כל מה שחשוב ויפה
לירון הרשקוביץ. צילום: אור קפלן
לירון הרשקוביץ. צילום: אור קפלן

בחזרה לעתיד // לירון הרשקוביץ (לצאת מהקופסא)

בשנת 2012 לירון הרשקוביץ כבר היה מנכ״ל של עמותה צעירה בשם ״לצאת מהקופסא״. עשור לאחר מכן העמותה הרחיבה את פעילותה לירוחם, ירושלים וכרמיאל, עברה לבית חדש ונכנסה לפעילות בתחום הנפש

לפני 10 שנים

״לפעמים יש את הרגעים האלו שאני יודע שהכתבה שאני עובד עליה באמת שווה. לא כי הדברים שיוצגו בה בהכרח יפים במיוחד, לאו דווקא כי אני הראשון שכותב על הנושא, או כי אין אף אחד אחר בתקשורת שיכתוב על זה, אלא כי באמת מדובר במשהו יוצא דופן וראוי מאין כמוהו״. 

במילים אלו פתחתי את הפוסט שפרסמתי לפני עשר שנים, בעקבות הכתבה במוסף הארץ על עמותת לצאת מהקופסא, אחד מהגופים יוצאי הדופן שיצא לי לפגוש כבר אז, ובעשור האחרון. הפעם הראשונה ששמעתי על לצאת מהקופסא הייתה פחות או יותר כמו כולם, כשהם ארגנו את התחרות הראשונה שלהם ופנו למעצבים ולמאיירים שיעצבו קופסאות פח, לכבוד חגיגות 100 שנה לעיר תל־אביב יפו. הם ייצרו 20 אלף קופסאות וכל ההכנסות מהמכירה היו תרומה. על המהלך הזה הם חזרו פעמיים נוספות, וסך הכל הם מכרו 60 אלף קופסאות.

עם הזמן יצא לי להיתקל פה ושם בלירון הרשקוביץ, מנכ״ל העמותה, אבל לא היה לי מושג על הקף הפעילות שלה ועל הסיפור שמאחורי העמותה, שהשיקה שנה לאחר מכן ב־2013 – ביחד עם עיריית בת ים ובסיוע ושיתוף של חברת קסטרו את טרמינל עיצוב – מתחם עיצוב וחברה רב תחומי ששוכן בלב אזור העסקים המתחדש בבת ים.

אחד הדברים שעניינו אותי לשאול את לירון בכתבה ההיא היה איך זה שהוא עמוק בענייני עיצוב אבל מה שהוא למד זה מדעי המדינה. ״חשבתי שתואר במדעי המדינה יכול לתת לי כלים טובים יותר לתפוס את המציאות הישראלית שאנחנו חיים בה״, הוא ענה. ״הייתי במועצת תלמידים, התנדבתי בעמותות, אני מאוד אוהב את המדינה שאנחנו חיים בה. העשייה החברתית היא חלק ממני וגם לצאת מהקופסא היא חלק בלתי נפרד מזה. הסיבה שבחרנו להקים עמותה ולא עסק נובעת גם היא מתוך תפיסת העולם שלנו. האני מאמין שלי הוא שהפעילות שלנו צריכה להיות כלפי החברה.

״מחאת האוהלים בקיץ לא היתה רק ׳בואו נוריד את שכר דירה׳, אלא ׳בואו נייצר מציאות חברתית יותר׳. זה מה שאנחנו רוצים לעשות: ליצור מציאות ישראלית טובה יותר. וזה מתבטא לא רק במעשים גדולים אלא גם במעשים קטנים. אנחנו נחיה בצורה טובה יותר אם כל אחד יעשה משהו בחלקה הקטנה שלו״.

טרמינל בת ים החדש. צילום: נגה שחם פורת

טרמינל בת ים החדש. צילום: נגה שחם פורת

הגלריה החברתית. צילום: ערן אבן

הגלריה החברתית. צילום: ערן אבן

מעבדת פיס, טרמינל ירוחם. צילום: ניר סלקמן

מעבדת פיס, טרמינל ירוחם. צילום: ניר סלקמן

נבחרת המנטורים של לצאת מהקופסא. צילום: ניר סלקמן

נבחרת המנטורים של לצאת מהקופסא. צילום: ניר סלקמן

אנשים לא הבינו מה בדיוק אנחנו רוצים, בת־ים היתה רחוקה, והאמת, היה מאוד קשה לגייס את המעצבים. לא הייתי מאמין שכעבור עשור יהיו לתוכנית מאות מועמדים כל שנה וקהילת בוגרים גדולה

כעת הוא אומר, ״לפני 10 שנים הייתי מנכ״ל צעיר. אומנם שלוש שנים אחרי הקמת העמותה ועם פעילות ענפה, אבל זו היתה רק התחלה של התמסדות. באותה תקופה בדיוק עבדתי על הקמת טרמינל בת־ים הראשון.

״כשיצאה הכתבה כבר היינו בתהליך הראיונות של המעצבים למחזור הראשון של הטרמינל, זו היתה תקופה אחרת, אנשים לא ידעו מה זה מתחמי עבודה משותפים כמו היום. הם לא הבינו מה בדיוק אנחנו רוצים, בת־ים היתה רחוקה, והאמת, היה מאוד קשה לגייס את המעצבים. לא הייתי מאמין שכעבור עשור יהיו לתוכנית מאות מועמדים כל שנה וקהילת בוגרים גדולה״. 

פאסט פורוורד

הנקודה הראשונה שהרשקוביץ מציין כמשמעותית בעשור האחרון היא הקמת רשת הטרמינל והרחבת הפעילות של העמותה לירוחם, ירושלים וכרמיאל. ״זו היתה תקופה נפלאה שבה הסתובבתי בכל הארץ והבנתי עד כמה חשוב לפעול ולקדם את הפריפריה. אני חושב שעשינו עבודה משמעותית בקידום של תפיסת עולם עיצובית במקומות שבהם פעלנו. אני יודע שהאדוות של העשייה שלנו ממשיכות להשפיע עד היום והמחשבה הזאת מרגשת אותי מאוד״.

והיה גם את המעבר לטרמינל החדש. 

״כן: הנקודה השנייה היא היציאה מהטרמינל הישן והקמת המתחם החדש. זה היה שיעור חשוב מאוד עבורי ברמה המקצועית והאישית. הרגשתי לראשונה מהי אכזבה מקצועית, למדתי מה זו שותפות, למדתי לקום מנפילה ודהרתי קדימה להקמת הטרמינל החדש.

״הקמת הטרמינל החדש היתה אתגר. המשימה היתה לגייס 10 מיליון ₪ ולהצליח להקים מתחם ייחודי. זו כבר היתה נקודה בקריירה שלי שהיה לי מה להפסיד, עשיתי גם ויתורים בשביל לעמוד במשימה. היום בכל בוקר כשאני נכנס למתחם אני מתרגש מהעובדה שהמקום מלא ויש בו עשייה מגוונת כל כך. 

במשך שנים העמותה פעלה רק בתחום החינוך ובטרמינל החדש הקמנו שני מפעלי שיקום, שמתמחים בייצור של מוצרי עיצוב. היינו צריכים ללמוד תחום חדש, שדה חדש. זה דרש מאיתנו הסתגלות לנורמות עבודה חדשות ואנחנו עדיין לומדים ומתמקצעים

״הנקודה השלישית היא הכניסה של העמותה לפעילות בתחום הנפש. במשך שנים העמותה פעלה רק בתחום החינוך ובטרמינל החדש הקמנו שני מפעלי שיקום, שמתמחים בייצור של מוצרי עיצוב. היינו צריכים ללמוד תחום חדש, שדה חדש. זה דרש מאיתנו הסתגלות לנורמות עבודה חדשות ואנחנו עדיין לומדים ומתמקצעים כל יום מחדש״. 

נכון לעכשיו

בטרמינל בת־ים פועלים שלושה מפעלי שיקום המעסיקים מתמודדי נפש. במפעלים עובדים כיום 60 מתמודדים שמגיעים לעבודה מהוסטלים, מביתי חולים לבריאות הנפש (ביניהם גם אברבנאל) או מבתים בקהילה. המתמודדים מגיעים לאחר תקופה של שיקום או אשפוז במטרה לצאת לעבודה ולהשתלב חזרה בקהילה.

במפעל הלב הכתום המתמודדים מייצרים מוצרי עיצוב שעוצבו על ידי בוגרי העמותה או משתתפי תוכנית החממה של הטרמינל. המפעל מחבר בין בוגרי העמותה לחברות מובילות במשק כמו טמבור, אורבונד, סבון, סודה סטרים, וויקס וחברות רבות נוספות שמשתפות עם העמותה פעולה. כך נוצרת סינרגיה וקשר בין המעצבים למתמודדים שפועלים יחד באותו מתחם, אחד לצד השני.

ג׳וש נמדר, משחק ילדים לבניית ארמונות בחול. צילום: מ״ל

ג׳וש נמדר, משחק ילדים לבניית ארמונות בחול. צילום: מ״ל

דגנית דהן וגליה לוז, לוח שנה. צילום: מ״ל

דגנית דהן וגליה לוז, לוח שנה. צילום: מ״ל

״ממש בימים אלו אנו עובדים על שני פרויקטים: אחד הוא לוח שנה שעיצבה דגנית דהן, מעצבת בנייר, יחד עם המאיירת גליה לוז, בוגרות החממה. דגנית וגליה עיצבו את הלוח והמתמודדים גוזרים, מחברים ואורזים אותו, המוצר הוא מוצר משותף שנמכר בחנויות העיצוב בראש השנה. הפרויקט שני הוא ערכת עבודה בחול שעיצב ג׳וש נמדר, בוגר העמותה. המוצר שלו נארז במפעל על ידי המתמודדים ונשלח למכירה באוסטרליה״. בטרמינל עוד שני מפעלי שיקום. החצר, מפעל שיקומי שבו מגדלים צמחים וסוקלנטים; וההקוקפיט, חדר הקלטות של פודקאסטים שמפעילים ועורכים מתמודדי הנפש שעובדים במתחם.

זו תפיסה רחבה יותר של עולם העיצוב.

״נכון. השיח והתפיסה של עיצוב השתנו מאוד בעשר השנים האחרונות. היום כולם מבינים שעיצוב הוא חלק בלתי נפרד מהצלחה של כל תהליך תכנון, חוויה ופעילות כלכלית. זו מילת מפתח ויש לה משמעויות רבות. לפני עשור, אולי קצת יותר, אנשים לא הבינו את ההבדל בין עיצוב לאמנות ולא הבינו מה אנחנו רוצים. היום לא צריך להסביר והמשמעות של העשייה שלנו כבר ברורה. 

״אני חייב לציין שהרבה השתנה גם בתחום של לימודי העיצוב ופעילות האקדמיה בארץ ובסצנת העיצוב, אבל נראה לי שזו כבר שיחה ארוכה יותר לזמן אחר״. 

בעוד 10 שנים

״בתקופה האחרונה אני חוקר את תחום הקיימות. זה נושא שמעסיק אותי מאוד ומתחבר באופן ישיר לעיצוב. בנוסף אני יכול לספר שאנו עובדים על פרויקט גדול חדש. אני מקווה מאוד שהוא יצליח ושבעוד עשור נוכל לדבר על ההצלחה שלו ועל ההשפעה שלו על תחום הקיימות ואיכות החיים על הכדור, כמובן מנקודת מבט של עיצוב וצרכנות נכונה״. 

אולי יעניין אתכן גם

״בארץ אני אוהב מאוד את כל מה שעושים בבית ליבלינג וגם מזא״ה 7 הוא מקום חדש ומעניין, שאני מחכה לראות מה יקרה איתו. בימים אלו אני מבקר בניו־יורק. בשבוע שעבר ביקרתי בארטק־האוס, יש כאן תערוכות שמתחלפת כל חודש שעוסקות בחוויה רב־חושית. התערוכה שאני ראיתי עוסקת במערכת העצבים ומעבירה את הנושא בצורה מהממת. אני אוהב דברים מהסוג הזה, במיוחד כשיש מחשבה והם מעבירות אותך תהליך״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. הדר חייקין

    לירון יקר, אתה איש של השראה. כל הכבוד לערך העצום שאתה מביא לחברה שלנו. בטוחה שפרויקטים מכוננים נוספים בדרך. אשריך!!

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden