כל מה שחשוב ויפה
שירלי וגנר, התפוצצות לילית; ״הפרעת הסדר״, מוזיאון יעקב אגם
שירלי וגנר, התפוצצות לילית; ״הפרעת הסדר״, מוזיאון יעקב אגם

הפרעת הסדר במוזיאון אגם: לייצר חופש בתוך חוקים ומגבלות

פורטפוליו Promotion: בתערוכה ״הפרעת הסדר״ במוזיאון יעקב אגם מוצגות עבודות של אגם עצמו, לצד עבודות של אמנים.ות עכשוויים.ות. האוצרת טל בכלר מספרת על תהליך הבחירה ועל המשמעויות שנוצרות מהדיאלוג בין היצירות

לראשונה מאז שנפתח בסוף שנת 2017 מציג בימים אלה מוזיאון יעקב אגם בראשון לציון תערוכה קבוצתית שבה משתתפים, לצד יעקב אגם עצמו, ארבעה אמנים.ות עכשוויים.ות – שירלי וגנר, רונן שהרבני, גיא זגורסקי ואורי קלוס. את התערוכה, ״הפרעת הסדר״, אצרה טל בכלר כאוצרת אורחת, אבל גם בתערוכה הקודמת שהוצגה במקום בחודשים האחרונים – שומעים את הצבעים – היא ייעצה לאוצרת ומנהלת המוזיאון רותי מקבי.

״בתערוכה הקודמת שילבנו לראשונה עבודות של אמן סאונד, אביעד סינמנס, יחד עם העבודות של אגם״, מספרת בכלר, אוצרת עצמאית שבשנים האחרונות אצרה בין השאר את התערוכה ״זום״ במוזיאון הטבע ושתי תערוכות קבוצתיות במוזיאון בית אוסף קופפרמן בלוחמי הגטאות.

״הפניה אליי כאוצרת חיצונית להתארח במוזיאון אפשרה לראשונה לייצר דיאלוג עם אמנים נוספים ולשפוך אור בצורה שונה על עבודותיו של אגם״, מסבירה בכלר. ״בשלב הראשון, כלומר בתערוכה הקודמת – הכנסנו אמן סאונד. אגם עצמו התעסק לא מעט במוזיקה והוא גם נכח בפתיחה של התערוכה והתרגש. זה היה לי חשוב, כי בכל זאת – זו היתה הפעם הראשונה שאמן נוסף מציג במוזיאון.

״השלב ההוא בתהליך היה החזרה למקום הפיזי, לנראות של אגם, אבל גם היה חשוב לי לקרוא על דברים שעשה ואמר. מתוך כל זה עלה העיסוק בגבולות – הזיהוי שלהם והפריצה שלהם. לפעמים כשאין גבול זה המצב הכי פתוח ופרוץ, אבל לפעמים קשה ליצור כשאין מגבלה. לעיתים המגבלה היא מה שמניע להגיע למקומות חדשים״.

אורי קלוס, תריסים

אורי קלוס, תריסים

יעקב אגם, Multi Majeur Suite 4. צילום: שי בן אפרים

יעקב אגם, Multi Majeur Suite 4. צילום: שי בן אפרים

רונן שהרבני, בתים

רונן שהרבני, בתים

מתוך המקום הזה יצאה בכלר לאוצרות של התערוכה. ״אגם בעצמו עסק ודיבר על חוקיות. כדי לייצר את העבודות הלכאורה מאוד חופשיות שיצר, הוא היה צריך באופן פרדוקסלי חוקים נוקשים. כל נקודה היא נקודה, כל צבע הוא צבע. על כל דבר יש דיון והכל נמצא לבסוף במקום מדויק ומחושב.

״כשאתה רוצה לייצר חופש, תנועה או התהוות, הדבר האחרון שאתה חושב עליו הוא שאתה צריך חוקים – וזה המתח שעניין אותי להמשיך ולחקור. אולי זה מגיע גם מהמקום האישי שלי, בתור מישהי שלתואר הראשון בכלל למדה מדעי המחשב ואז עבדה בתחום במשך כמה שנים. רק אחר כך הלכתי ללמוד מוזיאולוגיה אצל מוטי עומר ז״ל ואמנות ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב״.

לפרוץ גבולות

מוזיאון אגם, יוזמה משותפת של עיריית ראשון לציון והאמן יעקב אגם, כולל תצוגת קבע של עשרות עבודות אמנות פורצות דרך משישה עשורים של יצירה. לצד התערוכות המתחלפות שבהן משתתפים גם אמנים.ות עכשוויים, יתקיים במוזיאון לראשונה במאי 2023 הפסטיבל הקינטי הבינלאומי הראשון, בהשתתפות אמנים ויוצרים רב־תחומיים מכל העולם. את החזון והמהלכים האלו מובילה ומלווה מנהלת המוזיאון רות מקבי, מנהלת האגף לאמנות כותרים ומורשת בחברה העירונית ראשון לציון.

בבחירת האמנים לתערוכה הנוכחית, בכלר מספרת שמה שהנחה אותה היה ״קודם כל הניסיון לייצר הרגשה שמהצפייה בעבודות אתה יוצא קצת יותר מוגבה. משהו שעובד על הגוף, אבל אפשר גם לפצח באמצעות הראש. הקו שבין רגש למחשבה, בין אינטואיציה לתכנון – כל אלה מתחברים לי למקום של החוק והאפשרות לפרוץ אותו. ניסיתי לחשוב בעבודות של אלו אמנים אני יכולה לבטא את הרעיון הזה גם מבחינת המהות וגם מבחינת הנראות.

אגם בעצמו עסק ודיבר על חוקיות. כדי לייצר את העבודות הלכאורה מאוד חופשיות שיצר, הוא היה צריך באופן פרדוקסלי חוקים נוקשים. כל נקודה היא נקודה, כל צבע הוא צבע. על כל דבר יש דיון והכל נמצא לבסוף במקום מדויק ומחושב

״בנוסף, אחד הדברים שחשובים לי תמיד הוא לשתף אמנים צעירים. במקרה הזה זה היה אורי קלוס, אמן צעיר שסיים בצלאל לא מזמן. הוא עובד עם דימוי לכאורה טריוויאלי של תריסים, אבל פתאום כשחשבתי על העבודות דרך הפריזמה שהגדרתי, הבנתי שהן יושבות בדיוק שם. זה בא לידי ביטוי גם בעניין הפורמליסטי, העובדה שרואים בעבודות את השתי והערב, השחור והלבן. אחר כך הצטרפו לזה עוד מחשבות כמו החלון והמשמעות שלו בתולדות האמנות הישראלית.

״קלוס חוקר תהליכי יצירה, ודווקא בעידן של בינה מלאכותית הוא מעביר את כל הווריאציות שהוא עושה על המחשב בסופו של דבר לציור בשמן על בד. יש מתח במה שאנחנו רואים בציורים – התריסים שהולכים ונפרעים, הופכים להיות בעלי תנועה, שיש להם נראות עכשווית דיגיטלית אבל הם בעצם ציור מסורתי שבו עובדת רק היד עם כל המגבלות שלה״.

״בצילומים של שירלי וגנר רואים במבט ראשון משהו כאוטי, אפוקליפטי, סוף העולם. אבל מדובר בבנייה מדוקדקת של סצנות שהיא יוצרת בצורה מוקפדת בסטודיו שלה. היא רותמת את המנגנונים של הראייה והתפיסה ויוצרת באמצעותם את האפקט המתעתע. העבודה שלה היא מהלך של פירוק של דימוי והרכבה שלו מחדש כמשהו קוהרנטי. בתערוכה מוצגים שני צילומים שלה ועבודת וידיאו אחת שחושפת קצת מהתהליכים שקורים מאחורי הקלעים״.

טל בכלר. צילום: אבי קקון

טל בכלר. צילום: אבי קקון

גיא זגורסקי, טוטמים. צילום: ליאת אלבלינג

גיא זגורסקי, טוטמים. צילום: ליאת אלבלינג

״רונן שהרבני מציג כמה עבודות. המפגש הראשון איתן בחלל הוא בעבודת וידיאו שבה דמות שנעה בחזרתיות, מנסה להחלץ מסבך אורבני. זו עבודה שמבוססת על צילומים של בתים מלמעלה, שהוא מכניס למחשב ואז ממדל דמות שמנסה כמו להשתחרר מהמבוך הזה. מצד אחד היא כבולה שם ומצד שני יש דלת וחלון – אבל היא מנסה לפרוץ את הקיר. זו עבודה שעוסקת במאבק שיש לכל אמן וגם כל אדם שמצד אחד רוצה להיות מוגן בתוך החברה, ומצד שני תמיד רוצה חופש לפרוץ את הגבולות. זו אולי עבודה שמתעסקת בתהליכים פנים אמנותיים, אבל כל אחד יכול לקחת את זה למקום שבו זה פוגש אותו.

״אצל גיא זגורסקי יש עיסוק בטוטמים – אובייקט שבתרבויות שונות האמינו שיש בו כוחות על טבעיים מסוימים. הטוטמים האלה הם כמיהה להשלת רסן, להגעה למקומות הפחות מוסדרים או מובנים. מצד אחד הם מבנים גיאומטריים ומצד שני הוא מקשקש עליהם בעיפרון ובצבעים ויוצר בהם משהו לא מסודר״.

לצד כל אלה מוצגות בתערוכה (כמובן) גם עבודות של אגם עצמו. ״זה היה מעניין לראות איך אגם הקדים את זמנו מבחינת היכולות. הוא יצר עבודות שמפעילות את הצופה, עבודות בעלות פוטנציאל של תנועה. הוא הלך מהאנלוגי לדיגיטלי ואת חלק מהעבודות פיתח גם לעבודות דיגיטליות. האמנים שמציגים לצידו נעים גם הם כולם בשדות האלה, ומעניין לראות איך אגם, שהוא היום בן 94, עבד עם טכנולוגיה שהיתה הנכונה לזמן שבו הוא פעל״.

איך הגיבו האמנים על החיבור הלא־צפוי עם אגם?

״זה היה מעניין, כי רובם אף פעם לא חשבו על העבודות שלהם מהזווית הזאת. אבל זה לא שאמרתי ׳בואו נעשה תערוכה ונגיב לאגם׳, אלא הגעתי עם הרעיון של זיהוי הגבולות והשימוש בחוקים כדי לייצר חופש – מקום יותר מופשט, יותר גבוה. גם אם הם לא ראו את הדברים בעצמם לפני, אנחנו בונים מערכת של אמון, הם שמחו ואהבו את מה שהם ראו וזה היה לי חשוב וגם משמח.

״כולנו מכירים את אגם ואת העבודות שמזוהות איתו כמו המזרקה או מלון דן, אבל זו רק זווית אחת שבה אפשר לראות את היצירה שלו. אני מאמינה שאפשר ליצור עוד זוויות גם מהסתכלות שונה על העבודות האלה, וגם באמצעות הסתכלות על עבודות אחרות, כי יש לו המון ואם צוללים פנימה מבינים את המגוון.

מראות הצבה. צילומים: טל בלכר

מראות הצבה. צילומים: מוזיאון אגם

birds

״אני מנסה לייצר תמיד תערוכות שיהיו בהם מדיומים אמנותיים שונים, זה משהו שמגדיל את הראייה ואת הפריזמה. כשיש עבודות ממדיומים שונים אפשר לראות את האחת דרך השנייה וגם כל אחת מהן בנפרד – זה מייצר עומק. גם זה מתחבר לאגם, שדיבר על הממד הרביעי ועל האפשרות להכניס את הזמן אל תוך העבודות שלו. הדיאלוג בין היצירה של אגם ליצירה של הדור הנוכחי הוא מעשיר לשני הצדדים, וגם מראה את הכוח של האמנות, את העבודה שהיא נטולת זמן או כרונולוגיה״.


הפרעת הסדר
אוצרת: טל בכלר
מוזיאון יעקב אגם, רחוב מיש״ר 1 ראשון לציון
נעילה: 16.4

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. טלי

    צריך פעם לבקר במוזיאון אגם. נשמע מענין.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden