כל מה שחשוב ויפה
מיכל צ׳יטיאט
מיכל צ׳יטיאט

5 צלמים מדברים על נקודת מבט

מיכל צ׳יטיאט, נמרוד לוי, נועם נבון, הראל גלבוע, עינת אטיאס - ממשתתפי התערוכה ״נקודת מבט״ במרכז תאו - על הצילום, האדריכלות והסביבה

מיכל צ׳יטיאט

מי אני

מיכל צ׳יטיאט, 51, יוצרת וידאו קליפים למוזיקאים, אמנים פלסטיים, מעצבי אופנה, וידאו־ארט תלויי מקום (site specific) למועדונים, מסעדות, ובתי מלון. בנוסף, אני מלווה עסקית של מעצבי אופנה. יש לי תואר ראשון בשפה וספרות צרפתית ואנגלית. אינסטגרם: michal chita

מיכל צ׳יטיאט. צילום: רוני כנעני

מיכל צ׳יטיאט. צילום: רוני כנעני

למה צילום

הצילום מהווה עבורי כלי ליצירת יומן ויזואלי אישי, רגשי ופועם. זה קורה בסטילס ובווידאו באופן רציף במשך שנים, וזו הדרך שלי לעבד ולהכיל את המציאות ואת ההיעלמות של הרגע. התחלתי ממצלמת סטילס, והיום כל היצירה שלי היא בסלולר, כולל קליפים ועבודות מקצועיות. בשנים האחרונות, הפיד והסטורי של אינסטגרם מהווים עבורי סטודיו וחלל תצוגה. אני מעלה דברים בצורה די מיידית ואינטואיטיבית, עורכת בדרך כלל הכל בטלפון.

צילומים: מיכל צ׳יטיאט

צילומים: מיכל צ׳יטיאט

למה אדריכלות

אני חיה את העיר, והארכיטקטורה אורבנית היא חלק משמעותי ביצירה שלי. לשמחתי אני מוזמנת יותר ויותר לצלם במבנים ובתים מיוחדים. לאחרונה, האדריכליות רותי פקר ורונה לוין הזמינו אותי לצלם בית פרטי שתיכננו ברמת השרון, ונתנו לי יד חופשית להתייחס אליו בווידאו.

מחוץ לאינסטגרם אני עושה ומקרינה עבודות וידאו עבור חללים ציבוריים, תוך התייחסות לחלל האדריכלי, למשל, במועדון ״הבלוק״ על רחבת הריקודים, במסעדת ״פסטל״ שבמוזיאון תל אביב, בלובי של חברת ״מקאן אריקסן״, ועוד.

מציגה בתערוכה

השנה, הדירה בה אני גרה עם ילדיי במשך כשני עשורים, עברה שיפוץ מאסיבי בתכנון האדריכלים הדר מנקס ומוטי ראוכוורגר. למעשה נשארה מהבית רק המעטפת. ליוויתי בצילום את תהליך ההריסה והבנייה, וארבעת התצלומים המוצגים בתערוכה הם חלק מהפרוייקט הצילומי המתמשך הזה. בתהליך הפרידה מהדירה, ציירנו על הקיר המרכזי והזמנו את כל מי שביקר ועזר לנו לארוז, לצייר גם. הקיר נהרס אבל הלב שציירתי נותר על עמוד תומך כמעט עד סוף השיפוץ. הוא נכנס לתערוכה.

אתר החלומות

בית אימס EAMES HOUSE – ביתם של צ׳ארלס וריי אימס בלוס אנג׳לס, הוא המקום שהייתי רוצה לצלם.



נמרוד לוי

מי אני

נמרוד לוי, בן 35, בוגר ביה״ס מוסררה לצילום ואמנות (אחרי תואר ראשון במדעי הרוח). מצלם, מגדל שלושה ילדים, מצייר, ישן, גולש, שוטף כלים, רץ ומתבונן פנימה והחוצה לסירוגין.

נמרוד לוי

נמרוד לוי

 למה צילום

צילום עבורי הוא צורה של חתירה למגע עם מה שמתקיים סביבי, עם מה שיש. החיפוש אחר האסתטי הוא חיפוש פנימי. ״נקודת המבט״ כתופעה מרתקת אותי. במידה מסוימת היא שיקוף של האישיות – אין אישיויות זהות, אין נקודות מבט זהות. אנחנו עוסקים במרחב אין סופי של יצירתיות, בתוך מרחב חזותי מוגבל יחסית. זה אינסוף בתוך גבולות.

למה אדריכלות

אור חומר וצורה, זה נקי מאד – במובן של החוויה הצילומית – הצילום לא צריך למכור, או לספר סיפור. אני מתפרנס מלהביא את נקודת המבט האסתטית שלי לידי ביטוי. יש בזה חופש גדול.

צילומים: נמרוד לוי

צילומים: נמרוד לוי

מציג בתערוכה

אני מציג בתערוכה צילומים של תאו – המבנה שבו מתקיימת התערוכה. האפשרות לחוות את המבנה והחללים שהוא יוצר, לצד צילומים של המקום עצמו, בתוכו, נוגעת בדיוק בנקודה שבה התערוכה עוסקת.

לפני שנתיים עברתי ליד תאו במקרה. המבט נתקע. עצרתי את הרכב, נכנסתי לסיבוב – יצאתי לתוך הפטיו (יש לי חולשה לפטיו) והחלטתי שאני הולך לצלם סדרה של המונומנט הזה. הקשר עם האדריכל אסף לרמן נוצר בהמשך. נמשכתי להרבה מרכיבים של המבנה: החומריות, הפשטות לכאורה, וכאמור – הפטיו, שהוא הלב של המבנה, מקור האור הטבעי, ומקום מפגש לכל המשתמשים באשר הם תחת כיפת השמים, ובכל זאת בתוך חלל שהמבנה יוצר.

אתר החלומות

״החללים הרואים״ של ג׳יימס טורל; MDBK מוזיאון לאמנות מודרנית של לייפציג; המסדרון המשופע המוביל לאולמות התצוגה במוזיאון ישראל (גם א.לרמן) וחלק מהפסלים הסביבתיים של דני קרוון. צילמתי באנדרטת חטיבת הנגב בשנה א׳ בלימודי צילום עם מצלמת נקב שבניתי וניירות צילום פגי תוקף. אחזור לשם יום אחד לבדוק מה נשתנה בנקודת המבט.



הראל גלבוע

מי אני

הראל גלבוע, 30, בוגר המחלקה לצילום בבצלאל, 2019, עוסק בצילום אדריכלות.

הראל גלבוע

הראל גלבוע

למה צילום

המפגש שלי עם המדיום התחיל לפני כעשור. מצאתי מצלמת פילם ישנה בבית הוריי והתחלתי לצלם ולפתח באופן עצמאי, משם הדרך הייתה מאוד בהירה. צילום עבורי בראש ובראשונה זו שפה, זו הדרך שלי לתקשר עם העולם, להתבונן בו וללמוד אותו. התהליך הזה הוא רפלקסיבי – אני מתבונן בסביבה ובאותה הנשימה לומד את עצמי.

צילומים: הראל גלבוע

צילומים: הראל גלבוע

למה אדריכלות

במהלך הלימודים התחלתי פרויקט צילומי בים המלח, שבסופו של דבר הפך לפרויקט הגמר שלי. התחלתי לצלם את הנופים הנעלמים בים המלח ובמהלך הדרך הבנתי שהדברים שאני מתבונן בהם הם לא הנוף הבתולי, אלא דווקא הנוף המתורבת. אני חושב שבדומה לנוף ולדימויים, המרחב האורבני מכיל בתוכו את שכבות ההיסטוריה ואת יחסי הכוחות וזה מרתק אותי. לאדריכלות יש כוח גדול, מעבר להרגשה ואסתטיקה. היא מעצבת את פני השטח ואת האופן בו אנו חווים את העולם, היא מכתיבה לנו את התנועה ואת נקודות המבט הגלויות והנסתרות.

מה מציג בתערוכה

אני מציג בתערוכה דיפטיך של מוזיאון רמת גן המחודש, בתכנון משרד האדרכילים אפרת־קובלסקי. חזית המבנה מבוססת על שני קווים אופקיים, הראשון מקביל והשני אלכסוני. את המוזיאון לא ניתן לתפוס במבט אחד מפאת אורכו ובכל צעד המבט משתנה. הדיפטיך הולך עם ההיגיון הפנימי של המבנה ומדגיש אותו. הצורניות של הסירה שנוצרת בקודקוד, הנוכחות של מגדל השמירה ״עמדה״ (עבודה של מיכאל סגן כהן) במרכז המבנה, יחד עם הבטון החשוף, עניינו אותי במיוחד.

מוזיאון רמת גן. צילום: הראל גלבוע

בקיר המרכזי של התערוכה אני מציג שני צילומים: מרכז ספרא לחקר מדעי המוח – צילומים אלו צולמו עבור משרד האדריכלים הבינלאומי נורמן פוסטר, שתכננו את המבנה יחד עם בר־שיפמן נתן אדריכלים. עבורי חלק מהותי מן המבנה עצמו הוא הקונטקסט שלו. איפה הוא ממוקם, איך הוא מונח במגרש, כיצד הוא משתלב או מתעלם מהנוף והמבנים שסביבו; במיוחד באיזור בעל חשיבות כה רבה לאדריכלות המקומית כמו קמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם.

הצילום השני הוא של מרכז המבקרים בים המלח, בתכנון קימל אשכולות אדריכלים. בהמשך לפרויקט הגמר שלי בים המלח אני נוסע אחת לכמה חודשים לצלם באיזור. לפעמים מגעגוע, לפעמים מרצון לצלם או סתם כדי לקבל קצת שקט. עניין אותי כיצד המרכז החדש מתייחס להיסטוריה שלו, מאיזה חומרי גלם הוא בנוי, איך לוקחים מבנה בעל מהות מסוימת וממירים אותה למהות חדשה.

אתר החלומות

הספרייה הלאומית שנבנית בימים אלו בירושלים, בתכנון משרד האדריכלים השווייצרי הרצוג דה מרון, בשותפות עם מן שנער אדריכלים. איך אפשר שלא?


נועם נבון

מי אני

נועם נבון, בן 27, לומד תקשורת חזותית במכללת מנשר (שנה אחרונה).

נועם נבון. צילום: אריאל פדהצור

נועם נבון. צילום: אריאל פדהצור

למה צילום

הצילום התחיל אצלי כסוג של משחק, לקחתי מצלמה והתחלתי לצלם. זה סיקרן אותי, ופשוט התאהבתי בלהסתובב עם מצלמה ולצלם כל דבר שהיה נראה לי מעניין – שזה בעיקר אנשים ותנועה ברחובות. אני אוהב להתבונן מהצד ״ולהציץ״ על המתרחש. אני אוהב שהדברים קורים באופן טבעי, אני אף פעם לא מביים, זה לא עושה לי את זה.

בדיעבד, היום, אני מבין שהצילום נתן לי ביטחון בהרבה מאוד מובנים לסמוך על העין שלי וליצור תוכן אישי שלי ולפרסם אותו.

צילומים: נועם נבון

צילומים: נועם נבון

למה אדריכלות

המרחב האורבני הוא הדבר בשבילי, אני אוהב את כל הבלגן של עיר, את זה שכל הזמן דברים זזים וקורים ובתנועה, אבל גם בתוך זה אני אוהב לחפש פינות קטנות שפתאום הופכות לאסתטיות בתוך כל הבלגן הזה. במרחב הישראלי אני מתחבר לאותנטיות המקומית, ונמשך יותר למקומות אמיתיים, שלא מתאמצים להיראות ״יפים״.

מציג בתערוכה

בתערוכה ״נקודת מבט״ אני מציג שני צילומים שצילמתי באמצעות רחפן – כלי שנותן זווית חדשה ומאתגרת של צילום. צילום אחד של איצטדיון בלומפילד ואחד של בריכת גורדון, שניהם בתקופות של סגר. החלטתי לצלם את שניהם דווקא בתקופה הזאת, כי שניהם אתרים שמסמלים בעיני את החיים בתל אביב, שוקקי פעילות ואנשים, ופתאום הם עומדים ריקים ונטושים – הצילומים מעבירים בעיניי בצורה מדוייקת את התחושות של הסגר.

צילומים: נועם נבון

אתרי החלומות

אני מכור למקומות נטושים. בקיץ האחרון צילמתי את פארק המים ״אטרקציה״ בים המלח שעומד נטוש כבר 20 שנה, ואפילו נסעתי במיוחד לצלם פארק מים נטוש בכרתים – שמצאתי בגוגל מאפס. שמעתי שבארה״ב יש מקומות מעניינים שנעצרו בזמן, אז אולי אמצא שם עוד אתרי חלומות, וגם מאוד רוצה להגיע לצ׳רנוביל, נראה לי מטורף 🙂 יש משהו במקומות שננטשו, שהזמן בהם קופא ורק הטבע ממשיך לפלוש. והחיבור הזה מרגש אותי – שהטבע לא מוותר על מה ששלו.


עינת אטיאס

מי אני

עינת אטיאס, 54, מנהלת שיווק ומכירות וצלמת חובבת בזמני החופשי. לפני שנים רבות למדתי עיצוב פנים ומאז, למרות שלא עוסקת בכך ישירות, נושקת תמיד לתחום העיצוב והאדריכלות.

עינת אטיאס, צילום: אושרי מוסינדי

עינת אטיאס, צילום: אושרי מוסינדי

למה צילום

מילדות הרגשתי שיש בי משהו יצירתי שרוצה לפרוץ. שנים רבות צילמתי ״על הדרך״ בטלפון בעיקר. לפני כמה שנים הבנתי שכאשר אני מסתובבת בחוץ, אני רואה את העולם כפריימים, בונה בדמיון סצנות ומקומות כצילום. קניתי מצלמה, למדתי קורס יסודות ומאז לא עוצרת.

למה אדריכלות

כל האלמנטים הקיימים באדריכלות, כמו אור וצל, צורות, חזרתיות, צבע וטקסטורה, מרתקים אותי, ואני גם קצת פריקית של דיוק 😊. היכולת לראות מגדל זכוכית, להתמקד בפרט מסויים ולייצר ממנו משהו שונה ומסקרן, מרתקת בעיניי. המרחב האורבני הישראלי פורח והופך בהדרגה ממקום מאד משעמם וגנרי למקום יצירתי, עם שימוש בחומרים חדשים וצבע.

צילומים: עינת אטיאס

צילומים: עינת אטיאס

מציגה בתערוכה

אני מציגה בתערוכה בעיקר פרטי מבנים שצולמו במקומות שונים בארץ, תוך דגש על צבע וצורה הנדסית. אחד הצילומים שלי נבחר לככב על ההזמנה לתערוכה. צילום נוסף בתערוכה היווה את פריצת הדרך שלי ומציאת השפה הצילומית שמעניינת אותי.

באחד מסגרי הקורונה יצאתי לשוטט עם מצלמה באזור הקרוב לבית, בלי לדעת ממש מה אני מתכוונת לצלם. נפלתי על מבנה שמשחק האור והצבעוניות שבו גרמו לי לתפוס את המצלמה ולהקליק. בכלל לא חשבתי שעשיתי משהו יוצא דופן אבל התמונה הראשונה שהעליתי מהסט הזה גרפה תגובות פשוט מדהימות. זו הייתה הנקודה שבה הבנתי שזו השפה והסגנון הייחודיים לי וזו הדרך שבה אני צריכה ללכת.

אתר החלומות

דיסלדורף בגרמניה. עיר משופעת במבנים מקוריים ומלהיבים ובארץ, בית המשפט העליון.


נקודת מבט I אדריכלות בצילום עכשווי
מרכז תאו, וינגייט 168, הרצליה. נעילה: 25.2
ביום א׳ 13.2, בשעה 19:30, שיח גלריה והרצאה בתערוכה. הכניסה חופשית

birds

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden