הרבה יותר מנס קפה בכוס זכוכית: חדרי המורים עוברים מהפך עיצובי

בשנים האחרונות התחדדה ההכרה בחשיבות ההשקעה בתכנון מרחבי למידה, כמרכיב משמעותי ברווחת התלמידים ובאיכות הלימוד. בתי ספר קיימים עוברים תהליכי שיפוץ, ובתי ספר חדשים מתוכננים בקפידה המתורגמת לסביבות לימוד חדשניות. בעבור האדריכלית אלכסנדרה גולדשטיין ומעצבות הפנים אלינה פיירמן ונעמי שרמיסטר מ״מעצבות חוויה״, סטודיו לתכנון ועיצוב מרחבי לימוד מכווני עתיד, מדובר באתגר. ובלי ציניות או התייפייפות – גם בתשוקה עם הבט אידיאולוגי.

במקביל לפעילותן במסגרת הסטודיו המשותף כל אחת מהן היא גם עצמאית העוסקת בתחומי תכנון מגוונים ומתגוררת באזור אחר בארץ. שרמיסטר גרה בתל אביב, פיירמן בעמק יזרעאל, וגולדשטיין, שמגיעה ממשגב, גם משמשת כמרצה במסלול לימודי הנדסאות אדריכלות ועיצוב במכללת אורט בראודה בכרמיאל.

״הייתה לנו היכרות קודמת, ומה שגרם לנו לאחד כוחות היא המשיכה למרחבי למידה והאמונה בחשיבותם״, מספרת גולדשטיין. ״כידוע, לא מדובר בתחום עתיר משאבים, אבל הרצון לעשות שינוי במרחב הזה קיים אצל שלושתנו והוא משמעותי. התקציבים הלא־גבוהים דורשים מאיתנו להגות פתרונות יצירתיים, והעובדה שאנחנו פרושות גיאוגראפית ומעטפת השירותים שלנו כוללת אדריכלות ועיצוב – מאפשרת לנו לפעול באזורים שונים ולדייק מענה כוללני״.

מטבע הדברים, כשמדובר על שיפוץ בתי ספר, הדגש הוא על כיתות הלימוד והאזורים המשמשים את התלמידים. שבמסגרת התהליך מטופלים בדרך כלל גם חדרי המורים – חללים שלרובנו זכורים כסתמיים, חסרי כל אופי וייחוד, ולדברי פיירמן מסתבר שלא הרבה השתנה מאז, אם בכלל. ״מרבית חדרי המורים שאנחנו פוגשות עדיין נראים כך: שולחן גדול באמצע החלל, ישיבה על כיסאות תלמיד, ארונית אחסון שנחתה מפה או משם ופינת קפה קטנה״.

נעמי שרמיסטר: חדר המורים מייצג את בית הספר ואת התפיסה הפדגוגית שלו, ולכל אחד יש סיפור משלו. החללים אינם זהים בגודלם והפרוגרמות משתנות בהתאם לצרכים ולרצונות הספציפיים. אין מודל אחד שמתאים לכולם

ההבנה שהגיעו אליה הייתה שחדרי מורים זקוקים לעיצוב מחודש לא פחות מחללי בית הספר האחרים. אלה הם החללים שבהם המורים יכולים לקחת אתנחתא מרצף השיעורים ולהיטען באנרגיות חדשות, וככאלה הם מהווים חלק אינטגרלי מהחתירה לרווחה ולאיכות משופרת במרחב הלימודי כולו.

״חדר המורים מייצג את בית הספר ואת התפיסה הפדגוגית שלו, ולכל אחד יש סיפור משלו. החללים אינם זהים בגודלם והפרוגרמות משתנות בהתאם לצרכים ולרצונות הספציפיים. אין מודל אחד שמתאים לכולם״, אומרת שרמיסטר. ״החשיבה שלנו פרקטית, משלבת פונקציונליות עם אסתטיקה, ואנחנו מגיעות עם גישה פתוחה. אנחנו נפגשות עם המנהל.ת ועם הצוות ועל בסיס זה, בהתאם לפרוגרמה המוגדרת, תופרות תכנון ייעודי למקומו. כל אחת מאיתנו זורקת רעיונות שמולידים דיון פורה המתגבש לקונספט שייושם בחלל״.

רוח של הייטק

כך לדוגמה, בחטיבת הביניים של בית ספר אורט רוז בעכו, הפרוגרמה הגדירה ״רוח של הייטק״: חלל מושקע בדומה לחללים המושקעים שרואים בסביבות עבודה מתקדמות, כדי ״שהמורים ירגישו שהשקיעו בהם״. החלל המשתרע על פני 80 מ״ר משרת צוות מורים גדול, והפרוגרמה ביקשה לייצר חלל אלגנטי, מוקפד ונוח.

במופעו החדש פינה השולחן המרכזי של פעם את מקומו לטובת אפשרויות ישיבה מגוונות וגמישות: שולחנות מלבניים המיועדים לשישה, יחידת אי גדולה באזור המטבח – לאכילה אינטימית או לקיום פגישות לא פורמליות, דלפק צמוד קיר לעבודה פרטנית עם מחשבים ניידים, חדר ישיבות המופרד באמצעות מחיצת זכוכית, ופינת ישיבה סלונית עם ספות, שניצלה נישה קיימת שמגדירה אותה כאזור.

״הייתה בקשה מפורשת שהספות תהיינה נוחות, אך לא כאלה שמזמינות להיזרק לתוכן או להירדם״, מסבירה גולדשטיין. ״לכן הספות המעוצבות, שמרקם הריפוד שלהן מדמה אריג סרוג, נבחרו בהתאם – כאלה שמספקות ישיבה נעימה ונינוחה, אך לא רביצה. השולחנות תוכננו בהתאמה אישית במידות מדויקות, כך שבמידת הצורך – ישיבה רבת משתתפים או אירוע – אפשר יהיה לחבר אותם בקלות לשולחן ארוך. הם עשויים מפורמייקה קלה לניקוי ותחזוקה, ומאותה סיבה בחרנו ריפוד דמוי עור לכיסאות״.

לאחסון הנדרש תוכננה יחידת לוקרים פרטיים עם תא לכל מורה, וכך גם נוצלו נישות קיימות שהיו מתחת לחלונות כחלק ממבניות החלל. חזיתות מעוצבות שהותקנו בהן הפכו אותן לחללי אחסון נוחים לצרכים מגוונים.

את מסגרת החלל שנשענת על גווני שחור ואפור שוברת צבעוניות של תכלת וצהוב בריפודי הכיסאות, ביחידת הלוקרים הצהובה, וכן נגיעה ירוקה שמספק מוטיב של צמחייה. ״התקציבים, כאמור, אינם גבוהים, ולכן שילוב צמחייה טבעית היה בלתי אפשרי והאופציה המתאימה הייתה טפטים״, אומרת פיירמן. בתוך כך, צמחייה (מלאכותית) ירוקה עשירה משתלשלת מעל הספות שבפינת הישיבה וגם מעטרת את הקיר במטבח, משלימה את החלל המודרני והמהוקצע שכל פרט בו תוכנן בקפידה המבוקשת.

המבנה שבו שוכנת חטיבת הביניים של בית הספר אורט העלייה השנייה, אמנם ממוקם בעכו כמעט בצמוד למבנה אורט רוז, אבל הטיפול בחדר המורים נרקם על סמך פרוגרמה שונה בתכלית, שביקשה לשוות לו אווירה ביתית רכה. ״מופעו של החלל היה טלאים־טלאים והטיפול בו היה חלק משיפוץ מסיבי שכלל הסרה של תקרת אזבסט וריצוף חדש במקום הריצוף הקודם ששכב ישירות על החול. בתקרה החדשה הושקעה תאורה והריצוף החדש, שמשלב אריחי גרניט פורצלן בשני גווני אפור ואריחי טרצו, משרת את הגדרת האזורים בחלל – ריצוף אפור כהה באזור המטבח, אפור בהיר במרחב החלל, וטרצו בפינת הישיבה, באזור דלפק העבודה ובחיפוי הקיר מעל משטח העבודה במטבח״.

פלטת הצבעים שמשלבת ורוד ותכלת־ירקרק נשאבה מסביבת החוץ תוך יצירת רצף ויזואלי של שייכות, והרכות הביתית שהוגדרה בפרוגרמה מתורגמת באמצעות מוטיב צורני מעוגל. צורניות רכה שבה וחוזרת בעיצובם של פריטי הריהוט וכן במוטיב מקושת ומשרביות המהדהדות את סביבת העיר העתיקה שבה שוכן בית הספר, תוך יצירת קומפוזיציה מאוזנת של צורות, צבעים וחומרים.

היות ומדובר בצוות מורים גדול, במרחב שנוצר עם איחוד החללים שולבו שני מטבחים – האחד מצויד כהלכה, עם שני מכשירי מיקרוגל, כיור גדול ומקרר, והשני קטן יותר, ברוח פינת קפה נוחה

את ההפרדה בין המטבח לבין פינת הישיבה מייצרת משרבייה ורודה מקושתת בדיגום שעוצב על ידן ייעודית, ובעברו השני של המטבח ננגס חלק קטן מהחלל לטובת יצירת חדר תקשורת שבו מרוכזות התשתיות. צביעתו בוורוד מתכתבת עם צבעוניות המשרבייה, ושני האלמנטים כמו מגדירים־תוחמים את אזור המטבח שחזותו ביתית לכל דבר ועניין: יחידת אי עם כיסאות בר תואמים וגופי תאורה דקורטיביים שמשתלשלים מעליה.

בדומה לעיצוב חדר המורים באורט רוז, גם כאן תוכננו שולחנות שונים – רבועים ועגולים. פיירמן מסבירה: ״השולחנות העגולים תוכננו בקוטר תואם לשולחנות הרבועים ובאופן שמאפשר לחצות אותם, כך שבעת הצורך הם יכולים לחבור לשולחן ארוך״. הכיסאות שנבחרו מעוצבים עם גב מרושת המתכתב עם דיגום המשרבייה, וגם יחידת הלוקרים חופתה בפורמייקה תוך שילוב דיגום מעוגל־מקושת בשני גווני החלל.

חדר הישיבות, שהתקבל עם סיפוח חצי משטחה של כיתה צמודה, תחום באמצעות זיגוג, ולצד השולחן הגדול שבו הוא מכיל גם פינת ישיבה קטנה למפגשים אינטימיים, דוגמת של מורה עם הורי תלמיד.ה. מוקד של עניין מייצר בחללו הקיר שבעומקו. ״מדובר בקיר שאורכו שבעה מטרים, שזו מסה לא קטנה״, מסבירה גולדשטיין. ״צביעה בלבד לא הייתה מונעת את הממד המסתי־השטוח, והפתרון שלנו היה לשלב בו דיגום שיצרנו באמצעות פרופילים פולימריים. תכננו את הפרישה שלהם על פני שטחו וצבענו את הכול בצבע אחיד. המופע שנוצר הוא מיוחד, תלת ממדי משהו, וגם משתנה עם האור לאורך היממה״.

משרביות במקום סורגים

חדר המורים של אורט קריית מוצקין שוכן בבניין ותיק ושטחו הקטן, כ־50 מ״ר, שנועד לשרת צוות מורים גדול, הכתיב צורך בהרחבתו. בתוך כך אוחד החלל עם חללו של חדר מחשבים סמוך, והפרוגרמה דיברה על עיצוב ברוח טבעית ורגועה. ״החלל שקיבלנו היה קודר, עם סורגים וחיפוי שחור על פתחי החלונות״, אומרת שרמיסטר. ״בה בעת היה לו גם יתרון מסוים של יציאה למרחב חוץ, שהנחה במידה מסוימת מהלכי עיצוב שנקטנו״.

הסורגים שדימו בית מעצר הוחלפו במשרביות, כשהשמש החודרת בעדם משרטטת ציורי אור על שולחן המטבח הצמוד לפתחים, שמעוצב עם סיומת מעוגלת המאפשרת לעוד שני אנשים להסב אליו. היות ומדובר בצוות מורים גדול, במרחב שנוצר עם איחוד החללים שולבו שני מטבחים – האחד מצויד כהלכה, עם שני מכשירי מיקרוגל, כיור גדול ומקרר, והשני קטן יותר, ברוח פינת קפה נוחה. בשל גודלו של הצוות תוכננו גם הלוקרים כשני גושים נפרדים זה מזה, ודלפק לעבודה פרטנית עם מחשבים ניידים מוקם בקצה החלל להבטחת שקט וריכוז, כשהוא מופרד מהמטבח הקטן שסמוך אליו באמצעות משרבייה.

לריצוף נבחרו אריחי SPC דמוי עץ, שנחשב עמיד במים ואינו סופח כתמים. לצד פלטת צבעים שמושתתת על גווני עץ וים, החלל הקודר של טרום השיפוץ הפך למרחב מואר ורגוע, ספוג אווירה נעימה.

פינת הישיבה/מנוחה שבחלל מכילה שלושה צמדי ספות נוחות עם שולחנות עגולים קטנים, וצמחייה ששולבה מעליהם היא אמנם צמחייה מלאכותית בשל מגבלות התקציב, אך באיכות גבוהה. טיפול מושכל הוענק למרחב החוץ, שמופעו הקודם היה מגובב עם צינורות ותשתיות חשופות, לצד קיר גבוה שהתנשא בשטחו. ״בשל היעדר תקציב ההתערבות שלנו הייתה סלקטיבית וחלקית״, אומרת שרמיסטר. ״המטרה העיקרית הייתה להצניע עד כמה שאפשר את המערכות החשופות ולשוות למרחב חזות של פטיו נעים״.

את הפתרון סיפקה יריעת הצללה שנמתחה בצורה שבה היא אכן מצניעה את מרבית המערכות ומנמיכה את הקיר הגבוה תוך יצירת קנה מידה ידידותי. חלקו התחתון עוצב כקיר ירוק – אם כי גם כאן הצמחייה מלאכותית – ולמרגלותיו הוצבו שולחנות קטנים וכיסאות. ״הקיר הירוק הוא המוקד של הפטיו, אך נוכחותו חודרת גם לחלל הפנים דרך המשרביות, ומעניקה לו ממד נוסף של תחושת טבע״, אומרת פיירמן.

״המטרה שלנו היא ליצור מקומות טובים שישרתו נכונה את המשתמשים בהם״ מנסחות פה אחד גולדשטיין, פיירמן ושרמיסטר את מה שמניע את עשייתן. ״כשבין שעות ההוראה מורה יכול לנוח ולחדש אנרגיות במקום נעים, אין לנו ספק שזה משפיע על איכותה ומשרת את הרעיון שלשמו התכנסנו״.