כל מה שחשוב ויפה
אלעזר זינבל. צילומים: מ״ל
אלעזר זינבל. צילומים: מ״ל

דלתות סגורות לא מפחידות את אלעזר זינבל. במיוחד באיסטנבול

אלעזר זינבל מסכם ארבע וחצי שנים כקונסול התרבות של ישראל באיסטנבול: ״ההכרות הבין־אישית לצד העשייה בשטח הורידו את חומות החשדנות, והוכיחו שעל אף קשיים מדיניים ועוינות, תרבות ואמנות תמיד יצליחו לחבר בין אנשים״

יובל: הי אלעזר, בוקר טוב. מה שלומך וברוך שובך לארץ הקודש אחרי כמה שנים באיסטנבול?

אלעזר: תודה רבה 🙂 ברוך הנמצא! סיימתי עכשיו תקופה של ארבע וחצי שנים באיסטנבול והאמת שאני פה בסך הכל רק כמה ימים, אז זה עדיין מרגיש כמו עוד חופשה בישראל שבסופה אני חוזר לאיסטנבול

יובל: כן, אני יכול לתאר לעצמי, למרות שתקן אותי אם אני טועה אבל זה בטח היה אחרת אם היית חוזר מלא יודע, אוסלו או שיקגו. יש משהו בוייב המגניב של איסטנבול שבכל זאת קרוב לתל אביב והים התיכון

אלעזר: מסכים לחלוטין. אני מניח שבגלל זה גם הצלחתי להשתלב באיסטנבול בצורה כל כך טבעית. הוייב, האנשים, החום האנושי מזכירים מאוד את תל אביב. הרבה פעמים הייתי אומר לחברים או קולגות משם בזמן שבילינו בבר או בהופעה או תערוכה, שאפשר לעשות הצרחה בין האנשים שם לבין האנשים בתל אביב ואף אחד לא היה שם לב להבדל. 

עם זאת… יש הבדל ״קטן״ בין תל אביב לבין איסטנבול, עיר של 18 מיליון תושבים, שם לכל אזור יש את המאפיינים הייחודיים שלו. האופי של הביקור תלוי איפה אתה באיסטנבול וזה גם חלק גדול מהקסם שלה

יובל: לגמרי. לצערי הפעם האחרונה שהייתי בה היה כשאנחנו שיתפנו פעולה, כשלקחת תערוכת איור שאצרתי במקום שאני לא זוכר את השם שלו אבל הוא שתי טיפות מים לכולי עלמא. מתי זה היה? 2017? וזה גם התחיל מסורת של תערוכות ופרויקטי איור משותפים של אמנים מישראל ותורכיה (או טורקיה? איך אתה כותב?)

אלעזר: זה היה ב־2018, בשנה הראשונה שלי בתפקיד ועשינו את התערוכה במקום שנקרא Bina בקדיקוי – השכונה ההיפסטרית בצד האסיאתי של איסטנבול. וזו באמת דוגמה מצויינת לדמיון בין שתי הערים. שיתוף הפעולה שעשינו בין שבוע האיור של תל אביב ושל איסטנבול היה אחד מהפרוייקטים האהובים עליי. זה התחיל בתערוכה שאתה אצרת, וההצלחה של התערוכה הובילה לשיתופי פעולה נוספים עם האנשים של Bina.

יחד איתם המשכתי להביא תערוכות משבוע האיור של תל אביב כדי להציג בגלריה שלהם (שהיא תכלס, ה״מכה״ של סצינת האיור של איסטנבול). בנוסף לגלריה שלהם, יש ל־Bina מגזין תרבות שווה במיוחד בשם Bantmag שגם דרכו הצגתי וחשפתי תרבות ישראלית לקהל הטורקי. אגב, טורקי או תורכי… הכיתוב הרשמי של משרד החוץ הוא תורכיה אבל לפעמים היו מעירים לי שזה ״זקן מדי״ אז אני כותב גם טורקיה, בהתאם למצב הרוח והבנאדם שאני נמצא מולו 😛

טל פוגל, Remotely Close

טל פוגל, Remotely Close

איתמר מקובר, טיפת מזל

איתמר מקובר, טיפת מזל

סיטיקאט סטוריז, TLV in 360

סיטיקאט סטוריז, TLV in 360

איתמר מקובר, מרינה פוזנר, NonStopTLV 3AM

איתמר מקובר, מרינה פוזנר, NonStopTLV 3AM

יובל: אהבתי. אז אם כבר אמרנו בפעם הראשונה בשיחה משרד החוץ – ספר בשני משפטים איך התגלגלת לתפקיד נספח התרבות באיסטנבול, מה זה אומר נספח תרבות, ומה האתגרים היחודיים של מקום כמו איסטנבול, אפרופו הכותרות של החודשים האחרונים

אלעזר: אחרי הרבה שנים שעבדתי כעורך תוכן ומפיק בטלוויזיה ולאחר מכן עבדתי בתחום היח״צ של עולם התרבות, החלטתי להגשים חלום ישן לגור בחו״ל לתקופה, והצעד הטבעי היה למצוא מסגרת שבה אוכל להמשיך לעסוק בעולם התרבות שקרוב לליבי. שמעתי מחבר על האופציה לעבוד כנספח תרבות באחת השגרירויות בעולם.

בעיני רוחי כבר ראיתי את עצמי עובר לברלין, ניו יורק או פריז אבל כשפניתי למשרד החוץ הבנתי שכרגע מחפשים נספח לאיסטנבול. התגובה הראשונית שלי היתה ״מה לעזאזל אני אעשה באיסטנבול?״, ומפה לשם, חודשיים אחרי זה כבר עליתי על המטוס. היום אני יכול להגיד שזו היתה ההחלטה הכי טובה שלקחתי בחיי.

להיות נספח תרבות באיסטנבול זה לא כמו להיות נספח תרבות בניו יורק. הגעתי לאיסטנבול בעיצומו של קיפאון מדיני בין שתי המדינות מה שהפך כל צעד ויוזמה שלי לקשה כפליים, מכיוון שברוב המקומות חששו להיות מזוהים עם פרויקטים שקשורים לישראל; אבל אני לא מוותר בקלות וכשסוגרים לי את הדלת, אני מטפס לקומה השנייה ונכנס מהחלון

להיות נספח תרבות באיסטנבול זה באמת לא כמו להיות נספח תרבות בניו יורק, לשם ההשוואה. הגעתי לאיסטנבול בעיצומו של קיפאון מדיני בין שתי המדינות מה שהפך כל צעד ויוזמה שלי לקשה כפליים, מכיוון שברוב המקומות פחדו לקחת חלק וחששו להיות מזוהים עם פרויקטים שקשורים לישראל או גוף רשמי מטעמה; אבל אני לא מוותר בקלות וכשסוגרים לי את הדלת, אני מטפס לקומה השנייה ונכנס מהחלון.

די מהר בניתי לעצמי רשת ענפה של קשרים וחברויות עם סצינת התרבות בעיר ברמה שאפילו אנשי הסצינה עצמה אמרו שאני מכיר יותר אנשים בסצינה מהם. ההכרות הבין־אישית לצד עשייה פורייה ומוכחת בשטח, הורידו את חומות החשדנות והוכיחו שעל אף קשיים מדיניים ועוינות, תרבות ואמנות תמיד יצליחו לחבר בין אנשים

יובל: יפה. אנחנו אמנם כיסינו בפורטפוליו את פרויקטי האיור, והיו לא מעט כאלו, שגם קשורים למוזיקה, אבל גם אמנות ועוד – רולו וגם סיפור משותף והיו גם טיפת מזל ו־remotely close. אני יודע שזו שאלה קשה אבל יש לך איזה פרויקט מועדף שקרוב לך ללב במיוחד? גם מאלו שלא כתבנו עליהם?

אלעזר: וואו זאת אכן שאלה קשה וכמאמר הקלישאה ״כולם היו בניי״ ואני מתייחס לכל פרויקט כזה כאל תינוק שלי שנולד אחרי חודשי לידה ארוכים. מעניין שרוב הפרויקטים שהתייחסת אליהם, הם פרויקטים שנוצרו במהלך תקופת הקורונה (בכל זאת שנתיים מתקופת השירות שלי). 

אחרי הלם ראשוני, הבנתי שאני חייב להתאפס על עצמי מהר ולחשב מסלול מחדש. המגבלות שהביאה הקורונה הוציאו ממני פרויקטים ייחודיים שלא הצריכו מפגשים פיזיים. אם עד עכשיו הייתי רגיל להביא אורחים מישראל לאיסטנבול, עכשיו צורת המחשבה השתנתה והולידה פרויקטים שמבוססים על יצירה מקורית ומשותפת שנוצרה בשלט רחוק בין אמנים משתי המדינות (אגב, ההשראה לפרויקטים האלה התחילה לאחר פרויקט האמנות המשותף שעשיתי עם אנשי רולו מתל אביב ממש בתחילת הקורונה ואיגד בתוכו 30 אמנים מתחומי אמנות שונים).

 ועכשיו אם אני ממש חייב לבחור את הבן המועדף עליי 😬, ספר האיור ״סיפור משותף״ קרוב לליבי במיוחד. כנראה בגלל הדרך הארוכה שעשיתי עם פרוייקט האיור הזה שיצא תחילה כספר וגדל לתערוכה ענקית על שלטי חוצות ברחובות איסטנבול בשיתוף רשמי ראשוני (ונדיר!) עם עיריית איסטנבול

יובל: למרות שכתבנו עליו, תגיד עליו כמה מילים ותספר איך לעזאזל הצלחת לגרום לשת״פ עם עיריית איסטנבול???

אלעזר: זו בדיוק הדוגמה לזה שדלתות סגורות לא מפחידות אותי. כשהספר יצא כל כך התרגשנו מהתוצאה, וידעתי שאני רוצה להפוך את הפרויקט לתערוכה. לא רציתי שזו תהיה עוד תערוכה בגלריה שיבואו אליה 400 איש. לאיור יש כוח. הוא יכול לגעת בקהלים רחבים מילדים ועד למבוגרים, ובעיני רוחי רציתי שכמה שיותר אנשים ייחשפו לפרויקט. 

לאחר אינספור פגישות, טלפונים ומיילים, עיריית Sisli, איזור מרכזי בעיר סמוך לכיכר תקסים, הסכימה. היוזמה התרבותית, ומה שהיא מייצגת, גברו על החששות משיתוף הפעולה עם ישראל וקיבלנו 30 שלטי חוצות ענקיים ברחבי העיר. לשמחתי, התגובות השליליות וביקורת על העירייה מעולם לא הגיעו

התקופה היא תקופת הקורונה ואני החלטתי לנצל את מגבלות המגיפה לטובתי. חללים סגורים היו Out of the question ועלה ברוחי להציע לעירייה תערוכה במרחב הציבורי. עכשיו למי שלא מכיר, מטרופולין איסטנבול העצום מורכב ממספר עיריות. אני פניתי לחשובות והמרכזיות שביניהן וכמו טיפת מים חצבתי בסלע בהתמדה.

לאחר אינספור פגישות, טלפונים ומיילים, עיריית Sisli, איזור מרכזי בעיר סמוך לכיכר תקסים, הסכימה. היוזמה התרבותית, ומה שהיא מייצגת, גברו על החששות משיתוף הפעולה עם ישראל וקיבלנו לצורך הפרויקט 30 שלטי חוצות ענקיים ברחבי העיר. לשמחתי, ההתגובות השליליות וביקורת על העירייה מעולם לא הגיעו

סיפור משותף באיסטנבול

סיפור משותף באיסטנבול

Pazar // Shuk

Pazar // Shuk

יובל: אז רגע לפני שסיימת את התפקיד הספקת להוציא לאור עוד ספר על אוכל, נכון?

אלעזר: הווו… עכשיו אנחנו מדברים על התינוק החדש. הספר Pazar // Shuk שיצא לאור בהוצאה העצמאית Paper Street Co באיסטנבול – מסע תרבותי וקולינרי ייחודי בין השווקים של תל אביב ואיסטנבול שיצרו קורנליה ביניצביץ׳ ואיטלו רונדינלה (בשיתוף פעולה עם FOODISH, אגף הקולינריה של אנו – מוזיאון העם היהודי). תכל׳ס, מדובר במכתב אהבה שלי לשתי הערים האהובות עליי (שלא נאמר מכתב פרידה מאחת מהן 😢).

רצינו להראות באמצעות האוכל דרך המיקרוקוסמוס של עולם השווקים לעמוד על הדומה והשונה בין התרבויות והערים. שתיהן כידוע ידועות בטעמים ובהיותן בירות קולינריות, כל אחת בדרכה שלה. הספר הבאמת משגע הזה (אני כמובן משוחד) מדגים את האמור באמצעות הסיפורים שמאחורי כל שוק ושוק והדמויות שיוצרות אותו, לצד צילומים מרהיבים ומתכונים מקומיים.

בנוסף לספר המהודר, הפרויקט חי גם באתר האינטרנט שלו שמציג תוכן משלים שאי אפשר להמחיש בפרינט. וזאת למשל דוגמה לזה שאני עדיין מרגיש בתפקיד, כי ממש ברגעים אלה אני עדיין עסוק בקידום והשקת הספר בישראל על הגג של מוזיאון אנו

birds

יובל: יפה. איך ממשיכים מפה? מה עכשיו?

אלעזר: אני יוצא לחופשה קצרה או כמו שאני קורא לה ״טיול אחרי צבא״ ולאחריה הייתי שמח להמשיך לעסוק ביזמות תרבותית מגוונת בדומה למה שעשיתי בתפקיד, שבו עסקתי בכלל התחומים שנמצאים תחת המטרייה של המילה ״תרבות״ (מוזיקה, קולנוע, אמנות פלסטית, קולינריה…הכל!). לקחת את הנסיון הרב שצברתי מהצד הניהולי־יזמי אבל גם מהצד התכני־יצירתי למחוזות ואתגרים חדשים. העבודה בחו״ל ללא ספק פתחה לי את התאבון לעסוק בפרויקטים בינלאומיים נוספים ולשם אני מכוון

יובל: אין לי ספק שתמצא משהו. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שנפרדים?

אלעזר: שאני בטוח שאתה ואני נמשיך להיפגש מעל דפי פורטפוליו בעתיד הקרוב עם פרויקטים נוספים 😜

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

3 תגובות על הכתבה

  1. טל חמווי

    איזו עשייה פורנ וכמה שיתופי פעולה מרגשים ומחממי לב.
    בהצלחה !

  2. תחיה דב

    נשמע נהדר.

  3. דליה

    עשייה מדהימה. תמשיך להצליחה!

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden