הבהלה לזהב: תזמורת המהפכה מחוללת מחדש את קסם הקולנוע

יש רגעים שהם פשוט חוכמה ויופי צרופים. אין בכלל דרך להסביר את זה: רוח פרצים שפותחת דלת של בית בשום מקום, וחפצים, אנשים, הבית עצמו – הכל מסתחרר ומתמלא תנועה, ובן רגע הופך למחול של ממש. בקתה מתנדנדת על קצה של צוק במשחק פרוע של שיווי משקל, והסאונד (שנוצר בעמדת הקלידים על הבמה באיזו דרך מלאת הומור ומבריקה ומדויקת) הופך את הרגע הזה לדרוך וקומי עד לקצה.

ילדה שיושבת בקהל, שקועה לגמרי בסרט שמוקרן על הבמה ואפשר כמעט לשמוע את הלב שלה עולה על גדותיו מהתרגשות, וכשמתחוללת שם פתאום על המסך איזו סכנה והכל כל כך יפה ומבהיל ומדויק בו זמנית, היא שואלת בלחישה את אבא שלה בדאגה ופליאה, ״אבא, זה אמיתי?״.

המופע של תזמורת המהפכה ״הבהלה לזהב״ הוא מופע מפעים ומצחיק וחי ומלא שאר רוח, שממלא את הלב שמחה. על המסך הגדול מוקרן הסרט הנפלא של צ׳רלי צ׳פלין ״הבהלה לזהב״ מ־1925, על הבמה התזמורת. מה שקורה בין המסך לבמה למי שיושב באולם הוא לא רק הקשבה למוזיקה נלווית לסרט אילם ולא רק תזמורת שמחזירה לחיים סרט ישן. זוהי לרגע חזרה בזמן, ל־1925, שגורמת לכולנו להרגיש בהקרנה חגיגית של אמנות חדשה ומהפכנית.

רגע אחרי אנחנו כבר חוזרים 100 שנה קדימה להופעה של תזמורת מוקפדת וקלאסית שאוהבת להמציא ולשחק. רוב הזמן זה גם וגם. יופי וחוכמה והומור, במה ומסך, קולנוע ומוזיקה, 1925 באלסקה ו־2023 כאן ועכשיו – שלובים זה בזה.

המנצח רועי אופנהיים פותח את ההופעה בהזמנה לרופף את כפתור המכובדות. הוא מזמין את הקהל לראות את המוזיקה של הסרט, להבין איך היא קורית על הבמה, לשמוע את הסרט האילם, למחוא כפיים כשמתחשק ולצחוק בקול רם

הסרט ״הבהלה לזהב״ של צ׳פלין יצא כאמור בשנת 1925, ובמרכזו דמות הנווד שיוצאת לחפש אחרי זהב באלסקה. הגרסה הראשונה שלו, שאותה מבצעת תזמורת המהפכה, היתה גרסה אילמת. הדברים המעטים שאומרות הדמויות מופיעים בכתוביות על המסך והתזמורת מנגנת את המוזיקה שהלחין צ׳פלין עצמו.

הרפתקאות בדרך, רוחות ושלגים, דוב ענק שלכאורה עוקב אחריו בשביל מפותל על קצה של מצוק, אישה שליבו יוצא אליה, וכמה סצנות מופתיות במיוחד שהפכו להיות קלאסיקה – כמו ריקוד מופלא של כפיות שמתמלאות חיים. שעה וחצי עוצרות נשימה של סרט אילם שמערערות לרגע את כל מה שאנחנו חושבים על אילמות.

לא לשחזר – ליצור מחדש

ב־1942 הוציא צ׳פלין גרסה שנייה, קצרה יותר, הפעם עם קריינות. כשתזמורת המהפכה מנגנת על הבמה את המוזיקה המקורית שכתב צ׳פלין ועל המסך מוקרן הסרט האילם, קורה לרגע הנס הזה שבו הקולנוע חוזר להיות מדיום חדש שזה עתה נולד. הנס הזה קורה לא רק כי ההופעה לכאורה משחזרת את אופן ההקרנה המקורי של הסרט, אלא דווקא כי התזמורת מעיזה להתחצף: לא לשחזר – אלא ליצור מחדש.

המנצח רועי אופנהיים פותח את ההופעה בכמה משפטים שהם בעיקר הזמנה לרופף את כפתור המכובדות. במקום ההרגל לשמור על ארשת מכובדת ושתוקה, וכנהוג בקונצרטים לדחות אפילו את השיעול להפסקה, הוא מזמין את הקהל לראות את המוזיקה של הסרט, להבין איך היא קורית על הבמה, לשמוע את הסרט האילם, למחוא כפיים כשמתחשק ולצחוק בקול רם.

כשהקהל התגלגל מצחוק, כשאמא שישבה מאחוריי הקריאה בלחישה את מעט הכותרות לאורך הסרט לילד שישב לידה, כשאישה אחת מחאה פתאום לבד כפיים בסצנה שרגשה אותה במיוחד – היה ברור שהקסם עובד. גם מי שראה אותו לראשונה בהופעה הזו באולם וגם מי שראה אותו כבר בעבר על מסכים גדולים או קטנים – הרגיש כאילו הוא שומע ורואה את הסרט בפעם החגיגית ההיא, הראשונה.

בהופעה של תזמורת המהפכה מול הסרט הזה יש עמדה צנועה ומתחצפת בו זמנית, נגינה שנותנת מקום לדבר גדול שמתרחש על המסך ובו זמנית מייצרת יצירה עצמאית וחדשה שממשיכה להתפעל מהגאון שיצר אותה. כשהנגנים קמו על רגליהם בסוף ההופעה ומחאו כפיים לצ׳פלין עצמו – לא רק התמונה שלו על המסך היתה שם באולם, אלא גם הוא עצמו, ממש.

לסיום אני רוצה להגיד משהו על הסרט עצמו, או בעיקר על יראת הכבוד והמבוכה שהתמלאתי בכתיבה עליו: כשהרגשתי שאין לי מילים לתאר את היופי שיש בסרט ושלהגיד כמה הוא נהדר זה נשמע לי כמעט חצוף, הגעתי לדברים שציטט יכין הירש בכתב העת ״סינמטק״. הירש ציטט מביקורת שהתפרסמה על הסרט בהארלד טריביון אחרי הקרנת הבכורה שלו בניו יורק באוגוסט 1925:

״להלל את אחד מסרטיו של מיסטר צ׳פלין זה כמו לומר ששייקספיר היטיב לכתוב, ועם כל זאת שמענו כמה פרצופים זחוחים בצאתם מהקרנת הבכורה של ׳הבהלה לזהב׳ באומרם: ׳יודעים אתם, אנחנו חושבים שצ׳פלין הוא גאון׳. ובכן, גם אנחנו סבורים כך. אלא שהפעם, יותר מתמיד, נכתבו הדברים באותיות אש בהירות״.

ובכן, בצפייה בסרט בביצוע מלא הצניעות והתעוזה של תזמורת המהפכה, הפעם, יותר מתמיד, נכתבת הגאונות הזו במוזיקה החיה, בצלילים, במשחק, וגם בבלון אדום.

---

הבהלה לזהב | תזמורת המהפכה
האופרה הישראלית, תל אביב