חדר משלי // ליליאן בן שוהם
תעודת זהות
אדריכלית ליליאן בן שוהם, נולדה באורוגוואי ועלתה ארצה בשנת 1997. את המשרד ייסדה עוד באורוגוואי בשנת 1993, ובארץ הקימה אותו מחדש. המשרד פועל ברמת השרון, מונה שלושה עובדים ומתמחה בדירות ובתי יוקרה.
אהבה ראשונה
החיבור לאדריכלות החל בגיל צעיר. אני זוכרת את עצמי מציירת ויוצרת עבודות מזכוכית ומגבס. רציתי ללמוד עיצוב פנים באורוגוואי; אמא שלי היא זו שהמליצה לי לפנות במקום לאדריכלות, וכך עשיתי. בזמן הלימודים התחלתי לעבוד בעיצוב פנים, שם התוודעתי לעולם עצום של חומרים. סיימתי שמונה שנות לימודים שכללו גם תואר שני, עם הבנה עמוקה בכל הקשור לעיצוב ואדריכלות. עולם החומרים בא לידי ביטוי בכל פרוייקט – שילוב של טבעי ודמוי־טבעי. אני לומדת להבין איך מתנהג כל חומר, מהי התחושה שהוא מעביר ומהו המיקום שלו בחלל. אני מאפיינת את הפרוייקטים שלי ככאלה שהם פרקטיים, עם זרימה ואנרגיות טובות.
אהבה שנייה
אם לא הייתי אדריכלית הייתי אמנית. הייתי מבלה בשקט עם עצמי ומעבירה את הפנים, את הרגשות שלי – לקנבס. הייתי יוצרת אמנות שמדברת ללא מילים את מי שאני. הציור היה תמיד חלק ממני. כמי שעוסקת רבות בעולם החומרים, אין ספק שהסקרנות הגיעה מהאמנות. לא בכדי הפרויקטים שלי שופעים חומרים וזהו תחום שאני חוקרת ומופתעת כל פעם מחדש.
מהילדות ועד הבגרות עסקתי באמנות. בגיל 18 פתחתי סטודיו לאמנות וציור באורוגוואי. לימדתי טכניקות אמנות שונות, ציור על זכוכית, אמנות בגבס, ציור בקומפוזיציות שונות ועוד. הסטודיו פעל כשמונה שנים. החלטתי לסגור אותו על מנת לסיים את התואר באדריכלות ולהתעסק נטו באדריכלות. אלה היו שתי אהבות מקבילות, כשהאדריכלות והעיצוב פנים ניצחו.
חילוף חומרים
לא נטשתי את האמנות, והיא עבורי תרופה לנשמה. בערבים ובסופי שבוע אני מקדישה זמן להתנסות בטכניקות ציור עם חומרים אקריליים ואפוקסיים, בשילוב עם טקסטורות שונות. שתי האהבות שלי מתערבבות האחד עם השנייה: אותה קומפוזיציה שקיימת באדריכלות ועיצוב פנים, אותו שיווי המשקל וערבוב הטקסטורות והצבעים – קיימים גם באמנות.
בית בשרון
הבית שסיימתי לא מזמן לעבוד עליו באזור השרון, תוכנן ונבנה כשכל פינה היא תוצר של קומפוזיציה של רהיטים נוסטלגיים בעלי ערך סנטימנטלי שהלקוחות הביאו איתם, כמו מכונת תפירה שמככבת בשירותי אורחים, שולחן אוכל ועוד. הפרויקט הוא תוצאה של פתיחות של לקוחות יחד עם זרימה שלי, שיצר שילוב לא קונבנציונלי. זהו לא בית רגיל בעל סגנון טוסקני, אלא בית שיוצר תחושות, רגשות, מחשבות. בית שנוגע.
הזרימה של הבית לצד הפונקציונליות שלו מהווים שילוב מנצח. קיימת זרימה בין החללים השונים שיוצרת דינמיקה ידידותית ומשרה הרבה רוגע. התחושה בו היא שנמצאים במעין צימר משפחתי, לאור ריבוי פינות חמד מיוחדות שיצרנו הן בתוכו והן בסביבת החוץ המושקעת שלו.
תגובות