הפודקאסט של פורום מבקרי ומבקרות הקולנוע: דיאלוג, ולא שני מונולוגים

בתחילת השנה עלה לאוויר הפודקאסט החדש של פורום מבקרי ומבקרות הקולנוע בישראל, קבוצת ביקורת. אחד מיוזמי הפורום שהוקם בשנת 2013 הוא פבלו אוטין, חוקר קולנוע וסופר, שמנחה את הפודקאסט לצד המפיקה, העורכת ומבקרת התרבות נעמה רק – שמנהלת היום את הפורום לצד יהונתן צוריה.

רק החלה לכתוב על סרטים בבלוגים ובטיים אאוט עוד לפני התואר, ותוך כדי השנה הראשונה בלימודים התחילה לכתוב ביקורות וכתבות על קולנוע במאקו. ״הלימודים הוסיפו לי הרבה ידע היסטורי ונתנו לי פרספקטיבות, תאוריות ודרכים מעניינות לחשוב על סרטים ולנתח אותם״, היא מספרת. ״בנוסף, למדתי תסריטאות – מה שעזר לי להבין ולפרש סרטים טוב יותר״. כיום, בנוסף לתפקידה כיושבת ראש הפורום, היא כתבת תרבות ומבקרת קולנוע בוואלה, עין הדג ומגזין טיים אאוט.

אוטין החל לעבוד בשנה שעברה כמבקר קולנוע בהארץ, אבל עבודתו הספרותית ותרומתו המחקרית לא פחות חשובה מעבודתו כמבקר. בין היתר הוא כתב את ״קרחונים בארץ החמסינים: הקולנוע הישראלי החדש – שיחות עם במאים״ בהוצאת רסלינג; ״שיעורים בקולנוע – שיחות עם יוצרות ויוצרים ישראלים״ בהוצאת אסיה; ״רקוויאם לשלום: ייצוג הסכסוך בקולנוע הישראלי בעקבות אינתיפאדת אל־אקצה״ בהוצאת ספרא; ועוד.

אתה מושקע בעבודה ספרותית וביקורתית, איך מצאת זמן ליזום פרוייקט כמו פורום המבקרים?

אוטין: ״הייתי אז יחסית צעיר. פנו אליי מבקרים צעירים ששאלו למה אין תא מבקרים ואם יש – למה הוא לא פעיל. הצעתי להם להיפגש ולדבר על זה. אחרי כמה מפגשים שבהם שאלנו את עצמנו בשביל מה צריך ארגון מבקרים, הגענו להחלטה שנקים את הפורום כאילו מדובר בקבוצת חברים – שרוצים להתארגן כדי לעשות פעולות מגניבות שקשורות לקולנוע וקידום השיח הקולנועי. ככה קם הפורום.

״אין משהו שהפורום חייב לעשות. הוא דמוקרטי לחלוטין וכל ההחלטות נלקחות בו ביחד. פעולות שיוצאות לפועל יתרחשו כי מישהו.י מחבר.ות הפורום לוקח את זה על עצמו ולא כי יש הנהלה שצריכה לבצע דברים על סמך זאת שהיא המנהלת. הבנו שיותר הגיוני וגם קל לממש חלק גדול מהחלומות שלנו אם אנחנו קבוצה. כקבוצה יש לנו יותר כוח מאשר כאינדיבידואלים״.

פבלו אוטין: ביקורת היא תמיד סוביקטיבית. אם כותב אותה שולחן אז היא תהיה כנראה אוביקטיבית כי כתב אותה אוביקט. אבל אם כותב אותה בן אדם – סוביקט – אז היא סוביקטיבית. אין שום חשיבות לאוביקטיביות בביקורת

איך זה התחיל?

״התחלנו להגיע לפסטיבלים ולהעניק את פרס הביקורת, הוצאנו כתב עת, פתחנו עמוד פייסבוק, ארגנו ערבי הקרנות בסינמטקים, עשינו ערבים משותפים עם איגוד הבמאים. אנחנו מחלקים פרסים מדי שנה ושולחים נציגים של הפורום לשפוט בפסטיבלים בינלאומיים. במקביל, פעלנו להיות חברים בארגון הביקורת הבינלאומית.

״כל הפורום פועל בצורה התנדבותית וכל אחד תורם ותורמת לפי יכולת ורצון. יש כאלה שדואגים לארגן ולהפיק אירוע, כתב עת או פודקאסט, ויש כאלה שלא מארגנים אבל משתתפים באירועים או צוותי שיפוט. יש כאלה שלא יכולים לעשות לא את זה ולא את זה, אבל תורמים בנוכחות בישיבות או בשיתוף וקידום האירועים ברשתות חברתיות״.

להאיר את הסרט באור חדש

השנה הקימו חברי וחברות הפורום את הפודקאסט ״קבוצת ביקורת״. בכל פרק מתארח.ת אחד ממבקרי ומבקרות הפורום, והוא או היא, אוטין ורק, משוחחים על סרט, מנתחים אותו, ומנסים להאיר את הסרט באור חדש; את הסרט בוחר האורח. ״הרעיון המקורי היה של בן הזוג שלי מתישהו בתקופת הקורונה״, מספרת רק. ״העליתי אותו בישיבה ואנשים אהבו. משם ניסיתי לראות איך נעשה את זה, איפה ומתי״.

מאז שעלה לאוויר זוכה הפודקאסט (שמוקלט בבית אריאלה) ללא מעט תשומת לב. עד היום התארחו בו בנימין טוביאס, יעל שוב, עופר ליברגל, וגם אני זכיתי להתארח בו. בקרוב יעלו פרקים נוספים עם אורחים כמו יאיר רוה ויהונתן צוריה.

איך זה להיות מבקר קולנוע המראיין מבקרי ומבקרות קולנוע?

אוטין: ״שנים רבות שאני מנחה שיחות עם יוצרים, פאנלים של מבקרים ועוד. זה לא משהו חדש, זה אחד הדברים שאני מאוד אוהב לעשות. אבל אני לא רק שואל שאלות, אלא מנסה לנהל דיאלוג. פרסמתי שני ספרי ראיונות עם במאים ובמאיות. אבל לתפישתי אלה לא ספרי ראיונות, אלו שיחות; שיחות כתובות.

״ההבדל ביני לבין מראיינים אחרים הוא לא רק שאני משתתף יותר, אלא גם שאני גם מקשיב יותר. אני לא רק בא עם שאלות ומחכה לתשובות, אלא מקשיב לתשובות ומשם מייצר דיאלוג, מבקש להרחיב, מהרהר ביחד עם בן/בת השיח שלי על מה שנאמר כרגע. אני חושב שהפורמט של דיאלוג בהקשר הזה הוא יותר יפה. כשזה דיאלוג אמיתי, ולא שני מונולוגים.

״לפעמים האדם שמולי אומר משפט מסוים שאני רוצה להבין אותו לעומק, או שהמשפט מעורר בי מחשבות. אני חושב שיש מקום במסגרת השיחה להרהר על זה ביחד. אני גם חושב שאם האדם מולי מרגיש שקשובים לו ומגיבים למה שהוא אומר – הוא גם מרגיש נוח יותר להיפתח ולשתף יותר דברים. זה לא משנה אם זה יוצרת, מבקרת קולנוע או נהג המונית. בסופו של דבר מדובר במפגש בין בני אדם. לכל אחד יש סיפור ומשהו מעניין להגיד. השאלה היא האם הוא מרגיש מספיק נראה כדי להרגיש ביטחון ולספר״.

כראיה לעניין של אוטין ורק במרואיינים עצמם, כל פרק נפתח בחלק ״הכר את המבקר״: אוטין שואל את המרואיין או המרואיינת ארבע שאלות על תפקידו.ה כמבקר, הסיבות, המניעים, והמוטיבציה שהניעו אותם להפוך למבקרי קולנוע. לשאלה מה מיוחד בעיניו בעונה זו או בכלל, אומר אוטין: ״למרות שהיה זה די הגיוני, היה ממש מעניין לראות את זה קורה, שכל פרק חולק לשני חלקים: חלק ראשון שבו המבקר.ת מספרת משהו אישי על עצמה, וחלק שני שבו אנחנו מדברים על הסרט הנבחר ומנתחים אותו. מה שקרה הרבה פעמים הוא האופן שבו שני החלקים היו המשך אחד של השני.

״כשהאורחים ניתחו את הסרטים הם המשיכו לדבר על דברים אישיים שלהם, וניכר איך הבחירה האישית נותנת ביטוי לא רק להערכה הקולנועית שלהם אלא ממש לנפשם. זה מה שמרתק, ששיחה שהיא ניתוח אינטלקטואלי ומעמיק של סרט היא שיחה אישית ואולי גם חושפנית, גם אם לא התכוונו לכך״.

משתמע שביקורת היא לא מאה אחוז אובייקטיבית. יכול להיות דבר כזה?

״מה זאת אומרת משתמע? ביקורת היא אפילו לא אחוז אחד אוביקטיבית. ביקורת היא תמיד סוביקטיבית. אם כותב אותה שולחן אז היא תהיה כנראה אוביקטיבית כי כתב אותה אוביקט. אבל אם כותב אותה בן אדם – סוביקט – אז היא סוביקטיבית. אין שום חשיבות לאוביקטיביות בביקורת״.

עונתו הראשונה (שהחלה בסוף 2022) של הפודקאסט עוסקת בסרטים מעניינים בעיני המבקרים והמבקרות מהשנה האחרונה. כל אחד ואחת בחרו בסרט שמייצג דבר מה מעניין בקולנוע משנת 2022. עופר ליברגל לדוגמה, בחר בסרט השנה של הפורום – ״הכל במקום אחד בבת אחת״, יעל שוב בחרה ב״אמילי״ ובנימין טוביאס בחר ב״פייבלמנים״ של ספילברג. אני בחרתי לדבר על ״תור: אהבה ורעם״.

״היו כל מיני רעיונות שאנשים העלו, חשבתי שיהיה נחמד להתחיל עם סרטים יחסית חדשים, אבל לא יותר מדי – שלא נהיה תלויי זמן״, מסבירה רק. ״בגלל שהתחלנו להקליט בנובמבר חשבתי שסוג של סיכום שנה יכול להתאים – לציין את סיום השנה מצד אחד ולהתכונן לעונת הפרסים מצד שני. המטרה והתקווה היא שנוכל להקליט עוד פרקים בהמשך בנושאים אחרים, בתגובה לאירועים אקטואליים או שלא״.

מה הסרט הכי טוב שראיתם לאחרונה?

רק: ״אחרי השמש שאני ופבלו גם הקלטנו עליו פרק, וגם ׳לא רעים בכלל׳ של פיקסאר שראיתי באיחור״.

אוטין: ״גם, אחרי השמש. נראה שלא קורה בו הרבה, או אפילו כמעט כלום, אבל מתחת לפני השטח זה סרט מלא ביופי, אהבה ובעיקר כאב וגעגוע. זה סרט עמוק שהצופה צריכה לעשות הרבה מהעבודה כדי להתחבר ולהבין את הרגשות העצומים שם״.

מה היו הרגעים המיוחדים ביותר בעונה עבורכם?

רק: ״לחטוף בלאקאאוט בשאלון של עצמי כמובן״.

אוטין: ״הרגע שבו קיבלתי בובת פופ מאחד האורחים. היה מרגש במיוחד״.