כל מה שחשוב ויפה
יובל עציוני. צילום: רן ארדה
יובל עציוני. צילום: רן ארדה

מגלים אוצרות // יובל עציוני

יובל עציוני היא מעצבת טקסטיל שבשנים האחרונות חוקרת את ההיסטוריה של התחום בישראל. בתערוכה שאצרה בגלריה פריסקופ היא מביאה את סיפורן של שבע נשים שהתוו וטוו את הדרך לתחום ולתעשייה כולה

הפעם הראשונה

התערוכה הראשונה שאצרתי הייתה There is a fine line ב־2018 של ורה ולרשטיין, שהייתה מורה שלי במחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר, וגם עמדה בראש המחלקה באותה תקופה. התערוכה הוצגה בגלריה פריסקופ, ממש עכשיו לפני חמש שנים.

אני חושבת ששרי פארן היצירתית הזמינה אותי, היא חשבה על תערוכה היסטורית, של עיצוב להדפסה – תחום שוורה התמחתה בו וגם הובילה בשנקר. ורה רצתה להציג תערוכה אקטואלית, ואכן, העבודות נגעו לנושאים כמו קיימות, חומריות וזהות, אוטוביוגרפיה ויצירה. התרגשתי מאוד לעבוד עם ורה, היא הייתה מורה נהדרת. מקווה שעמדתי במבחן.

ורה ולרשטיין, There Is A Fine Line. צילומים: רוני כנעני

ורה ולרשטיין, There Is A Fine Line. צילומים: רוני כנעני

התחנה האחרונה

התערוכה ״שבעה בדים״ – שבע אמניות – דמויות מפתח בתולדות עיצוב טקסטיל בישראל, מוצגת בימים אלה בגלריה פריסקופ. התערוכה מגשימה ומרחיבה את המחשבה על תערוכה היסטורית: זהו פרי מחקר מתמשך, בן שבע שנים, של התפתחות עיצוב טקסטיל בארץ – כשדה מקצועי וכיצירה אוטוביוגרפית. עסקתי בנושא בלימודי התואר השני בסמינר הקיבוצים והתואר השני באוניברסיטת תל אביב. הרחבתי את הנושא בהובלת אשכול העיצוב, בפרויקט האוסף הלאומי הדיגיטלי – אדריכלות, מחול, עיצוב ותיאטרון, במסגרת הספרייה הלאומית בירושלים. בשנה החולפת הוסיפו לימודי האוצרות שלי בבית לאמנות ישראלית למוטיבציה וליכולת לממש.

המשתתפות בתערוכה אינן איתנו כבר: חנה ברקאי, רות קייזר, יוליה קיינר, אריקה קלוגר, אוולין פאוקר, רות צרפתי וציונה שמשי. כולן נשים יוצרות, אמניות שעסקו בעיצוב טקסטיל וחלקן גם בתחומי עיצוב נוספים, כמו גרפיקה שימושית, עיצוב צעצועים, קרמיקה ואיור.

הן התגלו במחקר בעקביות כדמויות מפתח שהובילו את התפתחות השדה, שהיה אחד ממנועי התפתחות תחום העיצוב בארץ בשנות ההגירה הציונית וגם אחרי הקמת המדינה. המוצגים בתערוכה נעים בין שנות ה־40 לשנות ה־80 של המאה ה־20. בשנים אלה אפשר לעקוב אחרי מהלכים של עיצוב טקסטיל בתוך התרבות החומרית ושדה העיצוב, וגם להבין מה היה מקומו בהתפתחות החברה בארץ.

מרתק לראות את התנועה בין מוסדות להשכלה גבוהה, בחו״ל ובארץ. מעניין לראות את ראשית לימודי עיצוב המוצר בטכניון, את המעבר מאריגה ידנית בבתי מלאכה לייצור תעשייתי, את המהלך שבין תעשייה משפחתית לתעשייה בעידוד המדינה

זה מרתק לראות את התנועה בין מוסדות להשכלה גבוהה, בחו״ל ובארץ. רות קייזר לדוגמה, למדה אריגה אצל גונטה שטולצל, בבית הספר באוהאוס, בגרמניה. יוליה קייינר היא בוגרת בית ספר לאומנויות דקורטיביות בפרנקפורט, ועמדה בראש המחלקה לאריגה בבצלאל החדש למעלה מ־20 שנה. שתיהן מנהלות דו שיח בין הביטוס מודרניסטי, למשל – האריג כמבנה גיאומטרי, לבין התערות במקום הישראלי, כשהשטיחים מגלמים בחומר וצבע את הנוף, האור הבוהק והאדמה הצרובה.

זה מעניין לראות את ראשית לימודי עיצוב המוצר בטכניון, את המעבר מאריגה ידנית בבתי מלאכה לייצור תעשייתי, את המהלך שבין תעשייה משפחתית לתעשייה בעידוד המדינה. הבנתי דברים חדשים על פעילותן של המעצבות במשכית, כמו לראות כיצד מתורגם אריג מסורתי לבד מודפס בתעשייה, ואיך מסומן העיצוב המקורי כאות לקיום לאומי. מתוך ההיסטוריה אפשר ללמוד על השינויים שחלו בשדה, לאיזה כיוונים פנה והסתעף, כיצד הוא מתגלם בייצור ועיצוב החפץ ובסדר היום החברתי־עכשווי.

״שבעה בדים״, גלריה פריסקופ. צילומים: רן ארדה

״שבעה בדים״, גלריה פריסקופ. צילומים: רן ארדה

מכל מלמדיי השכלתי

קשה לבחור. מצאתי עניין רב בתערוכות ההיסטוריות שהוצגו לאתא ומשכית (מארג מקומי, 2003, בתיה דונר), במוזיאון ארץ ישראל, ושורשים משותפים במוזיאון העיצוב בחולון.

לפני כמה שנים ראיתי תערוכה נהדרת ב־Mass MoCA במסצ׳וסטס. זה מוזיאון שהוקם במבנה שיש לו היסטוריה מקומית, בין היתר כמפעל להדפסת בדים. העיצוב הנוכחי מכבד את זה ולא מעלים את העבר המשמעותי של המקום. גם לימודים משפיעים עליי מאוד: לימודי האוצרות יצרו תשתית חשובה לארגון הידע הרחב שלי בתחום, ולמימושו כתערוכה היסטורית מקצועית.

birds

תערוכת החלומות

התערוכה בפריסקופ היא מבחר מייצג ומצומצם ביותר מכל החומרים המופלאים שהצטברו במשך המחקר. חומרים מרתקים נמצאים בארכיונים ובאוספי מוזיאונים בארץ. יצירות היסטוריות בתחום העיצוב בפרט, ותרבות חומרית בכלל, מוצגות מעט. דוגמה יפה לתערוכה שמשלבת בין היסטוריה לאקטואליה הייתה ״בנין יד פיסול קרמי רב דורי בישראל׳״, שאצרה לאחרונה טלי קיים במוזיאון הרצליה.

כמובן שיש לי מחשבה להציג תערוכה רחבה שעוסקת בתרבות טקסטיל בישראל, בהיסטוריה שלה, בדמויות שהובילו את התחום, בחומרים והבדים שעיצבו, ברצפים וקיטועים שנוצרו עם השנים בתחום הטקסטיל בפרט ובתרבות חומרית בכלל, ולהראות שזהו שדה פעיל שהעבר שלו משתקף ביצירה האקטואלית.

במקביל יש לי עוד הרבה רעיונות, כמו הצבה של פריטים היסטוריים לצד אמנות עכשווית, אני מדמיינת שטיח נוף מופשט של אריקה קלוגר למשכית מ־1969, לצד שטיח נהלל של גל ויינשטיין מ־2009. זו דוגמה כיצד שילוב בין יצירות, ללא היררכיה והפרדה, הוא מהלך שמציף גם תהליכים חברתיים, השקפת עולם משתנה שמתגלמת באובייקט האמנות.

בקרוב אצלך

כרגע אני חוזרת לכובע של היוצרת. אני מעצבת עבודת טקסטיל (איך לא?) חדשה, כיחידה אחת מ־11 יוצרים בקבוצת חילוף חומרים הנהדרת. אנחנו נציג יחד בשנה הבאה בביאנלה השנייה לאומנויות ולעיצוב במוזיאון ארץ ישראל.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

2 תגובות על הכתבה

  1. יובל עציוני

    תודה רבה , אין עליכם, כיף אתכם פורטפוליו …
    מכל הלב,
    יובל

  2. יצחק שכטר

    יובל כל הכבוד

    שלחי לי כתובת התערוכה וזמני הביקור

    תודה

    יצחק שכטר

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden