כל מה שחשוב ויפה
סטודיו Knob לאקווה קריאיישנס, קליק לייט. צילום: אלבי צרפתי
סטודיו Knob בשיתוף אקווה קריאיישנס, קליק לייט. צילום: אלבי צרפתי

סטודיו KNOB מציגים זוגיות, הורות צעירה ועיצוב בוגר (מאוד)

פורטפוליו Promotion: גופי תאורה, סוסי נדנדה, מדפים ויצורים - בתערוכה שתיפתח בשבת בגלריית החווה בחולון, עדי עזר ויותם שפרוני (סטודיו KNOB), מכניסים את הצופים לעולם של משחקיות ודמיון

״בוגר מאד״, התערוכה שתיפתח בשבת (19.2) בגלריית החווה בחולון, במסגרת העונה הישראלית לעיצוב, היא יותר מכל הזמנה לחוויה משחקית. ככזו היא משקפת נאמנה את עולמם של יוצריה, בני הזוג עדי עזר ויותם שפרוני, בעלי סטודיו KNOB. עולם שמשלב תשוקה לעיצוב וקריצת הומור, נחשף בתערוכה שאצרה תום כהן דרך עבודות הסטודיו – מרביתן מהשנתיים האחרונות.

מגוון העשייה מקיף מוצרים מסחריים, מהדורות מוגבלות, ופריטי ONE-OFF; סוסי נדנדה במנעד גדלים – ממידת אדם ועד מידת כף יד, גופי תאורה, מראות שמופען מהדהד גיליוטינה, עבודות קולאז׳ שמבוססות על שכבות פרספקס מוארות, או ״יצורים״ קטנים – ספק פסלים, ספק פריטי ריהוט, ספק כלי נגינה.

״התערוכה מיועדת למבוגרים ולילדים כאחד. הכוונה שלנו היא שכולם ייהנו ושהיא תעורר מחשבה, תעניק למבוגרים הזדמנות לגלות את הילד שבתוכם, ולילדים הזדמנות לעוף עם הדמיון״ אומרת עזר, שמסבירה את השם המסקרן והרב משמעי שנבחר בעבורה – בוגר מאוד – ביטוי של שבח, כשמדובר בילדים, וסוג של אמירה צינית ומוכיחה, כשמפנים את אותן מילים למבוגר.

״התמה של התערוכה התחילה מרעיון כללי שהיה לנו, להתייחס ולבחון יחסי מבוגרים וילדים, ושכנראה נולד מההורות הראשונה והטרייה יחסית שאנחנו חווים. החיים שלנו והעבודה שלנו קשורים מאד זה לזה ודי מתנהלים כמקשה אחת, כך שמטבע הדברים ההורות חלחלה לתוכ העבודה כחלק אינטגרלי. יותר מכך, נינה, בתנו, היא בעבורנו סוג של ׳נייר לקמוס׳, ולא פעם, כשאנחנו רואים מה מסקרן אותה ומה מושך אותה לגעת בו, זה מכוון ומניע את ההשראה שלנו״.

סטודיו Knob, עדי עזר ויותם שפרוני. צילום: ניר סלקמן

סטודיו Knob, עדי עזר ויותם שפרוני. צילום: ניר סלקמן

קליק לייט. צילום: אלבי צרפתי

קליק לייט. צילום: אלבי צרפתי

צילום: תמוז רחמן

צילום: תמוז רחמן

בוגר מאד היא לא תערוכת היחיד הראשונה של הסטודיו, אך היא המקיפה ביותר שהציגו עד היום, ומגיעה אחרי תקופת עצירה בעקבות הקורונה. שפרוני: ״הרבה דברים היו בהקפאה, וגם לא השתתפנו באירועי עיצוב מקומיים או בינלאומיים שכן התקיימו. נינה הייתה בת כמה חודשים, רצינו את הזמן להתכנס וגם להיות קרובים לבית״.

את ההפסקה המתודית שלקחו לעצמם קטע שמעון קסטיאל ז״ל, מי שהיה הרכז האמנותי של הגלריות בעיריית חולון, והלך לעולמו בחטף ביוני האחרון. ״כששמעון פנה אלינו כבר היינו בשלים לחזור לקצב הרגיל, אך לדאבוננו הוא נפטר ממש בתחילת הדרך המשותפת והוא לא כאן איתנו לראות איך ולאן התפתחה התערוכה. אחת העבודות שיצרנו במיוחד לתערוכה מוקדשת לזכרו״, אומר שפרוני.

עדי עזר: מוצר זה מכלול של הבטים, ואנחנו כל הזמן בתהליך של להעמיק את הידע עוד ועוד; מאמינים בחקר ולמידה כחלק בלתי נפרד מהעשייה השוטפת שלנו, שמלווה בהרבה שאלות ובתהליכי ניסוי וטעייה

עזר היא בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר, ושפרוני הוא בוגר המחלקה לעיצוב פנים במכון טכנולוגי חולון. ״כשהכרנו עדי כבר סיימה את הלימודים ואני הייתי סטודנט בשנה ב׳. היא עזרה לי עם הגשות מודלים ומשם הפכנו לזוג״.

מה שהתחיל כזוגיות בחיים התגלגל לזוגיות גם בעבודה, אם כי, לדבריהם, נדרש להם עוד זמן להתגבש עד שמיסדו את עצמם כסטודיו לעיצוב בשנת 2015. הם מעצבים ריהוט ותאורה מקוריים, ובפרק הזמן הלא ארוך שעבר מאז הקמתו הם הספיקו לזקוף לזכותם זכייה בפרסים ובציונים לשבח בתחרויות ובאירועי עיצוב בינלאומיים ומקומיים.

במקביל לפעילות בסטודיו, השניים עוסקים בהוראה ולימוד, מתוך אמונה ביכולתם ״לקבל ולתת״; שפרוני מלמד עיצוב רהיט ויסודות עיצוב במחלקה לאדריכלות ועיצוב פנים בבית הספר להנדסאים בשנקר, ובבית הספר הדמוקרטי בשוהם, מקום מגוריהם, וביחד הם מפעילים סדנאות לימוד למעצבים ולקהל הרחב.

עזר: ״העובדה שהגענו לעסוק בעיצוב מוצר, ולא בתחומי עיצוב אחרים, שומרת אותנו ערניים ומחויבים מאוד. מוצר זה מכלול של הבטים, ואנחנו כל הזמן בתהליך של להעמיק את הידע עוד ועוד; מאמינים בחקר ולמידה כחלק בלתי נפרד מהעשייה השוטפת שלנו, שמלווה בהרבה שאלות ובתהליכי ניסוי וטעייה.

״אחד הדברים שזכורים לי היטב משנקר, שדויד גרוסמן, שהיה אז ראש המחלקה לתקשורת חזותית היה אומר שמעצב הוא מעצב, הוא מעצב. ואני כל הזמן נוכחת עד כמה זה נכון״. ושפרוני, שקודם ללימודי עיצוב פנים התנסה בעיצוב תלבושות ותפאורה, מוסיף: ״לעיצוב פנים מתנקזים תחומי עיצוב נוספים שרלוונטיים לעיצוב מוצר, כך שמבחינתי העיסוק בו מהווה ערוץ נוסף והמשך טבעי למה שלמדתי״.

הזמנה למגע עם הפרטים הקטנים

בשם שבחרו לסטודיו, KNOB, שמשמעותו ידית או כפתור פתיחה/כוונון, מגולמת תפיסת העיצוב שלו. ״משמעות השם היא לדידנו הזמנה למגע ולקשר. ידית היא פרט קטן ושולי לכאורה, אבל בפועל קיומה הוא זה שמאפשר לפתוח ו/או להפעיל אוביקטים״, אומר שפרוני.

ככזו הידית מסמלת את מה שאנחנו חותרים אליו, לפתוח פתח הצצה לעולם העשייה שלנו, ולסיפורים שעומדים מאחורי עיצוב האוביקטים. העובדה שמדובר בפרט קטן כידית משקפת גם את ההשפעה שיש לכל פרט קטן על העיצוב כולו. לשיטתנו, אין היררכיה או העדפה של כזה על פני אחר, אוביקט תמיד נרקם כשלמות אחת״.

יותם שפרוני: הידית מסמלת את מה שאנחנו חותרים אליו, לפתוח פתח הצצה לעולם העשייה שלנו, ולסיפורים שעומדים מאחורי עיצוב האוביקטים. העובדה שמדובר בפרט קטן כידית משקפת גם את ההשפעה שיש לכל פרט קטן על העיצוב כולו. לשיטתנו, אין היררכיה או העדפה של כזה על פני אחר, אוביקט תמיד נרקם כשלמות אחת

וכך, בכל אובייקט שמעוצב בסטודיו מקופל נרטיב שהצמיח אותו; סיפור כלשהו – אמיתי או מדומיין, לעתים זיכרון אישי ולחלופין הבט אקטואלי שנגזר מהחיים. אלה מיתרגמים לשפת עיצוב המאופיינת בקריצה משחקית ואלתורים מפתיעים, כשהיא משלבת טכנולוגיות וחומרים עכשוויים עם רדי מייד וחלקי חפצים ישנים שהם מקוששים פה ושם.

לצד רדי־מייד, שתמיד משך את שפרוני, בממד האלתור הוא עסק בלימודיו כשבחן יחסי גומלין בין עיצוב, היות ולדבריו ״הוא קיים ורווח בכל תחומי החיים – מפוליטיקה והישרדות ועד שפה ויופי״. עם זאת, השניים תולים את היותו חלק מתפיסת עולמם בהיסטוריה הפרטית של כל אחד מהם.

״אני בן קיבוץ, אך מעולם לא התחברתי לנורמות של ׳יישור קו׳ שמאפיינות את החברה הקיבוצית״ הוא מספר. ״תמיד חיפשתי לגוון עם דברים אחרים, והרבה פעמים מצאתי אותם בשוליים, כך שהייתי צריך לאלתר. לפני שלמדתי עיצוב לא נתתי לזה שם, אבל היום ברור לי שזה היה סוג של ׳עשה זאת בעצמך׳ עוד לפני שהוא נכנס לשיח״.

ועזר מספרת על עצמה: ״אצלי האלתור היה מסוג אחר. כילדה עברתי בין הרבה מקומות מגורים, ובכל מקום כזה הייתי צריכה ׳לאלתר׳ קשרים חדשים״.

צילומים: עדי עזר

ההזמנה למגע שעולה משם הסטודיו ומאפיינת את התייחסותם של עזר ושפרוני לעשייתם העיצובית ככלל, באה לידי ביטוי בעבודות שבתערוכה. עזר: ״אנחנו רוצים שתיווצר אינטראקציה עם הצופים ושהאוביקטים ייצרו תחושה של שקיפות אותנטית״. שפרוני: ״אנחנו לא מרגישים ולא רוצים להרגיש שום תחושה של אוטוריטה. אין כוונה להכתיב למבקרים מה הם צריכים לראות, אלא להעניק להם חוויה מהנה שמשלבת אסתטיקה ועניין. את הפרשנות אנחנו משאירים להם״.

חללי הגלריה הפכו תחת ידיהם לחללים צבעוניים, שקוראים לשאול שאלות ולחוות משחקיות והפתעה. באחד מהם, הם חושפים את מאחורי הקלעים של עבודתם, בעבודת אינפוגרפיקה שמאפשרת להתחקות אחר תהליכי חשיבה הכרוכים בפיתוח האובייקטים, שלבים בתהליך, טכניקות וחומרים שמשמשים אותם, סקיצות ועוד.

birds

הנוכחות המשמעותית של עבודות תאורה בתערוכה, היא לדברי עזר ״תוצר של הקסם שהאור מהלך, שתמיד ריתק ומשך אותנו. כשהבנו שזה כרוך בהרבה מאד תקינה זה היה מאוחר מידי, כי האהבה שלנו כבר התקבעה״. הדוגמה הטובה ביותר לאהבת האור היא גוף התאורה האינטראקטיבי Click Light, שהושק בשבוע העיצוב בניו יורק ב־2018, וזכה במספר פרסים.

קליק לייט, שאף מעוגן בפטנט רשום, משלב מדפי מתכת, חבלים משולבים בתאורת לד, שמתפקדים כחומר וכמקור אור בעת ובעונה אחת, ובקצות החבלים מגנטים המשמשים לחיבור למדפים, כמו גם כמנגנון ההדלקה/כיבוי שמשמיע צליל ״קליק״ במפגש בין האלמנטים.

סטודיו knob. צילום: אורי גרון

סטודיו knob. צילום: אורי גרון

צילום: יותם שפרוני

סטודיו נוב בשיתוף אמיר נוה. צילום: אורי גרון

סטודיו נוב בשיתוף אמיר נוה. צילום: אורי גרון

גופי הסדרה מיוצרים בשיתוף עם חברת התאורה Aqua Creations, השותפה גם לפיתוח קולקציה חדשה של שלושה גופים אינטראקטיביים, שנחשפת בתערוכה לראשונה, ושאף היא מבוססת על שימוש בחבלים מאירים.

מרשימות בקסמן הן עבודות המשלבות שכבות פרספקס לבן ותאורה מובנית. השילוב, לדברי עזר, צמחו מקולאז׳ים של מגזרות נייר והתפתחו לשילוב פרספקס כחלופה לנייר. הריבוד והחומר המשתנה בין אטום לשקוף מדגיש עומק ומייצר מנעד גווני אור. עבודות מסוג זה מופיעות בתערוכה בגרסאות שונות; אם כמסגרות של חלונות ישנים המכילות בתוכן ״נופים״ הנוצרים מצלליות לבנות עדינות שמקורן בזכרונות של המעצבים או בדמיונם; אם כשילוב של מגזרות זכוכית אקרילית לבנה ומראות מוזהבות; ואם בעבודה מוארת תלוית מקום, שאותה הקדישו עזר ושפרוני לזכרו של קסטיאל.

העבודה ״כנפי חווה״ נשענת על צילומים של סביבת המבנה הערבי העתיק בו שוכנת הגלריה, אשר תורגמו לכדי קומפוזיציה של שכבות פולימר אקרילי, תוך יצירת נראות של כנפי מלאך. ״כמו שהכנסנו את סביבת המקום לתוך העבודה, כך כשעומדים מולה, התחושה היא של השתלבות בתוכה כשכבה נוספת״ מסביר שפרוני.

סדרת סוסי נדנדה מגלמת את מוטיב הרדי מייד, האלתור והמשחקיות של הסטודיו. ״הסוסים״ אינם אלא חיבור של מושב עם חפצים ישנים, כגיטרה, משוט או מטאטא במצג של הטיה, אשר ״זורק״ את הצופים לראות בו סוסים חיים שדוהרים קדימה. בגרסתם המוקטנת, כסדרה המשלבת מבחנה, הסוסים הדוהרים הופכים לחפץ שולחני חביב שמזמין חיוך וחומר למחשבה.

במופעה של המראה המתכווננת ״רומנו״, שמשלב מנוף, גלגלת, משקולת וידית, ומרפרר כך מראה של גיליוטינה, חותרים עזר ושפרוני להקל על כובד ההקשר ולהמירו ברגע של משחק, ובסדרת יצורי הכלאיים ״מקס וקאי״, שמשלבת אביזרי ישיבה וכלי נגינה בקומפוזיציות פיסוליות, הם מזמינים את הצופים לגלוש עמם לעולם מקביל של דמיון ופנטזיה.

רגע לפני פתיחת התערוכה, כשהם עסוקים בסגירת קצוות אחרונים בעולם החוויתי שיצרו ונשאלים על ״היום שאחרי״, תשובתם לא מפתיעה: ״להמשיך לשחק. בד בבד אנחנו מקווים לשלב בעשייה יותר עבודות תלויות מקום. יצירות מסוג זה, שנולדות מהזמן ומהמקום ומספרות כך את סיפורם, מרתקות אותנו״.


בוגר מאוד | עדי עזר ויותם שפרוני, Studio Knob
אוצרת: תום כהן
גלריה החווה, רח׳ הנחושת 1 פינת רח׳ המלאכה, א.ת חולון
פתיחה: 19.2; נעילה: 31.5

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden