כל מה שחשוב ויפה
אורטל ברמלר. צילומים: מ״ל
אורטל ברמלר. צילומים: מ״ל

עשור ללה־קולטור: 8 תערוכות קפסולה ועבודות בנושא גרפיקה

התערוכה ומיזם האמנות לה־קולטור חוגגים עשור במהדורת פסח מיוחדת עם שמונה תערוכות יחיד, חנויות פופ־אפ ומחירים נגישים (מאוד)

מיזם לה־קולטור הוא אחד מהפרויקטים האמנותיים שפועלים במחוזותינו הכי הרבה זמן – בדיוק עשור מאז שנוסד בידי היזם והאוצר איתי בלאיש. הפרויקט יתארח בסוף השבוע הקרוב (7-9.4) לרגל תערוכת העשור שלו במרכז עמיעד בשוק הפשפשים ביפו. בחלל הגדול של המרכז, שגודלו 800 מ״ר, יוצגו הפעם כ־300 יצירות אמנות גרפיות של כ־170 אמנים.ות ומעצבים.ות מקומיים.ות.

לה־קולטור הוקמה בשנת 2012 כדי לשמש כפלטפורמה מקשרת בין קהילת צרכני האמנות המקומית ממעמד הביניים לבין היוצרים.ות המקומים.ות. מדובר ביוזמה ללא מטרות רווח, ומטרותיה העיקריות הן לייצר סביבה אמנותית, תרבותית, קיימת, פורה ומקומית. מחירי היצירות לא יעלו על 600 שקלים והרווחים ממכירתן עוברים ישירות אל כיסם של האמנים והאמניות המשתתפים, ללא גביית אחוזים.

התערוכה הנוכחית, שתתקיים סופ״ש לפני ערב פסח, מתמקדת בשלושה נושאים עיקריים: אמנות גרפית, מהדורת פסח וחגיגות עשור ליוזמה. לצד התערוכה המרכזית יוקמו שבע תערוכות קפסולה של יוצרים ויוצרות גרפיים מקומיים.

התערוכות יוצגו בתוך חלל התערוכה ויכללו פרויקטים בתקשורת חזותית, איור, טיפוגרפיה, אבסטרקט וקולאז׳. בנוסף תפתח בחלל התערוכה חנות פופ־אפ של סטודיו ג׳לאדה, ועמותת וריאטי תציע למכירה הגדות שאוירו על ידי 42 יוצרות ויוצרים, שכל רווחיה ילכו לטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים. וכדאי לבוא מוקדם: 100 הרוכשים הראשונים בתערוכה יקבלו הדפס ריזוגרף מיוחד בארבעה צבעים, שאויר והודפס במיוחד לכבוד התערוכה.

שמונת האמנים.ות שיציגו השנה תערוכות קפסולה במסגרת לה־קולטור סיפרו לנו קצת על עצמם, על היצירה, ועל הקשר שלהם.ן למיזם.


אורטל ברמלר. צילום: אורטל בירקה

אורטל ברמלר. צילום: אורטל בירקה

אורטל ברמלר

אורטל ברמלר היא מעצבת גרפית, בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית במכון טכנולוגי חולון. עצמאית, עובדת בעיקר עם לקוחות מעולם האירוח והקולינריה, פסטיבלים ואירועי תרבות ומייצרת עבורם שפה חזותית־עיצובית.

״בכל הזדמנות שיש לי אני עוזבת את המחשב ועוברת לטכניקות ידניות וסריקות. אני אוהבת לעבוד בעיקר עם טושים, עטים, עפרונות צבעוניים וגזרי נייר. החופש והמגבלות בטכניקה ידנית מביאה לתוצאה מעניינת ואותנטית״.

ברמלר עוסקת בנושאים שאינם תלויים בזמן, במקום, בתרבות או בסביבה. ״הרגשתי שחסר לי מקום שבו אני יוצרת מתוך חופש מוחלט, בלי צורך להעביר ערכים ומסרים או ליצור עבור לקוח. מצאתי מקום לבטא את עצמי, לשחק ולשחרר. בתהליך היצירה אני מחפשת ומבקשת את האוויר והשקט, עובדת על היציבות שלי. בין לחצים, ניתוקים ודברים של החיים, לבין שאיפה ונשיפה בנשימות קצובות ועמוקות – אני מנסה להישאר נוכחת״.

לה־קולטור ואני

״על לה־קולטור שמעתי לראשונה ב־2013, כשהייתי סטודנטית בשנה ג׳. סצנה הגרפיקה בזמנו היתה חסרה. התערוכה היתה חוויה מרעננת, חגיגה של צבעים, כמות ומגוון. בספטמבר 2016 התמזל המזל והצטרפתי לצוות האדיר הזה, מאז אני לוקחת חלק (כמעט) בכל תערוכה, משלב ההקמה ועד הפירוק, מכירה את כל הרוכשים הקבועים, אלה שמגיעים לפני הפתיחה כדי להיות הראשונים. הכרתי אנשים, מעצבים ויוצרים מהממים״.


דורית פרוביזור

דורית פרוביזור

דורית פרוביזור 

דורית פרוביזור משחקת עם חימר ועוסקת במחקר שימור צבעיו הטבעיים של החומר, יוצרת צירופים חדשים על ידי ערבוב האדמה. מתגוררת ביפו, מרצה ובוגרת מכון טכנולוגי חולון, מעצבת תעשייתית ויוצרת בקרמיקה כלים שימושיים בעבודת מערוך.

בתערוכה היא תציג קולקצית כלים שמציפה את הקשר בין יום שישי לתכונת האופי אומץ, ואיך אפשר לשלב יותר ממנה בחיי היומיום העמוסים שלנו ולהקדיש זמן לעצמנו. ״הקולקציה מזמינה אותנו לעצור את השגרה, בדומה למה שאנחנו עושים ביום שישי, לשים את המחשבות בצד ולהנות מהכאן והעכשיו״. הקולקציה מכילה שלושה סטים לטקסי פנאי, כל אחד מהם מתייחס לרגע של נחת, ביחד או לחוד.

לה־קולטור ואני

״בתור יוצרת שמגיעה מעולם מקביל של עיצוב תעשייתי, האהבה לגרפיקה וההתרגשות מהיכולת של אמנים להעביר את הדמיון לדף מרתקת. לה־קולטור מבחינתי תמיד הייתה שאיפה וחידה – איך אני כיוצרת בחימר יכולה לקחת בה חלק. השנה אזרתי אומץ ושלחתי צילום לקול הקורא, ולשמחתי אנשי הצוות הציצו אצלי בפרופיל וראו משהו מעבר. כך יצא שכלי הקרמיקה שלי ואני משתתפים בפעם הראשונה״.


עמית נעמני

עמית נעמני

עמית נעמני

״גדלתי בתור סקייטר ובסצנת הפאנק־רוק של ישראל. טיילתי באירופה והתמחיתי בסטודיואים לקעקועים. למדתי תקשורת חזותית בשנקר ומאז אני משלב בין קעקועים, קולאז׳ים, טיפוגרפיה ואיורים. היום אני עובד כמעצב גרפי עצמאי עם חיבה ענקית לאומנות ועיצוב והמקום המעניין שביניהם.

העבודות שאני מציג הן חלק מתהליך ארוך שנים של מחקר ויזואלי בנושא קולאז׳ים. כחלק מהעבודה בתור מעצב גרפי אני נתקל שוב ושוב בצורות ודימוים שונים בתוכנות השונות, ומוצא את זה מעניין לחתוך ולשלב דימוים שונים בתוך העולם הדיגיטלי. מרקמים, צורות, הרים, פנים של אנשים ומנחי גוף שונים משתלבים יחד למשהו חדש שלא היה קיים בעבר.

״העבודה שלי נשענת על שנים של היסטוריה של דאדא, סוריאליזם, ואסתטיקה של הופעות פאנק משנות ה־70 וה־80. במשך הרבה שנים למדתי גם ציור פיגורטיבי, ואני רואה את הקולאז׳ים כהמשך של ציורים כאלה. אני יודע איפה חלקי הגוף יושבים ו׳מפסל׳ אותם באמצעות צורות ומרקמים״.

לה־קולטור ואני 

״הפעם ראשונה שבה נתקלתי בלה־קולטור היתה לפני עשר שנים בדיוק. הייתי בשנה הראשונה שלי בשנקר והתקבלתי להציג קולאז׳ים ראשוניים בתערוכה שהתקיימה אז במועדון הבארבי. אחרי שנים של הכרות עם המקום, עם העבודות ועם האנשים, זה מרגיש לי כמו חלק מהנוף התל אביבי. אלה תערוכות שתמיד אפשר לקבל מהן השראה ולקיים בהן שיחות טובות, וגם משהו לשאוף אליו וללמוד ממנו״.


קטיה בריודין. צילום: ערן אבן

קטיה בריודין. צילום: ערן אבן

קטיה בריודין

קטיה בריודין, בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל ותואר שני במדעי הרוח. מקעקעת ומאיירת בתל אביב, בעלת סטודיו לקעקועים וגלריה ״סירנה״ ביפו העתיקה.

״תרבות הצריכה היא הדת החדשה שלנו כבר תקופה ארוכה, וגם אני לוקחת בה חלק פעיל למרות ניסיונות רבים לצמצם את טביעת הרגל הפחמנית שלי. המלחמה בין הרצון לצרוך לבין תחושת האשמה היא חזקה, והסדרה שאני מציגה נוצרה מתוך צורך לדבר על מערכת היחסים הבלתי אפשרית הזאת – משבר האקלים, ומה שמוביל אותנו לשם״.

לה־קולטור ואני

״את לה־קולטור הכרתי אי אז ב־2012, רגע אחרי שיצאתי מבצלאל והתחלתי לעבוד בסטודיו למיתוג. הסטודיו היה עבורי אכזבה נוראית ונגד את כל הפנטזיות האידאליסטיות שלי על עולם העיצוב. באותה תקופה חיפשתי אאוטלט אמנותי, משהו שיתן לי הזדמנות לחזור לחשיבה יצירתית וחופשית.

״אני לא זוכרת איך שמעתי על לה־קולטור, אבל החלטתי לעוף על זה ולהגיש. מאז אני משתדלת להשתתף בקביעות כמעט בכל התערוכות. אני מרגישה שזה נותן לי את האפשרות להמשיך וליצור מחוץ לגבולות העבודה ומחוץ לבריפים של לקוחות – מקום שממשיך לדחוף אותי ליצור בחופשיות״.


birds

ניל כהן

ניל כהן

ניל כהן 

״אני יוצר ומעצב להנאתי. אני חסר השכלה אקדמית וגאה לומר שלמדתי את רוב מה שאני יודע באופן עצמאי או מאנשים מוכשרים שפגשתי בדרך. לפרנסתי אני מנהל מחלקת מותג בחברת הייטק.

״הסדרה הראשונה שאציג נקראת ׳בְּאֱמֶת׳, על שם ביטוי של עיסוק מתמשך בתולדות התעמולה ויחסי הציבור. אני משתמש בפרטי אפמרה (רובם משוק הפשפשים) או בפרטי רדי־מייד אחרים שאספתי במהלך השנים כנקודות מוצא לעבודות. משם אני עושה הכל כדי לצקת משמעות מחודשת לפריט בראיית העכשיו, בחלק מהמקרים תוך כדי ניסיון לטשטש את התערבותי.

״לצד אלה אציג את הסדרה Peculiar Shape – יצירות גרפיות מהשנים האחרונות בשלל טכניקות דפוס מיוחדות״

לה־קולטור ואני

״נחשפתי לראשונה ללה־קולטור יחד עם ירון מנדלוביץ׳ (סטודיו ג׳לאדה) בתערוכה ב־2016 שהתקיימה במזא״ה 9. אני זוכר שבתחילה היתה רמה מסוימת של ביקורת על היומרה הכרוכה בניסיון לפרמט תערוכת מכירה סביב קול קורא, אבל אחרי שנכנסתי לחלל התבהר לי הרעיון על שני צדדיו.

״לה־קולטור עבורי היא ביטוי קליל וחסר פורמליזם או חשיבות עצמית, שמשקף את הכאן ועכשיו של היצירה המקומית על התפר שבין אמנות לעיצוב. עולם האמנות המסורתי מנופח מחשיבות עצמית וממילים חלולות מתוכן חתוכות ויניל.

״מאופן הגשת העבודות ועד אופן תלייתן, לה־קולטור היא כאצבע משולשת על מה שמזוהה עם מוסד המוזיאון. הגסיסה האיטית של הכוחות הישנים נוכחת היטב דרך תערוכות כמו זו של קוסאמה במוזיאון תל אביב, שהיא קצת יותר ממעמד סלפי או קצת פחות מתערוכת אטרקציה, כמו סלבדור דאלי בגני התערוכה.

״עולם האמנות הישן שהסתפק עד לא מזמן באסופת מעקמי ראשים אוחזי ידיים מאחורי גבם, רוצה פתאום בחיבוק הפרובינציה על שקליו ותיוגיו, גם אם זה כרוך בערבי בידור לחברות הזנק. אז עד שנזכה לראות את עדן בן זקן בפרפורמנס בין אגם לליכטנשטיין ברחבה של הבניין הישן, מנחם לחשוב על זה שלה־קולטור היא תערוכה שלובשת צורה של אקט מחאה, ומאתגרת או מערערת את מרחב התערוכה והאוצרות״.


ג׳ייסון דנינו הולט. צילום: זהר שטרית

ג׳ייסון דנינו הולט. צילום: זהר שטרית

ג׳ייסון דנינו הולט

״בתערוכה אציג ציורים (וקצת קולאז׳ים) דיגיטליים. בזרימה ועניין, וברוח האירוע, אצרנו עבודות שקראנו להם ׳לכל המשפחה׳. הן עדיין, כמו רוב העבודות שלי, עוסקות בפוליטיקה קווירית וביצוג של מיניות פוזיטיבית – אבל באופן מעודן ומרומז בהרבה. אני סקרן ונרגש לראות את העבודות בתוך ההקשר של האירוע״.

לה־קולטור ואני

״אני תמיד בעד להנגיש אמנות מבלי לצמצם או לרדד אותה – ואת זה עושה המיזם באופן מרהיב ומעורר השראה כבר עשור (מזל טוב). אני שמח ונרגש לקראת קולקציית הקפסולה שאנחנו עתידים להציג, באוצרותו המסורה של איתי בלאיש״.


דין מנשרוף. צילום: דוד עצמי

דין מנשרוף. צילום: דוד עצמי

דין מנשרוף | NYUMBANI

דין מנשרוף, אמן ומעצב, בוגר המחלקה לתקשורת חזותית במוסררה. עיקר עבודתו משלבת איור וטיפוגרפיה. בשנה האחרונה פתח את NYUMBANI – מותג לייצור שטיחים בטכניקה של שזירת צמר לבד. כלל השטיחים הם תוצר של עבודת יד משלב האיור ועד הגימור.

מנשרוף מציג סדרת שטיחים בעבודת יד, שבוחנים קטסטרופות ואהבה בקיום חסר יציבות, בהזרה של המוכר והילדי עד לחגיגה צבעונית של הרס. 16 היצירות נובעות מתוך חרדה קיומית המשתמשת במדיום כמנגנון ריפוי ומושפעות מאסתטיקה ברברית ומגרפיקה יפנית מסורתית.

לה־קולטור ואני

״את לה־קולטור הכרתי בעודי סטודנט צעיר לתקשורת חזותית, כשאני נושא מבט מעלה לעבר התערוכות הנפלאות שהועלו אז. מאז הספקתי להשתתף בשתי תערוכות, באחרונה הצגתי לראשונה את מותג השטיחים שיצרתי. עבורי לה־קולטור, מעבר היותה בית לאמנות ועיצוב מקומי, היא גם מקור השראה לנתינה נטולת אגו, שעוברת דרך רצון כנה לתת במה ליוצרים בתחילת דרכם״.


יוניל. צילום: אמנון חורש

יוניל. צילום: אמנון חורש

יוניל

יוניל הוא אמן, מאייר ומעצב. בעשור האחרון יוצר הן בעולמות העיצוב והן באמנות, ותמיד השתדל ללכת על הקו הדק שביניהם ולשלב אותם יחד, תוך שמירה על קו אמנותי מאוד נוכח וייחודי.

בתערוכה יציג יוניל את הפרויקט שעליו הוא עובד בימים אלה, פרויקט (או ״אתגר״) כלל עולמי שנולד באינסטגרם ובו, במשך 36 ימים, אמנים מוזמנים לפרסם עיצובים ועבודות בהשראת 26 האותיות הלטיניות + 10 הספרות. בלה־קולטור יוצגו הדפסים של כל האותיות של יוניל, ובמקביל הוא יציג הדפסים בטכניקות דפוס שונות, מידניות ועד דיגיטליות.

לה־קולטור ואני

״את לה־קולטור הכרתי ממש מהתערוכות הראשונות. השתתפתי בשלוש או ארבע מהתערוכות ואני מתרגש להציג הפעם פרויקט עם נפח גדול יותר מזה של עבודה או שתיים. באופן רעיוני אני מתחבר לקונספט של אמנות לכולם. האווירה האקלקטית בתערוכות של מוכרת לי ומדברת אליי ובכלל, הנגישות של האמנות לקהל הרחב היא לדעתי סופר חשובה הן לקהל והן לאמנים, במיוחד לאלה שבתחילת דרכם״.


לה־קולטור
אוצרות: איתי בלאיש
הפקה וניהול תערוכה: חיים שושן, איתי לייבוביץ׳, אורטל ברמלר
בחסות ותמיכת המישלמה ליפו
7-9.4

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden