כל מה שחשוב ויפה

איור עכשיו. מפגש 76: נומה בר

בשנת 2001, שנה לאחר שסיים את לימודיו במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל (2000), עבר נומה בר ללונדון ביחד עם אשתו ומאז הוא גר ופועל שם. 13 שנה לאחר מכן, כיום בן 40, בר הוא שם דבר בעולם העיצוב: זוכה בפרסים, מציג בתערוכות ועובד עם לקוחות בינלאומים מכל העולם – כולם חלק מהסגנון הייחודי שלו, שנולד בעקבות המאבק של מי שעוסק באותיות ובשפה, למצוא פרנסה בארץ זרה.

״המעבר ללונדון היה הלם תרבותי, איבדתי את השפה שלי: למדתי טיפוגרפיה והבנתי שלא כל כך מחפשים בלונדון טיפוגרפים עבריים… התחלתי לעבוד במשרד עיצוב כמעצב ובערבים הייתי מאייר. הייתי חוזר בשבע בערב מהעבודה, מאייר עד חמש בבוקר, ובשמונה כבר הייתי ברכבת התחתית בדרך למשרד. מהר מאד הבנתי שזה לא בשבילי ופיתחתי את הסגנון שלי, את שפת הסימנים שלי: לא יכולתי לדבר, האנגלית שלי לא הייתה מצויינת, התחלתי להשתמש ברעיונות, בידיים, בפרצופים, ממש פנטומימה. איבדתי את הוורבליות שלי.

״פתאום מצאתי את עצמי בלי מילים אז התחלתי לבדוק מה אני יכול להגיד בעזרת סמל או אייקון. גם היום אני לא מדבר הרבה. אני עובד 20 שעות ביום כמעט ורוב הזמן חי בשקט. ובכל עבודה שלי יש כמה מילים שאני אומר מבלי להשתמש במילים. מעולם לא השתמשתי בטיפוגרפיה בעבודות שלי״.

מה לא השתנה בעקבות העידן הדיגיטלי? רעיונות. אתה לא רואה רעיונות יותר טובים כתוצאה מהשימוש במחשבים וזה חבל. מעצבים צריכים לברר עם עצמם כמה המחשב עוזר להם. עיצוב או איור צריכים להתחיל ברעיון. אני רואה כניסה לקראפט, רינדורים של שעות על נוצות והמון טווסים מתעופפים באוויר, אבל הרעיון נשכח

 

Noma-Bar

״תמיד ראיתי את עצמי כאמן, לא ידעתי שקיים כזה דבר עיצוב גרפי. בתקופה שגדלתי בה היה אמן, נגר, כבאי, לא היה מעצב גרפי; לא חשבנו שמישהו עושה את הפוסטרים, שמישהו מעצב את האריזות האלו בסופרמרקט, וכשגילית את התחום נפתח לי עולם שלם שמשלב בין השמים לארץ, בין משהו שמימי למשהו יותר ארצי, עם הרגלים על הקרקע. היום אני לא קורא לעצמי מעצב גרפי וגם לא מאייר, אלא graphic artist, שנמצא בין שני הקטבים, בין שני העולמות של העיצוב והאמנות״.

Noma-Bar_IBM-Posters Noma-Bar_IBM-Posters1 Noma-Bar_IBM-Posters2

״בלימודים נפתח לי עולם שלם שלא הכרתי קודם, זה היה בום אמיתי. הייתי אשכנזי שגדל בעיירת פיתוח, בצבא הייתי בחיל הים בספינת דבורים, עבדתי באילת כמאבטח, ואז בבצלאל פגשתי עולם שלם של תרבות ׳גרמנית׳. היום אני רואה מאיפה הגיע כל מה שקיבלתי בבצלאל, אני רואה שהכל הגיע מאירופה ולא הרבה היה מקורי, שזה מאד מצער אותי. המעבר ללונדון גרם לי הקלה כשהבנתי שאני לא כל כך שונה, מין נחלת כלל עולמית, שגם האירנים והלבנונים לומדים ככה. בכל מקרה יש בי עדין את הארס הקטן מעפולה ואני שומר עליו. בישראל גדלתי על למחוק את העבר הרומני ולהתערבב עם הקיבוצים, עם האשכנזיות. ואז באתי ללונדון והכל התבלבל. זו זהות אחרת לגמרי״. 

Noma-Bar_Sex-in-London- Noma-Bar_Drugs-

״בשנים האחרונות גם בלונדון אפשר להבחין במעבר לקראפט ולעבודת היד. כל תרבות ההיפסטרים מאד משכה לכיוון ההנד-מייד, למשהו פחות דיגיטלי. המעבר לקראפט קשור גם ל-11/9, שלאחריו היה אפשר להבחין בהתפרצות של איורים דקורטיביים. היה משהו בעוצמה של מה שקרה שפתאום הכניס אנשים לסצינה מזרחית קדומה, פאטרנים מזרחיים, פולקלור וכו׳.

״מה לא השתנה בעקבות העידן הדיגיטלי? רעיונות. אתה לא רואה רעיונות יותר טובים כתוצאה מהשימוש במחשבים וזה חבל. מעצבים צריכים לברר עם עצמם כמה המחשב עוזר להם. עיצוב או איור צריכים להתחיל ברעיון. אני רואה כניסה לקראפט, רינדורים של שעות על נוצות והמון טווסים מתעופפים באוויר, אבל הרעיון נשכח.

Don-Delillo-Group

״בכל מקרה אני רואה אינדיבידואליזם ואני אוהב את זה. העוגה מתחלקת יפה בין המון אנשים יותר מבעבר. אם אני שהגעתי מפריפריה מציג בלונדון או מועמד לפרס במוזיאון העיצוב, זה משהו שלא היה קורה לפני 20 שנה. אין מיק ג׳אגר אחד או אלביס אחד, יש המון אינדי ויש מיילי סיירוס והעולם מחבק את כולם. הדברים מתקיימים ביחד, יש פלורליזם. אולי פחות רואים אותו בארץ אבל אני מרגיש אותו מסביב, גם אם זה בעוכריו וצריך לדעת לסנן. אני נהנה שיש מה לראות״.

393662_503348336368379_1673021279_n 188947_502293373140542_230725830_n 65562_503348303035049_1913537290_n

״המשא ומתן עם הסגנון שלי הוא יומיומי. אני כל הזמן מנסה דברים חדשים, ממציא דברים חדשים ומנסה לחבר אותם לקול שלי. מעבר לכל הטררם אני מחפש משהו נקי וברור במה שאני רוצה להגיד. בגלל שאני נמצא במקום שהוא לא ברור, שהיחסים לא ברורים לי בעולם הזה של אנגליה לעומת ישראל, דווקא בגלל זה אני מחפש דברים ברורים באמירה. ואני יודע מתי זה נכון לי ומתי לא, קצת כמו זמר: יש הרבה שירים שהם לא בדיוק שלי אז אני לא מוציא אותם החוצה.

״לפעמים בא לי להוסיף לעבודות שלי ספיץ׳ באבלז, כי יש דיאלוג בין שני דברים, בין החוץ לפנים, והוא דיאלוג מייסר לפעמים. לפעמים אני אומר וואוו, אני מקנא במישהו שמשרבט פרצוף, אבל בשלב זה אני מוצא רק יתרונות וכל צעד מוביל אותי למשהו אחר – הכריכות לוולפייפר הביאו אותי לעבוד עם חלל, נתנו לי תיאבון לעבוד עם חלל. זה היה פרויקט מורכב טכנית, צוות של 10 אנשים, וזה היה מרתק. בסך הכל קורים דברים כל הזמן. לא משעמם״.

W-157-usa W-157-germany W-157-scandinavia

״אני מתחיל תמיד לעבוד ידנית, בסקצ׳בוק, מקשקש, מצלם, סורק ועובר למחשב. המחשב מאפשר לי להיות יותר מדויק ולהתרכז יותר ברעיון ופחות בדאווין מסביב, במריחה של הצבע ובדרמה. יש משהו בקו של המחשב שמגיש את הכל בצניעות כזאת. הקו הממוחשב מדויק, נקי, כמו צליל של גיטרה בלי דיסטורשנים. בגלל זה אף פעם לא תמצא אותי ׳מזייף׳, משלב סריקה בתוך צורה. אם יבוא לי משהו שהוא תלת ממד אני אבנה פסל, לא אצור משהו שנעשה במחשב וייראה כאילו אמיתי.

״יש לי רצון להיות נאמן לטכניקה ואם וקטור נותן לי את מה שאני מחפש, את הרעיון, זה מה שאני אשתמש בו. אני תמיד חוזר למחשב, ׳הבית׳ של הביצוע הסופי, ולא לרישום הראשוני המיידי. איפושהו זה מזקק לי את הרעיון. הסקיצה הידנית לא רחוקה ממנו ברוב המקרים, אבל אפילו השפשופים הופכים את העבודה למשהו טיפה יותר אמוציונאלי, עם פחות דגש לרעיון לעומת הקראפט ובזבוז זמן על טקסטורות מיותרות״.

אתה ממש מודרניסט שבז לקישוט.

״יש משהו בזה. מאיפה זה מגיע? אני לא בדיוק יודע. הצורך לפגוע בלב מגיע מהרעיון. אני לא מנסה לעשות טקסטורות מפעימות, זה לא הענין. הענין הוא לנסות להגיד משהו, כן בהומור, אולי קומדיה גרפית, סוג אחר של דיבור מהאיור הרגיל, שהוא בין גרפיק דיזיין לפיין ארט. אבל הוא גם סוג של הצהרה מול עולם מאד עמוס וריאליסטי, עם אובר פרטים״.

9780099448822 9780099448792

״כשהתחלתי עם הסגנון שמאפיין אותי כיום הוא בלט הרבה יותר. לא היו הרבה דברים כאלו באיור העיתונות הבריטי עד שהם הבינו שאני יכול להמחיש רעיון בצורה אחרת. בעידן הדיגיטלי בכלל העבודות שלי יכולות להשתנות, לזוז, יש לסגנון הזה רלבנטיות לכאן ולעכשיו מעבר לאמוציות איוריות שמלמדים אותנו בבית ספר, איך צריך להיראות איור. זה בהחלט פתח גל חדש של מינימליזם שלא היה קיים כשהגעתי ללונדון.

״אני מנסה לשמור על משהו טהור לכל אורך הביצוע. הדבר היחיד שאני חרד לו זה רעיון טוב, ליצור דרך רעיון טוב. זה מה שנשאר. אחרי שנים, מה שבטרנד מזדקן כל כך מהר, אבל דברים שיש בהם רעיונות טובים מצליחים לחיות. אני מסתכל על נוויל ברודי ואומר זה היה. אתה מסתכל על מילטון גלייזר או סול באס וזה עדין חי״.

Noma-Bar_Group-1 Noma-Bar_Flags

פוסט זה פורסם כחלק מהמחקר לקראת התערוכה אומת האיור שעתידה להתקיים בבית האמנים בתל אביב בשנת 2014. בלינק אפשר למצוא את כל הפוסטים שהתפרסמו עד כה בנושא.

Noma-Bar_Cut-it-out-7

*כוכבית מייצגת שדות חובה

2 תגובות על הכתבה

  1. משה

    ראיון מעניין מאוד! עבודות מעולות.
    מצפה בקוצר רוח לתערוכה

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden