כל מה שחשוב ויפה
אביב שחורי. צילום: מ״ל
אביב שחורי. צילום: מ״ל

אביב שחורי: הכל עובר דרך האוזניים והלב שלי; יש שם רצף

אביב שחורי, שעומד מאחורי הלייבל Reluctant Celebrity (מעיצוב, בימוי והפקה של קליפים ועד כתיבת טקסטים), רוצה שנתרכז במה שהוא עושה ולא בו

יובל: הי אביב, בוקר טוב, מה שלומך? יש לי הרבה דברים לשאול על Reluctant Celebrity

אביב: הי יובל, אני סבבה 🙂 מה היית רוצה לדעת?

יובל: בוא נתחיל בשם? מה המשמעות של רילקטנט סלבריטי, מאיפה הוא הגיע, ואיך הוא קשור למה שאתה עושה

אביב: צירוף המילים לקוח מטקסט שפעם כתבתי ונקבר במגירה, אבל צירוף המילים נשאר איתי והפך לשם ברגע שהיה צריך אחד. אני חושב שהוא קשור באופן כללי לכל מה שאני עושה.

אני חושב שבתור מי ומה שאני ואיך שאני מתנהל בעולם כל מה שאני עושה או רוצה לעשות, הייתי רוצה לקבל עליו הכרה אבל לדבר עצמו ולא אני בעצמי. כלומר תתרכזו במה שאני עושה ולא בי. זה מובן איכשהו?

יובל: כן, איכשהו. אולי תסביר מה זה רילקטנט סלבריטי, ממש מה המשמעות. ואז תספר מה אתה עושה…

אביב: רילקטנט זה כשאתה לא ממש בקטע, מהוסס, לא רוצה. סלבריטי זה סלבריטי 🙂

מבחינת עשיה תמיד עשיתי כל מיני דברים, גם במקביל. גם בלייבל עצמו, יוצא שאני עושה כל מיני דברים: מכתיבת תוכן, דרך עיצוב, בימוי והפקה של קליפים ועד לקחת חלק במה שאולי אפשר להתחיל לקרוא לו הפקה וכתיבת טקסטים

לוז, למה ככה. עיצוב: אקסאמ; אנימציה ובימוי: שרון פדידה

לוז, למה ככה. עיצוב: אקסאמ; אנימציה ובימוי: שרון פדידה

יובל: אז בוא נתחיל מהריליס הראשון – מתי זה קרה, מה הוא היה, והאם כבר אז חשבת על לייבל?

אביב: הכל התחיל עוד לפני זה. ידידה הזמינה אותי להקליט מיקס לסדרה שהיא הריצה בשביל משרד שהיא עבדה בו בזמנו. חשבתי שיכול להיות נחמד אם הוא כולו יורכב מחומרים מקומיים. התחלתי לאסוף קטעים מחברות ומכרים עד שהיה גוף עבודות שממנו הקלטתי את המיקס.

יצא שעברו שנתיים וזה כבר לא היה רלבנטי, הידידה כבר לא עבדה שם אפילו, אבל היו לי כמה חומרים מקוריים ביד וחשבתי שיכול להיות נחמד אם עוד אנשים ישמעו אותם. ביניהם היה גם את ״למה ככה״ של לוז שהיה הסינגל הראשון שיצא. עברה קצת יותר משנה

יובל: וזה כלל כבר מאז גם קליפ. נכון? מה אתה יכול לספר עליו?

אביב: ברגע שהבנתי שאני הולך על לייבל אז הבנתי גם שהפורמט יהיה סינגל + קליפ. השלב המתוכנן הראשון כלל שלושה סינגלים ותוכננו שלושה קליפים.

הקליפ הראשון נוצר על ידי שרון פדידה, חבר, קולגה השראה. פניתי אליו עם שני רפרנסים עתיקים ומשם הוא המשיך וברא את העולם הריבועי שהתאים לשיר בצורה די מושלמת 🙂 לאחר מכן הקליפ נבחר להקרנה במסגרת Silver Screenings של טקס פרסי הקליפים של ברלין

יובל: נייס. ואז? יש סינגל ראשון, מה עכשיו? איך מתקדמים מפה?

אביב: יצאו כבר עוד שני סינגלים מאז. זה אומר גם עוד שני קליפים, בימים אלה עובדים על הריליס הרביעי. מעבר לזה יש כבר תכניות לעוד ריליסים, יותר ארוכים מסינגל, חלקם גם יצאו פיזית.

אחרי ערב ההשקה לכבוד הסינגל של דניאל סלבוסקי שיצא בדצמבר, יש עוד תאריכים באופק. אין תכנית שלבים קונקרטית אבל כן יש רצון להמשיך ולעשות, להישאר בתנועה. זה הכרחי

יובל: רגע לפני העתיד, ספר על מה שיצא, כולל הקליפים והעטיפות – ואז נדבר על הכל ביחד

שירי רוזן, לאף אחד לא אכפת שגרת בברלין. עיצוב: אקסאמ; צילום ועריכה: נעה שמחיוף שחף; בימוי: נעה שמחיוף שחף, שירי רוזן ואביב שחורי

שירי רוזן, לאף אחד לא אכפת שגרת בברלין. עיצוב: אקסאמ; צילום ועריכה: נעה שמחיוף שחף; בימוי: נעה שמחיוף שחף, שירי רוזן ואביב שחורי

אביב: הסינגל השני שיצא הוא ״לאף אחד לא אכפת שגרת בברלין״ של שירי רוזן. זה השיר שהתחיל את הכל: חזרתי הביתה מלילה והייתי ממש מעוך, לחצתי פליי והשיר כבש אותי בשמיעה ראשונה. רק אחרי ששמעתי אותו נפל האסימון לגבי שאר החומרים שיש ושאולי שווה להוציא אותם.

יצרתי קשר עם שירי, זה היה בתחילת קורונה והכל התנהל דרך מסכים. היא היתה בעניין ולאט לאט התחלנו את התהליך. את הקליפ לשיר צילמנו בדירה שלי ביחד עם נעה שמחיוף שחף, ומאוחר יותר השיר נבחר לשיר השנה של התכנית פופ לוק והגיע למקום התשיעי במצעד האלטרנטיבי השנתי של רדיו הקצה 2022.

עם נעה גם עשיתי את הקליפ לסינגל של סלבוסקי, הריליס השלישי שיצא בלייבל. אותו כבר צילמנו בשני לוקיישנים, אחד מהם, שוב, הדירה שלי. יש לי גרין סקרין עבודת יד בסלון עד היום.

מבחינת העטיפות, שזה נכון גם לגבי הקליפים, קודם כל יש שיר. בשיר יש את הדי.אן.איי להכל, ואם נקשיב מספיק פעמים ומספיק קרוב נוכל לגזור משם את כל מה שצריך לעטיפות, לקליפים, לטקסט…

יובל: אתה יכול לתת עוד דוגמה? איך זה בא לידי ביטוי העניין של הדי.אן.איי שממנו אפשר לגזור הכל?

אביב: זה יכול להיות מילה, או צליל, משהו שחוזר על עצמו או רגע חד פעמי שמצליחים לעורר תגובה או רצף מחשבות שיכולות לעורר רצון לפרשנות או צורך לבטא ויזואלית. אין נוסחה. זה באמת עניין של רגעים.

נגיד ״מפחיד״ של דניאל, שיר כמעט מופשט לחלוטין. יש בו הרבה רגעים שהם בין לבין צלילים והברות, יש בו הרבה נשימה ו״שקט״. איך בכלל עוטפים ומנגישים את זה חזותית?

השיר מעורר הסתכלות פנימה. דפדפתי באלבום ישן של דניאל ומצאתי שם תמונה שהפכה להיות הדימוי המרכזי בעטיפה של הסינגל, וכשהסתכלתי ממש פנימה בעצמי, נולד גרעין הרעיון לווידאו שהוא סרט מסע

דניאל סלבוסקי, מפחיד. עיצוב: אקסאמ; צילום, עריכה ופוסט: נעה שמחיוף שחף; בימוי, הפקה, ארט וצילום: אביב שחורי

דניאל סלבוסקי, מפחיד. עיצוב: אקסאמ; צילום, עריכה ופוסט: נעה שמחיוף שחף; בימוי, הפקה, ארט וצילום: אביב שחורי

יובל: תגיד, אתה חושב שמי שלא יודע שכל שלושת השירים יצאו באותו לייבל, ויראו את העטיפות/קליפים, יבחינו במשהו משותף בקו האמנותי? זה חשוב לך בכלל?

אביב: הכל עבר ועובר דרך האוזניים והלב שלי, כך שמבחינתי יש שם רצף, גם אם הוא לא נראה לעין. אני גם מאמין שלתהליכים, או למעגלים, לוקח זמן להיווצר. לפעמים דברים עולים שוב, בצורה חדשה או אחרת. לפעמים התהליך גם מסתיים או שמעגל נסגר ואז מתחיל אחד חדש

יובל: אז בוא נדבר על האוזניים והלב שלך… נראה לי שזה הזמן שתספר קצת על עצמך, מה אתה עושה ועשית חוץ מהלייבל?

אביב: אני בן 44 וגדלתי בנצרת עילית. בכיתה ה׳ עברתי לקליפורניה עם המשפחה למשך שלוש שנים במסגרת עבודתה של אמא שלי. בתיכון למדתי אמנות פלסטית בוויצו קנדה חיפה.

למדתי תקשורת חזותית בבצלאל בירושלים, במהלך הלימודים הבנתי שלא אעבוד פרופר בתחום כי זה תמיד הרגיש קצת לא מספיק. פה ושם לקחתי עבודות עיצוב שנבעו מתוך עניין אישי וקרבה לנפשות הפועלות. אחרי הלימודים פניתי לעבודות זמניות ולא קשורות כדי תמיד לאפשר לעצמי גמישות עם ניהול הזמן כדי לעשות את הדברים שלי.

תמיד היתה לי זיקה חזקה לאמנות, לקולנוע ולחיי הלילה. נסעתי לברלין בעקבות החיים ונשארתי לגור שם שלוש שנים. חזרתי לארץ כבר לפני שמונה שנים ועכשיו גר ועובד בתל אביב (גר כאן כבר 14 שנים במצטבר). שוב חזרתי לעבודות זמניות ולא קשורות אבל הפעם גם התחלתי לקחת פרויקטים שהיו יותר קשורים למה שמעניין אותי.

birds

הייתי אסיסטנט של תמר הירשפלד לקראת התערוכה שלה ארץ חדשה בהלנה רובינשטיין (2019); עבדתי עם אורן פישר על תפאורה ותלבושות למקדש העין שעלה במסגרת פסטיבל ישראל (2022); והצטרפתי להפקת עבודות הוידאו של הילה טוני נבוק שמוצגות כעת בתערוכה שלה במוזיאון תל אביב.

במקביל גם תקלטתי באופן קבוע במסיבות ומועדונים בתל אביב ועבדתי כתאורן, בין היתר בחלל הראשי של מועדון הבלוק. אחרי לא מעט שנים שהתרחקתי מיצירה, הכל התנקז לעשיה שמתבטאת במגוון תפקידים תחת המטריה של הרצת, ניהול הלייבל

יובל: זה מסביר הכל (או כמעט הכל…) אז מה הלאה? מה עוד חוץ מהלייבל?

אביב: זאת כמעט תמיד שאלה. אני מקווה שתמיד אוכל לעשות משהו שאני נהנה ממנו. המציאות לא תמיד מאפשרת את המינון או את העומק הרצויים אבל ככל שעובר הזמן אני מבין ששווה להתעקש על זה יותר ויותר. זה משאיר אותי שפוי

יובל: זה הכי חשוב. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרת לפני שנפרדים?

אביב: הממ. נראה לי פשוט להמשיך, למרות ובזכות הכל :))

 

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden