מעצב השמלות ירדן מרציאנו מוצא השראה בכל מקום

עמית: הי ירדן. צהרים טובים. איפה אני תופסת אותך?

ירדן: צהרים טובים, כהרגלי בסטודיו בהכנות לשבוע עמוס

עמית: ברור, יום ראשון. אבל רגע: אני חייבת לציין שכשפנית אלי עם הסיפור שלך די ריגשת. אשמח אם תספר לי אותו שוב בפורום הזה

ירדן: בשמחה. הסיפור שלי הוא לא הסיפור השגרתי של ״מגיל אפס חלם לעצב שמלות״. אמנם אמא שלי מעצבת שמלות כלה כבר המון שנים, וגדלתי במתפרה שהייתה בהתחלה בבית שלנו, אהבתי תמיד אופנה ואמנות, אבל הראש שלי היה במקום אחר לגמרי.

בתור ילד שגדל בלוד בחיים לא חשבתי שאתעסק במקצוע הזה. אני מניח שזה בגלל כל הסטיגמות שיש לתחום ובגלל שהוא משויך יותר, כביכול, לנשים. בנוסף, הייתי ילד בעייתי. עד גיל 18 חלמתי בכלל להיות עבריין ומזל שאמא שלי הייתה שם תמיד לשים לי ברקסים

עמית: עבריין? איך חולמים להיות עבריין? רק חולמים או גם עושים?

ירדן: גם חולמים וגם עושים. לפני הצבא היו לי כמה הסתבכויות בפלילים שבעקבותיהן החליטו שאני לא כשיר לגיוס ונתנו לי פטור מהצבא. גם במקרה הזה אמא שלי גם לא ויתרה ונלחמה עבורי שאתגייס. אחרי אינספור שיחות עם גורמים בצה״ל, החליטו לגייס אותי לתוכנית של נערי מקא״ם (מרכז קידום אוכלוסיות מיוחדות) – תוכנית שמשלבת נערים בסיכון שיש להם תיקים פלילים וקשיי הסתגלות.

במסגרת הצבאית עוברים טירונות של שלושה חודשים שנותנת כלים להתמודדות במסגרות, התמודדות בחברה ובכלל. בדרך כלל זה יותר מתאים לילדים שבאים ממשפחות הרוסות או מצב סוציאלי נמוך, שזה ממש לא היה הסיפור אצלי. אמא שלי ואבי ז״ל הם אנשי חינוך. אמא שלי פעילה חברתית בעיר לוד והמון שנים הייתה ראש שבט הצופים בעיר. כשאמרו לה שהבן שלה ״נער בסיכון״ זה נשמע לה לא הגיוני

עמית: לביאה רצינית. יצאה למלחמה עליך?

ירדן: כן. היינו איזה שמונה פעמים בצו ראשון עד שהסכימו לגייס אותי

השמלות שלי מתאפיינות באיזון שבין סקסי לאצילי. מצד הן נראות צנועות וזה בגלל שאני משתמש הרבה בצווארונים ושרוולים ארוכים. מצד שני, בגלל משחקי שקיפויות שבבדים ובמחשופים מתחכמים, השמלות מאוד חשופות

עמית: אתה מאפשר לאמא לנהל אותך?

ירדן: ממש לא. רק היום אני מבין שזה טוב לי (-: אז התנגדתי ומרדתי

עמית: ושירתת שלוש שנים?

ירדן: לא. לצערי הסתבכתי גם בזמן שהייתי חייל, אז לא סיימתי שירות של שלוש שנים. עשיתי עברות אזרחיות. נכנסתי לכלא הצבאי לארבעה חודשים ושחררו אותי מהצבא. אבל שם הגיעה התובנה הכי גדולה שלי ומכאן התחולל השינוי

מעצב שמלות כלה סטרייט בלוד

עמית: בא נעזוב את הפרק הזה בחיים שלך. מה קרה אחרי השירות הצבאי?

ירדן: כשפרשתי מהשירות אמא שכנעה אותי להצטרף אליה. לאט לאט התחלתי להתאהב ברעיון ולא לחשוב על מה יגידו אחרים. ותכלס, זה מקצוע שהוא לא החלום של כל גבר

עמית: זו סטיגמה. הרי טובי המעצבים בעולם הם גברים

ירדן: ממממ כן, אבל אני גם סטרייט. לפחות בסביבה שלי זה היה מוזר רצח. כמו להיות רקדן

עמית: חחח. להיות מעצב שמלות כלה בלוד וסטרייט – שברת הרבה סטיגמות

ספר מה אתה עושה היום בסטודיו? איך מתחלקת העבודה בינך ובין אמא?

ירדן: בהתחלה חששתי, אבל כשחשבתי על זה, הבנתי שלהיות כל היום בסביבה של דוגמניות, לעשות את האמנות שלך ולהרוויח מזה כסף – מה יותר טוב מזה? היום אני בן 27 ואני המעצב הראשי של הסטודיו. פתחנו מותג חדש שקראנו לו סטודיו מרציאנו ואנחנו מתמקדים בעיקר בשמלות כלה. עד שנכנסתי הדגש היה על שמלות ערב. אמא היא התדמיתנית של הסטודיו ואחראית על המדידות ועל הקשר עם הלקוחות וניהול התופרות. וברוך השם, המותג הפך להיות מוכר די מהר והיום מגיעות אלינו כלות מכל הארץ

עמית: לא למדת כלום? מאיפה אתה יודע לעצב שמלות כלה?

ירדן: למדתי תוך כדי עבודה. מהיום הראשון אמא נתנה לי יד חופשית, גם בקו האמנותי וגם בפן העסקי. כשהבנתי שאני רוצה להיות מעצב התחלתי לעבוד בחנות בדים כדי להכיר את החומר, ופעמיים בשבוע הייתי בא לאמא ללמוד תדמיתנות ודיגום חופשי. לאייר תמיד ידעתי, אני מצייר מגיל אפס. אמנם לא שמלות – אבל מצייר. אני יודע לדמיין ולבטא את הדמיון שלי על מחברת או בהסברים. כך שכל דבר שקשור בעיצוב בא לי בטבעי, לא רק השמלות

עמית: אז אמא הופכת את החלומות שלך לשמלות?

ירדן: בול

עמית: באיזה עוד עולמות המעצב שבך בא לידי ביטוי?

ירדן: אני מאד אוהב לצייר. את הסטודיו אני עיצבתי, אני אוהב להתעסק עם דברים שקשורים באמנות ובפיסול

עמית: ולא חשבת ללכת ללמוד משהו מהתחומים האלו?

ירדן: האמת שהחלום היותר גדול מלעצב שמלות שלי הוא למצוא רהיטים בזבל ולשפץ אותם. אבל זה יחכה לגיל יותר מאוחר, וכנראה אעשה את זה כתחביב

עמית: אז אשאל עכשיו את השאלה של סוף הריאיון. מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?

ירדן: להישאר ילד זה נחשב? להמשיך לעשות מה שאני אוהב

עמית: נחזור לעיצוב. איזה סוג של שמלות אתה מעצב? יש משהו שמאפיין אותך? יש לך שפה? מה הם מקורות ההשראה שלך?

ירדן: השמלות שלי מתאפיינות באיזון שבין סקסי לאצילי. מצד הן נראות צנועות וזה בגלל שאני משתמש הרבה בצווארונים ושרוולים ארוכים. מצד שני, בגלל משחקי שקיפויות בבדים ובמחשופים מתחכמים, השמלות מאוד חשופות. השראה אני מוצא בכל מקום. זה יכול להיות בד שממנו אקבל את השראה ופעם אפילו קיבלתי השראה למחשוף של שמלה מלוגו של בקבוק בירה ששתיתי באיזה בר.

בגדול אני לרוב מרגיש שזה לא שאני שואב השראה אלה שההשראה פשוט ״נופלת״ עלי משום מקום כאילו לי אין חלק בכלל בזה. ולמרות זה הייתי אומר שמקור השראה הבולט ביותר בעיצובים שלי היא התקופה הוויקטוריאנית. אני נותן טוויסט עכשווי גם עם נגיעה סקסית. אני מאד אוהב שרוולים תפוחים וצווארונים מה שמוסיף מאד למראה האצילי של מי שלובשת את השמלה.

החידוש והטאץ׳ האישי שלי בא לידי ביטוי גם באמצעות יצירת שקיפויות וחיתוכים מיוחדים. רוב הדגמים שאני מעצב משובצים בפנינים ואבני סברובסקי, תפורים בעבודת יד שלי ואני הוא זה ש״מחליט״ איפה כל אבן תשובץ. הרבה פעמים תהליך העבודה שלי יכול להתחיל בצורה הפוכה. לדוגמה, עולה לי רעיון לחגורה, ואחרי שאני יוצר אותה אני מתחיל לחשוב איך יראה הדגם עצמו על גבי שמלה. אני פועל הרבה מאד מתוך ניסוי וטעיה, ואני יכול לשנות דגם מקצה לקצה גם יום לפני צילומי הקולקציה