כל מה שחשוב ויפה
עמית כהן ועידו שפירא, החיות הרעות שלך
עמית כהן ועידו שפירא, החיות הרעות שלך

החיות הרעות שלך: בין סקרנות ומימוש מיני לאם שתלטנית (שהיא גם מקום בטוח)

לואיז בורז׳ואה, אפליקציות דייטינג וחיי הלילה של ירושלים: סרט האנימציה הקצר של עמית כהן ועידו שפירא, שיוקרן בפסטיבל הקולנוע ירושלים, מספר על עכברה צעירה ומרדנית שגרה עם אמה הדיכאונית ומוצאת מפלט ע״י התאהבויות וירטואליות בגברים

יובל: הי עמית, הי עידו, בוקר טוב ומה שלומכם רגע לפני ההקרנה של החיות הרעות שלך בפסטיבל הקולנוע ירושלים?

עידו: הי יובל, בוקר טוב! אנחנו מאד מתרגשים, זה פסטיבל שבעבר עבדנו בו כסדרנים כל קיץ ותמיד ראינו שם הרבה מאוד סרטים מעולים, אז משמח ביותר ששם תהיה הבכורה של הסרט.

יובל: הוא לא הוקרן כבר בפסטיבל הסטודנטים? או שזה היה מה שנקרא טרום בכורה?

עמית: כן, נכון, זה נקרא טרום בכורה. הסרט קיבל מימון מקרן מקור, ואת אירוע הפיצ׳ינג שלהם הם עושים בשיתוף עם פסטיבל הסטודנטים, ולכן כבר כמה שנים שהסרטים הזוכים בפיץ׳ מוקרנים בפסטיבל הסטודנטים בתל אביב כטרום בכורה

יובל: נייס. אז בואו נדבר על הסרט ועל רחל, העכברה הצעירה והמרדנית, שגרה עם אמה הדיכאונית במחילה מתחת לאדמה ומוצאת מפלט מהמציאות הקשה על ידי התאהבויות וירטואליות בגברים. מאיפה הגיע הרעיון, מה אתם יכולים לספר על הדרך שבה התחלתם לעבוד על הסרט

עמית: אחרי הלימודים, בזמן שהסרט הקודם שלנו ״כלבי פרא״ השתתף בפסטיבלים ברחבי העולם, היינו די אבודים ועבדנו בעבודות זמניות. שמענו על חממת פיתוח לסרטי אנימציה קצרים של המיזם לקולנוע בירושלים, רצינו להצטרף והיינו צריכים לחשוב מהר על רעיון. מאז שהייתי בתערוכה של לואיז בורז׳ואה במוזיאון תל אביב, היה לי רצון לעשות סרט על יחסים תלותיים בין אם לבת, זה הציף אצלי הרבה שאלות והתעורר בי דחף לחקור את הנושא

עידו: אני נכנסתי לעולם אפליקציות הדייטינג, והרגשתי שאני מגלה עולם חדש והזוי. עלה לי הרעיון לעשות סרט על דמות שעוברת מסע מדייט לדייט ותוך כדי שהיא נפגשת עם דמויות מוזרות ומסקרנות, היא מגלה חלקים שלא הכירה בעצמה.

הרעיונות התחברו אחד לשני בצורה יפה, וכל אחד מהם עורר עניין אצל השני. הרגשנו שיש לנו כבר את המבנה הכללי של הסרט: בקו עלילה אחד, הקונפליקט בין האם לבת, ובקו עלילה השני, המפגש בין הבת לגברים. החלטנו שהגיבורות שלנו הן עכברות, והתחלנו לדמיין את כל סוגי הגברים שהיא יכולה לפגוש

יובל: עמית, אמרת לואיז בורז׳ואה ואני לגמרי יכול להבין את זה. ועידו, אמת עולם הזוי וזה באנדרסטייטמנט, כי אני יכול להגיד שחווית הצפייה בסרט הייתה מאוד אינטנס. אבל ממש. אז תמשיכו: הרעיונות התחברו, מה עכשיו? איך ממשיכות?

עמית: במסגרת החממה עבדנו על התסריט, הבימוי והעיצוב, וגם עבדו איתנו על עמידה מול קהל והגשת פיץ׳ – איך לדבר על הסרט בצורה מלהיבה ומדויקת תוך 7 דקות, כדי להשיג מימון מהקרנות השונות בשביל לעשות את הסרט הזה

עידו: החלק הקשה הוא ליצור תסריט של סרט קצר, שצריך להיות מאוד מדויק ובלי שום חלקים עודפים, ומצליח לשלב גם מערכת יחסים מורכבת עם האם, וגם מפגש עם שלושה גברים שונים, כל זה תוך 11 דקות. מכיוון שהמסר של הסרט הוא אמביוולנטי, ולא רצינו להעביר רעיון דידקטי אחד, הייתה פה גם עבודה מאוד עדינה על איזונים – בתיאור הדמות של האם, במערכת היחסים ביניהן

עידו שפירא: החלק הקשה הוא ליצור תסריט של סרט קצר, שצריך להיות מאוד מדויק ובלי שום חלקים עודפים, ומצליח לשלב גם מערכת יחסים מורכבת עם האם, וגם מפגש עם שלושה גברים שונים, כל זה תוך 11 דקות

יובל: למה הכוונה באמביוולנטי? בלא להיות דידקטיים?

עידו: כן, בדיוק. מתוך החוויות שאנחנו זוכרים מגיל ההתבגרות, הרגשנו שזה נושא מורכב שאין לו תשובה אחת נכונה. רצינו להעביר חוויה שהיא קודם כל רגשית ומוצגת מתוך נקודת המבט של נערה צעירה שנמצאת בקונפליקט: בין הסקרנות והמימוש המיני שלה, עם גברים מאכזבים ומאיימים, לבין אם שתלטנית שהיא גם מקום בטוח עבורה. לא רצינו להעביר מסר דידקטי, אלא יותר להציף קונפליקט מסובך ומציאותי בלי פתרון פשוט

יובל: אז מעבר לזה שאני חושב שהצלחתם, אולי תגידו כמה מילים על הצבעוניות, הסגנון האיורי והאנימציה: איך הם עזרו לכם להשיג את זה

עידו שפירא, עמית כהן. צילום: Encounters Film Festival

עידו שפירא, עמית כהן. צילום: Encounters Film Festival

עמית: תודה רבה! מראש החלטנו על פלטה מצומצמת שמחזקת את המסר של כל סצנה. לדוגמה, בהתחלה הסרט הוא בעיקר שחור לבן. הצהוב, שמסמל מיניות, מתחיל בקטן והולך ותופס יותר מקום – מהחולצה של רחל, דרך הטלפון שלה, ועד הכניסה של הגבר הראשון, מר ג׳ירף, שמכניס צהוב לכל הבית. דוגמה נוספת היא בדייט עצמו: העיר מצוירת בצהוב ושחור, ורחל היא נקודה לבנה שמסמלת תמימות או טוהר. זה עזר לנו להבדיל בין העולמות וליצור תחושה דרמטית. 

מבחינה עיצוב ואנימציה, העיצוב הוא מאוד כתמי ואקספרסיבי, והאנימציה נושמת וזזה בכל פריים – מה שיוצר תחושה של אי נוחות, כאילו הדמויות עצמן מלאות רגש, מבעבעות ולא מגובשות. את האנימציה יצרנו בעזרת הרבה רפרנסים שבהן אנחנו שיחקנו את הדמויות. ניסינו ליצור משחק אמין ומדויק שיהווה בסיס חזק לאנימציה חופשית ומסוגננת. 

לדוגמה, המשחק עם האם היה מאתגר במיוחד. למרות שהיא מעוצבת כדמות מפחידה ומאיימת, רצינו שהיא תעוררר הזדהות וחמלה אצל הצופים. וניסינו להראות צד נוסף שלה באמצעות משחק עדין של האוזניים והמבט שלה. ההשראה הייתה מהכלבה שלי, גורא

עמית כהן: מבחינה עיצוב ואנימציה, העיצוב הוא מאוד כתמי ואקספרסיבי, והאנימציה נושמת וזזה בכל פריים – מה שיוצר תחושה של אי נוחות, כאילו הדמויות עצמן מלאות רגש, מבעבעות ולא מגובשות

יובל: והמקום שבו זה מתרחש? כי לי היה בתחלה ברור שזה בתל אביב, אבל אז הבנתי שזה רק אני ושזה סיפור לגמרי אוניברסלי

עידו: האמת שזה יותר מבוסס על ירושלים, העיר הראשונה שעברנו אליה כסטודנטים, וחווינו שם כמו גיל התבגרות שני. היא הייתה עבורנו מקום מאוד מסקרן והזוי, וגם מפחיד לפעמים. זה כן מזכיר את חיי הלילה בתל אביב, ויכול לעבוד בתור סמל אוניברסלי

יובל: אז מה עכשיו? כשאתם מסתכלים על הדרך שעברתם מהלימודים במחלקה לאמנויות המסך בבצלאל, דרך פרויקט הגמר ועד החיות הרעות שלך – מה אתם יכולים להגיד בפרספקטיבה שלכם על אנימציה בארץ, על קולנוע, הפקות – ולאן אתם רוצים לקחת את זה מכאן? (וכן, אני יודע שזו שאלה גדולה שכזו)

עמית: באמת שאלה גדולה. קודם כל התהליך האישי שעברנו – יצרנו במהלך הלימודים שפה סגנונית אישית וספציפית, ואנחנו מתעמקים בה ומוסיפים לה אלמנטים מסרט לסרט. העבודה עם עידו, שהוא אדם מאוד שונה ממני, יוצרת תמיד חיבור מעניין ולא צפוי. 

בדיעבד, אני חושבת שהיינו לחוצים לסיים את הסרט בצורה טובה ובזמן, שלא הבנו כמה החוויה הזאת היא מהנה, מספקת ונדירה. עבורי סרטי אנימציה קצרים הם הדבר הכי יצירתי, מרגש ומלהיב שיש, והייתי רוצה שנמשיך ליצור עוד בהמשך, להעמיק ולגוון את התהליך האישי שלנו

birds

עידו: במהלך עשיית הסרט גילינו עוד ועוד גופים וקרנות בארץ שתומכים ביצירת אנימציה עצמאית, וכמובן המון חברים שיוצרים קהילה מלוכדת וחזקה שמעודדת אחד את השני ליצירה אישית. בשנתיים האחרונות יוצאים בארץ סרטים קצרים מופלאים ברמה הכי גבוהה שיש, וזה נותן לנו המון מוטיבציה והשראה. 

אני מקווה שתוך כדי שאנחנו מבססים תעשייה אנימציה שתתן ליוצרים עבודות קבועות, יהיו עוד הזדמנויות ליצירה עצמאית. הייתי רוצה שקהל יותר גדול ייחשף לסרטי האנימציה המדהימים שנוצרים בארץ, ואני חושב שזה כבר מקבל יותר חשיפה – בפסטיבלים, במוזיאונים, בהקרנות שכונתיות.

הכי נשמח להמשיך ביצירה האישית שלנו – עוד סרטי אנימציה קצרים, והשתתפות ביצירות בסדרי גודל אחרים – סדרות וסרטי אנימציה ארוכים יותר. היינו רוצים פעם אחת להתנסות בקופרודוקציה, ולנסות לעבוד עם עוד אנשים מחוץ לישראל, ולחוות עוד תהליכי עבודה. חוץ מזה תמיד חלמתי ליצור ספר קומיקס

יובל: יפה. משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרתם לפני שנפרדים?

עמית: כן. רציתי להזכיר את הפסקול של הסרט, זה חלק מאוד מהותי ביצירת סרט אנימציה. עשינו את זה יחד עם אורי קדישאי, עם עזרה של אייל סמסון ודיבוב של נועם אחדות. בנוסף, זכינו להשתמש בשיר של האמנית הצרפתיה Colleen בסצנת המין בסיום הסרט. כל אלו הם חלק חשוב ביצירת האווירה, והיה מאתגר ליצור פסקול מתאים לכל סצנה, וגם ליצור מעין שפה ייחודית חייתית שתתאים לסרט

עידו: אני רוצה להגיד תודה לכל מי שעבד על הסרט, ועזר ביצירה שלו, גם במימון, וגם בהקשבה ובעצות הטובות שקיבלנו במהלך הדרך


החיות הרעות שלך
בימוי: עידו שפירא, עמית כהן
ישראל, 2022, 11 דקות
פסטיבל הקולנוע ירושלים, סרטים ישראלים קצרים, תוכנית 2

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden