כל מה שחשוב ויפה
Salty Architects, גלריה גורדון החדשה בירושלים. צילומים: גדעון לוין
Salty Architects, גלריה גורדון החדשה בירושלים. צילומים: גדעון לוין

מוטי ראוכוורגר והדר מנקס: אדריכלות לא מתקיימת בלי האנשים שמשתמשים בה

האתגר שעמד בפני Salty Architects בתכנון גלריה גורדון החדשה בירושלים נבע מהמיקום הלא שגרתי שלה: מרכז תעשיית בשולי שכונה חרדית. ״הגלריה היתה צריכה להיות בה בעת חדשה במקום וגם מונחת בו בטבעיות״

יובל: הי הדר, הי מוטי, מה שלומכן בימים אלו של שנתיים לקורונה וכאוס עולמי?

מוטי: בסדר בהתחשב. מתארגנים כל פעם מחדש לשגרה שמסרבת להישאר

הדר: אוספים את עצמנו מדי גל מחדש

יובל: כן, מישהו צריך לשכתב במילון את הערך של שגרה…

אבל הנה, בתוך כל זה הצלחתם לתכנן ולפתוח גלריה חדשה לאמנות בירושלים, הסניף החדש של גלריה גורדון הוותיקה מתל אביב. ואני מודה שעוד לא הספקתי לבקר בה אבל מהתמונות (והרשמים ששמעתי) נראה שעשיתם עבודה טובה

הדר: תודה רבה, נעים לשמוע. היה לנו מזל שהעבודה המשיכה והצלחנו להמשיך לתפקד בעזרת הרבה עזרה חיצונית

מוטי: אמון יריב, הבעלים של הגלריה, הוא מהלקוחות שכיף ומלמד לעבוד איתם

יובל: מסקרן אותי לשמוע מה הייתה התגובה הראשונה שלכם כששמעתם מאמון שהוא רוצה לפתוח סניף חדש בירושלים, והאם הוא בא עם המיקום הלא שגרתי או שזה קרה בדרך?

מוטי: הוא כמובן בא עם המיקום, זו החלטה כבדת משקל. אני מיד שמחתי על התעוזה, וגם האמנתי במהלך: אולי זו אופטימיות יתר אבל הרגשתי שכל כך חסר בירושלים מקום מהסוג הזה, ומאוד ישמח אותי שהוא יצליח. זה יכול להיות מקום מחבר ומרחיב, חסרים בירושלים בפרט ובארץ בכלל, עוד מקומות כאלה

יובל: תגידו משהו על המקום?

הדר: מרכז ספיר הוא מקום יחודי, שנמצא בשולי שכונה חרדית: מרכז תעשייתי שדומה מאוד לקרית המלאכה בתל אביב, מגוון מבחינת מסחר ותעשייה. הוא מכיל ישיבות לגברים ונשים, את האגף החרדי של בצלאל, ואינספור בתי מלאכה זעירים ותיקים

מוטי: המבנה התעשייתי היה הזדמנות: בדרך כלל בעלי העסקים משנים מעט את החזית לצרכיהם, אך השינוי לא משרת את העוברים והשבים. הגמישות הזו של המבנה התעשייתי איפשרה לתת משהו מהגלריה למרחב שסביבה

יובל: ולא היו חששות של נטע זר במרקם הקיים? גם מבחינת תוכן וגם מבחינת נראות?

מוטי: בטח, לכן זה מהלך כזה נועז ומגיע לאמון הרבה קרדיט עליו. מאותה הנקודה זו גם ההזדמנות הגדולה: הגלריה היתה צריכה להיות בה בעת חדשה במקום וגם מונחת בו בטבעיות

הדר: היו חששות. אחת ההתלבטויות הגדולות היו לגבי חזית הגלריה, כמה לחשוף פנימה ואיך. רצינו לשמור על צניעות ועדיין להגשים את החזון של אמון לגבי גלריה גורדון, את הרצינות והמסירות של הגלריה כלפי אמניה והקהל

יובל: ספרו קצת על התהליך – מאיפה התחלתן, מה היה בחלל קודם, מה היה לכם (ולו) חשוב כשמדובר בגלריה לאמנות וכן הלאה

מוטי: המבנה בנוי כמו רכבת לאורכו של מסדרון רחב, חיצוני. חלל הגלריה הוא שני מודולים העוברים בין חזית מזרח למערב. היא ממוקמת בקומה שלישית. המסדרון הרחב שלה פתוח ומחבר אותה ליתר חלקי המבנה, כך שאפשר לראות את הגלריה ממרחק וממנה את כל מבני התעשיה הקרובים

יובל: מה הגודל של הגלריה?

מוטי: 240 מ״ר. מיד חשבנו על אפשרויות ההארה הטבעיות. בחלק המערבי ישנם חלונות גדולים ובחזית הכניסה היו במקור חלונות עיליים בלבד

הדר: רצינו להרוויח את האור משני צידיה לתצוגה אז הוחלט למקם את ה״שירות״ – שירותים, מטבחון ומשרד הגלריה – במרכז החלל, וכך להרוויח שני חללי תצוגה קדמיים ואחד אחורי, המשמש מעין שואו־רום, ולעיתים הוא יצטרף לתערוכה בגלריות הקדמיות

מוטי: השיחה עם אמון התחילה במחשבות כלליות על האופי, לא היו לו הרבה דרישות והוא נתן לנו לבדוק מה נותן החלל. התהליך היה משותף, אנחנו אוהבים שהשיח פתוח ולאט נפתחות האפשרויות ומתבהרים הצרכים והרצונות.

בשלב יחסית מוקדם העלינו את הרעיון לפתוח את החזית הקדמית והתחלנו בתהליך של אישור מול מנהלי המבנה. חשבנו שהאור שיכנס מהחזית המזרחית ונשבר בתקרת המסדרון יהיה מצויין לאמנות ויכנס לעומק הגלריה. הצענו אפשרויות שונות לשליטה בפתיחות הזו, זכוכיות שונות, וילונות וכו׳

הדר: הלקוחות שלנו תמיד מלמדים אותנו המון וגם מדייקים אותנו. וכשזה תהליך שלם כזה, התוצאה הכי טובה לתחושתנו

birds

יובל: מה עוד אתם יכולים לספר על הפנים? החלוקה שלו? מה היה חשוב שם מבחינת האמנות והצרכים של הגלריה?

מוטי: הרעיון לשואו־רום אחורי עלה תוך כדי דיון באחת האופציות ופיתחנו את זה יחד עם אמון. אחסון האמנות הפך למופע בפני עצמו. החלטה נוספת שהעלנו בפני אמון היתה הכנסת אזור השירות למרכז הגלריה והשארתן של החזיתות פנויות לשימוש והכנסת אור.

נוצרה קוביית שירות בערך במרחק שני שליש החלל. היה לנו חשוב לראות מיד כשנכנסים שיש עוד חלל אחורי, שהמעבר לחלק האחורי יהיה מזמין ויראה האור מהחזית האחורית של הגלריה. כל זה היה חשוב כדי לתת את תחושת החלל הגדול כל רגע שנמצאים בגלריה

הדר: החלוקה הזאת של החלל המלבני של הגלריה למרכז כשירות וחללים קדמיים ואחוריים מאפשרים למבקר לשוטט בגלריה באופן מעגלי, ולגלות תוך כדי שיטוט עוד חלק של תצוגה

מוטי: הרצפה היא היציקה המקורית של המבנה שלוטשה: היא ממשיכה בכל חלקי הגלריה והיא מאוד יפה. בדרך כלל בגלריות ישנו שולחן בקדמת הגלריה ש״מכניס״ את העוברים והשבים; מקנה איזה שער לעולם תרבות/ממון. במקרה הזה היה ברור לאמון מהתחלה שאין בו צורך. הקפדנו שיכול להיות קשר עין עם האדם שנכנס/משוטט פנימה מהמשרדים, אך ללא תחושת פיקוח.

האפשרות הזו לשוטט פנימה הייתה משמעותית. הכניסה הזו, האקראית, של כל מי שמזדמן לבניין ההטרוגני הזה, כמו גם לאורחים שמגיעים במיוחד מניו יורק, יפה ומיוחדת. ובאמת נכנסים כל הזמן אנשים מזדמנים ומתעניינים

הדר: וככלל יש שימוש מינימלי בחומרים ובצבעים – פלדה צבועה לבן בחלונות, בחזית, לאחסון, קצת עץ למשרד והרצפה המלוטשת שמוטי הזכיר

יובל: יפה. אז אני רוצה לשאול על איך אתם תופסים את הפרויקט הזה לעומת פרויקטים אחרים שלכם, שהם לא גלריה אלא דירות למגורים. איזו אדריכלות אתם אוהבים לעשות? איזה עקרונות משותפים ומה יוצא דופן?

הדר: אני חושבת שאנחנו בעיקר אוהבים את השיח הלא־אוטומטי על מקומות. קנה המידה של הפרויקטים לא כל כך משנה לנו בסופו של דבר. זכינו בלקוחות שפתוחים לשמוע ואנחנו רוצים לתפור להם את החליפה המיוחדת להם

מוטי: אני מסכים שקנה המידה של הפרויקט לא משנה כל כך. מבחינת רמת השיח עם האנשים, אנחנו אוהבים לעבוד בקנה מידה קטן כמה שאפשר מבחינת ההיכרות עם הלקוחות. הפרויקט הזה מיוחד בזכות השיחה עם אמון. הוא גם נוגע בנקודה רגישה וחשובה להרבה אנשים שרוצים לראות מהלכים אופטימיים כאלה בארץ

הדר: הפרויקט הזה מיוחד כי אנחנו מקבלים פתאום המון תגובות מעולם האמנות שאנחנו אוהבים ומכבדים וגם האפשרות לחדש במקום כל כך מורכב. לדוגמה, בערב הפתיחה של הגלריה, התקיימה חתונה חרדית באחד הבניינים במרכז (מרכז ספיר)

יובל: ונכנסו לגלריה בטעות?

הדר: חחח לא. אבל אנחנו רצינו להיכנס לחתונה ולראות

מוטי ראוכוורגר והדר מנקס. צילום: דור קדמי

מוטי ראוכוורגר והדר מנקס. צילום: דור קדמי

מוטי: אנחנו תמיד נחפש איך מתרחש אירוע במקום, אדריכלות לא מתקיימת בלי האנשים שמשתמשים בה. אנחנו מנסים לתכנן מקומות שיזמינו מפגשים ואירועים. זה יכול לקרות בדירה, בית, גלריה או מוזיאון. יש תמיד תפרים בין חללים שצריך לפתוח ולאפשר בהם משהו מפתיע

יובל: יפה. משהו חשוב נוסף להוסיף לפני שנפרדים?

מוטי: דיברנו על אנשים, על חומריות, על אור… כיף לתכנן בית לאמנות. זה נעים שלפעמים פרויקט פותר את עצמו, שזה נראה כאילו כל ההחלטות התקבלו ללא מאמץ

הדר: אנחנו שמחים לראות (ולקחת חלק) בפרויקטים אופטימיים בעוד מקומות שהם לא בהכרח תל אביב, למרות שהיא בלב העשייה שלנו

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden