כל מה שחשוב ויפה
ג׳וזיאן ונונו, דב אור־נר; רנדוו, גלריה כברי. צילומים: הדר סייפן
ג׳וזיאן ונונו, דב אור־נר; רנדוו, גלריה כברי. צילומים: הדר סייפן

תמר הורביץ ליבנה: להיות חבר ולראות את הקושי של האחר

20 אמנים מנסים לפצח את מושג השיתופיות, בתערוכה קבוצתית המציינת עשור של פעילות לגלריה השיתופית בקיבוץ כברי. האוצרת תמר הורביץ ליבנה: ״סביר להניח שלא נפתור את כל הקונפליקטים כולם, אבל צריך לנסות״

יובל: הי תמר, מה שלומך בימים אלו של שנה חדשה בפתח?

תמר: בגדול שלומי מצויין, שילוב של התרגשות ועומס…

יובל: כן, מזדהה. ובואי נדבר על חלק מהעומס – התערוכה הקבוצתית לציון עשור לגלריה שיתופית כברי. ואולי תעשי לנו קצת סדר בתקציר הפרקים הקודמים, ותספרי לנו על הגלריה לטובת מי שלא מכיר

תמר: בשמחה. בחודש שעבר נפתחה ״רנדוו״, תערוכה קבוצתית חגיגית, שמציינת עשור של פעילות במתכונת שיתופית, של גלריה כברי, גלריה יהודית ערבית בגליל. גלריה כברי היא הגלריה הוותיקה בתנועה הקיבוצית: ייסד אותה הפסל חתן פרס ישראל יחיאל שמי, יחד עם עוד חברים מכברי, קטה בר ורעיה ליבנה. זה היה לפני 45 שנה. בהמשך הובילו את הגלריה הקטנה עוד דמויות מוכרות: יעלי אלבויים, עפרה ובינג׳י רעיף, דרורה דקל במשך 25 שנה, אבשלום סולימן ועוד.

הגלריה פועלת בתמיכת משרד התרבות וקיבוץ כברי, קיבוץ מיוחד מאוד בתחום האמנות הפלסטית. בשנת 2012 הגלריה עשתה שינויי והחלה לעבוד במתכונת שיתופית, בדגש על חיים משותפים

אשרף פואח׳רי

אשרף פואח׳רי

סאהר מיעארי

סאהר מיעארי

תמר הורביץ ליבנה. צילום: הדר סייפן

יובל: למה הכוונה במתכונת שיתופית ובחיים משותפים?

תמר: האמת שזו בדיוק השאלה שניסיתי לברר בתערוכה הנוכחית, שהיא מעין מחקר ניסיוני מרתק. אבל בגדול יש לנו 15 אמנים יהודים וערבים בעלי עניין משותף, חברים, שמעוניינים לפעול יחד; להציג אמנות, לקדם פעולות של שיתוף יהודי וערבי, דרך שפת האמנות. כולם חיים בצפון הארץ, מחיפה וצפונה, בעיקר בגליל. בדיוק העלנו לאוויר אתר אינטרנט חדש

יובל: אז רגע לפני התערוכה, איך את הגעת לתפקיד אוצרת הגלריה? מה החיבור שלך לכברי?

תמר: נולדתי בקיבוץ עין החורש לאבא אמן, ועברתי לכברי לפני 22 שנה בעקבות האהבה. אני אמנית ואוצרת ודוקטורנטית לאמנות והיסטוריה וגם מאמנת כדורעף. אני גרה כאן בכברי ומאוד אוהבת את הקיבוץ. את הכשרתי העיקרית רכשתי ב־19 שנות עבודה במוזיאון הפתוח בתפן שנסגר לפני כשנתיים. שם ניהלתי את מחלקת חינוך ועבדתי שנים רבות במחקר ובאוצרות

יובל: יפה. ובואי נחזור לתערוכה: מה את יכולה לספר על התהליך, על המחקר של פרקטיקת השיתוף

תמר: נכנסתי לעבוד כאוצרת ומנהלת הגלריה בקיץ שעבר. אחרי שקצת התאקלמתי, הכרתי את האמנים ונכנסתי לפעילות השוטפת, הטרידה אותי השאלה, מה אנחנו עושים בגלריה עם הכותרת הזו שיש לנו, ״גלריה שיתופית יהודית ערבית בגליל״?

נכנסתי לעבוד כאוצרת ומנהלת הגלריה בקיץ שעבר. אחרי שקצת התאקלמתי, הכרתי את האמנים ונכנסתי לפעילות השוטפת, הטרידה אותי השאלה, מה אנחנו עושים בגלריה עם הכותרת הזו שיש לנו, ״גלריה שיתופית יהודית ערבית בגליל״?

לפעמים אנחנו מתרגלים לכותרות, הן הופכות למובן מאליו. הרגשתי שצריך להסיר את האבק מהכותרת שלנו ולבדוק את מה שמסתתר שם מתחת, להעביר סמרטוט… ואז התחלתי תהליך משותף עם אמני הגלריה, שכלל מפגשים. ביקשתי מהם לצאת מהסטודיו הפרטי ולבצע ״דואט״, עם אמן שהם בוחרים, אחד מאמני הגלריה אבל לא בהכרח. ולעשות עבודה משותפת.

אימצתי לעצמי פרקטיקה של אוצרת שדכנית. האמנים התחלקו לזוגות ויש לנו גם שלשה אחת. את התוצרים של העבודה המשותפת תוכלו לראות בתערוכה, שיוצאת מגבולות הגלריה ובנוייה לפי מפגשים של האמנים יחד. אני יכולה לתת דוגמה למשל, ומבקשת מראש סליחה מכל 15 אמני הבית שאני לא מזכירה את כולם

זיו שר

זיו שר

שלומי חגי ומיקי צדיק

שלומי חגי ומיקי צדיק

סאהר מיעארי וזיו שר

סאהר מיעארי וזיו שר

דועאא בסיס ויעל כנעני

דועאא בסיס ויעל כנעני

דועאא בסיס ויעל כנעני

דועאא בסיס ויעל כנעני

יובל: מה אם כך בסוף מוצג בתערוכה?

תמר: לדוגמה, הצלם זיו שר והפסל סאהר מיעארי ביקשו לחקור את ההיסטוריה של המקום. הם ערכו פגישות רבות בכפר מכר, בכפר מסריק (הקיבוץ) במשגב ובמקומות נוספים, והם יציגו פרויקט שנקרא ״נופים נוכחים״, שבו הם מתייחסים לנרטיבים מקבילים. הם מתייחסים לכפרים שהיו קיימים באזור בעבר, לארכיאולוגיה, לשכבות הזמן ולאפשרות לראות סיפורים שלא תמיד מתחברים.

דואט נוסף הוא של האמנית יעל כנעני מכברי שעבדה עם האמנית הצעירה דועאא בסיס מדלית אל כרמל. שתיהן חוקרות את המקומות המשותפים שלהן, דרך עיסוקן בציור ובתנועה. הדרך ממש לא היתה קלה, לא כל השידוכים שלי הצליחו

יובל: למה? מה היו הסיבות?

תמר: זה כמו בזוגיות. זו עבודה. אתה צריך להקשיב לאחר, לא תמיד הוא משמיע מנגינה שאתה אוהב. אתה שם את הלב ויש בזה סכנה מסוימת, שהלב יכאב. אבל זו אנלוגיה יפה לחיים, צריך לנסות, אפשר גם להרוויח.

מיקי צדיק ושלומי חגי עבדו יחד המון. הם ניסו למצוא דימויים משותפים והם היחידים שממש עשו עבודה משותפת על אותו הפורמט. היו אמנים אחרים שמצאו לעצמם פתרונות שהיו פשוטים עבורם כמו דואט עם דלי, עם מבנה או לצייר בפורמט אחד משהו מהאחר.

זה כמו בזוגיות. זו עבודה. אתה צריך להקשיב לאחר, לא תמיד הוא משמיע מנגינה שאתה אוהב. אתה שם את הלב ויש בזה סכנה מסוימת, שהלב יכאב. אבל זו אנלוגיה יפה לחיים, צריך לנסות, אפשר גם להרוויח

מיקי צדיק ושלומי חגי מאוד שונים בגישה שלהם לציור: מיקי מציירת בגישה חופשית, יש לה המון סודות מהמון שנים של ציור, היא מושכת את הצבע על ידי אצטון מהצד השני; שלומי הוא צייר ראליסטי ומקפידן. 

בסרטון שצילמנו אפשר לראות בשלב הסיום של העבודה המשותפת את השמחה המשותפת שלהם כשמשהו מצליח. כל אחד מהם צייר במשך כמה שבועות בנפרד סירת מלחמה. בסרטון רואים איך הם מציירים ים ומאושרים כמו ילדים מתחושת הצלחה. הם מאוד חששו שהציור לא יצליח וחשבו לוותר.

זה רגעים טובים, יש בהם תשוקה לאמנות. ובעיקר אני שמחה שהצלחתי להניע את כל אמני הגלריה לפעולה. ויש דואט אחד מרגש במיוחד: ג׳וזיאן ונונו פנתה לידידה האמן דב אור־נר, האמן המבוגר בתערוכה, בן 94. הם עשו פרויקט משותף שקשור בזיכרונות ילדות של שניהם

יחיאל שמי וואורי רייזמן

יחיאל שמי ואורי רייזמן

פאיזה חדד. צילום: אמיר ירחי

פאיזה חדד. צילום: אמיר ירחי

אמירה זיאן וגבריאלה ולניץ. צילום: אמיר ירחי

אמירה זיאן וגבריאלה וילנץ. צילום: אמיר ירחי

יובל: אז מה המסקנה שלך מהתהליך, מהתוצרים ומהתערוכה?

תמר: הגלריה היא מיקרוקוסמוס לחיים. אני מאמינה שכדאי לנסות לעבוד יחד, אפילו שזה לא פשוט. מרטין בובר אמר, אני נעשה דרך ה״אתה״. כלומר אם אנחנו לא נפתח לאחר, אנחנו לא נהיה אנשים מלאים. 

הדו־שיח, ההקשבה, המשא ומתן, הופכים אותנו לאנשים עשירים יותר (לא בכסף). ואני מאוד שמחה על הניסיון הזה; אני חושבת שגם האמנים. גם אם היה קושי, לא היו פיצוצים, מצאנו דרך לעבוד יחד. במתינות, זו הגישה שלי.

החלטתי גם להציג דואט מאוד מרכזי ביישוב, בין אמנים שכבר אינם עמנו. הצייר אורי רייזמן והפסל יחיאל שמי. ואני מודה לאטליה שמי ולמרכז גוטסמן לתחריט על השאלת העבודות. זה דואט שמראה איך אמנים נוכחים, אפילו שהלכו לעולמם. כשתלינו את הדואט הזה, ניגשה חברת קיבוץ ושאלה אותי ׳מי זה האמן שמצייר כמו אורי רייזמן?׳. צחקתי ואמרתי לה שזה אורי רייזמן בעצמו. בכברי יש המון מודעות לאמנות, כבר מהגיל הרך

יובל: נחמד! אז שאלה אחרונה, למרות שקצת ענית עליה ואני יכול לנחש את התשובה: את אופטימית? לגבי חיים במסגרות שיתופיות, של יהודים־ערבים, וגם חלקים אחרים שונים באוכלוסיה?

תמר: אני מטבעי אופטימית. אנחנו זמניים בעולם הזה. סביר להניח שלא נפתור את כל הקונפליקטים כולם, אבל צריך לנסות. חברות, זה דבר אפשרי. בגלריה שלנו האמנים היהודים והערבים דבר ראשון חברים; חברות של אמת. זו ההתחלה, להיות חבר, זה מאפשר לראות את הקושי של האחר. צריך רצון ופתיחות. ואני מקווה שלא נרפה ושנצליח להיות מודל שמקרין מתוכנו החוצה. בצעדים קטנים

יובל: הלוואי. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שנפרדים?

תמר: כן, אני רוצה להזמין אתכם לביקור בכברי, יש בתערוכה מלא רומנטיקה, תוכלו להסתכל על הנוף היפה של הים וגם לבקר בתערוכה, 20 אמנים שמתעקשים לנסות לעבוד יחד. מקווה שהצלחנו להסיר קצת אבק לקראת השנה החדשה. שנה 🍷 טובה


רנדוו | עשור לגלריה שיתופית כברי
אוצרת: תמר הורביץ ליבנה
גלריה כברי – גלריה שיתופית יהודית ערבית בגליל
המשתתפים: סאהר מיעארי, זיו שר, דרורה דקל, אמירה קאסם זיאן, גבריאלה וילנץ, נעם ונטורה, ניר ונטורה, ג׳וזיאן ונונו, דובי הראל, דב אור־נר, דועאא בסיס, יעל כנעני, מיקי צדיק, שלומי חגי, עדי בן חורין, יהלי בן חורין, פאיזה חדאד, אשרף פואח׳רי, אורי רייזמן, יחיאל שמי
נעילה: 26.11

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden