כל מה שחשוב ויפה
נומה בר, Transitions, מגזין Un Sedicesimo. צילומים: לוק קירוין
נומה בר, Transitions, מגזין Un Sedicesimo. צילומים: לוק קירוין

נומה בר: תמיד יש דרך נוספת להסתכל על העולם 

רגע לפני שאשתו תרמה לחנות צדקה את בובות הצעצוע של בנותם המתבגרות, נומה בר השתמש בשפה האיקונית שמזוהה איתו, כדי להאיר אותן בדרך חדשה

הפרויקט האחרון של נומה בר, ״מעברים״ (Transitions), החל מסיטואציה מוכרת. אשתו של בר ארזה קופסה של צעצועים שבנותיו המתבגרות נהגו לשחק בהם, כדי לתרום אותם לחנות צדקה; ״צעצועים ישנים שכבר אינם בשימוש, אבל הם לא רק אוביקטים סטטיים, הם גם זיכרונות״, מספר בר בשיחה מביתו בצפון לונדון.

״לפני השינה, הייתי נותן לצעצועים האלה אישיות שונה – משנה אותם על ידי קשירת הידיים והרגליים שלהם, לדוגמה, כדי ליצור דמויות חדשות. הלמעלה עבר למטה, הגב הפך לחזית, ולהפך. זנב הפך לאף של עכבר; ברווז חמוד הפך לגור אשם; קוף הפך להיפי שמח. אלו היו תגליות ספונטניות, וכל אחת מהן הולידה במחווה פשוטה דמות אלטרנטיבית״.

אם אצל רובנו המפגש מחדש עם צעצועי הילדות, שמעלה זכרונות נשכחים אל פני השטח, היה נגמר בכל זאת בפרידה מהצעצועים, המקרה של בר שונה. במקום לתת להן לעשות את דרכן לחנות הצדקה, בר החליט לשחזר את פעולותיו, והתוצאה המקסימה והחכמה התפרסמה החודש במגזין האיטלקי Un Sedicesimo.

במבט ראשון קל לפספס את המהלך של בר. גם אם ניכר שמשהו לא מסתדר בעין, רק מבט שני – ומדוקדק יותר – יבהיר ששתי הבובות, המופיעות מימין ומשמאל של כל כפולת עמודים, היא אותה בובה משני צידיה (חזית וגב) עם מניפולציה קלה וחכמה כמו הוספת עיניים, קשירת זנב וכן הלאה. 

מגזין Un Sedicesimo

מגזין Un Sedicesimo

״אני מאוד אוהב את הזרימה הרכה. אנשים שמסתכלים על זה בפעם הראשונה, חושבים שמדובר בשתי בובות שונות שונות. רק אחרי שאתה מתחיל לדפדף אתה מתחיל לזהות את הפרטים. אתה רואה את הסיגריה ואתה אומר ׳אה, פה זה התקפל׳״.

היה לך קשה להיפרד מהבובות?

״לא יכולתי לתת ליצורים האלה ללכת לצדקה. איכשהו, זה הרגיש כמו למסור זכרונות. הפכתי את השינויים הזמניים האלה לקבועים, והתוצאה שהתקבלה היא הדרך שלי לכבד את הזמן שחלף״.

לא צועק ״תסתכלו עלי״

בשנת 2001, שנה לאחר שסיים את לימודיו במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, עבר בר ללונדון ביחד עם אשתו, ומאז הוא גר ופועל שם. 20 שנה לאחר מכן הוא כבר מזמן שם דבר בעולם העיצוב: זוכה בפרסים, מציג בתערוכות ועובד עם לקוחות בינלאומיים מכל העולם.

״המעבר ללונדון היה הלם תרבותי, איבדתי את השפה שלי״, הוא סיפר לפורטפוליו ב־2013. ״למדתי טיפוגרפיה והבנתי שלא כל כך מחפשים בלונדון טיפוגרפים עבריים… התחלתי לעבוד במשרד עיצוב כמעצב ובערבים הייתי מאייר. הייתי חוזר בשבע בערב מהעבודה, מאייר עד חמש בבוקר, ובשמונה כבר הייתי ברכבת התחתית בדרך למשרד.

״מהר מאוד הבנתי שזה לא בשבילי ופיתחתי את הסגנון שלי, את שפת הסימנים שלי: לא יכולתי לדבר, האנגלית שלי לא הייתה מצוינת, התחלתי להשתמש ברעיונות, בידיים, בפרצופים, ממש פנטומימה. איבדתי את הוורבליות שלי.

״פתאום מצאתי את עצמי בלי מילים אז התחלתי לבדוק מה אני יכול להגיד בעזרת סמל או אייקון. גם היום אני לא מדבר הרבה. אני עובד 20 שעות ביום כמעט ורוב הזמן חי בשקט. ובכל עבודה שלי יש כמה מילים שאני אומר מבלי להשתמש במילים״.

נומה בר. צילום: כריס ברוק

נומה בר. צילום: כריס ברוק

זה מעניין איך שהפרויקט החדש מהדהד את השפה האיורית שלך.

״היא באמת התפתחה מהאופן שבו אני חושב בפרקטיקה שלי, בעבודה היומיומית שלי. בשנים האחרונות הכל זז, אני עושה המון אנימציות ועוסק בתנועה, הדברים כל הזמן מתחלפים, משתנים. לכן זה היה אך טבעי: אתה משחק עם הדובי ו׳טאק׳, אתה הופך אותו לארנב. בכל פעם גיליתי משהו אחר.

״לכן גם בחרתי להשתמש באותו הקראפט – באותן עיניים לדוגמה; לא רציתי לייצר סגנון אחר לגמרי. כל היופי הוא במעברים ההרמוניים, הצד האחורי לא צועק ׳תסתכלו עלי׳. זה לקח זמן: זה לא פוטושופ, זו לא הדמייה, הכל תפירות ידניות, חיפוש של סוג העיניים הנכון וכן הלאה״. 

זו לא פעם ראשונה שאתה עובד בתלת־ממד.

״לא, אבל בכל פעם זה קורה בצורה אחרת. אני לא פסל שמתחיל מהחומר, כל התלת־ממד שלי הוא דיאלוג עם הדו־ממד, שמתבסס על האייקון שאנחנו מכירים ואיך תוספת של שתי עיניים משנה את כל התמונה. אני תמיד עושה דיאלוגים, מסתכל מצד ימין ואז מצד שמאל ורואה משהו אחר, לפעמים בהרמוניה ולפעמים בדיס־הרמוניה, בהחסרות של צורות, וגם פה בתלת־ממד אני מוצא את עצמי במעברים הקטנים ׳חסרי המאמץ׳״.

אתה משחק עם הדובי ו״טאק״, אתה הופך אותו לארנב. כל היופי הוא במעברים ההרמוניים, הצד האחורי לא צועק ״תסתכלו עלי״. זה לקח זמן: זה לא פוטושופ, זו לא הדמייה, הכל תפירות ידניות, חיפוש של סוג העיניים הנכון וכן הלאה

יש פה היתכנות ליצור סדרתי? 

״כן, למרות שעכשיו אנחנו דווקא חושבים על עבודה בקנה מידה גדול יותר מבחינה משמעותי. בא לי לראות את הבובות האלו בענק״. 

רוב הפרויקטים שלך מיועדים למבוגרים, משהו השתנה ב״מעברים״ בעקבות השימוש בבובות? 

״במשך השנים היה לי רק פרויקט אחד שהיה מיועד לילדים, ואני לא רואה בפרויקט הנוכחי כפרויקט לילדים. זה פרויקט של אבהות אולי; זה כן. במשך כל השנים אני מתעסק בטורים פוליטיים, רוסיה ואוקראינה ומזרח תיכון, אני ידוע במקום הזה. הפרויקט הנוכחי הוא אמנם קצת ׳ילדי׳, אבל עדין גם פוליטי״.

באיזה מובן?

״יש בו שני קטבים: כשאתה מסתכל על העבודות שלי אתה רואה שני דברים משני צדדים. התוצאה הסופית במקרה הנוכחי נראית ילדית, כי היא נולדה משם, הארט־דיירקשן מגיע כם הוא מהעולם של ילדים, הצבעוניות של הרקעים, אבל לא הלכתי לשם. 

״מעניין להסתכל אחורה על הצעצועים האלה, אני רואה בהם הרחבה של התרגול שלי – לקחת חפצים יומיומיים שהתעלמנו מהם במידה רבה בגלל שהם נמצאים בכל מקום, ולעורר מחדש את הערך שלהם על ידי הצגתם באור אחר, בדרך כלל עם נרטיב כפול. תמיד יש דרך אחרת להסתכל על העולם, פרספקטיבה חלופית, דרך אחרת לראות ולהבין מה קורה.

birds

״כך אני פוגש את החיים: העבודה שלי נטועה בדיאלוג. התמימות היחסית של גילוי דמויות שונות בצעצועים של בנותיי, מעצימה את החשיבות של פתיחת דמיונו של ילד באמפתיה כלפי השקפותיהם וחוויותיהם של אחרים. אנחנו חיים היום בעולם שבו הדעות מקוטבות, אבל אני מאמין שחמלה למנעד של אמונות היא חלק חיוני מהאנושות. כולנו חייבים להתאמץ יותר כדי להבין את נקודות המבט של אחרים״.

איך הגיבו הבנות שלך לפרויקט?

״הבנות שלי מתבגרות במהירות, אני עדיין מראה להן את התגליות הקטנות שאני מגלה בחפצים יומיומיים, כמו דמויות בכוסות קפה והבעות פנים באדריכלות רחוב. זה טבעי עבורי, ועכשיו גם עבורן. ככה הן גדלו, ואני מאמין שזה מעשיר את נקודות המבט שלנו וחוויות החיים שלנו; תמיד יש יותר משני צדדים לכל סיפור.

״זה מה שקורה בסוף היום כשאתה חושב שיום העבודה שלך נגמר, אבל אז אתה מגלה פרויקט שהתבשל אצלך במשך שנים. זה לא משהו שתכננתי. זה פשוט משהו שהיה בבית, שדרכו יכולתי להנגיש לבנות שלי את העולם שלי, ולא לקחת את הדברים כמובן מאליו; שיידעו שמה שהן רואות הוא לא בהכרח הדרך היחידה להסתכל על העולם. תמיד תחפשו עוד, אל תיקחו שום דבר כמובן מאליו. תמיד יש שם עוד משהו״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden