כל מה שחשוב ויפה

אלה בן יעקב ואניטה חג׳אדוסט // Essence

בסרט האנימציה הקצר Essence מנסות אלה בן יעקב ואניטה חג׳אדוסט לשמר את התרבויות והמסורות של מדינות המוצא שלהן – עיראק ואיראן, בצורה שבה גם קהל צעיר יוכל להתחבר אליהן

הייתי בת 24 כשסבא שלי התבקש למלא מסמכים של הרשות לזכויות ניצולי השואה. גדלתי בבית מזרחי מסורתי, אכלתי קובה ושתיתי צ׳אי, אבל מעולם לא ידעתי שהיו נאצים בעיראק. כך לראשונה שמעתי על מאורעות ה״פרהוד״ – יומיים של פרעות שהתרחשו ב־1 ביוני 1941 – חג השבועות – נגד היהודים בעיראק, בעקבות הסתה פרו־נאצית מתוכננת של הממשל והשגריר הגרמני פריץ גרובה. החלטתי לעשות את המעט שאני יכולה בתור דור שלישי וסטודנטית לאנימציה – ליצור סרט.

במקביל, חברתי אניטה התחילה לחקור לעומק את המהפכה האסלאמית שהביאה את משפחתה לעזוב את איראן בסוף שנות ה־70 להגיע לישראל. ההבנה המחלחלת ששפת האם של הסבים והסבתות שלי הולכת להיעלם, יחד עם מסורות ותרבויות שהביאו עימם היהודים מעיראק ואיראן, הובילו אותנו לאחד כוחות. השתמשנו בסרט הגמר בלימודים במחלקה לאמנויות המסך בבצלאל כדי לממש את המטרה – שימור ותיעוד של התרבויות הללו וההפצה של סיפורן.

מתוך תהליך המחקר. צילומים: מ״ל

מתוך תהליך המחקר. צילומים: מ״ל

יצאנו למחקר מקיף של איסוף עדויות ממשפחות, ממאמרים ומספרים ביוגרפיים. ביקרנו במוזיאון מורשת יהדות בבל וצילמנו רפרנסים ללבוש, למבנה של רחוב בבגדד, לכלים ואביזרים. ראינו המון סרטים רלוונטיים בנושא – לייב ואנימציה יחד. בנוסף, פנינו לעזרה מקבוצת ״משמרים את השפה העיראקית״ בפייסבוק באיסוף של סיפורים ובתרגום של הדיאלוגים לניב העיראקי־יהודי. עודד עמית ושוש רוט מהקבוצה גם הפכו בהמשך ההפקה למדבבים של הדמויות בסרט.

חיבור באמצעות טקסי התה

היו לנו ארבעה מנחים לפרויקט. יש שיגידו שזה יותר מדי, כי קבלנו המון דעות סותרות. אבל כל מנחה הביאו לשולחן מומחיות אחרת: מיש רוזנוב ואוסי ולד פתחו לנו את הראש עם רעיונות לסיטואציות אינטימיות ומרגשות ומילאו אותנו בהשראות אמנותיות; דניאל שניאור היה ״המפיק״ שלנו ודאג שנעמוד בלו״ז ונצמצם את ההפקה למימדים ריאליים; ואורי אינקס הכווין אותנו לא להתפזר ולהתמקד בעיקר – ב־Essence של הסיפור.

כתיבת התסריט היתה מאתגרת במיוחד: הרכבנו אותו בפתקיות על הקירות של מרכז הצעירים בחולון ועבדנו שם במשך כל שנת הלימודים, גם אחרי ההגשה לבצלאל. חיפשנו מוטיב שישזור את שני הסיפורים יחד – ואז הגיע התה. תגלית רנדומלית הובילה אותנו למבנה המיוחד של כוס ה״סטיקאן״ שהיה זהה בשתי המדינות, וטקסי התה שהיו חלק בלתי נפרד מהתרבויות עזרו לנו לאפיין את השונה והדומה בין שתי הדמויות וארצן.

בגלל שהסיפור קורה בעריכה מקבילה ומזגזג בין עיראק לאיראן היינו צריכות לוודא שהמקומות מאופיינים בבירור כדי לא לבלבל את הצופה. השתמשנו בשלושה מאפיינים מרכזיים – קו הנוף, הצבעוניות והצורניות

את הדמות הפרסית אפיינו בהתחלה כצעירה מרדנית שמפגינה נגד המשטר. אבל אחרי שפגשנו את פיירוזה, חברה של אמא של אלה שעלתה מאיראן אחרי המהפכה ושמענו את סיפורה, הבנו שאין סיכוי שיהודי באיראן באותה התקופה היה מפגין נגד השאה. לכן החלטנו שבסיפור היא תנהל עם אביה בית תה בטהרן, כמו שהיה לסבא של אניטה בכפר ״דרבנד״.

רצינו שליילה הפרסית תפגוש את רחל העיראקית בירושלים (אם כבר ערי בירה), אבל באותה השנה יצאה סדרת הטלוויזיה ״סאלח – פה זה ארץ ישראל״ שטלטלה את נקודת המבט שלנו על חוויית העלייה לישראל. בעקבותיה שינינו את סוף הסיפור כך שמפגש השיא יקרה על גג בשיכון ישראלי שכוח־אל, מנותק מכל העושר התרבותי והחברתי שהדמויות היו רגילות אליו.

birds

החלק של הפרהוד והמהפכה הפך למונטאז׳ מהיר של אימג׳ים – גם כי היה צריך לתמצת את הסיפור המורכב לסרט קצר, וגם כדי להעביר בבירור ובקצביות את החלק הקשה באופן נגיש גם לקהלים צעירים. אחד הרפרנסים שעזרו לנו לבחור בדיוק מירבי את הפוזות שיעבירו את השתלשלות האירועים הייתה נובלה גרפית בשם ״The Arrival״ שמיש המליץ לנו עליה.

האתגר הבא היה העיצוב הוויזואלי: בגלל שהסיפור קורה בעריכה מקבילה ומזגזג בין עיראק לאיראן היינו צריכות לוודא שהמקומות מאופיינים בבירור כדי לא לבלבל את הצופה. השתמשנו בשלושה מאפיינים מרכזיים – קו הנוף, הצבעוניות והצורניות.

את הצבעוניות הכתבנו על ידי מזג האוויר – המדבריות של עיראק שמיוצגת בצבעים חמים צהובים, אל מול ההרים והאורבניות של איראן שמיוצגים בצבעים קרים וכחולים. ישראל הייתה צריכה להיות ניטרלית, והשילוב בין כחול לצהוב הוביל אותנו לסגלגלות עכורה. את הצורניות יצרנו בהשראת אמנות עתיקה וטקסטורות מייצגות. עיראק יותר זוויתית וגיאומטרית, בעוד שאיראן עשירה בטקסטורות עגולות. האמנות השטוחה השפיעה גם על סגנון האנימציה של הסרט שמונפש כמעט כמו קאט־אאוט (גזרי נייר).

מה שהנחה אותנו בעיצוב הדמויות היתה העובדה שרצינו לייצר הזדהות איתן, אבל לא רצינו שהעיצוב שלהן יהיה ילדותי מדי ומנותק מהנושא. ויתרנו על קו המתאר השחור כדי שלא יראו קרטוניות. גזרנו מהסרט ״צוללת צהובה״ של הביטלס את המבנה ה״בוגר״ של ראש קטן וגוף גדול, כמו גם את סגנון הלבוש של שנות ה־70 שהיה אופנתי אז באיראן.

הסרט שלנו הוא רק טיפה בים. יש פרויקטים שונים לשימור של התרבויות והשפות של יהדות המזרח וצפון אפריקה, אבל מעט יצירות אמנותיות (ויצירות אנימציה בפרט) בישראל עוסקות בנושא. נותר רק לקוות שהדור השלישי ימשיך לחקור וליצור בהשראת השורשים שלו. כי בעוד כמה דורות, כשהניב המקורי של השפות והמסורות ייעלמו – הסיפורים והסרטים יהיו אלה שישאירו אותם בחיים.


*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

תגובה אחת

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden