כל מה שחשוב ויפה
אוריין שביט, מתוך ארנקטרטוק - האיש שהתגלגל בכל בעלי החיים
אוריין שביט, מתוך ארנקטרטוק - האיש שהתגלגל בכל בעלי החיים

בור הפלאים: לא רק לצייר אסקימוסים

בתערוכה חדשה בבית מיכל ברחובות, המאיירת אוריין שביט מציגה את תרבות האינואיט, ״הקסם של הרחוק והבלתי מוכר, תנאי החיים הקיצוניים, וגם האמנות השבטית שנוגעת בבסיס של החוויה שלנו כאנשים״

יובל: בוקר טוב אוריין, מה שלומך בימים אלו?

אוריין: שלומי טוב, מעניין הרבה פרוייקטים מעניינים באוויר

יובל: מה לדוגמה חוץ מהתערוכה בור הפלאים שנפתחה בבית מיכל ברחובות ושתכף נדבר עליה?

אוריין: בימים אלה עובדת בקדחתנות לסיים עוד ספר עם הוצאת פה שהוציאה את הספרים הגרינלנדיים: זה ספר סיפורים למבוגרים, משבט הבלקפוט, סיפורים על אנשי כוכבים. ממש מרתק ומזמין סוג לגמרי אחר של איור. אני אוהבת לאייר למבוגרים… יותר חופש.

חוץ מזה יש לי נטיה חזקה לכוון של טבע, בוטניקה, אני מאוד אוהבת מגדירים, איורים מדעיים, ומתחילה לאייר ספר מיוחד על ציפורים שהוא גם סיפור וגם מגדיר של ציפורים שיהיה די ריאליסטי אז זה כלבבי. מרגישה שמחיה שם אמנות שקצת נעלמת. חוץ מזה עובדת על ספר שלי לילדים, שמתבשל כבר שנים, ותמיד העבודה מצליחה להיות בראש סדר העדיפויות אבל מאחלת לעצמי להקדיש לו את השנה הקרובה

יובל: נייס. בואי נתחיל מבור הפלאים ואולי בשאלה המתבקשת: מה לך ולבני האינואיט ולגרינלד הרחוקה?

אוריין: שאלה טובה… מבחינתי הפרויקט הזה הגיע אלי כהתגשמות של משאלה/ אני מאוד נמשכת לתרבויות הכי רחוקות ונידחות על הפלנטה, הן מבחינת התרבות והן מבחינת האמנות, זה משהו מילדות שפגשתי בספרים ובציורים. הקסם של הרחוק והבלתי מוכר, תנאי החיים הקיצוניים, וגם האמנות השבטית שיש בה משהו מאוד מזוקק שנוגע בבסיס של החוייה שלנו כאנשים.

אני גם המעצבת של הספר הזה אז הייתי מעורבת בכל התהליך. בהתחלה יחד עם אמיר, המו״ל, חיפשנו בכלל מאייר אינואיט, כי זה היה כמובן אידיאלי, אבל לא הצלחנו למצוא מישהו מספיק טוב שינגיש את הסיפורים לקהל עכשווי. אני פינטזתי בינתיים איך ומה הייתי עושה ואז הלכנו על האתגר הזה עם המון התלהבות וצללנו עמוק לתוך תחקיר כדי לעמוד במשימה הזאת עם כבוד מלא לתרבות ובלי ליפות או לסלף שום פרט. בגדול אני חובבת מסעות: אוהבת לנסוע ולטייל מאוד רחוק וגם פנימה. אז זה היה מסע, הייתי שנתיים באזור הארקטי…

מתוך ארנקטרטוק

מתוך ארנקטרטוק – האיש שהתגלגל בכל בעלי החיים

מתוך סיפורים גרינלדיים

מתוך סיפורים גרינלדיים

מתוך ארנקטרטוק

מתוך ארנקטרטוק

אוריין שביט בסטודיו. צילום: יעל שביט

אוריין שביט בסטודיו. צילום: יעל שביט

יובל: את אומרת הספר הזה, אבל לא הזכרת עד עכשיו בכלל שום ספר אז תעשי לנו רגע סדר – מה מוצג בתערוכה ועל איזה ספרים מדובר

אוריין: בתערוכה בבית מיכל מוצגים האיורים המקוריים משני ספרים שיצאו בשנים האחרונות – ״סיפורים גרינלנדיים״ ו״ארנקטרטוק – האיש שהתגלגל בכל בעלי החיים״ שיצאו שניהם בהוצאת ״פה״. הספר השני הוא ספר מיוחד: ספר אקורדיון שמצדו האחד הסיפור שאפשר לקרוא אותו או בכפולות או כרצף אחד של גלגול של הדמות (השמאן) דרך בעלי החיים בתוך הנופים המשתנים של האזור הארקטי. בצד השני שלו יש מידע על התרבות, מילון מונחים ובעיקר משחק לילדים על הנדודים של השבט.

כמו כן יצרנו עבור הספר הזה צעצועי נייר שאפשר להרכיב ולשחק איתם על גבי המשחק. אז זה מאוד עשיר וכל זה נמצא בתערוכה, כך שזאת גם תערוכת אמנות/איור וגם חוויה לכל המשפחה והזדמנות לפגוש את התרבות הזאת באופן חוויתי

יובל: לא לגמרי הבנתי את העניין של גלגול של הדמות דרך בעלי החיים

אוריין: זה סיפור מאוד עתיק שיש לו הרבה גרסאות אצל האינואיט, מיתוס, על איש שהוא שמאן שהחליט להתגלגל בכל בעלי החיים – כלומר להפוך כל פעם לבעל חיים אחר ולראות איך זה. הוא נולד כל פעם בתור חיה אחרת. בהתחלה הוא דוב וחי עם הדובים, אחר כך הוא עם כלבי הים, אחר כך הופך לאיל צפון וכן הלאה. וכל גלגול כזה מגלה לו משהו על האופי והמהות של בעל החיים.

זה סיפור על עולם שבו בעלי חיים ואנשים יכולים להתמזג. הוא מופיע כמובן בהמון תרבויות, נשים שהופכות לכלבות ים או לשועלות, גברים שהופכים לדובים. הסיפור הזה הוא דוגמא מאוד רחוקה ועתיקה למיתוס כזה וזה מכושף וזר.

להביא כזה סיפור לקהל של קוראים צעירים ואף מבוגרים זה אתגר. בספר זה נעשה דרך איורים מאוד חיים של בעלי החיים והדמות שיוצרת אתם קשר 

חקרנו את הלבוש, את החפצים, את הטבע, את בעלי החיים, את החומרים שמהם היו עשויים הדברים, במה הם גרו, אלו עורות שימשו אותם להכנת הבגדים, מה הבעירו בפתיליה, איך נראו קעקועי הפנים ואיך מכינים צלצל

יובל: אז מאיפה התחלת? אמרת שחיפשת מאייר אינואיט (איפה מחפשים בכלל?) ולא מצאת. מה את יכולה לספר על תהליך העבודה על הספרים

אוריין: האמת שמצאנו מאיירת אדירה ששנינו מאוד אהבנו ורצינו, היא צריכה להיות בת 80 עכשיו, הצלחנו למצוא אותה אבל היא מעולם לא השיבה לנו. היא אמנית שאיירה ספרים גם לילדים וזה יוצא דופן, יש אמנים נפלאים מקומיים אבל לאייר ספר שלם זה דורש עוד כישורים ולא רצינו ספר שהוא גם מוזר לגמרי בתוכן וגם אמנותי לגמרי באיור שלו.

התהליך התחיל בתקופה ארוכה של תחקיר, אמיר שרפמן שהוא גם המתרגם קנה כל ספר שיכול היה לתת לנו רפרנס, חקרנו את הלבוש, את החפצים, את הטבע, את בעלי החיים, את החומרים שמהם היו עשויים הדברים, במה הם גרו, אלו עורות שימשו אותם להכנת הבגדים, מה הבעירו בפתיליה, איך נראו קעקועי הפנים ואיך מכינים צלצל (כלי הציד שלהם).

זה לא רק הרצון להיות נאמנים לתרבות ולצייר ספר על ״אסקימוסים״, היה לנו חשוב לא להשטיח ולהכליל. גם בתוך האינואיט יש שבטים רבים ולכל שבט יש מנהגים ולבוש קצת אחרים. הספר ארנקטרטוק בא משבט הנטצליק לדוגמה, אז האיורים נאמנים לאזור ולתרבות של השבט הספציפי.

אחר כך בשלב האיור היתה לי יד חופשית וזה תענוג. החלטתי לצייר את הספר ידנית כדי לא להתרחק מהחומריות של התרבות עצמה, שני הספרים מצויירים בדיו ובגואש, את הרקעים הוספתי בסוף על המחשב אבל יש עבודת מחשב מינימלית ואני שמחה בזה, למרות שזה המווון עבודה ואין אפשרות לתיקונים עם הדיו, כל כתם נשאר במקומו: אם אני רוצה לשנות אני צריכה להתחיל מהתחלה.

זה מבחינתי הבונוס הגדול של התערוכה, המפגש עם הציורים המקוריים. גם ההפקה של הספרים היא חלק מהתהליך, לא התפשרנו על כלום ועשינו ספרים שהם בעצמם אמנות ונותנים חוויה שלמה וייחודית בנוף של ספרי ילדים

איורים מתוך סיפורים גרינלנדיים

איורים מתוך סיפורים גרינלנדיים

יובל: אז תגידי, אמרת שאת עובדת עכשיו על זה ספר למבוגרים, מה אם בכלל ההבדל מבחינתך בעבודה?

אוריין: שאלה טובה. גם כשאני מאיירת לילדים אני לגמרי כוללת את המבוגרים המקריאים. ומצד שני באיור לילדים אני לא מאמינה בלחסוך מהילדים עומק או אזורים חשוכים יותר של החיים או מורכבות שנדמה שילד לא יבין. במובן מסוים אני מאמינה שספר מאויר היטב ידבר גם למבוגרים וגם לילדים.

אבל בספר למבוגרים אני חופשיה לצלול לעוד ועוד רבדים של משמעות ולהכנס לאזורים אפלים יותר בנפש, חוויות קולקטיביות לא פשוטות או עצובות. לדוגמה, לעיתים קרובות כשאני מאיירת לילדים הלקוח אומר, ״אוי כאן הילדה עצובה, אולי תעשי לה חיוך״ ואני אישית לא הייתי עושה לה חיוך, כי החיים הפנימיים של ילדים הם לא דיסני וילדים לגמרי יכולים להכיל קושי וכאב בסיפורים, וזה גם חשוב כייצוג של המציאות הרגשית האמיתית. אבל זה לא מקובל. אולי זה משתנה, אני מקווה.

בכל מקרה באיור למבוגרים מותר להביא ספקטרום רגשי־סימבולי רחב יותר. גיליתי שמבוגרים אוהבים איורים ממש כמו ילדים. הם גם זקוקים לזה. האיור מדבר רבדים שאינם בטקסט ואני רואה שאנשים קונים פרינט של איורים וחיים עם זה בבית, בחדר שינה, על המקרר, נותנים למישהו במתנה. כי זה מתמצת משהו. האיור ממשיך לדבר הרבה אחרי המילים…

birds

יובל: יפה. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שנפרדים?

אוריין: כן אני רוצה להגיד משהו על לוויתנים. זה קצת חוזר להתחלת השיחה ששאלת אותי מה לי ולגרינלנד בכלל. ברגע שהבנתי שהולכים לצייר לוויתנים, רציתי בזה בכל מאודי. הלוויתן מסמל בשבילי את הקשר שלי ושלנו בכלל כאנשים, למעמקים, ישות עתיקת יומין שחיה בכחול הגדול, עצומה ומסתורית.

על הכריכה של הספר מצויירת ילדה שנוגעת בלוויתן – חד שן חד קרן, וזאת בשבילי הסיבה והטעם לצייר, לקרוא, להמשיך ליצור עולמות של קסם ומשמעות לילדים ומבוגרים, לא לחיות על פני השטח, להישאר בקשר עם המסרים של התרבויות העתיקות, להיזכר בנו, להיות ילדים שמגלים שוב ושוב את בור הפלאים.

ותודה גדולה לעינת קורן ולבית מיכל שאפשרו את התערוכה המיוחדת הזאת


אוריין שביט | בור הפלאים
בית מיכל, רח׳ הגר״א 10, רחובות
נעילה: 8.9

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

3 תגובות על הכתבה

  1. דינה

    מדהים ממש!

  2. נירה כלב

    ברגע הראשון נזכרתי בנורי קוסאן הילדה מיפן ובאלה קארי,,, מה כל האיורים האלו עושים לנו?
    מוציאים אותנו מן המציאות אל עבר – תמימות, פשטות, חיים בכאן ןעכשיו, בלי כל הפוליטיקה
    מסביב, רק החיי יום יום הפשוטים, וזה נותן תקווה שיש עולם כזה באיזה שהוא מקום ושעוד
    משהו מאמין בטוב שיכול להיות בפשטות.

  3. נוף

    איורים מקסימים, סיפורים מרתקים וראיון שמחמם את הלב

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden