כל מה שחשוב ויפה
שירה זלוור, התכנסות ציפורים. צילומים: אלעד שריג
שירה זלוור, התכנסות ציפורים. צילומים: אלעד שריג

שירה זלוור: כשאומרים עוף גוזל לא מדברים על ציפורים

בתערוכה ״התכנסות ציפורים״ במוזיאון תל אביב הממד האלגורי פוגש את המרהיב והפתייני, והציפורים משקפות את האנושי והמתכלה

לוקח כמה רגעים להבין מה מוזר כל כך בתערוכה ״התכנסות ציפורים״ במוזיאון תל אביב. העובדה שהחדר מוצף בכ־400 ציפורים ואף אחת מהן אינה עפה ואינה מצייצת, מחלחלת להבנה והופכת את הסצנה לטעונה ומוזרה. הציפורים של שירה זלוור עומדות בצפיפות, על הרצפה, בין ארבעה קירות. שלא כמו במוזיאוני טבע, לא סיפקו להן כאן תפאורת רקע מצויירת ועצים לנוח עליהם.

זלוור, היא הפסלת הראשונה שזוכה בפרס שיף לאמנות פיגורטיבית, שעד כה הוקדש לציור בלבד. הציפורים בתערוכה מפוסלות בשעווה ומצויירות ביד, והן מתכתבות עם תמות פנים אמנותיות, כמו טבע דומם (במלא משמעותו המילולית) וזיכרון המוות; אך גם עם נושאים עכשוויים יותר כמו הדאגה לטבע ואיומי משבר האקלים.

״בחרתי בשעווה בגלל שאני מחפשת תכונות שישקפו אנושיות. השעווה משתנה עם שינויי טמפרטורה ושקופה כמו עור, ויש בה את הדבר הפואטי – כשאנחנו חושבים על שעווה אנחנו חושבים על משהו שיימס ויתכלה״, אומרת זלוור, בשיחה שמתקיימת בלב תערוכת היחיד שלה.

שירה זלוור. צילום: גיא יחיאלי

שירה זלוור. צילום: גיא יחיאלי

הפיסול המרהיב של זלוור בשעווה וציור התבלט כבר לפני יותר מעשור, כשזכתה בפרס האמנית המצטיינת ביריד הראשון של צבע טרי, ובעקבותיו הציגה תערוכת יחיד, שבה ערכה שורות שורות של כסאות מיניאטוריים במעין מליאה ריקה מאדם. את החלל הדמיוני הקיפה בתמונות גובלן מדויקות – אף הן מפוסלות בשעווה.

בהמשך הציגה תערוכת ענק שבה יצרה חממה בגודל טבעי, שאיכלסה בצמחייה ועציצים שנראו כחיים. הציפורים הופיעו אולי כרמז מטרים בעבודה שבה נראתה קבוצת נערים בגבה משחקת בצלליות שמטילות ידיהם על הקיר (שהוצגה בין השאר במוזיאון חיפה). הפעם החליטה להתמקד בציפורים – ובגודל טבעי.

גם המרהיב הזה הוא בהשראת הציפורים, כמו שלזכרים יש נוצות מרהיבות כדי לחזר, כאן זה כמו פיתוי, למשוך את עין קהל. מתחתיו יש הרבה עבודה ובחירות שעשיתי לאורך הדרך

יותר מ־400 פסלי ציפורים מזנים שונים, מפוסלות בשעווה, נאמנות לגודלן ולמראה האמיתי שלהן, עומדות דומם על רצפת הגלריה כאילו קפאו בזמן. מדרורים ועורבים פשוטים ועד לציפורים מרהיבות וגדולות ממדים כמו פלמינגו ונשר. כל אחת מהן פוסלה ונצבעה בעבודת יד, בתשומת לב קפדנית לכל נוצה ונוצה.

הן מייצגות 86 זנים של ציפורים שיש להן נוכחות קבועה, זמנית או חולפת בארץ ישראל. זלוור התבססה על ״אטלס ציפורי ארצנו״ ופיסלה זנים נכחדים, זנים פולשים וזנים נפוצים, עומדים בקבוצות ובבודדים ומכונסים יחד באולם.

״בתהליך העבודה מדדתי ופיסלתי ראשים ושלד, עבדתי בשכבות, יצרתי מלאי של טיפוסי נוצות, ובשלב האחרון מגיע הציור של כל פרט״. מלבד היכולת הווירטואוזית בפיסול ובציור, היא מצליחה להעניק לכל אחת מהן אופי ושפת גוף. ״אני אוהבת את הממד האלגורי של ציפורים ואת ההתכנסות ראיתי בעיניי רוחי, בהשראת ציורים פלמיים ומוזיאוני טבע״, היא אומרת.

למה את מתכוונת בממד האלגורי?

״יש הרבה דימויים מילוליים שקשורים לציפורים. אנו נוטים לחשוב על ציפורים כאלגוריה של חופש, מדברים על מבט ממעוף הציפור. כשאומרים הכניסיני תחת כנפך או עוף גוזל, לא מדברים על ציפורים, אלא על בני אדם״.

ואכן, ציפורים משמשות כ״נשאיות״ בשפה למשמעויות של נדודים, מרחקים, אהבה, הגנה, חילופי העונות וחלוף הזמן.

בצירוף מקרים או במכוון, התערוכה של זלוור באגף המשפחה במוזיאון תל אביב נפתחה במקביל לפתיחת תערוכתו של האמן הבינלאומי אורס פישר, שגם הוא מפסל בשעווה, ובמרכז עבודתו חבורה של כסאות משרדיים על גלגלים מתנהלים מול הקהל במעין מחול באולם מואר ובהיר, שמלבדם הוא ריק לחלוטין. התערוכה של זלוור בקונטרסט, מוצגת בחלל חשוך, ותנועת הציפורים כמו קפאה במרכזו.

״אורס פישר נכנס לתערוכה והתלהב. ואז הוא שאל אותי ׳למה ציפורים׳״, מספרת זלוור.

ומה ענית?

״שאלתי אותו ׳למה כסאות׳״, היא צוחקת.

הממד האלגורי של הציפורים הוא לא רק מילולי. גם כשמתבוננים ביחסים הנוצרים במרחב בין הזנים – גדולים וקטנים, עופות דורסים לצד סנוניות או יונקי דבש זעירים – עולות מחשבות על השונות והדמיון ביניהם. הן מעלות על הדעת אוכלוסיות שונות, מפגש חברתי, הרמוניה או תחושת מתח ואף סכנה.

״הן יכולות לייצג כמובן – להיות המדינה שלנו, החברה שלנו, אבל בסופו של דבר זו אני. וכמוני כל אחד יכול לחוות את זה ממקום אחר, כמהגרים, כאנשי טבע, כילדים, כאוהבי אמנות״.

את לא חוששת שהמיקוד של הקהל יהיה בהבט של היופי המרהיב, של ״כמה זה נראה אמיתי״?

״גם המרהיב הזה הוא בהשראת הציפורים, כמו שלזכרים יש נוצות מרהיבות כדי לחזר, כאן זה כמו פיתוי, למשוך את עין קהל. מתחתיו יש הרבה מאוד עבודה ובחירות שעשיתי לאורך הדרך״.

כמו בציורי זרי הפרחים של האולד מסטרס הפלמים, שהיא מזכירה כמקור השראה, גם הציפורים ב״התכנסות״ של זלוור לא היו יכולות להימצא כולן באותו המקום באותו זמן. הן שייכות לאזורי מחיה שונים, הן חולפות בשמי הארץ בדרכן לארצות חמות או קרות, בתקופות שרק הן יודעות לתזמן. וכמו בדיחה פרטית, היא שותלת בין החבורות גם תוכי ים אטלנטי בודד.

מה הוא עושה פה? ממש לא ציפור ארצישראלית.

״נכון. הוא כנראה נשטף לחוף מהים ונספר על ידי הצפרים, שהכניסו אותו לאטלס. אפשר לראות את התערוכה כולה כקריאת חירום, על האקלים על הטבע. ההתכנסות הבלתי אפשרית, ההתכלות״.

זלוור, 43, בוגרת המדרשה לאמנות, לימדה בבית הספר לאמנות בשנקר. את סגנונה האישי היא מפתחת כבר 15 שנה, ורותמת את המסורת וההיסטוריה של פיסול ריאליסטי לעיסוק בסיטואציות חברתיות וסוגיות אנושיות וסביבתיות.

התערוכה הומה ילדים והורים, שאולי לא ערים לכל המשמעויות שמעבר למראה הציפורים המסקרן, אבל זלוור מאמינה שגם הרבדים העמוקים יותר של העבודה עוברים לקהל, צעיר או טרוד ככול שיהיה. ״היצירה שלי באה מהמקום המקבל – את הטוב, את הרע, המכוער והיפה. אני מאמינה שהאמנות שמגיעה ממקום אמיתי ומשדרת כנות – מעוררת הד״.


שירה זלוור | התכנסות ציפורים
אוצרת: עמנואלה קאלו
מוזיאון תל אביב
נעילה: 15.3.23

 

*כוכבית מייצגת שדות חובה

2 תגובות על הכתבה

  1. חנה

    ראיתי את תצוגת- תערוכת הציפורים של במוזיאון ת"א והיא מרעננת ומחדשת גם מיוחדת.

  2. ילין

    ראיתי את התערוכה והתרשמתי מאד מהיכולת הטכנית של שירה זלוור. כבוד!
    חוץ מזה לא נשאר בי כלום. שום חוויה אמנותית. להטוטנות טכנית ? יופי. אבל אם היא לא משמשת כלי כדי ליצור חוויה אמנותית שבהמשך לה מתעוררת מחשבה חדשה, אין בה כלום.
    במוזיאוני טבע רואים דברים דומים, למה שזה שהפסלים עשויים משעווה ומצויירים ביד אני אמורה לראות או להרגיש משהו חדש? טכניקה היא אמצעי בלבד, לא הדבר עצמו. אכזבה.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden