נכון לעכשיו: ענת זלצר, ראש התכנית לתואר השני בקולנוע, הפקה ותיאוריה במכללת ספיר

ענת זלצר מלמדת במכללת ספיר כבר למעלה מ־20 שנה. במקביל היא אחת היוצרות הדוקומנטריות העסוקות בארץ: היא בימאית ועורכת טלוויזיה שברזומה שלה כמה מהסדרות המשפיעות ועטורות הפרסים בשנים האחרונות (את רובן יצרה יחד עם שותפה למשך שנים רבות – מודי בר־און ז״ל) – הכל אנשים, מדינת היהודים, תל אביב־יפו, גיבורי תרבות, הקיבוץ, כביש 90 ועוד.

התכנית לתואר השני בקולנוע במכללת ספיר פועלת מזה עשר שנים. בחמש השנים האחרונות עמד בראשה אורי סיוון, ובמאי האחרון נכנסה זלצר לנעליו כראש התכנית. ״אני מלמדת בספיר משנת 2001 בחוג לקולנוע וטלוויזיה״, היא מספרת, ״כשהרבה מהקורסים שלי הם דווקא כאלה שקשורים בעולם הטלוויזיה.

״אני מלמדת דוקומנטרי, תחקיר, תפיסה היסטורית בעולם הדוקומנטרי – הרבה דברים שקשורים לפרויקטים שעשיתי. אני מנצלת את ההזדמנות הזאת כדי לחלוק עם הסטודנטים את תהליכי העבודה, את התחקיר, את הסיפור, את הידע ואת החשיבות של הדבר הזה לאורך השנים. אני מפרקת איתם תהליכי עבודה ומנתחת איתם את הדרך בה בונים מהם מחדש סיפור טוב״.

התהליך, כך היא מסבירה, הוא דומה – בין אם מדובר בדוקומנטרי ובין אם בדרמה. ״בשביל להגיע לסיפור, גם אם הוא אמיתי, צריך ללמוד את החומרים. צריך ללמוד לשאול שאלות לא טריוויאליות, כי הכל מסתתר שם, מתחת. צריך לדעת לקרוא טקסט או לראות תמונה וממנה לייצר את החיבורים. כשאתה רוצה לבנות דמות אתה צריך לחקור אותה, והתהליך הזה בדוקומנטרי ובדרמה הוא אותו התהליך בדיוק.

היכולת שלנו ללמוד דמות קשורה ביכולת שלנו להבין את עצמנו. כשאתה רוצה ללמוד דמות אתה צריך קודם כל להיות מסוגל לשאול את עצמך שאלות, לספר את הסיפור שלך באופן עמוק ויסודי – ורק אז תוכל לבנות סיפור של מישהו אחר

״היכולת שלנו ללמוד דמות קשורה ביכולת שלנו להבין את עצמנו. כשאתה רוצה ללמוד דמות אתה צריך קודם כל להיות מסוגל לשאול את עצמך שאלות, לספר את הסיפור שלך באופן עמוק ויסודי – ורק אז תוכל לבנות סיפור של מישהו אחר. זה ידע שצריך להקנות אותו, צריך לפתח רגישות לניואנסטים. תחקירן, או תסריטאי – בין אם דוקומנטרי או דרמטי – צריך להכיר את הניואנסים של הסיפור כדי לאסוף אותו מכיוונים שונים, לדמיין איך הוא נראה״.

ואיך מפה זה עובר לסטודנטים?

״העולם שממנו באתי, והעובדה שרוב החיים שחזרתי סיפורים שהייתי צריכה לפרק ולבנות אותם מחדש, שולחים אותי לשלוח את הסטודנטים לעשות מהלכים דומים: אני מפנה אותם לטקסטים ספרותיים, עיתונאיים, מחקריים; לאלבומי תמונות, לארכיונים פרטיים וכלליים – שמהם הם צריכים לבנות את הסיפור. אם אני לוקחת סצנה דוקומנטרית שמתרחשת בשנות ה־20 של המאה שעברה, אני צריכה להגיד לצופה איך זה נראה אז, על מה הם חשבו, מה הרגישו ועל מה חלמו. כל זה מגיע מהתחקיר והפירוק של החומר הקיים״.

למי אם כך מיועד תואר שני בקולנוע?

״מדובר בתואר קצר, של שנתיים, שלומדים בו אחת לשבוע. זה תואר קומפקטי, שמיועד לאנשים שעובדים ולא כאלה שצריכים עכשיו לעצור את החיים שלהם עבורו. זהו תואר מעשי שהדגש בו הוא על הדוקו, אבל הוא לא מתעקש רק על זה. הוא בודק את עצמו.

״הבסיס של הדוקומנטרי מאפשר יותר בקלות לאנשים להכנס אחר כך לתחום הזה מהבסיס הדרמטי. את אותו התהליך, אגב, אני עברתי: למדתי לתואר ראשון בהיסטוריה ואז לתואר שני בניו יורק בקולנוע דוקומנטרי. אני מתבססת על הדוגמה של עצמי״.

חממה לפיתוח פרויקטים

על פי זלצר, התכנית מתאימה לסוגים של אנשים: מצד אחד, לכאלה שבאים ממקצועות כמו מדעי הרוח, היסטוריה, סוציולוגיה וכן הלאה – שיודעים ללמוד ורוצים עוד כלי עבודה. ״אני לא יכולה להבטיח שהם ייצאו במאי דוקו ויכבשו את ונציה, אבל התואר נותן להם כלים כדי לעסוק במקצוע הזה בכל מיני רמות. הם לומדים קורסים בסיסיים בצילום, עריכה, תחקיר ועוד, מה שפותח להם צוהר לעולם הזה״.

מצד שני, התואר יכול להתאים גם לאנשים שיש להם ידע בקולנוע, שיש להם רעיון והם צריכים עבורו מסגרת. במקרה הזה, ״התפקיד שלנו הוא לפתוח להם את הראש ולהגדיל את תקרת הזכוכית מבחינת החשיבה היצירתית, לחדד את הצרכים ואת הרצונות שלהם ולהרחיב את הידע. אלה אפילו יכולים להיות אנשים שמלמדים – מורים לקולנוע או לתיאטרון או אפילו להיסטוריה שרוצים לעשות סרט.

״הם מקבלים את הקרדיט של תואר שני שגם מעלה אותם בדרגה במונחי משרד החינוך וגם חוזרים לכיתה עם עוד כלי עבודה, שזה לא פחות חשוב. אל אלה הייתי מצרפת גם מורים למקצועות במדעי הרוח ומדעי החברה, שאם בעתיד יבטלו את בחינות הבגרות הם יוכלו לעשות במקום עבודה עם התלמידים שלהם, כמו לדוגמה תחקיר היסטורי״.

אחד הדברים החדשים שיוכנסו למסגרת התואר עם כניסתה של זלצר לתפקיד הוא החממה שתתקיים בין השנה הראשונה לשנייה בתואר, שבמסגרתה יישבו טובי המורים בתכנית ויבדקו הצעות לפרויקטים של סטודנטים לסרטים או סדרות. ״זו חממה שתתחיל בקיץ, ואם נחליט שההצעה ראוייה הסטודנטים יקבלו תמיכה לאורך כל השנה השנייה – בתחקיר, בתסריט, בבימוי. החממה תייצר קבוצה של סטודנטים שזה יהיה המסלול שלה, והפרויקט שלהם יתפתח במשך השנה השנייה ללימודים, שתאפשר להם זמן של התבשלות״.

מגיעים אלינו אנשים מכל רחבי הארץ, עם סיפורים מעניינים, מה שהופך את השיעור בכיתה למעניין רק הודות למפגש האנושי. כשאני יוצאת משיעור אז אולי לימדתי אבל גם הכרתי עוד סיפור, עוד צורת חיים, עוד מקום

את יכולה לאפיין את הסטודנטים שמגיעים דווקא לספיר?

״מה שיש בספיר, וזו גם הסיבה שבגללה אני נוסעת לשם כבר 20 שנה, זה מרחב אחר: הדרום הוא מרחב אחר, שצורכים בו נושאים אחרים. אני מכירה את הפריפריה ושדרות היא כבר לא המקום הכי מרוחק במדינה, אבל הדרום עדיין סובל מתחלואים שונים במסגרת העובדה שהמדינה מזניחה את כל מה שרחוק וסמוי מהעין (ומצד שני מחבקת אותו כשנופלים טילים).

״זו מורכבות שקיימת אצלנו. התכנית בספיר היא אינטימית, מלמדים אצלנו טובי המורים בארץ – סמי שלום, יעל שנקר, איריס זאכי, אופיר טרינין, ענר פרמינגר, רן טל, שלומי אלקבץ, דורון צברי – וכולם מחויבים לאנטימיות הזאת. אתה לא מסתובב באוניברסיטה עם מאות אנשים שרואים או לא רואים אותך. אני ידועה בחיבה שלי לאינטימיות ואני מוכנה לקחת איתי כל סטודנט למסע הזה.

״לכן מגיעים אלינו הרבה פעמים סטודנטים שהם לא בהכרח אלה שיגיעו למקומות אחרים; אנשים מכל רחבי הארץ, עם סיפורים מעניינים, מה שהופך את השיעור בכיתה למעניין רק הודות למפגש האנושי. כשאני יוצאת משיעור אז אולי לימדתי אבל גם הכרתי עוד סיפור, עוד צורת חיים, עוד מקום. אני חושבת שסטודנט שלפני כן לא היה לו מושג יכול לצאת מתכנית לימודים כזו ולהציע את עצמו לעבודה בעולם התקשורת בהרבה יותר ביטחון״.

את מביאה איתך איזו אג׳נדה אישית לתכנית עם כניסתך?

״אני רוצה ללמד אנשים לפרק ולהרכיב מחדש סיפורים דרך טקסטים, תמונות סטילס, ארכיון. אני רוצה שהם ייצאו הרבה יותר ממוקדים ושיידעו לעשות את הפעולה הזו של פירוק והרכבה בכל מיני צורות. שהם ילמדו לספר סיפור. יש לכם סיפור? אנחנו נלמד אתכם לספר אותו, וגם נדאג שתספרו אותו באמצעות תוצרים שיעזור לכם לקדם אותו.

״בקורס הראשון בסמסטר הראשון אנחנו צופים בכל שבוע בסרט דוקומנטרי אחד ונפגשים עם היוצרים שלו – ישראלים או בינלאומיים. אני לוקחת על עצמי לחשוף את הסטודנטים ליצירה ישראלית, לחברה הישראלית ולמחקרים אליה, ובצורה הזו לחדד את הידע שלהם וגם את החושים שלהם״.

את בעצמך ממשיכה לעסוק ביצירה הדוקומנטרית האישית שלך?

״כן. אני בשלבים של עבודה על סדרה חדשה לתאגיד שתצא עד סוף השנה״.

---

יום חשיפה לתואר שני בקולנוע, הפקה ותיאוריה במכללה האקדמית ספיר
יום שני, 19.9
לפרטים >>