כל מה שחשוב ויפה
הילה בן ארי, אבק, מתוך הביאנלה הבין־לאומית לאמנות הווידאו
הילה בן ארי, אבק, מתוך הביאנלה הבין־לאומית לאמנות הווידאו

הרשימה המשותפת // 20.4.23

הביאנלה הבין־לאומית לאמנות הווידאו בחיפה; אזור הדמדומים בגלריה גבעת חביבה; תערוכת בזק מגיבה ברחוב בלוך בתל אביב; דגנית בן אדמון במכללת ספיר; שיר סניור וקרן קינברג בבית הנסן; נושאות החותם בגלריה על הצוק; תכניות חפיפה בגלריה מזו

הביאנלה הבין־לאומית לאמנות הווידאו בחיפה

הוידיאונלה, הביאנלה הבין־לאומית הראשונה לאמנות הווידאו, תפתח הערב (20.4) בחללים שונים ברחבי העיר חיפה (אוצרים: בלו־סימיון פיינרו ואביטל בר־שי). התערוכה, תחת הכותרת ״אושר מדומה״, תציג עבודות של נשים אמניות מהארץ ומחו״ל, בדגש על מיצגי וידאו בחללים אלטרנטיביים ציבוריים. היא מוצגת בהקשר של המחאה המתחוללת כיום בישראל נגד המהפכה המשפטית, ובפרט בקולות הנשיים שבה שמצביעים על הפגיעה הפוטנציאלית בזכויות נשים.

העבודות המוצגות בתערוכה עוסקות במורכבות עולמן של נשים בזיקה לממדים תרבותיים ונפשיים שונים. גופן משמש אותן הן ככלי ביטוי אמנותי והן כחומר גלם, המהווה בסיס ליצירה ובה בעת – כלי ביקורתי המעורר את הצופה להטיל ספק בנוף החברתי והפוליטי, ובכך להשפיע ולחולל שינוי מתוך שאיפה לשוויון. היוזמים, בלו־סימיון פיינרו ואביטל בר־שי, שמו להם למטרה לחבר את הקהל הרחב לאמנות הווידאו במרחבים העירוניים ולקדם את החשיפה למדיום באמצעות יצירת במה לתצוגת אמנות בינלאומית עכשווית בעיר שתעודד חילופים תרבותיים, חציית גבולות וכינון מרחב לדיון בנושאים חברתיים בוערים.

זוזנה ג׳נין, Fight

זוזנה ג׳נין, Fight

קרולינה ברגולה, Oh Professor

קרולינה ברגולה, Oh Professor


אזור הדמדומים בגלריה גבעת חביבה

״אזור הדמדומים״, תערוכה קבוצתית תפתח בשבת (22.4) בגלריה גבעת חביבה לאמנות (אוצרת: סבטלנה רינגולד). התערוכה מבקשת להפנות את תשומת ליבנו אל מצב הפליטים בארץ, בהתייחסה לסוגיות של חציית גבולות, זכויות בינלאומיות, היעדר זכויות והפקר. תערוכה זו היא בבחינת ניסיון נוסף לסמן את הכאב הטמון בקרנבל התחפושות ששמו ״מדינה״. שאלות אתיות בנוגע לניכוס, התחזות, פטרנליזם וקולוניאליזם מאפיינות את השיח האמנותי כיום בעיסוקו בשאלת הפליטות וההגירה בפרט ובכאב האנושי של קבוצות מודרות בכלל.

האמנים הישראלים המציגים, יהודים וערבים, מנסים לחשוף, לספר ולתווך את התחושה שלא באמת ניתן להבין את האחר ואת כאבו; אך גם אם ידיעת האחר אינה ממן האפשר – הכרה והוקרה, למידה וחמלה, לצד פיתוח אסטרטגיות משותפות של התנגדות וכבוד הדדי, מתבקשות היום יותר מתמיד.

מנאר זואבי, בילא. צילום: מ״ל

מנאר זואבי, בילא. צילום: מ״ל

ניצן סט, גדר אמריקאית. צילום: חמודי גנאם

ניצן סט, גדר אמריקאית. צילום: חמודי גנאם

שי אזולאי, שעה אחת ביוםץ צילום: מ״ל

שי אזולאי, שעה אחת ביוםץ צילום: מ״ל


תערוכת בזק מגיבה ברחוב בלוך בתל אביב

תערוכת בזק קבוצתית של אמנות מגיבה בזמן משבר תפתח מחר (21.4) ברחוב בלוך 34 בתל אביב (יוזמים: יובל צין ואילון ברוש; אוצרת: ליאת לוי עזרן). בשבועות האחרונים התארגנו קבוצת סטודנטים־אמנים מכל רחבי הארץ לזעוק את מחאתם על המצב במדינה בתגובת בזק. הם הקימו מרחב יצירה־תגובה – מקום לאמירה יצירתית אקטואלית, שיציג אמנות נוקבת, ישירה, מטלטלת, בועטת, בלי פילטרים – שמשקפת את דעתם ומחאתם על המצב הבוער במדינה.

את התערוכה יזמו סטודנטים לאדריכלות, עיצוב ואמנות, שהגיעו למסקנה שיש לחבר בין הרחוב ובין התערוכה, ויצרו מרחב שמאפשר ליוצרים את המקום להגיב ולבטא את עצמם בצורה יצירתית ולהגיב למצב הפוליטי דרך האמנות. הלוקיישן שנבחר להצגת התערוכה הוא בניין דירות ישן, ריק מיושביו, שמיועד להריסה ברחוב בלוך בתל אביב, משל לסדקים שנוצרו בחברה הישראלית. חללי התצוגות היו דירות שאנשים גרו בהן עד לפני חודש. כל היצירות ימוקמו בתוך הדירות, בין החדרים, בחדרי המדרגות, על הקירות, על הרצפה.

יואב עינהר, תהיי יפה ותשתקי

יואב עינהר, תהיי יפה ותשתקי

עדי וייצמן ודורית פיגוביץ גודארד, גברת לוין. צילום: יובל צין

עדי וייצמן ודורית פיגוביץ גודארד, גברת לוין. צילום: יובל צין

מיכאל בן אבו, סגור פתוח סגור. צילום: שירז ריינר

מיכאל בן אבו, סגור פתוח סגור. צילום: שירז ריינר


דגנית בן אדמון במכללת ספיר

״רק שלא יתפרק לי המדבר״, תערוכת יחיד לדגנית בן אדמון תפתח הערב (20.4) בגלריה של בית הספר לאמנות, חברה ותרבות במכללה האקדמית ספיר (אוצרים: שי איגנץ וסמדר לוי). זו תערוכת ציורים ראשונה של האמנית, המוכרת יותר בעבודות הפיסול והמיצבים שלה. על קירות חללי הגלריה נפרשים ציורים פנורמיים וטקטיליים באקריליק על יריעות בדים לא־מתוחים, של נופי מדבר בדיונים, מעורערים, מתפרקים ופצועים, התלושים וקרועים מזמן, מרחב או אירוע קונקרטיים. יריעות זמן ומרחב של פנורמות חסרות כוח כבידה, שיש בהן אילמות וחרדה קיומית מהתפרקות הזמן והמרחב הממשי, הנפשי והגופני.

תחילתה של כל עבודה של בן אדמון ובכלל זה תחילתו כל ציור הוא בגריד – אותו סדר, כיבוש או תביעת מרחב על המדבר, על הציור או על המרחב הפיזי־ממשי והנפשי. תביעת מרחב זו, מבקשת לשוב ולנשום, לכסות, ללטף ולאחות את השבר, לחבוש את הפצע הרוחש מעל ומתחת לפני הקרקע, מתחת לשכבות העבר שנמחה. הפעולה הציורית הקרובה, זו שגם עוקבת וממלאת בשכבות צבע את ריבועי יריעת הגריד, מרככת את הצורה הסדורה ומעוותת את יריעת הגריד. והאשליה של הנחמה המבוקשת, מתנפצת ״וכל מה שנשאר זה חמלה… שלא באמת יכולה לסייע או להגן על אף אחד. תבוסה מפוארת״.

דגנית בן אדמון מתוך ״רק שלא יתפרק לי המדבר״. צילומים: מ״ל

דגנית בן אדמון מתוך ״רק שלא יתפרק לי המדבר״. צילומים: מ״ל


שיר סניור וקרן קינברג בבית הנסן

״טיפול תקופתי״, תערוכה משותפת לשיר סניור וקרן קינברג תפתח מחר (21.4) בבית הנסן בירושלים (ייעוץ אמנותי: גיא גולדברג וקארין שבתאי). עם בוא האביב, הגיע העת לטיפול התקופתי לאבני רצפת האבן בבית הנסן. מכונות גמלוניות, שיוצרו על ידי המעצב שיר סניור והאדריכלית קרן קינברג, ממלאות את החלל. המכונות הופקדו על ניקיון אבני הגלריה, עוצבו במיוחד עבור משימה חשובה זו ומלטפות בהתמדה ובנחישות את האבנים.

התנועות החזרתיות והקפדניות של חבורות המקלונאים המתכתיים מזכירות להקות חרקים או לחלופין כוריאוגרפיה רובוטית מתקדמת. הפונקציה פשוטה: לגעת באבן, לטפל בה, לנקות אותה. ליטופן האינטימי מקלף שכבות של אבק וזמן. מעלים שרידים של חומרים אורגניים מיקרוסקופיים. עם כל שכבה שנגרעת, מנופים החוצה גם רובדי ההיסטוריה המורכבים של המקום. בהמשך לעבודתם ״בזמן נוגע״ שהוצגה בשבוע העיצוב ירושלים 2022, סניור וקינברג ממשיכים ליצור כחלק ממחקר המתבונן ומגיב על (ודרך) האבנים של מחוז ירושלים.


birds

נושאות החותם בגלריה על הצוק

״נושאות החותם״, תערוכה קבוצתית שעוסקת בטראומה, מגדר והדור השני לשואה תפתח מחר (21.4) בגלריה על הצוק בנתניה (אוצרת: שחר מרנין־דיסטלפלד). התערוכה, שזכתה במענק תמיכה לתערוכה מבוססת מחקר מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל לשנת 2022, מציגה גופי יצירה של שמונה אמניות שהן דור שני לשואה. הוריהן, שמוצאם מאירופה ומצפון־אפריקה שרדו חרף תנאי חיים קיצוניים בגטאות, במחנות, במחבוא ובמפגש היומיומי עם המוות. הטראומות שחוו הפכו חלק מהותי מזיכרונותיהם ומזהותם, והועברו באופנים שונים לבנותיהן.

היצירות מעניקות ממשות חומרית להעברה הבין־דורית של טראומת השואה, שההתמודדות עמה נמשכת גם כיום, 78 שנים מסיום המלחמה. ביצירותיהן בולטים מאפיינים מגדריים הקשורים בהגדרת זהותן הנשית, ביחסיהן עם בני משפחותיהן (החיים והמתים) ובעיצוב שפות אמנותיות בהן בולטים השימוש במלאכות יד המזוהות עם נשיות וכן השימוש בטכניקות אקספרסיביות, כמו תחריט, קולאז׳ וציור רב שכבות. משתתפות: מירי אברמסון, נאוה ט. ברזני, מירה חרמוני־לוין, שרית לילה האס, דניאלה מלר, רחל נמש, אתי צ׳כובר, עדינה קיי.

מירי אברמסון, פייטה. צילום: עידו אברמסון

מירי אברמסון, פייטה. צילום: עידו אברמסון

נאוה ט. ברזני, ילדות. צילום: מוקי שוורץ

נאוה ט. ברזני, ילדות. צילום: מוקי שוורץ


תכניות חפיפה בגלריה מזו

״תכניות חפיפה״, תערוכה משותפת לארבע אמניות – דניאל אלחסיד, מור אלעזר, גילי לוטנר ועדה רימון – מוצגת בגלריה מזו בחיפה (אוצרת: ירדן דיסקין). התערוכה בוחנת את הגלגולים של הרכיבים העירוניים הקטנים, המרכיבים את הזיכרון (והשכחה) העירוני. רכיבים שבחיפה הופכים מטבע עובר לסוחר. התערוכה מסתכלת גם על מה שהשכחה העירונית מאפשרת, על הריק שמאפשר לדבר החדש לצמוח, על קרקע פורייה ומדושנת היסטוריה ויופי.

עדה רימון מתייחסת לחדש, לשלטים המכסים על מבנים ומספרים על בואה של תכנית יזמית חדשה, והופכים ביטוי לזיכרון חדש שעומד להיווצר. גילי לוטנר ודניאל אלחסיד עוסקות בהיעלמות הזיכרונות אל מרחבים לא נודעים. מור אלעזר מייצרת אבסטרקט לביטוי הזיכרון וההדהוד שלו בתוך המרחב.

גילי לוטנר, חלונות - שם זמני

גילי לוטנר, חלונות – שם זמני

דניאל אלחסיד, שתי פיסות

דניאל אלחסיד, שתי פיסות

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden