כל מה שחשוב ויפה
היידר אלייב סנטר, זאהה חדיד. צילומים: אלי מתתיהו

אלי מתתיהו: בדימוי הסופי רואים רק את מה שאני רוצה שיראו

את האוקולוס בניו יורק שתכנן קלטרווה הוא צילם כשחצי גופו תלוי מהקומה ה־84 של מגדל סמוך, וכדי לצלם את ה״היידר אלייב סנטר״ שתכננה זאהה חדיד באזרבייג׳ן הוא נעזר בסוחרי נשק. אלי מתתיהו משיק ספר חדש בתערוכה בירושלים

יובל: בוקר טוב אלי, מה שלומך? ומזל טוב על הספר החדש והתערוכה

אלי: תודה יובל, שמח לשוחח שוב

יובל: גם אני. שוחחנו לפני שבע שנים על העבודות שלך, אז אולי קודם כל תספר מה התחדש מאז?

אלי: כן, נכון, מאז, כמו כל דבר שלא עומד במקום, המשכתי להתפתח בתחום הצילום, השתתפתי בכיתות אמן, נסעתי ברחבי העולם, גיליתי אדריכלים שעבודותיהם הרשימו אותי במיוחד, צילמתי וערכתי והתחלתי לחשוב על ספר שיאגד לפחות חלק מעבודותי, והרי הוא לפניך

יובל: באיזה מובן התפתחת? מה למדת מכיתות האמן? אתה יכול להרחיב?

אלי: בכיתות האמן למדתי איך ״להוציא החוצה״ את התמצית של האוביקט המצולם. כלומר, לכל אוביקט יש משהו שמאפיין אותו במיוחד, ואת ה״משהו״ הזה אני מדגיש, נותן לו ביטוי, מעצים אותו. זה כמו צייר של קריקטורות שמדגיש את המאפיינים הבולטים של הדמות שאותה הוא מצייר, אלא שבשונה מצייר הקריקטורות, אני לא משנה את הפיגורטיביות של נושא הצילום, אלא מעצים אותו באמצעות תאורה מיוחדת, והבדלה שלו מסביבתו

יובל: אתה יכול לתת דוגמה סביב צילום או שניים ספציפיים?

אלי: כן בהחלט, קח לדוגמה את הצילום של האוקולוס בניו יורק, אותו מבנה שתכנן סנטיאגו קלטרווה במתחם בנייני התאומים בניו יורק, צילום שמופיע בתחילת הספר. את הצילום הזה צילמתי מהקומה ה־84 של המגדל הסמוך. כרגע רואים בצילום את האוקולוס עצמו כשהוא נקי מפרטים מסיחי דעת, ויופיו ואופיו באים לידי ביטוי.

אבל, כשצילמתי אותו בשעות היום, היו מסביבו אלפי פרטים מסיחי דעת: זה היה אתר בנייה, מסביב דחפורים, משאיות, מנופים, מכוניות, אנשים ומה לא, מה שנקרא ״מרוב עצים לא רואים את היער״, ואי אפשר היה להבחין באופי במיוחד שלו.

לאחר הצילום ערכתי את הדימוי, תוך שאני מנקה, ״מפסל״ את הדימוי מתוך התמונה שהיא חומר גלם עבורי, וכך בדימוי הסופי שנראה בספר רואים רק את מה שאני רוצה שיראו, רק את נושא הצילום עצמו ולא את כל מה שסביבו. ודרך אגב יש לי עוד משהו לספר על הצילום הזה

יובל: קדימה

האוקולוס בניו יורק, סנטיאגו קלטרווה

האוקולוס בניו יורק, סנטיאגו קלטרווה

אלי: זה צילום שכמעט אף אחד בעולם לא יכול לצלם: הוא ייחודי. שים לב שהוא מצולם מלמעלה, כפי שאמרתי מהקומה ה־84 של המגדל הסמוך. הסיפור שהיה כך היה: בשנת 2018 הייתי בניו יורק למשך חודש ימים במטרה לצלם. נרשמתי לפרויקט ״בתים פתוחים״, ובין יתר המקומות נרשמתי לסיור במגדל במתחם בנייני התאומים. הבניין לא היה גמור, כך שלא לא היו סדרנים ואנשי אבטחה, ורק האדריכלית היפנית הראתה לנו והסבירה על הבניין.

עלינו לקומה ה־84, קומת תצפית וקומה טכנית של מתקני מיזוג אויר, מעליות וכדומה. ושם, בעת שהקבוצה שמעה הסברים, אני פניתי לאחורי המרפסת, טיפסתי על תעלות מיזוג אויר, התכופפתי החוצה כשחצי גופי באוויר, הושטתי ידיים קדימה כמה שיכולתי, וצילמתי.

עלינו לקומה ה־84, קומת תצפית וקומה טכנית של מתקני מיזוג אויר, מעליות וכדומה. ושם, בעת שהקבוצה שמעה הסברים, אני פניתי לאחורי המרפסת, טיפסתי על תעלות מיזוג אויר, התכופפתי החוצה כשחצי גופי באוויר, הושטתי ידיים קדימה כמה שיכולתי, וצילמתי

היום כבר יש סדרנים ואנשי אבטחה שלא יאפשרו הרפתקה מסוכנת שכזאת. אפשר לצלם בזווית הזאת מתוך רחפן, אלא שכידוע לך אי אפשר להטיס רחפנים בעיר, ובטח לא במקום רגיש כל כך כמו המתחם הזה. לכן הצילום הזה הוא יחיד ומיוחד

יובל: קטעים. לא חשבתי על זה. בוא תיתן דוגמה לעוד צילום מהזמן האחרון שצילמת, שיישמת בו משהו שלמדת מאז שדיברנו בפעם האחרונה?

היידר אלייב סנטר, זאהה חדיד

היידר אלייב סנטר, זאהה חדיד

היידר אלייב סנטר, זאהה חדיד

היידר אלייב סנטר, זאהה חדיד

אלי: למדתי ״לא לעצור באדום״; כלומר לא לוותר על צילום טוב. כך בעת שהייתי בביקור באזרבייג׳ן, הלכתי לצלם את הבניין המדהים ״היידר אלייב סנטר״ שתכננה האדריכלית פורצת הדרך זאהה חדיד. כשהגעתי לשם אמרו לי שהמקום סגור מטעמים בטחוניים, הם מתקינים שם אמצעי אבטחה חדשים ולא נותנים להתקרב.

מה עושים? עד שהגעתי עד הלום אני אפספס את ההזדמנות לצלם את הבניין המדהים הזה? לא ויתרתי, צלצלתי לחבר ישראלי שנמצא בקשרי מסחר בטחוניים עם הממשל (מה שנקרא סוחר נשק), וביקשתי ממנו עזרה. לא עברה חצי שעה והגיע רכב עם אנשי ביטחון מקומיים שהכניס אותי וליווה אותי בצילומים של המקום המיוחד הזה.

עוד משהו שאני מיישם: למדתי שלא תמיד חייבים להראות את כל המבנה בכללותו, אלא שלעיתים פרט מאפיין מתוך המבנה, הוא הרבה יותר מעניין מהמבנה השלם כולו

עוד משהו שאני מיישם: למדתי שלא תמיד חייבים להראות את כל המבנה בכללותו, אלא שלעיתים פרט מאפיין מתוך המבנה, הוא הרבה יותר מעניין מהמבנה השלם כולו

יובל: ולפעמים גם אפשר לזהות אותו דרך פרט

אלי: בהחלט. זה כמו לוגו של חברה מסחרית, שלעיתים אתה רואה רק את הקצה של הלוגו, וכבר יודע באיזה חברה מדובר

אפקט של גודל ועוצמה

יובל: אז רגע לפני הספר והתערוכה, ספר קצת לטובת מי שלא מכיר.ה על עצמך

אלי: האמת שכרגע ״אני הוא הספר״. כלומר, בשנתיים שחווינו את מגפת הקורונה, עבדתי על עריכת והכנת הספר, וכל כך התאחדתי עם המשימה כך שהפכתי לספר בעצמי. אני לא יודע אם אתה מבין אותי, אבל כוונתי היא של מאוויי כוונו למטרה: קמתי פעלתי, אכלתי, ישנתי, הכל – ספר! הזנחתי קצת את המשפחה ואת עבודתי כמנהל בחברה למיזוג אויר. ולשמחתי קיבלתי מהם את החופש הדרוש. בדרך הזאת אל המטרה למדתי כל כך הרבה דברים חדשים שזה היה תהליך מרתק

יובל: תן קצת היסטוריה על עצמך? איך התגלגלת לצילום?

כריכת הספר. צילום: מ״ל

כריכת הספר. צילום: מ״ל

אלי מתתיהו. צילום: אלדד רפאלי

אלי מתתיהו. צילום: אלדד רפאלי

אלי: לפני קצת יותר מ־20 שנה נעניתי לקול קורא של הגלריה העירונית בירושלים ושלחתי להם תמונות שלי, אף שלא הייתי ״צלם״ אלא סתם אחד שמצלם. להפתעתי הרבה תמונותי זכו וקיבלתי הזמנה להציג תערוכת יחיד בגלריה. לא בדיוק ידעתי איך עושים זאת, ולא הייתי בטוח אם אכן תמונותי ראויות, ופניתי לחברי הצלם הוותיק והמוערך ד״ר דוד דרום ז״ל.

הוא ראה את התמונות שעתידות היו להיות מוצגות, הכניס אותן לתכנת פוטושופ והחל לשפר אותן. הרגעים האלה שישבתי לצידו מול המחשב וראיתי איך הוא משפר את העבודות, נחרטו בי עמוק עמוק, ואז גמלה בליבי ההחלטה ללמוד את התכנה הגאונית הזאת על מנת שאוכל גם אני לשפר את עבודותי. התערוכה התקיימה והייתה מוצלחת, והדבר נתן לי רוח גבית, מאז לא הפסקתי אפילו ליום אחד לעסוק בצילום ובעריכה; מאז לא הפסקתי ללמוד, כל הזמן אני במסגרות שמפתחות אותי

יובל: יפה. מה כולל אם כך הספר ומה מתוכו מוצג בתערוכה?

אלי: הספר כולל 96 עמודים ובהם כ־75 עבודות, כולן בשחור לבן, חלקן מוצגות על עמוד אחד וחלקן על שני עמודים, כך שיש אפקט של גודל ועוצמה. את הספר אצר ד״ר ניסן פרז שהיה האוצר של המחלקה לצילום במוזיאון ישראל, והעיצוב של הספר נעשה על ידי סטודיו שמוליק נטו.

birds

את הספר הדפסתי באיסטנבול. לאחר ניסיונות שעשיתי בבתי דפוס והתוצאה לא סיפקה אותי, הגעתי לבית דפוס באיסטנבול שמדפיס למוזיאונים הגדולים ולהוצאות לאור החשובות בעולם של ספרי אמנות. הם הדפיסו את הספר בשיטת ״טריטון״ שבארץ לצערי אין אף אחד שעושה זאת. התוצאה הסופית של הספר אכן הצדיקה את המאמצים הכרוכים בהדפסה בחו״ל.

מתוך 75 העבודות המוצגות בספר, כ־20 עבודות (רובן גדולות בגדלים של כ־150/100 ס״מ) יוצגו בתערוכה שתתקיים במוזיאון ידידי ישראל, מוזיאון מדהים ביופיו שנבנה על ידי ״אוהבי ישראל״ מארצות הברית. התערוכה עצמה תתקיים באולם ריבלין הקרוי על שם משפחתו של הנשיא ריבלין, שהתגוררה בעבר במבנה הזה.

ודרך אגב, שאלת אותי קום מה למדתי? איך התפתחתי? ובכן, למדתי שספר צילום הוא יצירת אמנות בפני עצמה. כלומר, יש את העבודות שלך שהן דבר בפני עצמו, ויש את המכלול הגדול שנקרא ספר, והוא עצמו יש לו שפה משלו, נראות משלו, והוא יוצר רגשות בידי האוחז בו בו מעבר למה שהצילום או עבודה בודדת יוצרת. מה שנקרא, השלם עולה על סך חלקיו.

לספר יש אישיות משלו, שנבנית על ידי האוצר, המעצב וכמובן הצלם, ולאחר שהוא יוצא לאור, יש לו דינמיקה וחיים משלו, אתה לא יכול לדעת לאן הוא מגיע ואיזה ריאקציה הוא ייצור. הטקסטים בספר כתובים בשפה האנגלית, ויש בו אינסרט בשפה העברית. אנחנו רוצים שהספר ייצא לאור במדינות נוספות, ובכל מדינה יהיה את האינסרט בשפת המדינה

מוזיאון העיצוב חולון, רון ארד

מוזיאון העיצוב חולון, רון ארד

מרכז הנצחה הר הרצל, ירושלים, קימל אשכולות

מרכז הנצחה הר הרצל, ירושלים, קימל אשכולות

כיפת הרייכסטאג, ברלין, נורמן פוסטר

כיפת הרייכסטאג, ברלין, נורמן פוסטר

יובל: יפה. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרת לפני שנפרדים?

אלי: כמו שהזכרתי קודם, תקופת הקורונה לא איפשרה לנו לצאת ולצלם ברחבי העולם. נתקעתי כמו כולם בבית, אבל הצורך היצירתי שלי לא עמד מלכת, או אז נכנסתי לפרויקט NFT שבמסגרתו התחלתי ליצור עבודות בעזרת בינה מלאכותית, ומאחר ואני מתמחה בעבודות אדריכלות, הוצאתי כמה עבודות מרשימות במיוחד, שחבריי האדריכלים ראו אותן, וביקשו ממני רעיונות לבניית פרוייקטים שלהם, אבל אני מניח יובל, שאנחנו נשמור את הנושא הזה לכתבה הבאה, לא? מה דעתך?

יובל: בהחלט. נמתין בסבלנות…


אלי מתתיהו | דיוקנאות אדריכליים
אוצר: ניסן פרז
מוזיאון ידידי ישראל, ירושלים
פתיחה: 31.5; נעילה: 13.6

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. אלי מתתיהו

    תודה ליובל סער על הראיון ופירסום הכתבה .
    ניתן לראות חומרים נוספים ווידאו-ארט באתר האינטרנט שלי : elimati.com

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden