כל מה שחשוב ויפה
מעין רוהר, מאיימת, מנומרת ולא מתנצלת. צילומים: דניאל חנוך
מעין רוהר, מאיימת, מנומרת ולא מתנצלת. צילומים: דניאל חנוך

מעין רוהר // מאיימת, מנומרת ולא מתנצלת

בטרילוגיה של חוברות המשלבות בין טקסטים ודימויים, מעין רוהר מגוללת חוויות שעוברות נשים במרחב הציבורי, בהשוואה ובהתאם למה שהחברה מצפה מהן

״מאיימת, מנומרת ולא מתנצלת״ היא סדרת חוברות מעוצבות (פרויקט גמר במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל), שעוסקות בנשים, נשיות ובציפיות החברתיות מהן (כן, הן עדיין קיימות, גם ב־2022). כל אחת מהחוברות בוחנת ומפרקת תמה אחרת ויחד הן יוצרות את ההוויה שלי, את ההוויה של כל הבחורות שלקחו חלק בפרויקט ואת ההוויה של הרבה נשים בישראל.

לפני שנתיים, עדיין בלימודים, במהלך שיחה עם חברה על בחורים, זוגיות ודייטים, היא אמרה לי שבגלל שאני נראית בטוחה בעצמי – אני נתפסת כמאיימת. ובגלל זה בחורים לא ניגשים אליי או מתחילים איתי.

לאורך התואר חקרתי הרבה את עצמי, את הנשיות שלי ושל נשים אחרות ואת מה שמצפים מאיתנו בחברה. יצרתי פרויקטים על נשים חזקות, נשים מוחלשות ועליי כאישה בעולם. הבנתי, שכנראה אני לא היחידה שמרגישה ככה, ושיש לי הזדמנות לתת מקום לבחורות נוספות לחלוק, לשתף ולהרגיש פחות לבד. את התובנות האלו הבאתי לשיחה הראשונה עם המנחה שלי לפרויקט הגמר, דנה גז.

מתחילת העבודה היה לי ברור מה אני רוצה שהפרויקט יעביר: רציתי לייצר חוויה אישית שתהיה קומוניקטיבית. רציתי שהקוראות והקוראים ירגישו אגרוף בבטן, אבל שיהיה גם הרבה הומור עצמי. ויותר מהכל – רציתי לייצר חווית הזדהות.

למרות שהגעתי לפרויקט מאוד מוכנה, לקח לי זמן להבין מה הנקודה הספציפית שבה אני רוצה להתמקד. חיפשתי מילה, הגדרה או מקור טקסטואלי שיהוו את הבסיס הרעיוני של הפרויקט שלי. אבל לא מצאתי את מילת הקסם הזאת. יום אחד, בשיטוט אינטרנטי אגבי, מצאתי רשימה של שבעה עקרונות ל״איך נשים צריכות להתנהג״. ברגע הזה נפל האסימון והבנתי שמפה אני יוצאת לפרויקט שלי.

השלב הראשון היה איסוף חוויות של בחורות. הפצתי שאלון אינטרנטי שבו ביקשתי מבחורות בנות 20־30 לשתף אותי בחוויות הקשורות לציפיות החברתיות שמצופות מהן. התחלתי בשאלה כללית, שבה ביקשתי שישתפו אותי במילים שמשתמשים בהן כדי לתאר נשים (מילות חיבה, סלנג, קללות, מילות תואר וכו׳). בהמשך ביקשתי שיספרו לי על חוויות שלהן ביחס לציפיות חברתיות מסוימות כמו צורת דיבור ושפת גוף, חיוביות כפויה, תרבות הדיאטות וחולשה או חוסר הערכה עצמית.

ביקשתי מנשים שיספרו לי על חוויות שלהן ביחס לציפיות חברתיות מסוימות כמו צורת דיבור ושפת גוף, חיוביות כפויה, תרבות הדיאטות וחולשה או חוסר הערכה עצמית. מהתגובות שקיבלתי הרגשתי שלהרבה נשים חסר מקום שבו יוכלו לשתף, לפרוק ולהרגיש שיש מי שרוצה להקשיב

על השאלון ענו 50 בחורות, הרבה יותר ממה שקיוויתי. מהתגובות שקיבלתי הרגשתי שלהרבה נשים חסר מקום שבו יוכלו לשתף, לפרוק ולהרגיש שיש מי שרוצה להקשיב. אותן החווית הן הבסיס לשתי החוברות הראשונות ולצד הסיפורים שלהן שזורים טקסטים של זמרות, הוגות פמיניסטיות, כותבות ויוצרות.

לצד הטקסטים הייתי צריכה דימויים. ניסיונות להשתמש בדימויים קיימים לא צלחו כי הרגשתי שהם לא מספרים משהו חדש על הנושא. הבנתי שאני רוצה לייצר משהו משלי: יצאתי לצלם ברחוב, מרחב שמייצר אינטראקציות שונות ומגוונות לנשים בישראל. שוטטתי במטרה למצוא סממנים נשיים ברחוב, להבין איך הרחוב משקף שאישה צריכה להראות או להתנהג. באחד מימי השיטוט שלי הרגשתי בצורה מאוד מובהקת את מבטי האנשים בי ומיד התעורר בי הצורך לשקף את המבטים האלו בפרויקט.

במפגש ההנחייה הבא שוחחנו דנה ואני על הנושא, ואחריו יצאתי לקנות מצלמה נסתרת. חמושה במצלמה חזרתי לשוטט ולתעד את כל האנשים שמתסכלים עליי ובוחנים אותי. הצילומים האלו מופיעים בחוברת ״מאיימת״ שעוסקת בהתנהגות נשים.

birds

ב״מנומרת״, שעוסקת בגוף נשי, אני מציגה דימויים שעוסקים בגוף אבל באופן שונה ממה שאנחנו רואים במדיה. בנוסף, בחרתי לתת את קדמת הבמה לטקסטים ולהשתמש בדימויים כעיטורים. הטקסטים עובדים בכמה רמות – מהמאמר ״הגוף שלך, ברשותי״ של שרון מייבסקי, דרך סיפורים של בחורות ועד ״מחמאות״ שונות שהרבה נשים שומעות ברחוב.

״לא מתנצלת״ היא התשובה לציפיות החברתיות ששתי החוברות הראשונות עוסקות בהן. החוברת כוללת טקסט שאני כתבתי, ציטוטים משירים, ציטוטים של הוגות פמיניסטיות וצילומים של פרחים מהרחוב. בנוסף למשמעויות של פרחים כאוביקט נשי, החיבור בין הפרחים לאמירות הבוטות שעלו מהשאלון משקף את הגישה העיצובית של הפרויקט – אובייקט יפה שיש בו מסר חזק. לכן גם בחרתי להוסיף את שכבת הריזו בתהליך הדפוס בוורוד הזוהר, בתור סממן שנחשב נשי ויפה בעין, אבל בעל מסר חד.

היה לי חשוב ליצור תוכן עכשווי שמגולל את מה שכולנו כנשים מרגישות, לצד עיצוב רענן וייחודי שמעשיר את התכנים. יחד הם מייצרים אוביקט חדש בנוף, אוביקט שהרגשתי שחסר לנו. נכון, יש מגזינים שעוסקים בנשים ובנשיות, אבל אני לא מרגישה שקיימים כאלה שמדברים על הפחדים, הרגשות והתחושות של כולנו בעולם.

בימים אלו אני בעיצומו של קמפיין הדסטארט להוצאה לאור של ״מאיימת, מנומרת ולא מתנצלת״. מוזמנות ומוזמנים להצטרף אליי, לבחור תשורה מיוחדת ולקחת חלק בהוצאה לאור של החוברות.


*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden