כל מה שחשוב ויפה
גיא שרייבר. צילומים: טל מרציאנו
גיא שרייבר. צילומים: טל מרציאנו

״כל פריט הוא רגע בחיים״: גיא שרייבר רוקם איורים

גיא שרייבר התחיל מציור ואיור, התגלגל לרקמה והיום הוא משלב את שניהם בפריטי לבוש ייחודיים שהוא יוצר וגם מוכר. בקרוב תוכלו למצוא את הרקמות שלו גם על מדי צבא

עמית: היי גיא בוקר טוב

גיא: היי! בוקר טוב

עמית: זה נשמע כמו ראיון לגיא פינס….היי גיא 😀

גיא: חחח כן זה קורה לי הרבה

עמית: בוא נתחיל. ספר עליך בכמה משפטים

גיא: אני גיא, בן 29, ירושלמי במקור, מאייר ורוקם, עוסק באמנות. סיימתי לימודי תקשורת חזותית בשנקר לפני שנתיים (2020) ובשנה האחרונה אני עצמאי :). עברתי מירושלים למרכז לפני שש שנים בגלל הלימודים.

גיא שרייבר. צילום אלונה כהן

עמית: מה היה לפני שהיית עצמאי?

גיא: אחרי שסיימתי את הלימודים בשנקר חיפשתי עבודה ״רגילה״. עבדתי בסטודיו לעיצוב גרפי והבנתי שהקונפורמיזם פחות מתאים לי. התפטרתי עם המחשבה שאני אצור את מה שאני רוצה ליצור והמסלול יסתדר סביב זה.

עמית: אז איך מגיעים מכאן לרקמה?

גיא: האמת? זה התחיל עוד בלימודים. התבקשנו להגיש פרויקט סופי בקורס של המאייר איציק רנרט, עם דגש על זה שננסה לעבוד על משהו שאינו נייר. רציתי להכין בגדים כי תמיד רציתי, אז רקמה נראתה כמו הפתרון הנכון. ניסיתי והתאהבתי.

עמית: זה היום עיקר העיסוק שלך, או שאתה עושה דברים נוספים לצד זה?

גיא: אפשר להגיד שזה עיקר העיסוק, אני דואג גם לשמור על משטר ציור יומיומי ואני גם כותב די הרבה. אלה השורשים שלי.

אין כמעט אדם בישראל שמעיל צבאי או מדים לא מעלים אצלו קונוטציה – חיובית או שלילית. גיליתי שכשאני מוסיף דימוי נוסף על המדים, הקונוטציה משתנה. זה כמובן תלוי במי שמסתכל

עמית: רגע, בוא נעשה סדר. נתחיל בציור. מה זה אומר שומר על משטר ציור יומיומי?

גיא: אני מצייר ממש כל יום. הבנתי די מזמן שציור זה כמו שריר. אם מזניחים אותו, הוא נחלש, ואז מגיע הרגע הזה שאתה יושב מול דף ריק ולא מסוגל להזיז את העיפרון. אז התחלתי לפני ארבעה חודשים לצייר במחברת ואני מצייר בה כל יום. האיורים משמשים אותי גם לדימויים של הרקמה.

עמית: מצייר במחברת?

גיא: כן. כל יום דף 🙂

עמית: אויש זה חמוד. והציורים מיועדים לרקמה. אז על מה אתה רוקם?

גיא: אני רוקם בעיקר על בגדים, על כובעים, ולפעמים כשבא לי לפנק את עצמי – על בדים. אני מתייחס להכל כאל קנבס, אבל אני מבין שבגדים הם יותר מקנבס. הם נותנים משמעות שונה לפריט הכולל ולכן זה דורש יותר חשיבה.

עמית: הבגדים הם חדשים?

גיא: הבגדים הם לא חדשים. אני משתמש בבגדים יד שנייה, או בבגדים שאני מוצא בארון של ההורים שלי. חולצות לבנות של שבת וימי זיכרון ומעילים צבאיים של אבא שלי. הכוונה היא לתת לבגד משמעות חדשה עם האיור הרקום.

עמית: החולצות הן תמיד לבנות? איזה סוג של איורים אתה רוקם והאם יש משהו ספציפי שמאפיין את הדימויים שלך?

גיא: לא תמיד. היה פרויקט של חולצות לבנות שעשיתי לתערוכה. מאז טיפה התרחבתי. כרגע אני עובד על קולקציה צבאית לחלוטין, כי זה נורא מעניין אותי.

עמית: תסביר

גיא: עשיתי מעיל צבאי אחד שרקמתי עליו תמונה של שדות שאבא שלי צילם בשנות התשעים. פתאום זה נתן משמעות שונה למעיל הזה שכולנו מכירים. אין כמעט אדם בישראל שמעיל צבאי או מדים לא מעלים אצלו קונוטציה – חיובית או שלילית. גיליתי שכשאני מוסיף דימוי נוסף על המדים, הקונוטציה משתנה. זה כמובן תלוי במי שמסתכל.

עמית: כן, איכשהו הצבא זורם לנו בעורקים. על איזה עוד מדים אתה רוקם?

גיא: לפני כמה ימים התחלתי מעיל נוסף, וכרגע מחכה לי ערימה של מדי ב׳ במחסן של ההורים שלי. אני ממש בשלבים הראשונים. אני רוצה לבדוק אם אני יכול לגרום לאנשים ללבוש מדים שוב, אבל בצורה אחרת.

עמית: נשמע מסקרן. התחלת למכור בחנות ״אוסף״ של סהר שלו. זה מרגש. מה נמכר שם?

גיא: זה מאוד מרגש. תמיד הייתה לי מטרה להיכנס למקומות חיצוניים אבל להמשיך לעבוד מהחדר שלי. כרגע רוב החולצות שנמכרות שם הן חלק מגוף העבודות שצברתי מאז שהתחלתי לרקום. חלקן חולצות מודפסות שרקמתי עליהן והכנתי לתערוכת פופ אפ שלי שהתקיימה לא מזמן.

עמית: אין ספק ש״אוסף״ הוא מקום שווה להתחיל ולמכור בו. מה טווח המחירים של החולצות שנמכרות שם?

גיא: בין 200 ל־540 שקלים. תלוי בגודל הרקמה, במשך העבודה ובייחודיות של הפריט. בסופו של דבר יש אחד מכל דבר ואין לי אפשרות לשחזר כי הכל ידני.

עמית: הפופ אפ שאתה מספר עליו, זו הייתה בעצם היציאה הראשונה החוצה?

גיא: היו תערוכות פה ושם, וגם הצגתי את החולצות הלבנות בתערוכה קבוצתית לפני כשנה. אבל הפופ אפ היה היציאה הראשונה כיחיד לעולם. חלל שלם שהוא רק שלי עם גוף העבודות מארבע־חמש השנים האחרונות.

רקמה בהשראת פוסט של קיילי ג׳נר

עמית: איך הייתה החוויה הראשונה הזו?

גיא: סוריאליסטית. חלמתי על תערוכת יחיד כשהתפטרתי מהתפקיד כשכיר. משום מה החלטתי לסמן את חודש יוני כזמן שבו זה יקרה, מבלי לדעת איך איפה ולמה. המשכתי ליצור במחשבה שאני אמצא את ההזדמנות ואיכשהו זה התגשם. ג׳ייסון דנינו הולט פנה אליי באפריל והציע לי בנדיבות את החלל שלו, וביוני התקיימה בו תערוכת פופ אפ. זו הפעם הראשונה והרגשות מועצמים. כל המחשבות שהיו בחדר שלי הפכו פומביות וכולם יכלו לראות ולגעת.

עמית: סוג של חלום ממש. המטרה היתה להציג את העבודות או למכור?

גיא: בעיקר להציג, לצאת לאוויר העולם לחשוף את עצמי. המכירות היו בונוס מדהים. אני מחכה ליום שבו אני אלך ברחוב ואראה מישהו עם חולצה שלי, והוא לא יידע שזה אני. הייתה לי גם מחשבה שאני רוצה לנקות את עצמי מגוף העבודות הקודם ולהתחיל משהו חדש לגמרי.

מישהי התייעצה איתי לא מזמן אם כדאי לה ללכת במסלול של אמנות. אמרתי לה שאני לא יודע מה זה בכלל המסלול הזה, אבל שאם יש לה גירוד לעשות את זה – כדאי שתגרד. מקסימום מפסיקים

עמית: איך זה עובד עכשיו ב״אוסף״? הפריטים נמכרים?

גיא: אני יודע שבשישי נמכרה חולצה שיקרה לליבי ועוד כמה פריטים בשבוע שעבר. אני משתדל לא לשאול יותר מדי. מגן על עצמי קצת ונותן לדברים לעשות את שלהם.

עמית: כן, זה סוג של קושי להיפרד מעבודות אמנות

גיא: מאוד קשה. היו לי כמה פרידות קשות מפריטים בחודשיים האחרונים. משמחות אך קשות.

עמית: ספר על האיורים שנרקמים על הפריטים. מה הם מקורות ההשראה שלהם?

גיא: כל פריט כזה הוא רגע בחיים. ההשראות שלי מגוונות. הן יכולות להגיע מתרבות פופ, לדוגמה פוסט של קיילי ג׳נר שאני רוקם ברגעים אלו ממש, או מסצנות מסרטים שאני שומר ומאייר. הן יכולות להגיע גם מתמונות משפחתיות או מאיורים שמסמלים אינטימיות. המטרה היא להתאים את האיור לבגד שעליו אני רוקם.

עמית: והכתיבה. מה אתה כותב?

גיא: אני כותב מאז שאני זוכר את עצמי. להמציא סיפורים היה המפלט שלי כילד ביישן. אני כותב בעיקר על החוויות שלי, בעיקר כפעולה של ריפוי עצמי. כרגע עובד על משהו טיפה יותר ארוך ממה שאני רגיל אליו.

birds

עמית: גם הכתיבה היא גם פעילות יומיומית? היום שלך מתחלק בין רקמה, ציור וכתיבה?

גיא: הכתיבה פחות תדירה משני האחרים, משהו כמו פעם ביומיים. אם הרקמה והציור זה שריר, אז הכתיבה היא כמו מנגנון הקאה. כשזה יוצא זה יוצא. תיאור קצת דוחה, אני יודע.

עמית: עולם הדימויים שלך מוזר ומצחיק

גיא: זו תמיד היתה גם הביקורת שקיבלתי בשנקר 🙂

עמית: לאן אתה לוקח את הכל מכאן?

גיא: אני עוסק באמנות אז העתיד תמיד טיפה לא ברור. אני יודע לאן אני הולך עם הרקמה, יש לי תמיד כוונה. כרגע אני עסוק עם הקולקציה של הבגדים הצבאיים. אבל העולם משתנה כל הזמן וזה בהכרח משפיע על מה שאני יוצר. מישהי התייעצה איתי לא מזמן אם כדאי לה ללכת במסלול של אמנות. אמרתי לה שאני לא יודע מה זה בכלל המסלול הזה, אבל שאם יש לה גירוד לעשות את זה – כדאי שתגרד. מקסימום מפסיקים.

עמית: כן, אמנות היא משהו שפחות אפשר ״להחזיק ביד״. טיפה יותר אמורפי. אבל מי שיש לו את זה בבטן, כנראה שלא יכול לעשות דברים אחרים.

גיא: זו גם האמונה שלי, לחלוטין. אבל אני גם רוצה להגיד ולהציע לכולם לנסות לרקום. זה משחרר 🙂

עמית: נכון, זו פעולה מדיטטיבית מרגיעה מאוד. אנחנו מאחלים לך בהצלחות גדולות.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

3 תגובות על הכתבה

  1. ד"ר מרגלית מולנר

    יש תערוכה? איפה ניתן לראות עבודות? תודה

  2. ד"ר מרגלית מולנר

    יש תערוכה?
    איפה ניתן לראות עבודות

  3. Hagit Peleg Rotem

    ניתן לראות ולקנות פריטים של גיא בחנות אוסף ברחוב יהודה הלוי בתל אביב. אין תערוכה כרגע

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden