כל מה שחשוב ויפה
רות אורנבך באורבן גלרי. צילום: מ״ל

מכת שמש: רות אורנבך חוזרת אל הצבעים

פורטפוליו Promotion: בתערוכת יחיד באורבן גלרי רות אורנבך מציגה סדרה חדשה של עבודות, שממשיכה את העיסוק שלה בזהותה הישראלית־רוסיה - אבל הפעם בצורה קצת שונה

״אני סוג של יצור כלאיים, שעטנז – גם רוסיה וגם ישראלית״ אומרת האמנית רות אורנבך, שמציגה בימים את ״מכת שמש״, תערוכת יחיד באורבן גלרי. את העבודות שמוצגות בתערוכה יצרה אורנבך בשנתיים האחרונות – שנתיים שאצל כולם עמדו בסימן קורונה אבל מבחינתה התווסף להן גורם משמעותי נוסף – תאונת דרכים שבה נפצעה בתחילת שנת 2020.

״את 2019 סיימתי עם תערוכה קטנה בבית האמנים בתל אביב, שבה הצגתי סדרה של ציורי נוף קטנים. אחרי התאונה הייתי מוגבלת בתנועה ולא יכולתי לצייר. חזרתי לעבוד רק אחרי חודשים ארוכים, ואת הציורים שמוצגים בתערוכה התחלתי עוד לצייר עם יד פצועה״.

הסדרה החדשה עוסקת, כמו הרבה עבודות קודמות של אורנבך, בדמותה ובהוויתה כילדה: מהשנים המוקדמות באוקראינה (אז ברית המועצות הסובייטית) ועד עלייתה ארצה לשיכון העולים בשכונת מורשה ברמת השרון. אבל הפעם מלבד השמש, יש בעבודותיה גם המון צבע.

״עד כה, אם היו לי צבעים בציורים, הם היו בעיקר אדום וירוק. האדום הוא האדום הרוסי, המדמם, והירוק הוא תמיד הצבאי. הפעם הצבעים הגיעו יחד עם השמש. אני לא הראשונה שהיתה בהלם מהשמש הישראלית. זה קיים בשירים של לאה גולדברג ובציורים של ראובן רובין. אבל בציורים האלה, למרות שהשמש שורפת ומכה, אין סימני שריפה. הכל בוהק, מואר. אני חושבת שזו הפעם הראשונה שהשלמתי והתפייסתי עם השמש״.

זו תמיד השמש. צילומי עבודות: אבי אמסלם

זו תמיד השמש. צילומי עבודות: אבי אמסלם

זו תמיד השמש. צילומי עבודות: אבי אמסלם

פריחת עץ התפוז 5

פריחת האפונה הריחנית אוגוסט 1973

פריחת האפונה הריחנית אוגוסט 1973

זה כבר לא מכאיב

זה כבר לא מכאיב

לתפוס את השמש

לתפוס את השמש

אורנבך עלתה לארץ כשהיתה בת 10 וחצי. היא למדה במכון אבני ובמדרשה, ובמהלך השנים עבדה והציגה במקומות שונים ברחבי הארץ ובמקביל לימדה אמנות. העבודה הראשונה שיצרה בסדרה ושמוצגת בתערוכה מתארת שלוש דמויות של ילדות – שכולן הן דמותה שלה.

״הדמות האמצעית, שהיא גם הראשונה שציירתי, היא הילדה הסובייטית, הממושטרת. לידה משמאל עומדת דמות של ילדה קטנה ותו לא, ומימינה דמות הילדה הישראלית העולה. בני הדור שלי וגם בני הדור שבא אחריי שעלו מרוסיה לא דיברו על האפלייה כמו שמדברים עליה היום. כשהגעתי ארצה, מחקתי את הרוסיות שלי. סירבתי לדבר רוסית והלכתי כל הזמן לים להשתזף כדי להיות דומה לצברים. די מהר ניכסתי לעצמי זהות חדשה, אבל גם היא לא היתה צברית לגמרי, אלא רק כמעט״.

אחרי פתיחת התערוכה אמר לי אחד המבקרים שלדעתו הדמויות חסרות פנים כי אני כל הזמן עסוקה בלמחוק זהויות: כילדה בברה״מ מחקתי את הזהות היהודית, וכשעליתי לכאן מחקתי את הזהות הרוסית  

הצברים־סברסים הם אחד המוטיבים שמופיעים בהרבה מהציורים בסדרה החדשה. בחלק מהציורים הם צומחים מאדמת השלג של רוסיה, שרגלי הדמויות עדיין נטועות בה. לצידם מופיעים אוביקטים נוספים כמו הסירה, שמזוהה עם ציורי מהגרים, או הבובה שהיא הוורסיה הרוסית ל״נחום־תקום״ הישראלי.

״בעבודות שלי תמיד יש אטריבוטים. בסדרה הזו צצה אצלי הבובה, שאין ילד רוסי שאין לו אחת כזו. והיא כמוני, נופלת וקמה. צצו גם הצברים, התפוזים, והמפגשים הראשונים שלי עם האמנות – כמו לדוגמה השמלה בדגם העבודות של מונדריאן שאני ממש זוכרת שראיתי במגזין האופנה ׳ווג׳ כילדה, אחרי שהגעתי לארץ״.

למה אין לדמויות פנים?

״התשובה הקבועה שלי לשאלה הזאת היא כי אני לא זקוקה להן. אבל אחרי פתיחת התערוכה הנוכחית, אמר לי אחד המבקרים שלדעתו הן חסרות פנים כי אני כל הזמן עסוקה בלמחוק זהויות: כילדה בברית המועצות מחקתי את הזהות היהודית, וכשעליתי לכאן מחקתי את הזהות הרוסית. זה הרגיש לי מדויק, כאילו משהו שחיפשתי עבורו כל הזמן את המילים ובסוף הוא זה שעזר לי לנסח אותן״.

בעבודות קודמות היו לדמויות פנים?

״כן. בהתחלה היו להן פנים. היום אני לא צריכה אותן, הסיפור מסופר גם בלעדיהן. כששואלים אותי מה אני עושה בחיים אני לרוב עונה שאני מציירת, אבל מבחינתי אני מספרת סיפור, סטורי־טלר״.

חושבת בעברית

חלק מהמהלך של לספר סיפור מבחינתה של אורנבך, הוא העובדה שאת כל אחת מהעבודות מלווה שיר. השירים אינם מוצגים בתערוכה, אבל מופיעים בקטלוג ואפשר לקרוא מהם בגלריה.

״אני תמיד כותבת, בעיקר סיפורים קצרים, ולעיתים גם שירים. בעבר גם כתבתי את השירים על הצד האחורי של העבודות. מאז ומתמיד אני כותבת בעברית. גם חושבת בעברית וחולמת בעברית. כשהגענו לארץ כל המשפחה מחקה את הרוסית והיא נמחקה מאוד מהר. היום יש לי צער גדול על ההתכחשות הזו לשפה ולתרבות״.

פריחת עץ התפוז

פריחת עץ התפוז

מכת שמש

מכת שמש

חורף כסוף ולבן הנמס אל תוך הקיץ

חורף כסוף ולבן הנמס אל תוך הקיץ

שמש שקרנית 3

שמש שקרנית 3

את מתחילה מהציור או מהטקסט?

״זה קורה במקביל. אני תמיד כותבת תוך כדי שאני מציירת, רק שהפעם החלטתי להציג גם את השירים לצד העבודות. בדרך כלל זה למגירה״. השיר ״שמש שקרנית״, לדוגמה, מלווה את הציור ׳שמש שקרנית 3׳ שבו ילדה לבושה בשמלה בדגם ציור של מונדיראן:

״אני מתקנת לך ולאחותך הכל פיקס.
אומרת ארז׳י התופרת ההונגריה
מהקומה הרביעית.
על השולחן לפניה מונחות
שמלות סאטן מבהיקות
בשלל צבעים וגדלים
שנשלחו אלינו מאמריקה,
על יד קרובי משפחה נדיבים.
הן תהיינה חדשות כומו במודה,
טיפ טופ, כומו בבורדה,
מבטיחה אימא,
ומצביעה על נשים
דקות הגזרה
וילדות זהובות השיער
שבז׳ורנל הגרמני.
על השער של עיתון
האופנה Vouge
תמונה של דוגמנית
בשמלה צבעונית
עם פס של קרן שמש,
תכלת של שמיים,
אדום ולבן של געגוע
ופסים שחורים.
*שתמיד תזרח השמש,
שתמיד יהיו שמיים,
שתמיד תהיה לי אמא
שתמיד אהיה אני.

[*המשפט האחרון הוא ציטוט מתוך שיר ילדים רוסי]

את זוכרת את עצמך כילדה, מתבוננות במגזינים האלה?

״כן. כילדה שחסר לה, שאין לה. לפני שהגענו לארץ הייתי מציירת, עם עפרונות. גם אז תמיד היתה שם ילדה, ובדרך כלל גם יער, פרחים, נהר זורם. כשהגענו לארץ הפסקתי לצייר את זה ומאז גם לא ציירתי הרבה בצבע. בגלל זה אני מברכת על הצבעוניות הזו שחזרה לציורים ומקווה שהיא גם תישאר״.

את מציירת גם נשים מבוגרות לפעמים?

״לא. אלה תמיד ילדות, ותמיד עם קארה. זה כבר הפך להיות סימן ההכר שלי. בהרבה מקרים אני מציירת מתוך האלבום המשפחתי שלי, וכמעט תמיד מופיעה בציורים שלי דמות אחת בודדה. אחד מהציורים יוצאי הדופן הוא כזה שמוצג עכשיו בתערוכה, שההשראה אליו היתה משפחת פון־טראפ מהסרט צלילי המוזיקה. זה סרט שהייתי רואה אינסוף פעמים כילדה.

״בעבודות שלי כמעט ואין גברים, ואם כבר יש כאלה – הם תמיד חיילים. ככה גם בציור הזה, האב של משפחת פון־טראפ שהיה כזכור קפטן בחיל הים האוסטרי. כילדה, הכרתי גברים רק בתור חיילים. אמא שלי היתה תופרת, והיתה אמונה על לתפור כפתורים במדים של הצבא הסובייטי. אני זוכרת שהייתי שומעת את מכונת התפירה בלילה, ואז את החיילים שהיו מגיעים לקחת מאיתנו שקים גדולים של מדים״.

שמש שקרנית 1

שמש שקרנית 1

צילומי הצבה: מ״ל

צילומי הצבה: מ״ל

אורנבך מציירת בשמן על בד. בעוד שהרבה אמנים התכנסו לעבודה בממדים קטנים יותר בתקופת הקורונה, הציורים שלה דווקא גדלו. ״אני לא עושה סקיצות. הדבר הראשון שאני עושה בכל ציור הוא רקע אפרפר, כי אני לא יכולה לצייר על לבן. יש לי הרבה עבודות שהן הרבה יותר מונוכרמטיות, הפעם התחלתי גם לטפטף קצת כחול ויש ציורים שהרקע בהם הוא בצבע של שמיים תכלכלים.

״בכל הציורים שלי יש קו שהוא מבחינתי קו אופק, בחלקו התחתון של הבד, כשלמעלה יש המון שמיים. אני מתחילה לצייר מלמעלה, וכשאני מגיעה לחלק התחתון, מתחת לאותו הקו, אני יודעת שסיימתי. זה מבחינתי כמו לסיים סיפור ולכתוב את המילה ׳סוף׳״.


רות אורנבך | מכת שמש
אוצרת: סיגל אלקיים
אורבן גלרי, שדרות רוטשילד 51, תל אביב
שיח גלריה והשקת קטלוג: 1.7; נעילה: 17.7

birds

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. נירה

    פיזור האוביקטים בציור מאוד יפה ובעל משקל מאוזן ומיוחד.
    מדוע הם יחפים, כאילו אין להם עדין בית קבע?
    מאוד אוהבת את הרגלים שאת מציירת.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden