שנים הוצגו פריטי לבוש אוונגרדיים בעיצובה, ומוצרים משלימים, כמו ריחות שזוהו איתה.

המסה מול הקלילות, העירום מול הכסות

התערוכה מוצגת בחלל מעגלי, שמוביל את המבקר בסוג של מסע מתחנה לתחנה. חלק מהעבודות הן אוביקטים שימושיים כמו ספות, ספסלי ישיבה או פופים רכים, שאותם ברונשר יוצרת מחומרים כמו ברזל, עץ ואבן, לעיתים בשיתוף עם אנשי מקצוע מומחים. עבודות קיר שהיא יוצרת באמצעות מיזוג חומרים ושכבות של תרכובות טבעיות, ניצבות בתחנות השונות ומשלימות בצבען הבהיר את מראה עבודות הברזל והעץ הכהות והכבדות.

עוד היא מציגה סדרת צילומים מהחודשים האחרונים, אף הם מהמדבר; עבודות המבוססות על כדי חימר עתיקים, שבהם היא מטפלת, משחזרת, צובעת, מוסיפה להם אלמנטים, לעיתים שוברת אותם ומשתמשת בשברים לטובת עבודות אחרות.

השברים אמנם מוצגים בחלל כל אחד בנפרד, אבל ניתן לחבר אותם לדימוי של אדמת המדבר עצמה. הגלוי מול הסמוי,המסה מול הקלילות, העירום מול הכסות – כל אלה הם ניגודים קוטביים שבולטים אף הם בעבודתה של ברונשר. גם בתחום האופנה לאורך השנים היא עובדת בעיקר בגווני שחור ולבן.

על קירות החלל מופיעים ציטוטים תנ״כיים. בכניסה ניצבת עבודה שנראית כמו מגילת קלף ענקית, תלויה מהתקרה ומתגוללת בחלקה על הרצפה. על גבי קלף הנייר כתובים כל ספרי קהלת, משלי ושיר השירים, הכל בכתב רש״י מזערי. את החיבור שלה למקורות ולמקרא היא מתארת לא כחיבור שורשי ולא דתי.

על גבי עבודות אחרות מופיעים משפטים העוסקים בעיקר בשקט, של המשוררות הדסה טל ואורית גידלי, שתיהן מלוות אותה בכתיבתן כבר שנים רבות. גידלי וטל נמנות גם עם היוצרים האורחים המציגים בחלל, וביניהם גם רענן ניראל נעמן, אורנה מינץ, טובה בייר, נוריתמי, נחשון, אלינור כהן, נעמה דויטש וגל ארצי. בולטת במיוחד סדרת עבודות של הגר תירוש באבן וברזל, שהחיבור שלה עם ברונשר, כך הן מעידות היה מסעיר וטבעי באותה עת.

ספרי על הדרך שלך; אני הכרתי את עבודתך יותר כמעצבת אופנה. מה הוביל למה?

״אני ממש לא באה מעיצוב אופנה, אבל דברים קורים. אני אמנית בנשמה. נולדתי אמנית וכזו אני מאז ומעולם. גדלתי ברמת חן, בבית שהמציאות בו השתנתה ברגע אחד והתרסקה לרסיסים, וכך גדלתי. מינקות היצירה היתה חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. התעסקתי בכל החומרים, לא התמקדתי במדיום מסויים. היום, במבט לאחור, אני מבינה שכבר בגיל 12 הייתי צלמת. קיבלתי מצלמה ויצאתי לטיול בקנדה, והתמונות שצילמתי שם, בהתבוננות היום הן אמנותיות לגמרי״.

אז מה קרה לאחרונה, איך נולדה התערוכה?

״אני לא עובדת לפי תוכנית או החלטה. הכל מתפרץ לי. מדובר כנראה באבולוציה שאני עוברת. כל החומרים מסקרנים ומושכים אותי: עץ, אבן, ברזל, נייר וטקסטיל. התוצאה היא בין השאר תמהיל העבודות שנפרשות בחלל הגלריה״.

״אני לא עובדת לפי תוכנית או החלטה. הכל מתפרץ לי. מדובר כנראה באבולוציה שאני עוברת. כל החומרים מסקרנים ומושכים אותי: עץ, אבן, ברזל, נייר וטקסטיל״

התערוכה התחילה לאחר פגישה מקרית שלה עם אנשי זימאק, שהגיעו לחלל ששכרה ביפו ופתחה בו גלריה למכירת העיצובים שלה. ״למרות התקופה הקשה, הקורונה וגם האי־שקט ששרר ביפו, נחשפתי לקהל ומכרתי לא מעט עבודות. הם הגיעו ולא רצו לצאת מהסטודיו שלי, וההמשך היה שהזמינו אותי להציג בחלל החדש שהם פתחו״.

העבודה על התערוכה הייתה תוך כדי מגפת הקורונה והסגרים, וכך היא חזרה לעשות אמנות בבית. לדבריה התקופה דווקא סייעה לה להתמקד.

מחירי העבודות נעים בטווח מאוד רחב, בין אלף ל־100 אלף שקל, והקהל נענה ברכישות שלדבריה חייבו אותה להחליף חלק מהתצוגה בתערוכה. ״הקהל שרוכש אוהב ומעריך את הסגנון והעבודה שלי. לא מדובר בהכרח באספני אומנות״.

התערוכה מקיפה את כל תחומי העיסוק שלך מהעבר. אופנה, ריח – כל מה שאפיין אותך.

״נכון. ״זה חלק מהרצון שלי לייצר חוויה רב חושית. את העיסוק שלי בריח אני מביאה לידי ביטוי באמצעות מיצב קיר של בקבוקים עטופים בחומר המזכיר עיסת נייר. הבקבוקים מכילים את כל הריחות שיצרתי אי פעם״. פריטי האופנה בתערוכה נעשוו בצביעה אמנותית, ונושאים תווית שעליה מופיע הטקסט ״אינך רואה דבר ואינך שומע דבר״.

ומה התוכניות להמשך?

״אני רוצה להמשיך וליצור. להמשיך ולהציג. שואפת מאוד להציג בתערוכה מוזיאלית. אין ספק שהתערוכה הזו היא שלב חשוב ביצירה שלי, אבל אני רוצה עוד. אני חולמת לפתוח סדנאות בהן אעביר ואלמד את כל הידע שצברתי עם השנים. החלל ביפו מאד מתאים לכך – אני משקיעה בכך הרבה מחשבה. רואה בכך שליחות״.

שרון ברונשר | שושנת יריחו
גלריה זימאק, ה׳ באייר 68, תל אביב
נעילה: 20.2

הישארו מעודכנים והירשמו לניולזטר שלנו. כדאי!

הרשמה