כל מה שחשוב ויפה

אלי מתיתיהו נוגע בשמיים

בימים אלו מוצגת באולם התצוגה של חברת רשפים בבני ברק התערוכה ״לגעת בשמיים״, הכוללת צילומי מגדלים ומבנים ארכיטקטוניים מרחבי העולם בשחור-לבן, בקונטרסט עז ובקומפוזיציות מפתיעות של אלי מתיתיהו, שמאמין ש״היצירה היא מקום מפגש בין היוצר לבין המתבונן, וככל שהעבודה תהייה מרתקת יותר, כך הפגישה תהייה מוצלחת יותר״

0082_sss

Yuval:

הי אלי

Eli:

הי יובל, שבת שלום

Yuval:

שבת שלום גם לך. מה שלומך?

Eli:

אני בסדר תודה, משקיף ממרפסת הגג שלי על העיר ירושלים, ורואה איך העיר עטופה בהילוך איטי קדוש משהו, בשבת

Yuval:

נחמד! בוא תספר כמה מילים על עצמך לטובת מי שלא מכיר: בן כמה, איך הגעת לצילום, מה אתה עוד עושה

Eli:

אני תושב ירושלים, יליד שנת 1950, לפרנסתי מנהל חברה, עוסק בפעילות ציבורית בתחומי תרבות. עד לא מזמן הגשתי תכנית אישית של הגיגים וראיונות בימי שישי אחה״צ ברדיו ירושלים, ובעיקר עוסק באמנות הצילום על גווניה השונים. הגעתי לצילום לפני כעשור כשתערוכה שלי התקבלה לתצוגה בגלריה העירונית בירושלים. הדבר נתן לי מוטיבציה גדולה ומאז לא הפסקתי לעסוק בצילום ועריכה, אפילו לא יום אחד

Yuval:

איזו תערוכה זו הייתה?

Eli:

״הושט היד וגע בם״, בעיקר צילמי נוף שנאספו ממסעותי בעולם. אז בזמן ההוא עדיין לא עסקתי בתוכנות עריכה, והצגתי את העבודות כמו שהן משקפות את המציאות. מאז ״עברו הרבה מים בתעלה״ והיום אין תמונות שלא עוברת אצלי עריכה

Yuval:

זה מעניין מה שאתה אומר: הסתכלתי על הצילומים שמוצגים בתערוכה שלך ברשפים ותהיתי באמת איזו עריכה הם עברו

Eli:

ברשפים מוצגת תערוכה הנושאת את השם ״לגעת בשמים״ ומוצגות בה עבודות של אלמנטים ארכיטקטוניים, בעיקר מגדלים וגורדי שחקים, ומכאן שמה. את המגדלים צילמתי בכל מיני מקומות שאליהם הגעתי ברחבי העולם. את העבודות צילמתי בחלקן בחשיפה ארוכה כך שהתקבל ממד נוסף בעבודה והוא ממד הזמן, שבדרך כלל בתמונה רגילה אינך מבחין בו. בחרתי להציג את העבודות בשחור לבן.

שאלת אותי איזה עריכה עשיתי בעבודות הללו. ובכן, כפי שאתה רואה בעבודות, חלקן צולמו כאשר אני עומד באמצע הכביש הסואן בניו יורק, ומצלם מפגש בגובה של ארבעה ראשי מגדלים. מכיוון שאני ברחוב ומועד לפורענות, הרי שלא ניתן לצלם בחשיפה ארוכה הדורשת זמן. וכאן נכנסת תוכנת עריכה שבאמצעותה אני מייצר את ״הזמן הזוחל״, שבמקרה של המגדלים זוהי תנועת העננים בשמיים

DSC_0354 changhay sss

Yuval:

ולמה בשחור לבן?

Eli:

שחור לבן היא אמנות גבוהה יותר מעבודה בצבע, היות ואתה צריך להראות את מה שאתה רוצה, וליצור תחושות אצל המתבונן בעזרת הרבה פחות צבעים. אין צבעים, יש רק שחור, לבן ומה שביניהם, וזה האפור. ואני מניח שאתה יודע שיש הרבה גוונים של אפור…

Yuval:

לפחות 50…

Eli:

צילום שחור לבן הוא דרמטי ועוצמתי יותר. כמובן שהוא לא מתאים לכל נושא, אבל בנושא של צילומים ארכיטקטוניים בעולם הוא מאוד מקובל, ויש ז׳אנר כזה של צילומים ארכיטקטונים בשחור לבן ובחשיפה ארוכה

Yuval:

איזה צילום מכולם מופיע בתערוכה במוזיאון הלובר בפריז? מה אתה יכול לספר עליו, ועל התערוכה?

Eli:

הצילום של האמפייר סטייט בילדינג בניו יורק השתתף בתחרות בינלאומית וזכה להיות מוצג במוזיאון הלובר בפריס. הצילום הוקרן על מסכי ענק בערב הפתיחה שהתקיים בחודש שעבר. בעצם זה היה הצילום הראשון שלי בז׳אנר הזה של צילומים ארכיטקטוניים בשחור לבן וחשיפה ארוכה. בתחרות השתתפו אלפי צלמים מרחבי העולם, ולגמר הגיעו כמה עשרות, שעבודותיהם השתתפו בתערוכה.

אני רואה את הדברים, את נושאי הצילום, בצורה שונה ממה שאדם רגיל רואה. והחומר שמגיע אלי, הן ממה שאני רואה, והן ממה שאני מצלם, עובר שינוי  ומקבל את האימפקט שלי, אם זה בזמן הצילום ואם זה בעת העריכה, כאשר המטרות שלי הן להצליח להביא לידי ביטוי את הרגשות שלי כלפי העבודה, ובמקביל להצליח ליצור תגובה, ריאקציה, רגשות, אצל המתבונן

     KRZ_3049 sss

Yuval:

איזה סוג של תגובה? כי נראה לי שקודם כל העבודות מאד מרשימות, יש להן אפקט מיידי שלוקח זמן להבין לפעמים מה רואים שם ומאיפה זה צולם, גם במבנים שאני מכיר

Eli:

תודה על המחמאה. הוא שאמרתי, אני רואה דברים אחרים מהולך רגל שנמצא באיזור. חלק גדול מעבודותי נראות כמו ציורים ואני מאמין שהיצירה היא מקום מפגש בין היוצר לבין המתבונן, וככל שהעבודה תהייה מרתקת יותר, כך הפגישה תהייה מוצלחת יותר.

בכלל יש לי מין שיטה כזאת שבה אני מציג ז׳אנר מסויים של עבודות שאינן ברורות במבט הראשון, ואז המתבונן מתעכב עליהן, שואל את עצמו שאלות, ומשיב לעצמו תשובות, ובכך הוא הופך להיות שותף שלי ליצירה, ולעיתים בעיניו היא נראית משהו אחר ממה שאני התכוונתי. אבל זה בסדר, כל אחד מפרש לעצמו. זו גם הסיבה שאיני נוהג לתת שם ליצירה על מנת שלא לכוון את המתבונן לכיוון מסויים, אלא נותן לו להחליט מה המסר בתמונה

Yuval:

אתה יכול לתת לזה דוגמאות מעבודות קודמות שלך?

Eli:

יש לי עבודה שבה רואים סבך של קני במבוק שצילמתי בניו יורק, ובתוכו נראים אנשים רצים, הולכים ומחפשים, שאותם צילמתי בפסטיבל ישראל בירושלים על הבמה של תיאטרון ירושלים. העבודה הוצגה בתערוכה שלי שנקראה ״שתי נגיעות״. לא נתתי לעבודה שם, ואז בא אליי מישהו ושאל אותי לפשר העבודה.השבתי לו שאיני מסביר והזמנתי אותו למצוא את ההסבר בעצמו.

לאחר עשר דקות הוא חזר אליי ואמר כי מצא את ההסבר. הימים היו ימי המחאה החברתית, והוא ראה בתמונה את קני הבמבוק כסבך הבירוקרטיה, והאנשים שבתמונה ייצגו אותנו, ״העם הפשוט״, שמחפש את דרכו והולך לאיבוד בסבך הבירוקרטיה. לא התכוונתי לזה כאשר יצרתי את העבודה, אבל ההסבר שלו שיכנע אותי. הוא בפרשנות שלו הפך להיות שותף ליצירה. דרך אגב עבדתי על העבודה הזאת כ-50 שעות!

Labirint-mo2-copy

עבודה אחרת שאני רוצה לתת כדוגמה ולספר עליה, היא העבודה שבה נראית יד אדם ואליה מגיע מלמעלה זרם דק של גרגירי חול, וכשהחול פוגע בכף היד הוא ניתז לצדדים ומשנה את כיוון זרימתו. את העבודה הזאת יצרתי כאשר פנה אלי מוזיקאי הג׳אז ארי ערב, שביקש ממני תמונת נושא לתקליט חדש שלו שיישא את השם ״חופן של שינויים״.

קיבלתי את בקשתו ומאז לא הפסקתי להרהר בעבודה שאגיש לו. ואז הזדמן לי לראות מופע במה חי שבו ירד חול ״מהשמים״ אל כף ידו של השחקן וניתז לצדדים. שלחתי לו את העבודה והוא נדלק עליה משום שהיא מתארת בדיוק את מה שקורה למוזיקאי, בעיקר של ג׳אז, כשהוא מקבל את המלודיה ועושה ממנה עיבוד ואינטרפטציה אישית שלו. אני אוהב את העבודה הזאת כי היא מתארת גם את מה שקורה לי: אני מצלם בצורה שונה ממה שנראה במציאות, וכשהצילום מגיע למסך המחשב שלי, שהוא המשך ישיר למצלמה, הוא מקבל את השינוי שלי, את האימפקט שלי, את התחושות ו״נגיעת האצבע״ שלי, ובכל אני מביא לידי ביטוי את רגשותי.

כמובן שצילום טוב ויצירת יצירה מתוך הצילום מצריכים מיומנויות הן בצילום והן בעריכה. אבל צריך לדעת ולזכור כי לא כל צילום מצריך עריכה, יש צילומים שיוצאים מושלמים גם ללא עריכה, ויש ז׳אנרים שבהם העריכה אסורה כמו צילום תיעודי ועיתונאי.

A-handful-of-changes_0187

Yuval:

אז לפני סיום רק תספר איך נוצר הקשר עם רשפים, ומה החיבור של התערוכה למקום‎

Eli:

רשפים הוא מפעל מתקדם בתחום המתכת, שמייצר בעיקר דלתות כניסה אמנותיות לבתים. הם משתדלים ליצור חיבור בין התוצרת שלהם לבין אמנות על מנת למתג את המוצר שלהם כמוצר אמנותי. הם ראו את עבודותי ברשת ופנו אלי במטרה לשתף פעולה ולהציג את עבודותי אצלם. משהראיתי להם את סדרת העבודות של האלמנטים הארכיטקטונים של התערוכה ״לגעת בשמים״ הם נשבו בקסמיה, והזמינו אותי להציג את העבודות בערב הפתיחה של המפעל החדש שלהם באשקלון.

היה יפה מאוד לראות את העבודות מוצגות לאורך שטיח אדום שנפרש בתוך המפעל בין המכונות, זה היה מין מפגש כזה של ״אמנות פוגשת תעשייה״. התערוכה מוצגת עתה באולם התצוגה של רשפים ברח׳ הלחי 7 בני ברק, מול הדיזיין סנטר. בהזדמנות זו אני מודה למנהל חברת רשפים על ההזדמנות להגדיל 30 עבודות לגודל של 150×100 ס״מ. זה בהחלט גורם סיפוק.

יש זמן לבדיחה עם מוסר השכל בנושא הצילום ? ‎

Yuval:

בהחלט

POM_3831 sss הבימה

Eli:

ובכן, שף אחד הזמין צלם לארוחת ערב אצלו בבית, וביקש מהצלם שיביא מעבודותיו להתרשמות. הצלם הגיע עם עבודותיו, והראה אותם לשף לפני הארוחה. משסיים הגיב השף ואמר לצלם: ״הםםם… אני מבין שיש לך מצלמה מאוד משוכללת״. הצלם הפנים את התשובה הלא מחמיאה, ושתק. לאחר הארוחה שאל השף את הצלם ״נו, מה דעתך על הארוחה שהכינותי במיוחד עבורך״?, והצלם ענה: ״הםםם… אני מבין שיש לך תנור מאוד משוכלל…״.

מוסר השכל: הצלם מצלם ולא המצלמה

Yuval:

נייס!‎ משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?‎

Eli:

יש לי הרבה להוסיף אבל בו נשמור משהו לראיון שיתקיים לקראת התערוכה הבאה. מה דעתך?

Yuval:

קבענו‎

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden