אלעד רוזן: ״איך הכל התחיל?״ זו השאלה שהתערוכה הזו מנסה לענות עליה

יובל: הי אלעד, מה שלומך בימים אלו? נראה שעמוס אצלך (בקטע טוב, כן?)

אלעד: כן, האמת שדי מטורף. וממש בקטע טוב

יובל: יפה. בוא נתחיל בתערוכה שאצרת בגלריה החדשה טדי בירושלים, Origin Story. לקח לי רגע להבין מה קורה בה, שאתה האוצר וזה לא עבודות שלך, אבל זה הכל עליך

אלעד: כן, אפשר להגיד שזה סוג של דיוקן עצמי באמצעות עבודות של אחרים. אין שם אף עבודה שלי חוץ מציור ילדות אחד

יובל: וואלה. אז מאיפה הגיע הרעיון, איך זה התחיל?

אלעד: בדיוק, איך הכל התחיל? זו השאלה שהתערוכה הזו מנסה לענות עליה. אולי בגלל הגיל ואולי בגלל הקילומטרז׳ המתהווה בשדה האמנות, יש רצון להביט אחורה ולראות מה הביא אותי לאן שאני היום; חצי פנטזיה שעם שילוב הרכיבים הנכון אפשר יהיה לשחזר את התבשיל.

הזמנה של תמר גיספאן לאצור תערוכה נתנה את הפלטפורמה. אני לא חושב שהיא ידעה למה היא מכניסה את עצמה 🙂

יובל: ואז מה? יש לך רעיון, יש הזמנה, יוצאים לדרך ו…?

אלעד: ואז מנסים לאסוף השפעות ויזואליות ואחרות. חבר אמן סיפר לי פעם שההשפעה הראשונה על סגנון הרישום שלו היתה בהייה כילד בגיל חד ספרתי בדוגמאות של הפורמייקה במטבח בבית הוריו. ואפשר באמת לראות את זה עד היום! (בקטע הכי טוב שאפשר)

וזה גרם לי לחשוב, מה היו ההשפעות עלי כאמן. אז זה כמובן יצחק ליבנה, ועדו בר־אל שהיו מורים שלי בבצלאל וגרשוני שהוא האדמו״ר, אבל זה גם דודו גבע ומשחקי טלוויזיה כמו סוניק הקיפוד, ועניין אותי לערבב הכל ביחד, אז יצאתי למסע בין סטודיות ועזבונות

יובל: מה הייתה התגובה של האמנים החיים שפנית אליהם? כי זה מצד אחד נשמע רעיון מגניב ומעניין, מצד שני יכול להביך, או להיתפס כמגלומני משהו, או ד׳ – כל התשובות נכונות 🙈

אלעד: קודם כל, לשמחתי אני נמצא בתחום שמגלומניה מתקבלת בו בסלחנות מסוימת 🙂 ודבר שני, חוץ מהמגלומניה המובהקת, יש פה גם מחווה אוהבת בחזקת ״עמדתי על כתפי ענקים״ לאבות הרוחניים שלי. רובם המוחלט של מי שפניתי אליו זרמו בשמחה

לשמחתי אני נמצא בתחום שמגלומניה מתקבלת בו בסלחנות מסוימת 🙂 ודבר שני, חוץ מהמגלומניה המובהקת, יש פה גם מחווה אוהבת בחזקת ״עמדתי על כתפי ענקים״ לאבות הרוחניים שלי. רובם המוחלט של מי שפניתי אליו זרמו בשמחה

יובל: אז תן דוגמה לאיזה 2-3 עבודות, לא רק שמות אמנים, ולמה הן (והם)?

אלעד: יש שני ציורים גדולים של יצחק ליבנה מסדרת הגולגלות המתפרצות. זו סדרה שבה גולגלות חודרת לתוך מרחבים ביתיים ויום־יומיים ומערערים ומשבשים אותם. ליבנה היה אחד המורים שליוו אותי בתואר הראשון בבצלאל והאלמנט הזה של המוות שחודר לתוך החיים – ממנטו מורי עכשווי – הוא רעיון שמעסיק אותי עד היום, כמו גם דימויי גולגולת כאלה ואחרים.

חוץ מזה יש ציורי אקריליק על בד של דודו גבע שמצאתי בארכיון שלו במשכן לאמנות בעין חרוד. דודו גבע הוא כנראה האמן הראשון שחוויתי את האמנות שלו (דרך הקומיקס שלו בסדרת ספרי ״מגוחך״ האגדית) ויכולתי להגיד לעצמי – ככה גם אני יכול. שוב, במובן הטוב ביותר של המילה.

ואכן ביליתי הרבה מהילדות שלי בהעתקות ומחוות לדמויות שלו. עד היום האפים הארוכים של חלק הדמויות בציורים שלי מגיעים בדיוק משם. למצוא ציורי צבע על בד שלו היה מרגש במיוחד כי זה מחבר אותו לפרקטיקה העכשווית שלי.

חוץ מזה יש גם ראשי קרמיקה של אורי ליפשיץ, שכשראיתי אותם בדוכן של גורדון בצבע טרי לפני מיליון שנה זה פתח לי את צ׳אקרת הקרמיקה ונתן לי השראה לראשי קרמיקה משלי. ועוד רבים וטובים מה שנקרא

יובל: ומה ציור הילדות שלך שאתה מציג?

אלעד: חוץ מהאמנים שמציגים בתערוכה, אני מציג גם יצירות של ההורים שלי. הם אמנם לא אמנים, אבל תמיד עסקו ביצירה כזו או אחרת וביפוי הבית. לפני שנה אמא שלי מצאה ציור ילדות שלי שממש מהדהד את מה שאני עושה היום (או להפך) ובצעד שהוא מאוד אמא שלי, יצרה העתק רקמה יפהפה שלו. אז שניהם יוצגו בתערוכה

יובל: אז מכיוון שאנחנו קצת מכירים מהשדה ומתערוכות קודמות ובכלל, נראה לי שלא היית צריך את כל התערוכה ומספיק שהיית מציג את ציור הילדות שלך ולידו את הרקמה של אמא 🤡

אלעד: 😂

תכלס, לקחת את שני האולמות של הגלריה בטדי – אחד הציור שלי, השני הרקמה. זהו. עכשיו אתה אומר את זה? כמה כאב ראש היית יכול לחסוך לי 🙂

יובל: כן כן. וברצינות: אני מניח שלקחת בחשבון שלא כל מי שיגיע לתערוכה מכיר אותך או את העבודות שלך, ושהתערוכה צריכה לעבוד קודם כל גם בלי ההכרות הזו. נכון?

אלעד: נכון מאוד. לשמחתי אני מושפע רק מהטובים ביותר 🙂

ובאמת, מעבר להבט הביוגרפי, שבסופו של דבר מעניין בעיקר אותי כנראה, עניין אותי לערבב ״מין בשאינו מינו״: לשים את דודו גבע ליד גרשוני, נחום גוטמן ליד משחק וידאו. היה לי קורס בתואר הראשון של בצלאל, לפני כ־500 שנה, שנקרא ״גבוה ונמוך״. הרהרתי בזה לאחרונה שהערבוב הזה, שאז היה רעיון רדיקלי למדי, היום הוא פשוט החיים שלנו. ואני גם מאמין ויודע שאני לא יחודי במישמש של השפעות האלה

יובל: כן. זה היה הסמינר של ברוך בליך?

אלעד: בול! סמינר אגדי עם מרצה אגדי

יובל: לגמרי! גם אני לקחתי אותו. וואוו

אלעד: תכלס אני צריך להביא אותו לשיח גלריה. גם אתכם הוא צילם בתחילת ובסוף השנה?

יובל: וואיי. איזה זכרונות אתה מעלה פה. אני זוכר צילום בתחילת השנה אבל לא בסוף; אבל זה לא אומר שזה לא קרה

יובל: אני רוצה רגע לסכם את עניין התערוכה – אני יודע שזו שאלה שהמבקרים צריכים לענות עליה ולא אתה, אבל מה אתה חושב יגיד מי שלא מכיר אותך? מה הוא יבין על האמן המסתורי הזה שמציג את ההשפעות שלו?

אלעד: זו שאלה שמאוד מסקרנת אותי. אולי הייתי צריך לעשות את זה כמו חידה ולתת למבקרים לנחש מה יוצא מכל הערבוב הזה. באופן כללי באמנות אני חושב שיש חשיבות גדולה ליצור מקום לצופה ולא להרחיק אותו. אני מקווה שהחיבורים האלה בין משחקי וידאו לאמנות גבוהה לקומיקס יצרו את האפקט הזה

יובל: יפה. מה עוד? משהו חשוב נוסף לספר שלא אמרת לפני שנפרדים?

אלעד: הממ… לצד התערוכה יהיה גם חדר קריאה ועיון שבו אפשר יהיה לצלול עוד לתוך הרפרנסים שלי. יהיו שם קטלוגים וספרים של חלק ממשתתפי התערוכה וגם של אחרים, לצד ספרים לא אמנותיים במובהק. לצד זה יוצג קיר עם רפרנסים מגוונים.

כן, זו תערוכה מגלומנית משהו, אין מה להגיד

---

Origin Story
אוצר: אלעד רוזן
הגלריה החדשה טדי, ירושלים
בהשתתפות: יואב אפרתי, עדו בראל, דודו גבע, נחום גוטמן, פיליפ גסטון, משה גרשוני, צבי טולקובסקי, יצחק ליבנה, אורי ליפשיץ, מגזין משקפיים, מיכאל סגן כהן, עמוס ונעמי רוזן, מארק שאגאל ועוד.
נעילה: 7.23