רוני שוקרון: נונה שלאנט היא ישות שחיה בי, שחייבת לצאת ולהתבטא

עמית: הי רוני, ערב טוב. מה שלומך?

רוני: אחלה, מה שלומך?

עמית: לא רע בכלל. סוף שבוע, הזמן שאני אוהבת בשבוע. ואתה? מתרגש לקראת המופע?

רוני: כן, מאוד, אין לי קול כבר יומיים ואני מקווה שזה לא מלחץ

עמית: ברור שזה מלחץ. הכי הגיוני בעולם. אז טוב שאנחנו בצ׳אט…🤣

רוני: לגמרי (;

עמית: בוא נתחיל מהתחלה. ספר לנו איך הגעת עד הלום?

רוני: גיליתי בשנים האחרונות שיש לי כשרון כתיבה ונחשפתי לסצנת הספוקן וורד. החלטתי לכתוב, ככה, מכל הלב, ולתת ביטוי לאהבה שלי למשחקי מילים. אפילו שם הדראג שלי הוא משחק מילים – נונה שלאנט. קיבלתי פידבק טוב והחלטתי ליצור מופע ספוקן וורד

עמית: אבל רגע. אני מכירה וראיתי את נונה שלאנט, אבל איך נוצרה בכלל הדמות הזו, שהיום ברור שחיה לצידך (או בתוכך)?

רוני: נונה נולדה ב־2011 במסיבת פורים. בזמנו למדתי איפור והייתי תל אביבי חדש וסקרן. במקור אני ממגדל העמק ותמיד התעסקתי ביצירה, בעיקר פלסטית. בצבא נחשפתי לעיצוב גרפי וצילום במסגרת יחידת הצילום של מודיעין. שם גם הכרתי לראשונה את הקהילה הגאה ואת חיי הלילה הגאים שקסמו לי. נונה היא ישות שחיה בי, שחייבת לצאת ולהתבטא, ואיתה אני חוקר זהויות ואופנה

עמית: זה נשמע מטורף. איך ומתי אתה מתנהל כרוני ואיך ומתי כנונה?

רוני: את רוצה ראיון עם נונה או איתי? כי יש לה חיים משל עצמה

עמית: עם שניכם. ואתה לגמרי יכול להגיד מתי אתה עונה בשם רוני ומתי בשם נונה

רוני: בכיף

עמית: אז ממש בקצרה על רוני. ספר לנו מה הוא עושה בשוטף ואיך מתחלפות הדמויות ומתי, ואיך הן מסתדרות ביניהן?

רוני: אני עושה קראייטיב לנונה. דואג שמאחורי הקלעים יהיה מושלם עד לרגע שבו היא עולה על הבמה, גם אם הבמה היא סרטון בטיקטוק. משם זה רק היא ואלוהים

עמית: רוני עושה קריאייטיב לנונה? ואז היא עולה על הבמה עם הישות שלה? ורוני, איפה הוא?

רוני: ביום־יום אני אמן ויוצר תוכן שמחובר לאופנה ישראלית, כתיבה ומוזיקה. מזה שנה שאני עובד כסייע בגן ילדים וזו עבודה מרגשת ומספקת. הכל אצלי בהרמוניה: עם נונה אני מופיע, שר ומדגמן. בשנה האחרונה גם עושה הפעלות לילדים – כיוון חדש שלא צפיתי במסגרת העשייה בדראג

עמית: אמן יוצר ומחובר לאופנה. מה זה אומר?

רוני: אצל נונה הכל זה אופנה. לא רק בגדי מעצבים ואיפור יוקרתי אלה גם טרנדים ברשת או מסעדה חדשה. תמיד שמתי לי כאג׳נדה לקדם אופנה ישראלית. זה מתחיל בלוק (שעדיף שיהיה מוגזם וזכיר) ומסתיים בקצת הומור, כדי שלא נשכח לצחוק על עצמנו בדרך

עמית: נונה היא דמות שמתנהלת עצמאית גם באינסטגרם, נכון?

רוני: נונה היא לא דמות ברחוב סומסום. היא פרסונה, בכל הרשתות. אני לא מגביל את עצמי ואת הצופים. האמנות שלי היא לכולם והמוזיאון שלי הוא בכל מקום שבו יתנו לי במה

עמית: ברור, כי אתה בעצם בתנועה חי ויוצר. איך העבודה עם ילדים משתלבת?

הילדים הם המורים הכי טובים שלי לרגשות: כשעצוב בוכים וכששמח שמחים. הם נהנים מטיפוס צבעוני כמוני ואין להם שיפוט וסטיגמות. זה המקום הכי נקי לשיח בריא

רוני: העבודה כסייע היא ריפוי עבורי. לעבוד עם ילדים ולהיות דמות מחנכת עבורם זו הזדמנות שלקחתי בשתי ידיים ויש לי ממנה סיפוק אדיר. לנו, המבוגרים, קל לשכוח שבאנו עם מנגנון פשוט לעולם. הילדים הם המורים הכי טובים שלי לרגשות: כשעצוב בוכים וכששמח שמחים.

הילדים מצידם נהנים מטיפוס צבעוני כמוני ואין להם שיפוט וסטיגמות. זה המקום הכי נקי לשיח בריא. כרגע אני מקיים שעות סיפור בדראג אליהן אני מוזמן על ידי עיריות וגני ילדים. לשנה החדשה אני מבשל הצגת ילדים שנקראת ״הגנונה״. זה יהיה הגן הכי קסום בעולם

עמית: להצגה ״הגנונה״ תזמין אותי בבקשה. אבל עכשיו בוא נדבר קצת על התכנים של המופע הקרוב. מה יהיה שם?

רוני: המופע נקרא שירה בצנתור והוא יתקיים בשבת (1.10) ב״אוזן״ (לשעבר האוזן בר) בתל אביב. מדובר בשירה ככה ישר לווריד, שאני מקווה שתביא ריפוי לכל מי שמאזין. נונה תחשוף בו כמה ספוקנים חדשים ותעשה טוויסטים על כמה ישנים ומוכרים. וגם נרגשת לארח אמנים כל כך מוכשרים

נמאס לי שלא מדברים על זה

עמית: בוא נזכיר לקוראות ולקוראים שלנו מה זה ספוקן וורד

רוני: בשבילי ספוקן וורד זה לזקק במילים את הרגשות הכי מורכבים שלי ולשקף את החברה שלנו. זו לא בהכרח ביקורת, אבל אני כן עוסק בכמה נושאים שהם טאבו. הספוקן החדש שלי נקרא ״אירוטיקקה״. את יכולה לנחש על מה זה?

עמית: אני יכולה לנחש, אבל בוא ונקל על הקוראים ותספר אתה? או אולי נונה תספר? 😍

רוני: בואי נגיד שמצאתי את המילים לדבר על חרדת ביצוע בקהילה הגאה במקום הכי אינטימי. נמאס לי שלא מדברים על זה

עמית: רק בקהילה הגאה לא מדברים על זה? נראה לי שפה אתם לא לבד. אני בטוחה שכולם יצליחו להתחבר

רוני: האמת שזה חרא של ספוקן. קאט דה בול שיט. זה עסק מסריח

עמית: רוצה לתת לנו שורה מתוך אירוטיקקה?

רוני: ״שבי שבי בשקט
בואי נדבר
לפני החדירה לפרטיות
תן לי לברר
שאתה שווה את המאמץ
שאני לא סתם מרצה
את היצר
יצר הלא נעים כי אני כבר פה
אז עשית לי טאפ
ועשית לי טראמפ
בי אף אחד לא יזלזל
הגוף הזה קדוש
אתה יכול להתפלל״

זה ספוקן בנושא שלא ידעת שאת חייבת בחיים שלך

עמית: נראה לי שיש עוד כמה דברים שאני לא יודעת שאני צריכה, ואירועים כאלה שמים לי אותם מול הפרצוף. מי יהיו האמנים האורחים ומי כתב עבורם את החומרים?

רוני: כל היוצרים מביאים לבמה יצירה מקורית, ספוקן, שירה ומוזיקה חיה. אני אוצרת (שלא עוצרת) בערב הזה. ישתתפו בו יוסי צברי עם טקסט בועט בשיתוף פעולה איתי ועם הקהל; מיס סיסטרטה, אמנית דראג וזמרת אופרה מקצועית; ליה יפה – משוררת שתחשוף כמה שירים קצרים; מקס פינק, זמר ויוצר שילווה את הערב על הקלידים; והמארחת מעיוניק, שתהיה ״אחות לחמנייה״ שתדאג לריפוי דרך פחמימה למי שצריך. ועוד הפתעות שאני לא יכול לחשוף כאן

עמית: תרבות הדראג שמתקיימת כאן, מה הווייב סביבה? זו אבולוציה של קהילת הגייז?

רוני: וואו, תרבות הדראג בישראל צמחה ועכשיו היא מתפוצצת, רק השבוע הייתי בארבעה אירועים. זו אבולוציה של שינוי ושל הכרה באמנות המורכבת הזו. אנחנו היום חיים בתקופה שבה דראג זה כבר עוד כינוי לפרפורמנס, כבר לא משהו שהוא טאבו ומתקיים במועדונים חשוכים. אני עובד היום עם מוסדות כמו העירייה, משרד התיירות, ארגון תגלית, מרצה ומופיע בכל הארץ. זה לא מובן מאליו

עמית: בהחלט פרפורמנס. אבל האם הוא שייך לקהילה הגאה ובעיקר לגברים?

רוני: דראג היא אמנות. נקודה. תמיד התייחסתי לזה ככה. אפתיע אותך ואספר שיש סצנה עולמית של נשים שעושות דראג של אישה, שנעה סביב נושאים של קרייאטיביות ומגדר. אחת מהן היא המלכה שתקבל את האורחים בכניסה למופע שלי – מעיוניק

עמית: הנשים שעושות דראג, הן בהכרח מהקהילה הגאה?

רוני: בעיקר מהקהילה הגאה, אבל אני מכיר גם כמה שלא. זה מבסס את הדראג כאומנות שנגישה לכולם. יש גם בית ספר לדראג בארץ, ואפילו בחסות העירייה. הוא נקרא House of Zaza ואני מלמד שם איפור

עמית: עיר שווה תל אביב. שלא תגמר לנו לעולם. מה תרצה לאחל לרגל השנה החדשה?

רוני: שתהיה שנה טובה ומלאת השראה והומור ושלא נפחד משינוי או משום דבר אחר