עומרי גורן מנהל דיאלוג עם סבא שלו באמצעות התכשיטים שהוא יוצר

עמית: הי עומרי. מה שלומך? איפה אני תופסת אותך?

עומרי: הי עמית, נעים מאוד 🙂 אני בסטודיו בשיופים אחרונים של האוביקטים לקראת התערוכה Complicated Materials בניו יורק, אריזות וכאלה

עמית: תערוכת יחיד שניה, נכון?

עומרי: רביעית! היתה אחת בפריסקופ בתל אביב, עוד אחת בגלריה בברצלונה, ואחת נוספת באקדמיה לצורפות בצרפת

עמית: וואו. ספר עליהן בכמה מילים

עומרי: התערוכה בברצלונה הוצגה ממש בתחילת הקורונה, מזל שהיו איזה יומיים/שלושה ראשונים פתוחים שהספיקו לתעד ולבקר לפני שסגרו הכל. היא היתה שיתוף פעולה עם עינב בן זנו, שהיא גם צורפת ומרצה שם.

העברתי שם סדנה של אוצרות: כל אחת מהסטודנטיות הציעה הצעה לקומפוזיציה ושילובים של התכשיטים והסדרות השונות, ויחד איתן אצרנו את התערוכה שלי. תערוכת היחיד הראשונה שלי הייתה בגלריה פריסקופ בתל אביב. שם הצגתי לראשונה את המחקר שלי – כלומר, הדיאלוג עם סבא שלי, מחוץ ללימודים

עמית: ומה עכשיו?

עומרי: עכשיו אני מציג תערוכת יחיד בניו יורק ב־Marlen Merson JCC gallery שבמנהטן. האוצר של התערוכה הוא אודי אורמן, שאני עובד איתו כבר שנה. הקשר בינינו התחיל כשסיפרתי לו שאני עובד על אוביקט שהוא כמו תכשיט פנים, שמשלב פרגמנטים מתוך ציורים של סבא שלי שאני משבץ בתוך קונסטרוקציית מתכת שאני יוצר.

הוא התלהב מהרעיון והחליט להציג את המסכה בתערוכה קבוצתית שהוצגה שם בגלריה. זה הוביל לתערוכת יחיד שבה אני מציג את המשך שיתוף הפעולה הזה עם האמנות של סבא שלי, מיכאל שלומוביץ׳ ז״ל. אבל הפעם זה נעשה בצורה שונה, אפשר להגיד פחות זהירה.

הפעם אני לא רק מציג את עבודותיו בתוך ״מסגרות״ שבאמצעותן אני מרכיב איזושהי הרמוניה בינינו, אלא מתערב לו בתכני הציורים. אני לוקח את האמנות שלו למקום ולשפה שלי. אני יוצר מתוך חלקי ציורים שלו קולאז׳ים דו ותלת־ממדיים שבהם אני לפעמים נוגע בנושאים שנחשבו בעיניו כאסורים.

בחלק מעבודות הקולאז׳ אני לוקח חלקי גוף שהוא צייר ומשלב אותם יחד. בחלק מהעבודות יש שילוב של ציורים שלו ואיורים שלי יחד, לדוגמה בסיכת פרחים פתיינית שעשויה קונסטרוקציות מתכת ועליה משובצים פורטרטים שהוא צייר, דמויות קשוחות שמוצאות עצמן במעין פרח ששואב פנימה

עמית: אני חייבת להבין את הטכניקה. אתה לא מפרק פיזית את העבודות של סבא שלך?

עומרי: רק פעם אחת פירקתי. בשנת 2003 בשנה ג׳ בבצלאל. לקחתי 30 ציורים שלו ומסגרות מהקיר, פירקתי אותם ויצרתי חמש מערכות לבוש. מאז התבגרתי 🙂 אז היה לי חשוב הסיפור האותנטי, הכאב, המורכבות שהייתה שם לצד ההכרה שהוא לא זכה לה – מה שהוביל אותי להרוס ולשדרג את הציורים המקוריים

עמית: ללא ספק מערכת יחסים מורכבת של סבא ונכד. והיום – איך אתה מכניס את העבודות שלו לתוך היצירה שלך?

עומרי: היום אני מדפיס על קנבס בהדפסה וסריקה איכותיות שמתאימות לגודל האוביקט. בהתאם לזה אני עובד ויוצר מסביב או לתוך זה את החלק שלי ביצירה. אני מייצר סוג של עריכה מחודשת, מעודכנת. בסופו של דבר הוא ויצירותיו מתקיימות דרכי

עמית: אתה מגדיר את העבודות שלך כקולאז׳ים?

עומרי: קולאז׳ היא טכניקה שעוזרת לי בשלב הסקיצות. אחר כך העבודות מקבלות חיים אחרים, בדיסציפלינות שונות וקונטקסט משתנה

עמית: כמה עבודות יוצגו בניו יורק?

עומרי: 20 עבודות

עמית: מאיזה חומרים הן עשויות? ומה הן בעצם? תכשיטים?

עומרי: כן. רוב העבודות הן תכשיטים עשויים כסף, פליז עם פטינה, פליז מצופה זהב, קנבס מודפס. הטכניקה משתנה מסדרה לסדרה. יש אוביקטים שרוטים, שבהם לקחתי שכבה של קנבס מודפס, חיברתי לשכבת פליז עבה ושוב לקנבס, כופפתי אותם בחימום ואז התחלתי לשייף ולפצוע את הקנבס והמתכת – מה שיוצר תגליות חומריות קטנות של כל השכבות. בעבודות אחרות אני לוקח את הציור וצורב אותו בהדפסה פוטוכימית לתוך המתכת, ואז צובע מחדש עם אבקות צבעים ויוצק לתוך החורים/התבליטים שנוצרו

היה שם הרבה מתח על רקע הומופוביה. אמא שלי תמיד אמרה לו שיפסיק להתבטא בצורה כזו על ידי. בכל מקרה, כבר אז, היה לי חשוב שהציורים שלי יהיו אמיתיים; מה שאני

עמית: בוא נדבר על הקשר המיוחד שהיה לך עם סבא שלך. זו הסיבה שהוא כל כך נוכח ביצירה שלך?

עומרי: אהבנו לצייר יחד בשבתות, שם היה השיח המשותף שלנו. גם אז הוא לא הסכים שאצייר דמויות נשיות ואופנתיות, אלא אנשים מחיי היומיום או דומם. הלכנו יחד למוזיאונים והסתכלנו מקרוב על משיכות מכחול. היה שם הרבה מתח על רקע הומופוביה. אמא שלי תמיד אמרה לו שיפסיק להתבטא בצורה כזו על ידי. בכל מקרה, כבר אז, היה לי חשוב שהציורים שלי יהיו אמיתיים, שהם יהיו מה שאני. היום הדיאלוג כבר מקבל משמעות שונה

עמית: שמעת להנחיות שלו או שפיתחת שפה משלך?

עומרי: כילד, לרוב הקשבתי לו ובאמת ציירתי דמויות קשות או ואזות. בשאר הזמן, כשלא הייתי לצידו, לא הפסקתי לצייר דמויות עם שמלות ונעליים ותכשיטים לנשים. לימים, אני חושב שהשפה שפיתחתי היא לחלוטין שלי אבל מושפעת גם מהעושר התרבותי שנחשפתי אליו דרכו, לאמנים שונים מז׳אנר מסוים 🙂

עמית: הוא ניסה לעשות לך המרה?

עומרי: הייתי ילד יצירתי, עדין ושונה. הוא לא ניסה לעשות המרה, אבל היתה לו דעה מאוד מוצקה על מה לא מקובל מבחינתו

עמית: איך המשכת משם?

עומרי: סיימתי בהצטיינות תואר ראשון בלימודי צורפות בבצלאל וטסתי ללונדון. ניסיתי להתקבל לסנט מרטינב. זה היה רגע לפני תחילת שנת הלימודים, וחשבתי שאם אני מצטיין מבצלאל זה מספיק. אמרתי לשומר שיש לי פגישה עם המנהלת ולאחר ארבע שעות היא שלחה שני שומרים להוציא אותי משם. משם המשכתי לפריז, שם עבדתי כמעצב ראשי בחברה בשם DEKER שתיווכה בין מעצבים לקניינים מכל העולם. עיצבתי עבורם, השתתפנו בחמישה שבועות אופנה, מכרנו לרוסיה, מונקו, לוס אנג׳לס ועוד. היה ממש מוצלח. המשכתי שם ללימודי תואר שני ולדוקטורט שסיימתי ב־2013

עמית: במה עסקו התואר השני והשלישי?

עומרי: בתואר השני חקרתי את הגרפיטי ככלי ביטוי חברתי והשפעתו על האופנה. בדוקטורט חקרתי את נוכחות המעצב כמתווך תקשורתי – בין המעצב ללובש, לקהל ולמבקר. ארבע שנים גרתי בפריז שהיא מבחינתי עד היום, העיר היפה בעולם, וחזרתי לארץ. מבצלאל יצאתי עם רצון עז לעצב אופנה, וכשחזרתי הקמתי חברה לעיצוב שמלות כלה וערב. ככה יכולתי להמשיך לעבוד עם החומרים הייחודיים שפיתחתי

עמית: אז מה אתה עומרי גורן? מעצב אופנה? מעצב תכשיטים?

עומרי: ד״ר עומרי גורן, מרצה בכיר, אמן, מעצב אופנה ותכשיטים :)) מולטי טאלנט 🤣

עמית: ואתה גם מרצה באקדמיה

עומרי: אני מרצה בבצלאל כבר מ־2009 וגם במרכז האקדמי ויצו חיפה. בבצלאל אני מעביר קורס ג׳ינס שבו אני שם דגש על נושא הקיימות ועל הג׳ינס כחומר הגלם, ומלווה גם בפרוייקט אישי של תלמידי שנה ג׳. בויצו אני מלמד לסירוגין בקורס בגדי ערב, קורס אופנה ישראלית וקורס עיצוב בסיסי

עמית: מה הדבר הבא?

עומרי: תכשיטי גברים. יש כבר חנות אינטרנטית ואני בעיצומו של תהליך העיצוב והייצור של המודלים. כרגע יש בחנות תכשיטי נשים שעיצבתי, שמשלבים את שאריות הבדים משמלות הערב שעיצבתי במשך שנים. תכשיטי הגברים יעלו לאתר בספטמבר

עמית: ומה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?

עומרי: להיות רגוע ומסופק בתחומי היצירה, בהוראה ובחיים האישיים

עמית: צריך לנשום עמוק בשביל זה

עומרי: כן. אני עובד על זה :))