כל מה שחשוב ויפה
ששון קדם. צילום: ליאור הילזנרט
ששון קדם. צילום: ליאור הילזנרט

שדרת המעצבים // ששון קדם

ששון קדם, ממעצבי האופנה הבולטים והוותיקים בישראל, מוכר בארץ ובעולם ומעצב גם תלבושות למחול: ״אופנה היא עולם אכזרי. צריך להמציא כל פעם מחדש ולרגש את הלקוחות. זה תהליך של חיזור אין סופי״

הממלכה החדשה של מעצב האופנה ששון קדם עברה לפני כחצי שנה מרחוב לילינבלום לרחוב הרצל 144 בתל אביב. בין מוסכים ובתי מלאכה, באזור שיש בו ניצני בניה ראשונים, הסטודיו מתפרש על פני 500 מ״ר. בחזיתו חלון ראווה עצום, מעליו ציורי קיר בשחור לבן – הצבעים המאפיינים את קדם.

בתוך החלל, מעבר לקולקציות הבגדים שמוצגת בו, מוצבת ספת עור ענקית, לצידה שולחן עץ מאסיבי שעליו מוצגים סלי רשת וברזנט, לצד פסלי חימר של האמן הישראלי־האמריקאי דיוויד מוריס, מגפי עור מגושמות מסין, קיטבגים רקומים מפאריס, שרשראות חרוזי ענק מאתיופיה שאת מרביתם מלקט קדם בנסיעותיו בעולם ועליהם הוא אומר: ״זה העולם שלי, אלה הבגדים שלי, אלה שאני לובש וגם אלה שאני מעצב – זו דרך החיים שלי״.

ששון קדם, אביב קיץ 23. צילומים: ליאור הילזרנט

ששון קדם, אביב קיץ 23. צילומים: ליאור הילזרנט

אנחנו עושים סיבוב בסטודיו החדש שממנו עובדים 12 אנשי צוות. ״יש לי כאן הכל. סטודיו, משרד, חדר תפירה וגזירה, חדר צילומים ומחסן בדים. זו לגמרי מתנה שקיבלתי. אני בר מזל. בעל הבית הקודם זרק אותי אחרי שנים רבות. דרש להעלות את שכר הדירה באופן לא הגיוני וכך מצאתי את המקום המהמם הזה, שלצידו גם פועלת החנות ברחוב דיזנגוף בתל אביב וכמובן האתר״.

קדם (59) הוא מעצב בולט בנוף הישראלי כבר למעלה מ־30 שנה. גם זה מבחינתו עניין של מזל: הכל התחיל במקרה, כשזיהה את הצורך של בטי – אשתו לשעבר, שהייתה אישה מלאה ולא הצליחה למצא לעצמה בגדים. ״למדתי לימודי תעשיה וניהול אבל לא עבדתי בזה יום. במסגרת הצורך של בטי מצאתי את עצמי מעצב לה בגדים. נסענו בזמנו לקלאב מד באכזיב ובטי הגיע לשם עטויה בטורבנים ובשמלות גדולות והיתה כוכבת המקום. זה עודד אותי לעשות קורס במשרד העבודה שבו למדתי תדמנות וקצת טכנולוגיה ומשם הכל התפוצץ. אני לא המקרה של הילד ששיחק ותפר בגדים לבובות ברבי.

״דור המעצבים שאליו אני משתייך (דורין פרנקפורט והגר אלמביק – שתיהן חברות קרובות) הוא לצערי דור שהולך ונעלם. בעולם הגדול זה לא ככה. בעולם מקדשים אמנים ותיקים. הם נושאי הדגל. אצלנו אנחנו מעבירי הדגל. כשאני אומר שאני כבר 30 שנה עובד בזה, מרימים גבה. אבל אני ממשיך לבעוט וליצור. אני ממשיך להיות סקרן. אני אוהב את זה כמו בפעם ראשונה. אני לא מפסיק להיות צמא״.

אני באמת מאמין שאם הייתי ילד שנולד עם כפית זהב בפה – זה לא היה קורה לי. לא הייתי מעולם מטאור. עשיתי דרך ארוכה ואני עוד צועד בה יום אחרי יום

קדם מעיד על עצמו שבא מבית דל יחסית. ״היה לי שולחן כתיבה עם פורמייקה כתומה ומיטה לצידו, שטיח של ״שטיחי כרמל״ ובעיקר אווירה שלא מעוררת השראה. כל אלה גרמו לי להבין שבינוניות היא כנראה החיים. אהבו אותי, אבל זה היה לא כמו שהייתי צריך.

״כשהתחלתי להיות ׳ששון קדם׳ לא היתה קורלציה בין התדמית שלי לבין מה שהרגשתי בפנים, בנפש. זה היה כרוך בהרבה טיפול ותרגול עצמי. עד היום אני לא מפסיק להתעסק ולהגיד לעצמי שזה אני, שזה באמת הטעם שלי. אני לא נולדתי להיות Someone. הפשטות היא שיצרה אצלי את המנוע. אבל כדי להבין את זה, הייתי צריך לעבור מסע שלם, עד שהבנתי שאלוהים הביא עליי סוג של תעלול ואמר לי ׳אל תדאג, אני אתן לך ידע שאין להרבה אנשים, כזה שתוכל באמצעותו להפוך עגבנייה למלפפון׳. אבל המתנה הזו היתה מעבר למה שאני יודע לעשות בידיים. זה עולם שלם של רגשות שהייתי צריך להניח אותם על הגוף והראש שלי ולסנכרן בין הנפש לידיים. זה לקח שנים, בלי שאף אחד יידע שאני חווה את זה.

״לא העזתי לחשוב על ללמוד בשנקר. פחדתי פחד נורא. תיק עבודות? לא ידעתי מה זה. לא האמנתי בעצמי. כנראה שחוסר האמונה היא שהובילה אותי. לאט לאט הבנתי שמה שאני עושה זה חלק ממני. פעם הייתי בהיכל לאמנויות הבמה וראיתי אישה שלבשה מכף רגל ועד ראש ששון קדם. היא היתה מפוארת, גבוהה ועם תסרוקת ענקית. ניגשתי אליה בחיל ורעדה ואמרתי לה שהיא לבושה מאוד יפה. היא הודתה ושאלה מי אני. עניתי לה שאני ששון קדם, מי שעיצב את הבגדים שלה. היא חיבקה אותי ואמרה לי תודה. רק אז הבנתי מה אני עושה עבור הלקוחות שלי״.

שפה שהיא רק שלי

״באתי ממקום נמוך, ובשביל לשבת על יד הספה הזו שאנחנו יושבים עליה היום הייתי צריך לעבור תהליך מטורף. להאמין שיש לי שפה שהיא רק שלי. שזה הטעם וזה העולם שלי. אבל אני באמת מאמין שאם הייתי ילד שנולד עם כפית זהב בפה – זה לא היה קורה לי. גם היום, כששואלים אותי מה אני עושה, אני עונה שאני עושה אופנה. אני לא אומר מעצב אופנה – עיצוב אופנה זה קודש הקודשים. אני לא מסוגל להפנים את זה. לא הייתי מעולם מטאור. עשיתי דרך ארוכה ואני עוד צועד בה יום אחרי יום. אני שמח על מה שאני עושה. אני בר מזל כי עליתי על הפוטנציאל שלי״.

תמיד לבשת בעצמך גלביות, בגדים גדולים?

״תמיד לבשתי גדול, אבל לא כמו שאני מתלבש היום. זה התחיל מבטי. דרכה הבנתי מה זה גדול. התמכרתי לגודל שדרכו אפשר להביע הרבה יותר״.

איך אתה מגדיר את הסגנון שלך?

״הסגנון שלי הוא מה שמסתובב לי במוח. אין כאן מידות, או קולקציות לפי סוגים ועונות. יש פה את העולם של קדם שהוא ברור ומוגדר, עולם שסגנון העצוב שלו מעורבב ומקורות ההשראה שלו באים מהאופנה היפנית והקוראנית שמתקיימות בשילוב עם השפה שלי״.

ששון קדם. צילומים: ליאור הילזנרט

ששון קדם. צילומים: ליאור הילזנרט

ששון קדם, אביב קיץ 23. צילומים: ליאור הילזרנט ששון קדם, אביב קיץ 23. צילומים: ליאור הילזרנט ששון קדם, אביב קיץ 23. צילומים: ליאור הילזרנט

במהלך השנים מקורות ההשראה שלך השתנו?

״לא. מקור השראה זה גזע. אחד הדברים הכי חשובים באופנה היא יצירת שפה. משנוצרה שפה, היא זורמת ויוצאת ממך בתצורת יובלים. מאותו המקום ועם השנים מגיעה התפתחות. אסור להתבלבל ולטעות בדרך. יש טרנדים ויש אנשים שאומרים לך מה כדאי לעשות, אבל כמעצב, אתה חייב לדעת מה הכיוון ומה השפה שלך ובמה אתה מוכשר, וזה מעבר לביטחון העצמי.

״זה יהרג ובל יעבור. בטחון יכול להיסדק. גם כשרציתי בעבר טיפה לשנות, בשלב מסוים רכנתי על שולחן העבודה שלי, הבנתי שזה אני, זה הקו שלי, זו המחוגה של היד שלי ואין לכפות עליה שינויים.

למעצב אופנה יש שדה שבו הוא זורע מה שהוא רוצה. אבל השדה חייב להיות מוגדר. כשהלקוחה שלי נכנסת לשדה שלי, אני חייב לחדש ולהפתיע אותה, אבל היא לגמרי יודעת לאיזה סוג של שדה היא נכנסת

״תמיד כשאנחנו מודדים כאן קולקציות אני אומר לעצמי ׳שמרת על עצמך. עדיין לא התבלבלת׳. זה כל כך כיף שבתוך כל השפע והכאוס שיש בעולמות האופנה, אני עדיין יכול למצוא את האפיק שלי ולדבר בו. למעצב אופנה יש שדה שבו הוא זורע מה שהוא רוצה. אבל השדה חייב להיות מוגדר. כשהלקוחה שלי נכנסת לשדה שלי, אני חייב לחדש ולהפתיע אותה, אבל היא לגמרי יודעת לאיזה סוג של שדה היא נכנסת״.

איפה אתה מוכר?

״לא הייתי מתקיים אם הייתי מוכר רק בארץ. 60% מהמכירות שלי הן בחו״ל. בעיקר בארצות הברית, דנמרק, בלגיה ובריטניה. אי אפשר ליצור שפה כל כך ייחודית ומובהקת כמו שלי ולמכור רק בארץ. הבגד מייצג את מי שלובש אותו, זו תעודת הזהות של הלובש. הבגדים שאני מעצב הם בעלי נוכחות וסטייטמנט והם כנראה מתאימים גם לקהלים בחו״ל״.

בוא נדבר על המעצבים הצעירים שיש כאן.

״יש פה כישרונות אדירים, אבל הם חייבים מישהו שיילך איתם יד ביד ויוביל אותם להמשך ההצלחה. עם סיום הלימודים, אחרי החממות שהם נמצאים בהן, אני מציע להם לפני הכל – לברר. לא למהר לפתוח חנות. טיפה צניעות. לא להיות טווס. יש משהו במקצוע הזה שמשכר, אתה רוצה להיות גליאנו כבר אחרי חודשיים, אבל זה לא עומד במבחן המציאות. זה מקצוע שהמימוש בו מהיר. הגית מכנס, תוך יום הוא יכול לקרות ויחד עם זאת נדרשת סבלנות אין קץ, יצירת שפה, עקביות וצמא שאסור שיגמר לעולם״.

ששון קדם לורטיגו. צילומים: רונה אברו

ששון קדם לענת גרגוריו. צילומים: גדי דגון

ואז? מה הסוד? מה עושים שיקרה?

״ניהול. אוי ואבוי למעצבים שאין להם ניהול. הם יכולים להיות הכי מוכשרים בעולם, לעשות את הקולקציות הכי מושלמות לשבוע האופנה. אבל בהמשך, אם לא יידעו לחבר את הפריטים כמו שצריך ולהפוך אותם למסחריים, הם יתבלבלו ויילכו לאיבוד. חייבים שיהיה מישהו שייצא החוצה, יתבונן על הדברים מלמעלה ויתפעל אותם״.

להשתתף בשבוע האופנה זו החלטה נכונה עבור מעצבים צעירים?

״כל מעצב חייב לעשות לפחות תצוגת אופנה אחת, אם לא יותר. זה רגע של התעלות, של שיא יצירתי שקשה לתאר אותו. אני מת על הריח המטורף של מאחורי הקלעים, על ההתרגשות, התאורה, התזזית, אבל אני גם מבין מהר את המציאות של לעצור את העסק שלי לשלושה חודשים כדי לייצר קולקציה לשבוע האופנה.

״כדי לעשות קולקציה לתצוגת אופנה נדרשים 200 אלף שקלים וצריך מישהו שינהל את התהליך הזה נכון. אסור להתנהל מתחושת האופוריה שנמשכת עוד 48 שעות אחרי התצוגה, צריך לחשוב וברצינות על היום שאחרי. בסופו של דבר למחרת התצוגה אתה חוזר לסטודיו ומטאטא את הרצפה מהטינופת של אמש ואלה הם החיים האמיתיים. זו רכבת הרים. אתה חייב להיות חסין, לא להתפתות לקסם הזה. אני, בנקודת הזמן הזאת, לא יכול לעצור הכל ולעשות שבוע אופנה. אני חייב לסיים פה תהליכים של ייצור ליצוא. זה עסק. למרות התחושה המשכרת של להיות מלך העולם״.

birds

בעבר לימדת בשנקר ולקחת חלק במאיץ של מפעל הפיס. ספר על זה.

״הכל התחיל עם תוכנית הריאליטי ׳פרויקט מסלול׳. אחריה הבנתי שאני רוצה לעסוק בהוראה. הנחיתי סטודנטים לפרויקט הגמר שלהם בשנקר במשך שש שנים ובהמשך השתתפתי בחמישה סבבים של תכנית המאיץ של מפעל הפיס. ליוויתי מעצבים שלא יוצרים בהכרח בשפה שלי. היחידה שדרשתי ללוות היתה קים דרור, בעלת המותג KIMKA.

״כשראיתי את העיצובים שלה בפעם הראשונה נעמדתי על הרגליים ודרשתי ללוות אותה ולא אף אחד אחר. לה יש את הניצוץ ואת כל מה שצריך כדי להצליח. גם עם אהרון גניש עבדתי. אני כל כך רוצה שיפרוץ בעולם ויגיע לפסגות להן הוא ראוי. הוא נדיר. אין כמוהו בנוף המקומי ולא אגזים אם אומר שגם לא בעולמי״.

רכבת שדוהרת

לפני מספר שנים הצטרף צוף, בנו הבכור של קדם, לעבודה בסטודיו. זה קרה כשקדם השיק עם הסטייליסטית דורין אטיאס את המותג המשותף שלהם, ״פטיט דוריס״, מה שלא החזיק מעמד לאורך זמן. מאז עובד צוף עם אביו וקדם מספר שהוא זה שמנהל אותו ואת החברה. ״מאז שהוא איתי, הכל נראה אחרת״.

למה פטיט דוריס לא צלח?

״דורין אטיאס היא גאונה. היא שותפה וחברת נפש שלי. יש לה ויז׳ן שאין להרבה. היא חיה מויז׳ן לויז׳ן, אבל היא לא בהכרח אצנית למרחקים ארוכים. זה מותג שנוצר בדמותה ובשפתה, וברגע שהיא לא היתה נוכחת בו ב־150 אחוז, זה הפסיק לקרות.

״לעסוק בעיצוב אופנה זה לא להגיע למקום מסוים ולנוח. זו רכבת שדוהרת ללא הפסקה. מעצב אופנה חייב להיות מספיק חזק אמוציונלית ומנטלית על מנת לא לרדת באף תחנה. חייבים להבין שלעיתים מתפרקים בדרך. זה קורה גם לי. אבל לצד אלה חייבים להבין מהי נקודת האיזון שלך וכל הזמן לחזור לשם.

״אופנה היא עולם אכזרי. זה תחום שצריך להמציא בו כל הזמן משהו חדש. צריך לרגש את הלקוחות וזה תהליך של חיזור אין סופי שדורש מאמץ כביר. אין שיגרה. לצד כל זה, אני רוצה להישאר רלוונטי. רוצה שזה לא יגמר לי לעולם״.

ששון קדם גברים. צילומים: דוד קריצון

ששון קדם גברים. צילומים: דוד קריצון

אתה גם מעצב ללהקות מחול.

״כן. זה אחד מהדברים שאני הכי אוהב. זה עיצוב שונה. אני חייב להבין את התנועות שהרקדנים יתנועעו בהן במהלך הריקוד. אלו גזרות שונות וסגנון עיצובי אחר. אני עובד כמעט באופן קבוע עם להקת ורטיגו, עיצבתי גם לבת שבע, לרינה שיינפלד, לעידו תדמור, ללהקת אדמה, ולהרבה צעירים שמציגים בפסטיבל הרמת מסך. אני אוהב אנשים בתחילת דרכם. מהצעירים לפעמים אני אפילו לא לוקח כסף. כשאני מזהה ניצוץ, אני רוצה להיות שייך״.

מה מכאן?

״להמשיך. ושיתנו לי חופש יצירתי. אני רוצה לעצב למחול, לקולנוע ולתיאטרון. לעצב בשפה ובסגנון שלי. להביא את ששון קדם לעלילת הסרט. אבל שזה יהיה סרט הוליוודי״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

3 תגובות על הכתבה

  1. עדי

    מעצב בחסד!
    שפה מיוחדת משלו, יצירתיות אין סופית
    שאני לובשת קדם אני פשוט מרגישה אחרת ומיוחדת
    גאווה ישראלית

  2. אסנת הר

    ששי קדם
    בעצמו בעל הניצוץ,
    מעשי ידיו, פאר היצירה.
    תודה רבה.

  3. יפה עוזרי

    בבגדיו של ששון קדם יש הומור שהוא נדיר ומרענן.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden